תקפו כהן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקפו כהן היא סוגיה תלמודית בתחילת מסכת בבא מציעא[1], שתוכנה העיקרי הוא הכרעה במקרה של ספק בדיני ממונות. הסוגיה דנה במקרה של בהמה שיש ספק אם היא בכור, ולכן ספק אם יש לכהן בעלות ממונית עליה (על פי ההלכה, יש לתת את בכור הבהמה לכהן, אולם לבעלים זכות החלטה לאיזה כהן תינתן הבהמה). במקרה המובא בסוגיה, הכהן לקח בכח וללא רשות את הבהמה, והשאלה היא האם הבהמה תוחזר לבעלים או שתושאר אצל הכהן.

מפרשי התלמוד דנו רבות בכל שלב של הסוגיה, ולסוגיה יש השלכות על שאלות רבות בעניין ספקות בממון. הרב שבתי כהן (הש"ך) כתב ספר שלם בשם "תקפו כהן" העוסק בענייני ספקות ממון, על שם סוגיה זו.

מהלך הסוגיה

רב המנונא מביא את המשנה הבאה בשביל להוכיח דין מסוים לגבי קדושת ממון המוטל בספק[א]: ”ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה”. לצורך כך הוא מניח שבמקרה שהכהן תוקף בהמה שהיא ספק בכור לא מוציאים אותה ממנו, וטענתו היא שזהו הגורם לכך שההתייחסות לבהמה היא כקדושה. רבה חולק על רב המנונא ואומר לו שאם הכהן תקף מוציאים את הבהמה ממנו, אלא שההתייחסות אל הבהמה כקדושה לא מושפעת מהשאלה האם מוציאים אותה מהתוקף.

לאחר מכן רב חנניה מביא ברייתא המסייעת לדעת רבה לפיה מוציאים את הבהמה מיד התוקף: הספיקות נכנסין לדיר להתעשר[ב], הטיעון שלו הוא שאם ההתייחסות לבהמה לא הייתה כממון של הבעלים באופן מוחלט לא ניתן היה לעשר איתה. בהמשך הגמרא מסבירה שהברייתא הזו לא מדברת כלל על ספק בכור, אלא על טלה שפדו בו ספק פטר חמור.

שיטת רוב הראשונים

רוב הראשונים פסקו את ההלכה כדעת רבה[ג], שתקפו כהן מוציאים מידו[2]. אמנם, ישנן סוגיות במקומות אחרים בש"ס מהן נשמע שלא מוציאים ממון מיד התוקף[3], סוגיות אלו גרמו להם להציב סייגים לדין זה:

  • תפיסה מועילה אם התופס טוען שהוא יודע באופן וודאי שהממון שייך לו (טענת ברי)[4].
  • תפיסה לא מועילה אם הספק לא עתיד להתברר אף פעם, לעומת זאת אם יש אפשרות שהספק יתברר בעתיד התפיסה מועילה[ד][5].
  • כאשר יש ספק שבו יש שני עדים לכל צד לא מוציאים ממון מידי מי שתפס אותו, ההסבר לכך הוא שיש לטובתו שני עדים ובית הדין יכול לסמוך עליהם ולומר שהממון אכן של התופס[6].
  • תפיסה לא מועילה רק אם היא נעשית ללא רשות הבעלים. לעומת זאת, אם היא נעשית ברשותו[ה] התפיסה מועילה והממון נשאר אצל התופס[7].

שיטת הרמב"ם

אחד הדיונים המרכזיים בסוגיה הוא שיטת הרמב"ם.

בניגוד לשאר הראשונים, הרמב"ם פוסק[8] שבמקרה כזה לא מוציאים את הבהמה מיד הכהן ונתקשו מפרשיו וחכמים אחרים להבין איך דבריו מסתדרים עם הסוגיה.

ביאור הרשב"א

הראשון שהתייחס לנושא הוא הרשב"א[9], אשר למרות שלדעתו ההלכה היא שמוציאים מיד התוקף, הוא ראה לנכון ליישב את דברי הרמב"ם, במתן הסבר על שתי שאלות: א. כיצד מתיישבים דברי הרמב"ם עם סוגיית הגמרא? ב. מה נימוקו של הרמב"ם לפסוק כפי שפסק?

יישוב דעת הרמב"ם עם מהלך הסוגיה

הרשב"א מבאר, שלדעת הרמב"ם, אין כוונת רבה אכן לפסוק הלכה שמוציאים מיד התוקף, אלא רק לנתק את הקשר בין הדיון האם מוציאים מידו, לדיון אודות קדושת הבהמה, כאשר טענת רבה שגם אם נאמר 'תקפו כהן מוציאים מידו' זו לא סיבה לומר שהבהמה שאצל הישראל לא תהיה קדושה ואסורה בגיזה ועבודה. לאור זאת, היות ומדובר במחלוקת בין רב המנונא לרב חנניה[10], אין מניעה לפסוק כשיטת רב המנונא. אמנם רב חנניה הביא סיוע לשיטתו, אבל רב המנונא יכול לדחות את הראיה, שבעוד בברייתא מדובר על פדיון ספק פטר חמור בו יש לבעלים חזקה ודאית בבהמה[ו], חזקה שעל בסיסה ניתן להתייחס לבהמה כשייכת לבעליה המקורי. הרי שבמקרה של בכור אין הדבר כן, כיוון שבו הספק נוצר בלידת הבהמה ולכן אין לבעלים חזקה ודאית בבהמה בשום שלב ולא ניתן להוציא את הבהמה מהתוקף.

