יעקב אורלנד
 | |
| יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948 |
יעקב אוֹרְלַנְד (14 ביולי 1914 – 5 במרץ 2002) היה משורר, מתרגם, מחזאי ועורך ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (1994) ופרס ביאליק לספרות יפה (1996). כונה "מאחרוני דור הנפילים של התרבות העברית"[1]. בין פזמוניו: "היו לילות", "עץ הרימון", "אנחנו שרים לך, מולדת ואמא".
תולדות חייו
יעקב אורלנד נולד בשנת 1914 בעיירה טטייב שבפאתי קייב שבאוקראינה. כשהיה בן שש ניצל מפוגרום שבו נרצחו לנגד עיניו שמונה מבני משפחתו על ידי פורעים. בגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו, והמשפחה התיישבה בפלוגת מגדל של גדוד העבודה. מאוחר יותר עברה המשפחה לירושלים, שם הצטרף לפלוגות הנוטרים, למד ב"תחכמוני" ובגימנסיה העברית רחביה, גר בשכונת הבוכרים והגן על העיר במלחמת העצמאות, במהלכה היה קצין החינוך של גדוד "מצדה" של הגדנ"ע.[2] סיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ונסע ללמוד תיאטרון בבריטניה.
כשחזר, התיישב בתל אביב. על המעבר מירושלים לתל אביב סיפר: "אחרי מלחמת השחרור לא יכולתי לגור יותר בירושלים. אחרי 28 שנות מגורים בירושלים העיקה עלי העובדה, שלא יכולתי לעבור את החומה, לעלות להר הצופים ולרדת לים המלח."[3] בתל אביב הכיר את אשתו בת-אל (עליה כתב את השיר "שיר אלייך"). התיידד עם משוררים מ"חבורת כסית" כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן. ב-1954 עבר לחיפה במסגרת פרויקט "מגורי אומנים".
אורלנד, שכתב את שירו הראשון בגיל 16, עסק בכתיבת שירה.
בימי היישוב ובשנות החמישים והשישים פרסם גם פזמונים שהפכו לפופולריים עד ימינו, ובהם "עץ הרימון", "שני שושנים", "היו לילות", "הטנדר נוסע", "זכריה בן עזרא", "אני נושא עמי", "שלכת" ("עמוק העצב בעיניים"), "שיר שמח" ("אם גם ראשנו שח") ועוד. פזמונים רבים פרי עטו הולחנו על ידי חברו הטוב, מרדכי זעירא. את הפזמונים כתב ללהקת הבריגדה "מעין זה", לתיאטרון "המטאטא" ולאירועים שונים. הזמרת שושנה דמארי ביצעה רבים משיריו.
בנוסף לחיבור שירים ופזמונים, נתן אורלנד ידו גם בתרגום: הוא תרגם יצירות ספרותיות רבות, ובהן של ויליאם שייקספיר ושל ג'ורג' ברנרד שו.
אורלנד עסק גם בכתיבת מחזות. מחזהו "העיר הזאת" הועלה בשנת 1953 בתיאטרון "אהל".[4] בשנת 1967, לקראת העלאה נוספת של המחזה, הורה בית המשפט להסיר מהמחזה קטעים אחדים, שעסקו בתוכנית של בחורי ישיבה להיכנע ללגיון הערבי במלחמת העצמאות.[5] תרגם עשרות מחזות, שהוצגו ב"אהל" ובתיאטרון חיפה.
לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".
יעקב אורלנד נפטר לאחר מחלה ב-5 במרץ 2002 בחיפה, בגיל 88. הותיר את שני ילדיו – שמרית אור, פזמונאית, ורעואל, וטרינר – וארבעה נכדים. על שמו נקראו רחובות בכמה ערים בארץ.
ארכיונו שמור באוניברסיטת בר-אילן.[6]
פרסים והוקרה
- 1963 (תשכ"ג) – פרס למדן לספרות ילדים ונוער, מטעם עיריית רמת גן, על הספר "בית הצעצועים" (1963).[7]
- 1977 (תשל"ו–תשל"ז) – פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, על הבלדה "יום תל-פאחר" (1976).[8]
- פרס אקו"ם.
- 1983 – פרס ורטהיים לשירה עברית, מטעם אוניברסיטת בר-אילן, על ספר שיריו "עיר האובות" (1978).[9]
- 1983 – פרס פינסקי לתיאטרון, מטעם עיריית חיפה, על המחזה "הלשכה השחורה" (נכתב בשנות ה-50 ולא הופיע בהוצאה מסודרת).[10]
- 1984 – פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת
- 1987 – פרס אלתרמן, מטעם ההסתדרות, על הספר "סמטת החבשים" (1986).[11]
- 1993 – פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.
