אדורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־22:59, 24 ביוני 2018 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (גרסה אחת יובאה: ייבוא מוויקיפדיה העברית: ראה רשימת התורמים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדורה
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית הר חברון
גובה ממוצע[1] ‎652 מטר
תאריך ייסוד 1982
תנועה מיישבת חרות בית"ר
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
  - אוכלוסייה 534 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 533 תושבי ישראל
31°33′11″N 35°01′05″E / 31.552990251267°N 35.0180290713195°E / 31.552990251267; 35.0180290713195
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
5 מתוך 10

אֲדוֹרָה היא התנחלות ויישוב קהילתי בהר חברון מערבית לעיר חברון. שייכת למועצה אזורית הר חברון ומשתייכת מבחינה אידאולוגית למשקי חירות-בית"ר. היא הוקמה בשנת 1982 כהיאחזות נח"ל ואוזרחה בשנת 1984.

שם היישוב, שנקרא באופן זמני מצפה אמציה, נגזר משם העיר הקדומה אדורים, אשר נזכרת ברשימת ערי ממלכת יהודה שביצר המלך רחבעם[3][4], ואשר שמה נשמר גם בשם הכפר הערבי דוּרָא, המצוי מדרום-מזרח להתנחלות.

היישוב שוכן מעל אפיקו התלול של נחל גוברין, ולמרגלותיו נמצאים עין אלפארעה וח'רבת אלפארעה, המזוהה עם פִּרְעָתוֹן הנזכרת באזור זה בספר מכבים.

היישוב מונה כ-100 משפחות, הרכב אוכלוסייה מגוון דתיים וחילונים משפחות ותיקות לצד זוגות צעירים.

מוסדות היישוב

מבני ציבור- שני גנים, מעון, ספריה, מכולת, חדר כושר, אזור תעשייה, בית כנסת, מועדון נוער, סניף בני עקיבא, מועדון קהילתי. תעסוקה - אזור תעשייה אדורה

היסטוריה

ב-27 באפריל 2002 אירע ביישוב פיגוע, בו פרצו ליישוב 2-3 מחבלים. בפיגוע נרצחו ארבעה תושבים (כולל ילדה בת 5) ונפצעו שבעה. לאחר הפיגוע עבר היישוב משבר ועזיבת משפחות. משנת 2010 חלה תנופה גדולה, למעלה מ-20 משפחות חדשות רכשו דירות. כמו כן נבנו כ-25 דירות חדשות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף יוני 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק ט'
  4. רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1491