רמת קדרון

מתוך המכלול
(הופנה מהדף "רמת קדרון")
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

רמת קדרון הייתה התנחלות שתוכננה לקום כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם בשטח העיירה עובידייה, ביוזמה פרטית של אנשי עסקים שטענו שרכשו קרקעות במקום. לאחר ש-121 בתים ומגרשים ביישוב נמכרו עוד לפני שהחלה הבנייה, התברר כי הקרקעות לא היו שייכות ליזמים[1], היוזמה הייתה הונאה והפרויקט בוטל[2][3].

היסטוריה

הרקע להקמת היישוב

לאחר המהפך בבחירות 1977, החליטה ממשלת הליכוד לשנות את המדיניות הממשלתית לגבי רכישת קרקעות בשטחים הכבושים, ולאפשר לאנשים פרטיים ולחברות לקנות קרקעות ביהודה, בשומרון ובחבל-עזה. היוזמה להקמת יישוב באזור מדרום-מזרח לירושלים החלה בשנת 1981 במסגרת תוכנית שיזם שר החקלאות אריאל שרון לעבות את שרשרת ההתנחלויות, שהוקמו באותם שנים סביב ירושלים (מעלה אדומים ממזרח לעיר, גבעת זאב מצפון, אפרת מדרום ואחרים).

לאחר שקבוצה של אנשי עסקים הודיעה שרכשה קרקעות באזור והיא מבקשת להקים עליהם יישוב, אושרה התוכנית בוועדת השרים להתיישבות בדצמבר 1982. את היוזמה לאישור התוכנית העלה סגן שר החקלאות מיכאל דקל, שפעל באותם שנים לסייע לאנשי עסקים להקים התנחלויות ביהודה ושומרון. התוכנית אושרה מפני שהתאימה לתוכנית לעיבוי שרשרת ההתנחלויות באזור[4].

"רכישת הקרקע"

בפרויקט היו מעורבים שורה של יזמי נדל"ן וסוחרי קרקעות. דוד מור (שאחר כך היה חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד), יחיאל שאול ועמי פרומצ'נקו (ממשפחת מייסדי חברת עלית) שפעלו באמצעות חברת הנדל"ן "ג'אמבו"[5]. עורך הדין של היזמים היה רוני מילוא, ומשרדו המשיך לייצג את חברת "ג'מבו" גם לאחר שנבחר לכנסת ושימש כסגן שר החוץ, במקביל לעיסוקו כעורך דין[6]. הפרויקט החל ב-5 באוגוסט 1982, ברמאללה, כאשר נחתם חוזה בין נציגי חברת "ג'אמבו" לבין שניים מתושבי עובידייה, מוסה מחמוד אל־עסא וג'מאל מוסא אל־עסא. מוסה מחמוד אל־עסא הצהיר כי בבעלותו 4,000 דונם בעובידייה ושג'מאל מוסה אל־עסא הוא המתווך. הוא הצהיר על נכונותו לרשום את האדמות על שמו ולהעביר אותם לידי הקונה (חברת "ג'אמבו"). אך בטרם יגיעו לידי הקונה היה על האדמות, על־פי החוזה, לעבור תחנה נוספת. על החוזה חתמו גם סוחרי הקרקעות יעקב עקנין ושמואל עינב, נציגיה של חברת "חברת דקל בנייה ומסחר (קרני שומרון) בע"מ". בחוזה הם מתוארים כמתווכים המשמשים נציגיהם של שני הכפריים. חברת דקל התחייבה לשלם למוכרים קצת פחות מ-700 דולר על כל דונם אדמה. כעבור חודשים אחדים מכרה ללקוחות ישראלים כל דונם עבור 5,000 דולר. בנוסף לחברת "ג'אמבו", חלק מהקרקע נמכר גם לחברת הבנייה "האחים משה ויגאל גינדי"[7].

ההתנגדויות

ב-‭10‬ בנובמבר ‭ ,1983‬ שבעה חודשים לאחר ביצוע העסקה, ביקש המתווך הערבי לרשום בטאבו את האדמות על שמו, כשלב ראשון לקראת העברתן לידי החברות הרכושות. החוק הירדני שעדיין תקף בשטחים, חייב אותו לפרסם הודעה בעיתון בערבית ולהמתין 15 ימים להגשת התנגדויות. אל־עסא שפעל למשעה בשמו של עינב בחר לפרסם את ההודעה ב'אל־אנבא', עיתון שיצא לאור מטעם המינהל האזרחי. תפוצתו של אל-אנבא לא עלתה אז על אלפיים עותקים בלבד (וזמן קצר אחר כך נסגר). עורכי-דין העוסקים בנושא הקרקעות היו קוראיו היחידים שלו וחיפשו את הודעות הרישום. גיליון אל-אנבא ובו הודעתו של אל־עסא הגיע לעובידייה כעשרה ימים לאחר הדפסתו. בו ביום התארגנו 62 ‬מתושבי הכפר והגישו, באמצעות עורך דין עבד עסלי ממזרח ירושלים, התנגדות לעריכת הרישום. כעבור יומיים צירף עסלי ‭ 33‬ התנגדויות נוספות. הן התבססו על כך שלאורך השנים שילמו המתנגדים מס רכוש עבור אותן אדמות שעתה עמדו להירשם על שמו של המתווך[7].