- 1994 – פרס ישראל לזמר עברי.
- 1996 (תשנ"ו) – פרס ביאליק לספרות יפה, מטעם עיריית תל אביב, על מפעל חייו בשירה העברית.
- 1998 (תשנ"ח) – פרס ניומן, מטעם אוניברסיטת בר-אילן, על מפעל חייו בשירה ובזמר העבריים.
- 2000 – פרס יצחק עקביהו, מטעם אוניברסיטת בר-אילן, על מפעל חייו בשירה העברית.
- יקיר העיר חיפה.
כתביו
- אילן ברוח: שירים, תל אביב: גזית, תרצ"ט 1939.
- שירים על עיט ועל יונה, ירושלים: אחיאסף, 1946.
- העיר הזאת: מחזה בשלש מערכות ופרולוג, תל אביב: תיאטרון אהל, 1952.[12]
- מחזה התקומה, חיפה, 1958. (מחזה המוני, לרגל חגיגות העשור למדינת ישראל)[13]
- שירים מארץ עוץ, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ג 1963.
- בית הצעצועים; ציורים ועטיפה: צבי מאירוביץ, חיפה: מגילות, תשכ"ג.[14] (הספר זיכה אותו בפרס למדן לספרות ילדים ונוער)
- הרשלי מאוסטרופולי (מחזה), תיאטרון חיפה, 1966.[15]
- נגן עוגב: קובץ שירים נבחרים; בעריכת שלמה קפלן, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – מרכז לתרבות ולחינוך (ספריה מוסיקלית על שם נִסימוב), 1968. (תווים)
- יום תל-פאחר: בלדה עם ואריאציות על נושאים קיומיים; עטיפה ואיורים: יורם רוזוב, תל אביב: מערכות, תשל"ו. (בעקבות קרב תל-פאחר) (הבלדה זיכתה אותו בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר)
- עיר האובות: שירים, תַּרשוּמים, תל אביב: עקד; בסיוע קרן תל אביב לספרות ולאמנות; מפעל סופרי חיפה, בשיתוף עירית חיפה ומועצת פועלי חיפה, תשל"ח 1978. (הספר זיכה אותו בפרס ורטהיים לשירה עברית)
- היו לילות: שירי הזמר של יעקב אורלנד; עיצוב: טרטקובר, תל אביב: תמוז, 1985. (תווים)
- נתן היה אומר: כז שירים, ציורים: יוסל ברגנר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה 1985.
- סמטת החבשים: מקאמה ירושלמית; ציורים: נחום גוטמן, ירושלים: כתר, 1986. (הספר זיכה אותו בפרס אלתרמן)
- קִיֶּב: פואמה; ושתי טיוטות-שיר לזיכרון טטיב; איורים: גני דורין, ירושלים: כרמל, תשנ"ב 1991.
- מבחר כתבים; עריכה ואחרית דבר: דן מירון, 3 כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ז 1997. (כרך א: אילן ברוח, שירים על עיט ועל יונה, שירים מארץ עוץ, שירי זמר (שנות ה-40/30); כרך ב: עיר האובות, יום תל-פאחר; כרך ב: נתן היה אומר, סמטת החבשים, קיב, שירים בודדים, שירי זמר (שנות ה-50 ואילך))
תרגומיו
- אוסקר ויילד, ספר האגדות; תרגמוֹ מאנגלית: יעקב אורלנד; ציירה אותו: בינה גוירץ), ירושלים: עבר, תש"ז. (הדפסה נוספת: ירושלים: ש' זק, תשי"ח)
- אלמר רייס, בפַרוָרי ניו-יורק: מחזה בשלוש מערכות; עברית: יעקב אורלנד, תל אביב: תיאטרון אהל, 1947.
- אוסקר ויילד, הבלדה מכלא רדינג; מאנגלית: יעקב אורלנד, תל אביב 1977.
- פרסי ביש שלי, אדוניס: אלגיה על מותו של ג’ון קיטס; מאנגלית: יעקב אורלנד, תל אביב, 1976.
- רבקה קויאטקובסקי-פנחסיק, אחרונים שהיו, ראשונים להיות: שירים ופואמות; מיידיש: יעקב אורלנד, תל אביב, 1984.
- א.א. מילן, אנחנו שנינו; עברית: יעקב אורלנד; צייר: א"ה שפארד, תל אביב, 1957.
- יהודה אלברג, בלב ים: רומן; מיידיש: יעקב אורלנד, תל אביב: עקד, תשל"ט 1979.
- שפרה ורבר, דמעתו של איציק; מיידיש: י' אורלנד, תל אביב, 1963.
- ג'ורג' ברנרד שו, יוהנה הקדושה - ז'אן דארק; מאנגלית: יעקב אורלנד, תל אביב: נ. טברסקי, 1953.