נימוק שיטת הרמב"ם

הרשב"א מציג שני נימוקים שלדעתו הביאו את הרמב"ם לפסוק כמו שפסק:

א. לשון הברייתא ”המוציא מחבירו עליו הראיה” מורה על כך שלא ניתן להוציא מיד האדם שמחזיק ברגע זה באותו החפץ, ההוכחה שלו לכך היא שכאשר הדין הזה מובא במקום אחר[ז] הגמרא מבינה ממנו שהאדם שמחזיק בכסף זוכה בו גם אם הוא לא בעליו המקורי.

ב. כיוון שמדובר במחלוקת אמוראים שלא ניתן להכריע בה ומדובר בספק, הרי שלא ניתן להוציא מספק מיד התוקף אשר עתה הוא מוחזק בממון.

תירוץ הלחם משנה

רבי אברהם די בוטון – מחבר הפירוש לחם משנה על הרמב"ם – תירץ[11] שלהבנת הרמב"ם קיימת מחלוקת בין הסוגיית 'תקפו כהן', לסוגיה אחרת [ח] לגבי השאלה מה דין תפיסה במקרה של ממון המוטל בספק והרמב"ם הכריע כמו הסוגיה השניה – שלא מוציאים מיד התוקף במקרה כזה.

לקריאה נוספת

  • "עיון מחדש בסוגית תקפו כהן", אליצור אברהם בר-אשר ויאיר פורסטנברג, סיני כרך קכה תשס עמ' מח-פ.
  • מתיבתא על בבא מציעא, כרך א, אוצר עיונים, מערכה יא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ו' עמוד א'דף ז' עמוד א'
  2. ^ פסקי הרא"ש בבא מציעא פרק א' סימן י"ג, חידושי הרמב"ן בבא מציעא דף ו' עמוד א', נימוקי יוסף בבא מציעא דף ג' עמוד א' בדפי הרי"ף. סקירה מקיפה שלהם ניתן למצוא בקונטרס תקפו כהן סימן א'.
  3. ^ סוגית מרחץ במסכת בבא בתרא דף ק"ה עמוד א', סוגית שניים חתומים על שטר במסכת כתובות דף י"ט עמוד ב' וסוגית תפיסת כתובה במסכת כתובות דף ט"ז עמוד ב'
  4. ^ פסקי הרא"ש בבא מציעא פרק א' סימן י"ג
  5. ^ חידושי הרמב"ן בבא מציעא דף ו' עמוד א', נימוקי יוסף בבא מציעא דף ג' עמוד א' בדפי הרי"ף
  6. ^ נימוקי יוסף בבא מציעא דף ג' עמוד א' בדפי הרי"ף
  7. ^ תוספות על בבא מציעא דף ו' עמוד ב', ד"ה 'פוטר עצמו בממונו של כהן'
  8. ^ הלכות בכורות פרק ב' ,הלכה ו' ו־פרק ה', הלכה ג'
  9. ^ שו"ת הרשב"א חלק א', סימן שי"א
  10. ^ אצל הרשב"א הוא מכונה רב חיננא.
  11. ^ לחם משנה על הלכות בכורות, פרק ב', הלכה ו', ד"ה 'ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו'

ביאורים

  1. ^ הגמרא לפני כן עוסקת במקרה של שני אנשים שמחזיקים בטלית ורבים עליה, ברור לה שאם אחד מהם משך את הטלית בכח מיד חברו והלה שתק המושך זוכה בטלית, היא מסתפקת מה הדין במקרה שאחד האנשים הקדיש את הטלית וחברו שתק, רב המנונא מנסה להוכיח שהדין הוא שהיא קדושה.
  2. ^ במעשר בהמה.
  3. ^ הוא האמורא הבכיר בסוגיה הזו, וההלכה באופן בסיסי נפסקת כמוהו.
  4. ^ כיוון שהממון יכול לחזור לבעליו האמיתי אם הספק יתברר.
  5. ^ כמו במקרה של מרחץ בו השוכר נכנס עוד לפני שהיה ספק על החודש.
  6. ^ הכבש היה בוודאות של הישראל שלו לפני שהוא פדה בו את ספק הפטר חמור.
  7. ^ בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ו עמוד ב' מובאת ברייתא המדברת על מקרה בו יש ספק אם בהמה שאדם מכר לטבח הייתה טרפה בשעת המכירה או אחריה, הברייתא אומרת שכשיש ספק ולא ניתן להכריע הדין הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה.
  8. ^ הסוגיה במסכת כתובות דף ט"ז עמוד ב' העוסקת בתפיסת כתובה של אישה, אחת מאותן סוגיות שהראשונים האחרים הציגו כמגבילות את העולה מסוגית 'תקפו כהן'.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0