מיינץ
ערך זה עוסק בעיר מיינץ. אם התכוונתם לקבוצת הכדורגל "מיינץ 05", ראו  | |
| מבט על העיר העתיקה של מיינץ | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 ריינלנד-פפאלץ |
| שטח | 97.75 קמ"ר |
| גובה | 85-285 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 200,234 (2007) |
| קואורדינטות | 50°00′00″N 8°16′16″E / 50°N 8.27111111111111°E |
| http://www.mainz.de | |
מיינץ (Mainz; להאזנה (מידע • עזרה)) (במקורות יהודיים ידועה גם בשם מגנצא) היא עיר הבירה של מדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה והעיר הגדולה במדינה זו. בעיר חיו בשנת 2007 כ-196,000 תושבים.
מיינץ נוסדה בשנת 13 במאה ה-1 לפנה"ס על ידי המצביא הרומי דרוסוס כבסיס צבאי על גדות נהר הריין. הנהר מהווה את הגבול בין ריינלנד-פפאלץ מדרום והסן מצפון; מעברו השני של הנהר שוכנת ויסבאדן, בירת הסן.
אוניברסיטת מיינץ היא השישית בגודלה בגרמניה; בשנת 2007 למדו בה כ-35,000 סטודנטים. האוניברסיטה קרויה על שמו של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס, אשר נולד וחי בעיר. בעיר נמצא כיום מוזיאון גוטנברג להיסטוריה ולאומנות הדפוס. במכללת מיינץ לומדים כ-4,400 סטודנטים. במיינץ נמצא מכון מקס פלאנק לכימיה ולחקר הפולימרים.
למיינץ ברית ערים תאומות עם העיר חיפה.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – הקהילה היהודית במיינץ
מיינץ נקראת במקורות היהודיים מגנצא, והייתה עיר מרכזית ומכוננת ביהדות אשכנז. במשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת. ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר הרכיבה את שלוש הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין, שנודעו בראשי התיבות שו"ם.
במהלך מסע הצלב הראשון נפגעה הקהילה היהודית קשות על ידי הצלבנים שעברו בעיר בדרכם מזרחה. לאחר שטבחו ביהודי וורמס המשיכו הצלבנים אל מיינץ. בתחילה מצאו 1,300 יהודים מחסה בבית ההגמון, תמורת סכום כסף רב (חמש מאות מארקים של כסף[1]). לאחר יומיים של משא ומתן בין הצלבנים לארכיהגמון נפתחו שערי העיר בפני הצלבנים, ביום מתן תורה. יהודי הקהילה, כשבראשם עומד ר' קלונימוס, "לבשו שריונים וחגרו כלי מלחמתם" ולחמו אל מול הפורעים. כשהתברר שהפורעים מנצחים את המערכה ברחו אנשי חיל המשמר של ההגמון ואף הארכיהגמון עצמו. כשהתברר שאין מנוס, בחרו יהודי הקהילה ללכת בדרכי מתבצרי מצדה ולהמית את יקיריהם בעצמם מאשר להפקיר אותם למוות באכזריות בידי הצלבנים, דבר שהיה ביטוי עליון של אצילות נפש. כמו כן הספיקו היהודים לשרוף בעצמם את בית הכנסת כדי שלא יחולל. הפליטים נרדפו ונטבחו ורק כ-60 מעשירי העיר הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו. בפרעות אלה גם עלה באש חלק מהעיר.
רבי טוביה בר אליעזר מזכיר בספרו מדרש לקח טוב את גזירות תתנ"ו, בעיר מגנצא. הוא כתב בפירושו לפרשת אמור על הפסוק הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ג): ”ואני כותב להיות זיכרון שעשו קדושי עליון קהל מגנז"א, שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרס חג השבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת ד'תתנ"ו לבריאת העולם, כשנתנו יד ישובי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר: וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי” ספר יואל, פרק ד', פסוק כ"א.
בקהילה זו כיהן כרב רבנו גרשום מאור הגולה, והיו בה חכמים גדולים נוספים, כרבי שמעון הגדול, רבי קלונימוס מלוקה ועוד. על פי האגדה הקהילה היהודית במקום תרמה למסורת היהודית, בין השאר, את תפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת (אלא שככל הנראה נתחברה תפילה זו בארץ ישראל וזמן רב לפני היישוב היהודי באזור).
על הפוגרום ביהודי מגנצא בשנת ד'תתנ"ו נתייסדה הקינה "מי יתן ראשי מים" בקינות לתשעה באב כמנהג אשכנזים. אז גם נתקנה תפילת "אב הרחמים" הנאמרת בשבתות אחרי קריאת התורה כמנהג אשכנזים.
גם כתב שאול טשרניחובסקי את הפואמה "ברוך ממגנצא". בשיר מתאר ברוך, הניצב על מקום קבורת אשתו, את שקרה לקהילת מגנצא, ובעיקר את שקרה לו במהלך הפוגרום, כאשר בניגוד לאשתו שנטבחה, לא עמד לו עוז רוחו והוא המיר את דתו, וכדבריו: ”...אָז קִלְּלִתִּי גּוֹי מַחֲצַבְתִּי”.[2]
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיינץ |
- האתר הרשמי של העיר
- האתר הרשמי של אוניברסיטת מיינץ
- האתר הרשמי של מכללת מיינץ
- "מַאְינְץ (מַגֶנְצָא)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 71–72, באתר HebrewBooks
- מגנצה , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ מרווין לוונתאל, תולדות היהודים בגרמניה, הוצאת מסדה.
- ^ שאול טשרניחובסקי, בָּרוּךְ מִמַּגֶּנְצָא, באתר פרויקט בן-יהודה
