יעקב אורלנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אורלנד
Y Or.jpg
יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948
יעקב אורלנד עם חברים בבית קפה בחוף תל אביב בראשית שנות הארבעים

יעקב אוֹרְלַנְד (14 ביולי 19145 במרץ 2002) היה משורר, מתרגם, מחזאי ועורך ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (1994) ופרס ביאליק‎ לספרות יפה (1996). כונה "מאחרוני דור הנפילים של התרבות העברית"[1]. בין פזמוניו: "היו לילות", "עץ הרימון", "אנחנו שרים לך, מולדת ואמא".

תולדות חייו

יעקב אורלנד נולד בשנת 1914 בעיירה טטייב שבפאתי קייב שבאוקראינה. כשהיה בן שש ניצל מפוגרום שבו נרצחו לנגד עיניו שמונה מבני משפחתו על ידי פורעים. בגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו, והמשפחה התיישבה בפלוגת מגדל של גדוד העבודה. מאוחר יותר עברה המשפחה לירושלים, שם הצטרף לפלוגות הנוטרים, למד ב"תחכמוני" ובגימנסיה העברית רחביה, גר בשכונת הבוכרים והגן על העיר במלחמת העצמאות, במהלכה היה קצין החינוך של גדוד "מצדה" של הגדנ"ע.[2] סיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ונסע ללמוד תיאטרון בבריטניה.

כשחזר, התיישב בתל אביב. על המעבר מירושלים לתל אביב סיפר: "אחרי מלחמת השחרור לא יכולתי לגור יותר בירושלים. אחרי 28 שנות מגורים בירושלים העיקה עלי העובדה, שלא יכולתי לעבור את החומה, לעלות להר הצופים ולרדת לים המלח."[3] בתל אביב הכיר את אשתו בת-אל (עליה כתב את השיר "שיר אלייך"). התיידד עם משוררים מ"חבורת כסית" כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן. ב-1954 עבר לחיפה במסגרת פרויקט "מגורי אומנים".

אורלנד, שכתב את שירו הראשון בגיל 16, עסק בכתיבת שירה.

בימי היישוב ובשנות החמישים והשישים פרסם גם פזמונים שהפכו לפופולריים עד ימינו, ובהם "עץ הרימון", "שני שושנים", "היו לילות", "הטנדר נוסע", "זכריה בן עזרא", "אני נושא עמי", "שלכת" ("עמוק העצב בעיניים"), "שיר שמח" ("אם גם ראשנו שח") ועוד. פזמונים רבים פרי עטו הולחנו על ידי חברו הטוב, מרדכי זעירא. את הפזמונים כתב ללהקת הבריגדה "מעין זה", לתיאטרון "המטאטא" ולאירועים שונים. הזמרת שושנה דמארי ביצעה רבים משיריו.

בנוסף לחיבור שירים ופזמונים, נתן אורלנד ידו גם בתרגום: הוא תרגם יצירות ספרותיות רבות, ובהן של ויליאם שייקספיר ושל ג'ורג' ברנרד שו.

אורלנד עסק גם בכתיבת מחזות. מחזהו "העיר הזאת" הועלה בשנת 1953 בתיאטרון "אהל".[4] בשנת 1967, לקראת העלאה נוספת של המחזה, הורה בית המשפט להסיר מהמחזה קטעים אחדים, שעסקו בתוכנית של בחורי ישיבה להיכנע ללגיון הערבי במלחמת העצמאות.[5] תרגם עשרות מחזות, שהוצגו ב"אהל" ובתיאטרון חיפה.

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

יעקב אורלנד נפטר לאחר מחלה ב-5 במרץ 2002 בחיפה, בגיל 88. הותיר את שני ילדיו – שמרית אור, פזמונאית, ורעואל, וטרינר – וארבעה נכדים. על שמו נקראו רחובות בכמה ערים בארץ.

