משמר הירדן (מושבה)
משמר הירדן בתקופת המנדט הבריטי | |
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | הצפון |
שפה רשמית | עברית |
תאריך ייסוד | 1890 |
סיבת נטישה | כיבוש והרס על ידי כוחות סוריים |
תאריך נטישה | 10 ביוני 1948 |
יישובים יורשים | גדות, משמר הירדן |
דת | יהודים |
אזור זמן | UTC +2 |
מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן הייתה מושבה שהוקמה בגליל העליון בזמן העלייה הראשונה. המושבה הותקפה על ידי הסורים, נכבשה ונחרבה במלחמת העצמאות.
תולדות המושבה
שנים ראשונות
ב-1884 נרכש ממשפחת עבו שטח מישורי של כ-2,000 דונם, ממערב לנהר הירדן, על ידי קרוב המשפחה ישראל מרדכי לובובסקי, עולה מארצות הברית מראשוני יסוד המעלה, ועליהם הקים חווה חקלאית פרטית בשם "שושנת הירדן" ע"ש אשתו המנוחה.
לאחר שנוכח כי לא יצליח לבדו לתחזק את החווה המבודדת, מכרהּ מחולקת ליהודים, שאחזו באדמה בעזרה כספית של "חובבי ציון". הם ייסדו את המושבה משמר הירדן, בחודש אלול שנת ה'תר"ן (ספטמבר 1890)[1]. לצד כביש צפת-דמשק (היום: כביש 91 בצמוד לצומת גָּדוֹת של היום) ממערב לגשר בנות-יעקב. ב-1898 נטלה חברת יק"א תחת חסותה את המושבה, ובאמצעות חיים מרגליות קלווריסקי, רכשה עוד אדמות והעלתה על הקרקע מתיישבים נוספים. בשנת 1901 היו במושבה 12 משפחות על כ-4,400 דונם.
מייסדי המושבה היו: חיים גלבגיסר, חיים יוסל טייטלבוים, צבי שניידר, איציק מוינשטיר (אנגלברג), שלמה לוי גרוסמן, יעקב צבי פייגלין (סב סבו של ח"כ משה פייגלין), שיינוך, וייסבליט, ובסלר, לוין, וורהפטיג, בלשניקוב, ליפשיץ, קנטור, הרצוג, סגל, תמרי, לובובסקי, שור, שניידמן, הרוקח ר' משה לוריא, רוזנטאל, לרנר, חיים ורבקה גרבובסקי, טויסטר, הלפרין, שוורץ, יעקובסון, פינקלר, אלפסי, בוגראד, כהן. ב-1914 היו במושבה 125 תושבים על שטח של כ-7,600 דונם.
במלחמת העולם הראשונה התחולל באזור קרב קשה בין הבריטים לעות'מאנים. אך המתיישבים לא עזבו את בתיהם ומה שנהרס קומם ונבנה מחדש.
בשנות העשרים של המאה ה-20 עזבו חלק מהאיכרים בשל מחלות (קדחת שחור השתן) קשות ועברו להתגורר באזורי נתניה ואבן יהודה. במאורעות תרפ"ט סבלה המושבה מהתנכלויות וממעשי שוד.
בשנות ה-30 קיבל היישוב כתיגבור, גרעיני חיזוק של תנועת בית"ר[2]. במאורעות המרד הערבי סבלה המושבה מהתנכלויות, פסקה במידה רבה עבודת הערבים, וצעירי בית"ר מילאו את מקומם. בשנת 1938 נרצחו שני יהודים, אב ובנו, שהיו בדרכם לשאוב מים מנהר הירדן. בתגובה, הרגו המתיישבים שבעה ערבים וגרמו נזק לרכוש ערבי. בהמשך אותה שנה הותקפה המושבה, אך ההתקפה פסקה כאשר נוטרים ממשטרת היישובים העבריים הגיעו למקום. חברי בית"ר גם ערכו אימונים צבאיים במקום. הדבר נודע לבריטים, וב-18 בנובמבר 1939 פשטו הרשויות הבריטיות על המושבה, ואסרו 38 מהמתאמנים. חברי בית"ר עזבו את המקום עד סוף 1940. עם זאת, בשנות הארבעים נמצא במקום כוח קבוע של מספר נוטרים. במהלך מלחמת העולם השנייה חוותה המושבה שגשוג יחסי, אך מצבה הדרדר לאחריה, כולל עזיבה של חלק מן האיכרים. בינואר 1947 התיישבו במשמר הירדן 42 חברי 'ארגון וג'ווד' (על שם ג'וזאיה וג'ווד, מדינאי בריטי פרו-ציוני), ארגון חיילים משוחררי הצבא הבריטי יוצאי בית"ר, אם כי רק כמחציתם נותרו במקום. מספר חודשים אחר כך התיישבו במקום, במספרים קטנים יותר, גם יוצאי מחנות קפריסין ועולים משארית הפלטה.
