גדעון וולס
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים ריקים [ דת, צאצאים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||
| לידה |
1 ביולי 1802 גלסטונברי, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1878 (בגיל 75) הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סדר היל, הרטפורד, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
 ארצות הברית | |||||||
|
| |||||||
גדעון וולס (באנגלית: Gideon Welles; 1 ביולי 1802 - 11 בפברואר 1878), שנודע בכינוי אבא נפטון (Father Neptune), היה מזכיר הצי של ארצות הברית בין השנים 1861–1869, משרה שלה הוא מונה לאחר שתמך באברהם לינקולן בבחירות לנשיאות של 1860. אף על פי שהתנגד למצור הימי של האיחוד על נמלי דרום ארצות הברית, הוא מילא כראוי את חלקו בתוכנית אנקונדה, שחסמה את קו החוף של הקונפדרציה ומנעה את תנועת הסחר של הכותנה תמורת אספקת צורכי המלחמה שלה. תוכנית זו נתפסה כגורם העיקרי לניצחון האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית, והישגו של וולס בהרחבת צי ארצות הברית כמעט פי עשרה בגודלו זכה לשבחים מרובים. וולס דחף למיסודה של מדליית הכבוד.
ראשית חייו
גדעון וולס נולד ב-1 ביולי 1802 בגלסטונברי שבקונטיקט.[1] הוריו היו סמואל וולס ואן הייל. אביו עסק בסחר ימי והיה תומך נלהב של הדמוקרטיה הג'פרסונאית.[2] הוא השתתף בוועידה שב-1818 כוננה בה חוקת קונטיקט הראשונה שביטלה את כתב הזכויות הקולוניאלי וניתקה באופן רשמי את הקשרים הפוליטיים של קונטיקט עם בריטניה שהתקיימו לפני המהפכה האמריקאית. בניגוד ל"הוראות היסוד של קונטיקט", החוקה של 1818 הבטיחה את חופש הדת. הוא היה בן הדור השביעי של משפחתו באמריקה. בן הדור הראשון של המשפחה היה תומאס וולס,[3] שהגיע לקונטיקט ב-1635 והיה האדם היחידי במושבה שהחזיק בכל ארבע המשרות הבכירות בה: מושל, סגן מושל, גזבר המושבה ומזכיר המושבה. הוא גם היה זה שניסח את "הוראות היסוד".
גדעון וולס היה נינם של קפטן סמואל וולס ושל רעייתו רות לבית רייס, בתו של אדמונד רייס, שהיגר ב-1638 לסדברי שבמסצ'וסטס וייסד את מרלבורו, מסצ'וסטס.
ב-16 ביוני 1835 נשא גדעון וולס את מרי ג'יין הייל,[4] בתם של אליאס וייט הייל וג'יין מלהאלאן. אביה של ג'יין סיים ב-1794 את לימודיו בקולג' ייל ועסק בעריכת דין בפנסילבניה.[5] לגדעון ולמרי ג'יין נולדו שישה ילדים.
וולס למד באקדמיה האפיסקופלית שבצ'שייר, קונטיקט ולאחר מכן קיבל תואר מהאקדמיה לספרות, מדע ולימודים צבאיים בנוריץ', ורמונט (כיום אוניברסיטת נוריץ').[1] הוא למד משפטים והוסמך כעורך דין, אך אז עבר לעסוק בעיתונאות וב-1826 הוא היה למייסד והעורך של העיתון "הרטפורד טיימס". בשנים 1827, 1829-1830, 1832 ו-1834–1835 הוא היה חבר בית הנבחרים של קונטיקט מטעם המפלגה הדמוקרטית. לאחר מכן הוא שימש במגוון תפקידי ממשל בקונטיקט, כולל חשב של המדינה בשנים 1832 ו-1842–1843 וכן כמנהל הדואר בהרטפורד בשנים 1836–1841 וכראש המשרד לאספקה ולמדים של צי ארצות הברית בין השנים 1846-1849.[6]
וולס היה איש הדמוקרטיה הג'קסונאית ופעל בשיתוף פעולה עם מרטין ואן ביורן ועם ג'ון מילטון נילס. יריבו העיקרי במפלגה הדמוקרטית בקונטיקט היה אייזק טוסי, שלימים החליף אותו וולס בתפקיד מזכיר הצי. אף על פי שוולס היה תומך נאמן של ג'יימס פולק בבחירות לנשיאות של 1844, הוא נטש את המפלגה הדמוקרטית ב-1848 כדי לתמוך במערכת הבחירות של מרטין ואן ביורן מטעם "מפלגת הקרקע החופשית" (Free Soil Party).