- שמעון הלקין, בר כוכבא; תרגם ועיבד: יעקב אורלנד, תיאטרון לנוער ליד תיאטרון חיפה, 1964.[16]
- איציק מאנגר, משירי טַוָּס הזהב; בתרגומו של יעקב אורלנד; איורים: אודרי ברגנר, ירושלים: כרמל, תשנ"ו 1995.
- סטיוארט קלוטי, אופנים עלי דרך: רומן; עברית: יעקב אורלנד; ספר ראשון, תל אביב: טברסקי, תש"ח 1948.
- עומר כיאם, רֻבַּעְיָאת; עברית: יעקב אורלנד; תל אביב: עקד, 1976.
לקריאה נוספת
- תמר וולף-מונזון, בהיר וגבוה כזֶמֶר – יעקב אורלנד: פואטיקה, היסטוריה, תרבות, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ו 2016.
- תמר וולף-מונזון, "הטקסט שמאחרי הטקסט: 'כז שירים נתן היה אומר' ליעקב אורלנד — בין נוסח הספר לנוסח כתב היד", דפים למחקר בספרות, 17/16, תשס"ח-תשס"ט. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אבידב ליפסקר, 'והקול קול יעקב: היבטים חדשים וישנים בשירת יעקב אורלנד', צפון 3 אגודת הסופרים בחיפה, עמ' 133-150.
- אבידב ליפסקר, 'ארץ ישראל בשירת יעקב אורלנד' בתוך: מולדת הרימון, מוזיאון תפן תערוכת שמואל בונה ויעקב אורלנד, תשנ"ט
- דן מירון, אחרית דבר למבחר לכתבי יעקב אורלנד בשלושה כרכים, מוסד ביאליק 1997
- דב סדן, 'אילן ורוחותיו - על יעקב אורלנד ', חדשים גם ישנים: כרך א: בספרות העברית ואגפיה, תל אביב: עם עובד, 1987, עמ' 67-61.
קישורים חיצוניים
- רשימת מאמרים על יעקב אורלנד באתר רמב"י
- רשימת הפרסומים של יעקב אורלנד, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יעקב אורלנד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דוד תדהר (עורך), "יעקב אורלנד (אורי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2270
- יעקב אורלנד, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יעקב אורלנד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של יעקב אורלנד, באתר "סימניה"
- יעקב אורלנד, דבר, 5 במרץ 1948
- ש. ש., המשורר והמאמין, דבר, 24 באוגוסט 1965
- יעקב אורלנד, אמת המידה היא הכאב, דבר, 14 בינואר 1966,
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית המשך (רשימה אוטוביוגרפית) - אריאלה ראובני, משורר ומטיף בשער, דבר, 4 בנובמבר 1983
- שלמה שבא, טרובאדור ישראלי, דבר, 2 בדצמבר 1983 (רשימה ביוגרפית, במלאת לו 70 שנה ולרגל יובל 50 לשירו המושר הראשון, "הורה טוב" ("סובביני להט אש בוערת"), שהלחין מרדכי זעירא)
- משה דור, עץ הרימון עוד נותן ריח, מעריב, 19 ביולי 1985 (עם הופעת קובץ שיריו המושרים "היו לילות")
- דליה רביקוביץ', רדיו וטלוויזיה | מה זה להיות בוהמי, מעריב, 20 בספטמבר 1985
- שירי לב ארי, מת המשורר יעקב אורלנד בגיל 87, באתר הארץ, 4 במרץ 2002
- מירב יודילוביץ', נפטר המשורר יעקב אורלנד, באתר ynet, 6 במרץ 2002
- רוחמה אלבג, בני אדם נולדו לשתוק ולחייך, באתר הארץ, 6 באפריל 2004
- יעקב בר-און, מפוגרום באוקראינה לפרס ישראל: קווים לדמותו של המשורר יעקב אורלנד, באתר מעריב אונליין, 29 בדצמבר 2014
- יעקב בר-און, טראומת ילדות באוקראינה, רומן בלונדון: חייו של יעקב אורלנד, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2016
- עופרה עופר אורן, משורר או פיזמונאי, בבלוג "סופרת ספרים", 16 באוגוסט 2016
מיצירתו:
- האזנה לשירי יעקב אורלנד, באתר "אוצר הזמר העברי" של רשות השידור
- שירי הזמר של אורלנד באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
- לא ראיתי רובה בביתי, דבר, 5 במרץ 1948
- סבי, רבי וועלוועלע, על המשמר, 27 באוגוסט 1948 (פרק מסיפור)
- פפיטה, מעריב, 27 במאי 1983
- בשם הידידות שנתנסתה בצער, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
על יצירתו:
- תמר וולף-מונזון, 'שיר השירים לעמל': זיקתו של יעקב אורלנד לתנועת הנוער העובד, עיונים בתקומת ישראל 15, 2005, עמ' 373–392
- תמר וולף-מונזון, "ושיר לפי חרב זמרי", שירה, מאבק ומרי ב'להקה הצבאית העברית', קתדרה 127 (2008), עמ' 89–112, באתר זמרשת
- אורי קיסרי, הצעצועים של אורלאנד, מעריב, 4 במרץ 1963 (על "בית הצעצועים")
- אדיר כהן, שירים מארץ עוץ, דבר, 3 במאי 1963
- מיכאל אוהד, שירים מארץ עוץ, דבר, 3 במאי 1963
- מ. בר-יעקב, מארץ עוץ – ומקרוב..., מעריב, 23 באוגוסט 1963
- ישראל זמורה, משורר בבגרותו, מעריב, 24 בנובמבר 1978 (על "עיר האובות")
- צבי לוז, "עיר שאין לה תכלית", מעריב, 2 בינואר 1987 (על "סמטת החבשים")
על שיריו:
הערות שוליים
- ↑ מירב יודילוביץ', נפטר המשורר יעקב אורלנד, באתר ynet, 6 במרץ 2002
- ↑ אהוד אמיר, גדנ"ע ירושלים בתש"ח, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 77.