מלחמת העצמאות ואחריה
- ערך מורחב – משמר הירדן במלחמת העצמאות
בהחלטת החלוקה הוקצה היישוב למדינה היהודית. מאז החלטת האו"ם האמורה, החמיר המצב הביטחוני במקום. משמר הירדן שכנה ממש על אחת הדרכים החשובות העוברות בין סוריה לארץ ישראל (כביש 91 של ימינו, שהמשכו במזרח מגיע לקונייטרה ולדמשק), ולפיכך, על ציר פלישה אפשרי. ואכן, ב-5, ב-6 וב-10 ביוני 1948 הותקפה המושבה על ידי הסורים. ההתקפה השלישית הביאה לכיבוש המושבה ולהריסת רובה. 14 מן המגינים נהרגו בקרבות ו-39 נפלו בשבי.
בקרבות עשרת הימים ערכה ישראל את מבצע ברוש, על מנת לחזור ולכבוש את המובלעת הסורית במשמר הירדן. המבצע לא עלה יפה, קו החזית עם הסורים לא השתנה כמעט, ולצה"ל היו בו כמאה הרוגים. מבצע זה סיים למעשה את הניסיונות הרציניים לשנות את קו החזית בין סוריה לישראל, אך סביב המובלעת הסורית במשמר הירדן אירעו לא מעט תקריות אש עד סוף המלחמה. בתום המלחמה, בכ"ב בתמוז תש"ט, 20 ביולי 1949 חזר השטח לשליטה ישראלית במסגרת הסכמי שביתת הנשק, וכן חזרו השבויים, אולם המושבה לא נבנתה מחדש. על אדמותיה הוקמו הקיבוץ גוברים (לימים גדות) ומושב העובדים משמר הירדן. מהמושבה המקורית נשתמרו כמה בתים הרוסים. הם שולבו באתר הנצחה למושבה שהוקם במקום. במחנה הצבאי שהיה מול משמר הירדן הולך ומוקם מרכז מבקרים על תולדות המושבה.
כ-600 מטרים דרומית לשרידי המושבה נמצא בית הקברות של משמר הירדן. באתר כמה עשרות קברים של תושבי המושבה, רבים מהם ילדים, שנפטרו בשנות קיום המושבה.
ראו גם
- משמר הירדן (מושב) - המושב אשר הוקם בקרבת חורבות המושבה
לקריאה נוספת
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל אתרי מורשת בישראל |
- אהרן אבן-חן, כיצד נכבשה משמר-הירדן?, "הארץ", 2.6.1949
- ישראל גרנית ודן יהב, התיישבות במלחמה - יישובים שעמדו, פונו, או נפלו במלחמת העצמאות 1948, 2015.
- בני גשור, חטיבה 9 במלחמת העצמאות, עלי זית וחרב, קובץ י"ד, עורך: ניר מן, המרכז לחקר כוח המגן, תשע"ד (2014), עמ' 342-303
- יצחק זיו-אב, אומרים ישנה ארץ, 1980
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב', פרק ס"א, ייסוד המושבה משמר הירדן, דוד ב. שוב, 1891-1890
- אריה יצחקי, גבורת משמר הירדן 1948, 2011
- שעותיה האחרונות של משמר הירדן, הארץ, 17.2.1949
קישורים חיצוניים
- אתר משמר הירדן הישנה, באתר e - ירוק
- המעבר מ"שושנת הירדן" ל"משמר הירדן", גאלת הקרקע בגליל, אתר משפחת עבו
- הצלת משמר הירדן מפקיד הברון המושחת בשנת 1903, גאלת הקרקע בגליל, אתר משפחת עבו
- מוסה פלד, "הסורים פשוט טבחו בנו, נסעו וירו, נסעו וירו", שריון 1, יולי 1998, עמוד 13, באתר "יד לשריון"
- שלמה פיוטרקובסקי, מי הפקיר את המושבה משמר הירדן לסורים?, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2011
- תמונות מיד למשמר הירדן, באתר נלך.
הערות שוליים
- ^ משה דוד שו"ב, עיתון האור, (מאוחר יותר שונה השם להצבי), ט' כסליו א'תתכ"ב לחורבן, 1890, "נוסדה משמר-הירדן", מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : מושבות, עמוד 73
- ^ שאול דגן, משמר הירדן - מושבה חסרת מזל, את גבול הגליל העליון אנחנו שומרים, כרמל פרינט - חיפה, 2015, עמ' 125-135