ב-1854 העביר וולס את תמיכתו אל המפלגה הרפובליקנית שנוסדה אז, בעיקר בשל היותו מתנגד לעבדות, וב-1856 הוא ייסד עיתון בשם "הרטפורד איבנינג ניוז" שהיה רפובליקני בהשקפותיו מבשך עשורים רבים.
מזכיר הצי
תמיכתו החזקה של וולס באברהם לינקולן בבחירות לנשיאות של 1860 הפכו אותו למועמד ריאלי שייצג את ניו אינגלנד בקבינט של לינקולן. במרץ 1861 מינה אותו לינקולן לתפקיד מזכיר הצי של ארצות הברית.
בכניסתו לתפקיד מצא וולס את מחלקת הצי באי-סדר תוך כדי שקציני צי מהדרום מתפטרים בהמוניהם. צעדו המרכזי הראשון היה שיגור ספינת המלחמה החזקה ביותר של הצי, USS Powhatan, להסיר את המצור על פורט סאמטר בהוראתו של הנשיא לינקולן. לרוע המזל, הורה מזכיר המדינה ויליאם סיוארד על דעת עצמו לספינה זו להפליג לפורט פיקנס שבפלורידה, ובכך חיסל את סיכויו של מייג'ור רוברט אנדרסון להחזיק מעמד מול המתקפה על המבצר. כמה שבועות לאחר מכן, כאשר דחף סיוארד להטלתו של מצור ימי על נמלי הדרום, התנגד לכך וולס בתקיפות אך בסופו של דבר הכריע הנשיא לינקולן בעד הטלת המצור. על אף הספקות שקיננו בליבו של וולס בנוגע למצור, עלה בידו לבנות מחדש את כוחו של הצי וליישם את הטלת המצור שהוכח כצעד יעיל. מסדר כוחות של 76 ספינות ו-7,600 מלחים ב-1861, גדל כוחו של הצי פי עשרה ב-1865. פעולתו של הצי במסגרת תוכנית אנקונדה החלישה משמעותית את יכולתה של הקונפדרציה לממן את עלויות המלחמה באמצעות סחר הכותנה המוגבל, ואף על פי שלא עלה בידי הצי לחסום באופן מוחלט את כל 5,600 הקילומטרים של חופי הדרום, המצור הימי היה תרומה חשובה לניצחון האיחוד. הנשיא לינקולן כינה את וולס "נפטון".[7]
עם פרוץ מלחמת האזרחים, כתב אדמירל דייוויד דיקסון פורטר לוולס ש"התשלום הניתן כעת לצוותי הספינות... מתאים לעיתות שלום ולא לעיתות מלחמה". בהזדמנות אחרת אמר פורטר לוולס שבספינתו שלו קיים מחסור בפחם ושיש צורך באוניות קיטור קטנות בעלות שוקע נמוך כדי שהמצור יהיה יעיל. באזור שבין מוביל לנהר המיסיסיפי ניצבו אין ספור איונים שאפשרו לכלי שיט קטנים של הקונפדרציה לחמוק מהמצור.