ארכיונו שמור באוניברסיטת בר-אילן.[6]

פרסים והוקרה

כתביו

תרגומיו

לקריאה נוספת

  • תמר וולף-מונזון, בהיר וגבוה כזֶמֶר – יעקב אורלנד: פואטיקה, היסטוריה, תרבות, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ו 2016.
  • תמר וולף-מונזון, "הטקסט שמאחרי הטקסט: 'כז שירים נתן היה אומר' ליעקב אורלנד — בין נוסח הספר לנוסח כתב היד", דפים למחקר בספרות, 17/16, תשס"ח-תשס"ט. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • אבידב ליפסקר, 'והקול קול יעקב: היבטים חדשים וישנים בשירת יעקב אורלנד', צפון 3 אגודת הסופרים בחיפה, עמ' 133-150.
  • אבידב ליפסקר, 'ארץ ישראל בשירת יעקב אורלנד' בתוך: מולדת הרימון, מוזיאון תפן תערוכת שמואל בונה ויעקב אורלנד, תשנ"ט
  • דן מירון, אחרית דבר למבחר לכתבי יעקב אורלנד בשלושה כרכים, מוסד ביאליק 1997
  • דב סדן, 'אילן ורוחותיו - על יעקב אורלנד ', חדשים גם ישנים: כרך א: בספרות העברית ואגפיה, תל אביב: עם עובד, 1987, עמ' 67-61.

קישורים חיצוניים

מיצירתו:

על יצירתו:

על שיריו:

הערות שוליים

  1. ^ מירב יודילוביץ', נפטר המשורר יעקב אורלנד, באתר ynet, 6 במרץ 2002
  2. ^ אהוד אמיר, גדנ"ע ירושלים בתש"ח, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 77.
  3. ^ יעקב אורלנד, אמת המידה היא הכאב, דבר, 14 בינואר 1966,
    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר

    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    המשך.
  4. ^ י. מ. ניימן, "העיר הזאת" ב"אהל", דבר, 3 באפריל 1953.
  5. ^ הותרה הצגת "העיר הזאת" לאחר הוצאת קטעים, מעריב (עיתון), 9 במאי 1967; י. אורלנד מתנגד להוצאת קטעים ממחזהו "העיר הזאת", מעריב (עיתון), 10 במאי 1967.
  6. ^ ארכיון המשורר יעקב אורלנד, המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר-אילן.
  7. ^ פרס למדן – לשלשה, מעריב (עיתון), 12 בספטמבר 1963; חיפאים ברמת-גן, מעריב (עיתון), טור 1, 13 בספטמבר 1963.
  8. ^ פרס ז'בוטינסקי יוענק לי. אורלנד ולעוזי נרקיס, מעריב (עיתון), 8 באוקטובר 1976.
  9. ^ יעקב אורלנד – חתן פרס ורטהיים, דבר, 27 במאי 1983.
  10. ^ אריאלה ראובני, משורר ומטיף בשער, דבר, 4 בנובמבר 1983.
  11. ^ פרס אלתרמן ליעקב אורלנד ולסביון ליברכט, מעריב (עיתון), 23 בינואר 1987; געגועים הביתה, מעריב (עיתון), 6 בפברואר 1987.
  12. ^ אש"א, גבורת העורף הירושלמי – במחזה, מעריב (עיתון), 22 ביולי 1949.
  13. ^ ר. בן-צבי, תולדות היישוב – במחזה ענק, מעריב (עיתון), 23 באפריל 1958; דן בן-אמוץ, מה נשמע | חזיון ראווה, מעריב (עיתון), טור 1, 25 באפריל 1958.
  14. ^ ש. שחורי, "מגילות", דבר, 8 בנובמבר 1962.
  15. ^ הרשלי מאוסטרופולי, ארכיון התיאטרון העירוני חיפה, אתר ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | "הרשלי מאוסטרופולי" – מחזמר מקורי, מעריב (עיתון), 7 בדצמבר 1965; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | הרשלי – "לץ" בעל שליחות, מעריב (עיתון), 9 בינואר 1966; רפאל בשן, הרשלי מאוסטרופולי [...], מעריב (עיתון), 14 בינואר 1966 (ראיון).
  16. ^ נחמן בן-עמי, ביצוע בוגר – בהצגה לצעירים, מעריב (עיתון), 2 ביוני 1964.


הקודם:
מאיר ויזלטיר, חנוך לוין
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם יהודית הנדל

1996
הבא:
יהושע קנז

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0