- ↑ יעקב אורלנד, אמת המידה היא הכאב, דבר, 14 בינואר 1966,
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית המשך. - ↑ י. מ. ניימן, "העיר הזאת" ב"אהל", דבר, 3 באפריל 1953.
- ↑ הותרה הצגת "העיר הזאת" לאחר הוצאת קטעים, מעריב, 9 במאי 1967; י. אורלנד מתנגד להוצאת קטעים ממחזהו "העיר הזאת", מעריב, 10 במאי 1967.
- ↑ ארכיון המשורר יעקב אורלנד, המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר-אילן.
- ↑ פרס למדן – לשלשה, מעריב, 12 בספטמבר 1963; חיפאים ברמת-גן, מעריב, טור 1, 13 בספטמבר 1963.
- ↑ פרס ז'בוטינסקי יוענק לי. אורלנד ולעוזי נרקיס, מעריב, 8 באוקטובר 1976.
- ↑ יעקב אורלנד – חתן פרס ורטהיים, דבר, 27 במאי 1983.
- ↑ אריאלה ראובני, משורר ומטיף בשער, דבר, 4 בנובמבר 1983.
- ↑ פרס אלתרמן ליעקב אורלנד ולסביון ליברכט, מעריב, 23 בינואר 1987; געגועים הביתה, מעריב, 6 בפברואר 1987.
- ↑ אש"א, גבורת העורף הירושלמי – במחזה, מעריב, 22 ביולי 1949.
- ↑ ר. בן-צבי, תולדות היישוב – במחזה ענק, מעריב, 23 באפריל 1958; דן בן-אמוץ, מה נשמע | חזיון ראווה, מעריב, טור 1, 25 באפריל 1958.
- ↑ ש. שחורי, "מגילות", דבר, 8 בנובמבר 1962.
- ↑ הרשלי מאוסטרופולי, ארכיון התיאטרון העירוני חיפה, אתר ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | "הרשלי מאוסטרופולי" – מחזמר מקורי, מעריב, 7 בדצמבר 1965; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | הרשלי – "לץ" בעל שליחות, מעריב, 9 בינואר 1966; רפאל בשן, הרשלי מאוסטרופולי [...], מעריב, 14 בינואר 1966 (ראיון).
- ↑ נחמן בן-עמי, ביצוע בוגר – בהצגה לצעירים, מעריב, 2 ביוני 1964.
| הקודם: מאיר ויזלטיר, חנוך לוין |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם יהודית הנדל 1996 |
הבא: יהושע קנז |
- המכלול: השלמה - מוזיקה
- המכלול: השלמה - ספרות
- יעקב אורלנד
- יהודים אוקראינים
- אנשי העלייה השלישית
- משוררים כותבי עברית
- משוררים ישראלים
- פזמונאים ישראלים
- מתרגמים ישראלים
- מתרגמים מאנגלית לעברית
- מתרגמים מיידיש לעברית
- זוכי פרס ישראל לזמר עברי
- זוכי פרס למדן
- זוכי פרס ז'בוטינסקי
- זוכי פרס טשרניחובסקי
- זוכי פרס אלתרמן
- זוכי פרס ניומן
- זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
- זוכי פרס אקו"ם
- זוכי פרס מאנגר
- חיפה: אישים
- יקירי חיפה
- משוררים ששיריהם הולחנו
- בוגרי גימנסיה רחביה
- חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
- תיאטרון המטאטא
- ישראלים שנפטרו ב-2002