על אף הצלחותיו, לא היה וולס ביחסים טובים עם חבריו לקבינט. רגשותיו האנטי-בריטיים גרמו לעימותים בינו לבין סיוארד ועמדותיו השמרניות של וולס הובילו לוויכוחים בינו לבין מזכיר האוצר סלמון צ'ייס ובינו לבין מזכיר המלחמה אדווין סטנטון.[8]
לאחר רצח לינקולן המשיך וולס לכהן כמזכיר הצי בממשלו של אנדרו ג'ונסון. ב-1866, יחד עם סיוארד, תרם וולס רבות להקמתה של מפלגת האיחוד הלאומי (אנ') כמפלגת אלטרנטיבה שלישית שתמכה במדיניות הפיוס של ג'ונסון. וולס גם לקח חלק מרכזי במערכה הכושלת של ג'ונסון לקידום מאמצי השיקום ולתמיכה במועמדים בבחירות אמצע הכהונה באותו סתיו. אף על פי שוולס כתב ביומנו שהתנהלותו של ג'ונסון באותה מערכה גרמה לו לייאוש, במיוחד בשל נטייתו של הנשיא להתעמת ישירות עם טרדנים, הוא נותר נאמן לג'ונסון ובמהלך משפט ההדחה שלו הוא תמך בו.
שנותיו האחרונות
לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, שב וולס לקונטיקט ועסק בכתיבה, בעריכת עיתונים והוציא לאור מספר ספרים עד למותו, כולל ביוגרפיה בשם "לינקולן וסיוארד" שפורסמה ב-1874.[9] וולס היה עמית מדרגה שלישית של "המסדר הצבאי של הליגיון הנאמן של ארצות הברית" (Military Order of the Loyal Legion of the United States). בעוד שמסדר זה כלל בעיקר קציני צבא האיחוד שלחמו במלחמת האזרחים, התאפשרה גם קבלתם של אזרחים שתרמו תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי כחברי כבוד (עמיתים מדרגה שלישית). וולס גם תרם רבות למיסודה של מדליית הכבוד במסגרת הצי.[10]
לקראת סוף שנת 1877 החלה בריאותו להתדרדר. גדעון וולס נפטר כתוצאה מסטרפטוקוקוס בגרון ב-12 בפברואר 1878 בהרטפורד בגיל 75.[1] הוא נטמן בבית הקברות סדר היל שבהרטפורד. צי ארצות הברית הנציח אותו בקריאת משחתת על שמו שהייתה בשירות בשנים 1919-1940,[11] ובמשחתת נוספת שנקראה על שמו שהייתה בשירות בשנים 1943-1946.[12] על שמו נקרא גם חדר האוכל באקדמיית צ'שייר ובית ספר בגלסטונברי שבקונטיקט.[13] ב-1910 הוקדש לזכרו פארק בשכונת לינקולן סקוור שבשיקגו.[14] ב-2014 נפתחה בקרבת מקום מסעדה הנושאת את שמו.[15]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- Gideon Welles at the Naval Historical Center
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Obituary: Gideon Welles". New York Times. February 12, 1878.
- ↑ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973, pp. 6-8.
- ↑ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973Niven, p. 7.
- ↑ "Obituary: Mrs. Gideon Welles". New York Times. March 4, 1886.
- ↑ Niven, John. Gideon Welles; Lincoln's Secretary of the Navy Publisher: Oxford University Press US, 1973, pp. 15-16.
- ↑ "Gideon Welles papers, 1777–1911". Manuscript Division, Library of Congress. 1997
- ↑ Marinaro, Michael. "Gideon Welles, US Secretary of the Navy and Lincoln's "Neptune"". Connecticut History.
- ↑ John Mooney, Gideon Welles’s Role in Lincoln’s Cabinet, Connecticut History org.
- ↑ Lincoln and Seward: by Gideon Welles, New York: Publisher, Sheldon and Company, 1874.
- ↑ "The Navy's Medal of Honor". Department of the Navy – Naval Historical Center. October 30, 2007. Archived from the original on July 9, 1997.
- ↑ USS WELLES (DD-257) - NavSource Naval History
- ↑ USS WELLES (DD-628) - NavSource Naval History
- ↑ "Gideon Welles School". sites.google.com.
- ↑ Welles Park - Chicago Park District
- ↑ אתר המסעדה
.svg)
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] גדעון וולס27415187