בתצהיר בשבועה שצירפו להתנגדויותיהם כתבו הכפריים: "הננו להצהיר שלא מכרנו אדמותינו המופיעות בנסח תשלום המס ו/או חלק מהן, לכל צד שהוא, ולא נעשתה על ידינו שום עסקה במסגרת דיני החוזים להעברת זכויות כלשהן לצד כלשהו. הופתענו למצוא בעיתון אל־אנבא הודעות על בקשות רישום מחודש לאדמותינו ללא ידיעתנו. אנו מצהירים שהבקשות לרישום מחודש שהתייחסו לאדמותינו יסודן במעשים בלתי חוקיים, כגון זיוף ו/או מרמה." לאחר הגשת התצהיר הוקפא כל תהליך הרישום. שמואל עינב טען שבסופו של הדיון המשפטי יוסרו רוב ההתנגדויות. ושחלק ממגישי ההתנגדויות, מכרו לו קרקעות בעצמם. את שמותיהם טען, אונו יכול לגלות כי הסבר יסכן את חייהם[7]. התושבים טענו, כי לבנו של המוכתר אין כל זכות בקרקע, וכי ייפוי כוח שקיבל כביכול היה מזויף. התושבים טענו, כי כמעט כל הקרקע היא שלהם, ולבנו של המוכתר לא היה כל סמכות למכור אותה. הוועדה לרישום נכסים של המנהל האזרחי במפקדת יהודה ושומרון הוציאה צו מניעה נגד שני הצדדים[8].

השקת הפרויקט

למרות ההתנגדויות היזמים החלו לשווק את הפרויקט כיישוב יוקרה 10 דקות מירושלים בו כל הבתים יהיו צמודי קרקע. בחול המועד של פסח 1983 ערכו מבצע מכירות. לאחר מסע פרסום שכלל מודעות בעיתונות היומית שהשתרעו על פני שלושה עמודים שלמים, בהם נכתב כי במקום יוקם "מרכז ספורט שיכלול מיגרש כדורסל, בריכות־שחיה, אורוות־ סוסים, סאונה, משטח החלקה על סקטים, בית־קולנוע ואולם לברידג"'. קרוב לאלף מגרשים, בשטח של דונם לרוכש, מכרה "ג'מבו" במבצע המכירות, שנמשך פחות משבוע. כל אהד מהקונים נדרש לשלם מייד ‭ 5,000‬ דולר. האחים משה ויגאל גינדי מכרו באותו שבוע מגרשים בחלק שלהם ברמת קדרון, הם הציעו מגרשים קטנים יותר בשטח של‭ 400 ‬ מ"ר, וגבו דמי ההרשמה בסך ‭ 2,300‬דולר למגרש. האחים גינדי פעלו באמצעות חברה בשם "בינוי ופיתוח ארץ־ישראל בע"מ", שהייתה רשומה ברשם החברות ברמאללה. החברה. בחוזה בין הקונים לנציגי החברה נאמר כי זו "קרקע פרטית הפנויה מכל אדם וחפץ". רוב הקונים חתמו על ההמחאות מבלי שביקרו במקום.

בנובמבר 1983, חתם שר הבינוי והשיכון דוד לוי על רשימת היישובים ביהודה ושומרון הזכאים לסיוע בדיור, רמת קדרון גם נכללה ברשימה למרות שבעת החתימה ידע לוי שרמת קדרון וחלק מהיישובים הנוספים ברשימה מסובבים בבעיות של הונאת משתכנים והקרקע לא נרכשה כחוק. ההכללה ברשימה יצרה אצל הרוכשים בטחון שהפרויקט לגיטימי ויצא לפועל[9].

את תוכנית היישוב הכין האדריכל זלמן עינב. בסך הכל תכננו 1,100 בתים על מגרש של דונם כל אחד בשטח של 600 מטר רבוע. ביולי חתמה החברה על הסכם להקמת 100 הבתים הראשונים עם חברת "דיור", חברת בת של סולל בונה. כך שבטחון הרוכשים שהפרויקט יצא לפעול היה גבוה[10]. לאחר שתושבי עובידייה הגישו התנגדויות, דבר לא נבנה על הקרקעות[8].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0