רמת קדרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף "רמת קדרון")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיקומה המתוכנן של רמת קדרון

רמת קדרון הייתה התנחלות, שתוכננה לקום כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם בשטח העיירה עובידייה, ביוזמה פרטית של אנשי עסקים שטענו שרכשו קרקעות במקום. לאחר שכ-300 בתים ומגרשים ביישוב נמכרו עוד לפני שהחלה הבנייה, התברר כי הקרקעות לא היו שייכות ליזמים[1], היוזמה הייתה הונאה והפרויקט בוטל[2][3].

היסטוריה

הרקע להקמת היישוב

לאחר המהפך בבחירות 1977, החליטה ממשלת הליכוד לשנות את המדיניות הממשלתית לגבי רכישת קרקעות בשטחים הכבושים, ולאפשר לאנשים פרטיים ולחברות לקנות קרקעות ביהודה, בשומרון ובחבל-עזה. היוזמה להקמת יישוב באזור מדרום-מזרח לירושלים החלה בשנת 1981 במסגרת תוכנית שיזם שר החקלאות אריאל שרון לעבות את שרשרת ההתנחלויות, שהוקמו באותן שנים סביב ירושלים (מעלה אדומים ממזרח לעיר, גבעת זאב מצפון, אפרת מדרום ואחרים).

לאחר שקבוצה של אנשי עסקים הודיעה שרכשה קרקעות באזור והיא מבקשת להקים עליהם יישוב, אושרה התוכנית בוועדת השרים להתיישבות בדצמבר 1982. את היוזמה לאישור התוכנית העלה סגן שר החקלאות מיכאל דקל, שפעל באותן שנים לסייע לאנשי עסקים להקים התנחלויות ביהודה ושומרון. התוכנית אושרה מפני שהתאימה לתוכנית לעיבוי שרשרת ההתנחלויות באזור[4].

"רכישת הקרקע"

בפרויקט היו מעורבים שורה של יזמי נדל"ן וסוחרי קרקעות. דוד מור (שאחר כך היה חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד), יחיאל שאול ועמי פרומצ'נקו (ממשפחת מייסדי חברת עלית) שפעלו באמצעות חברת הנדל"ן "ג'אמבו"[5]. עורך הדין של היזמים היה רוני מילוא, ומשרדו המשיך לייצג את חברת "ג'מבו" גם לאחר שנבחר לכנסת ושימש כסגן שר החוץ, במקביל לעיסוקו כעורך דין[6]. הפרויקט החל ב-5 באוגוסט 1982, ברמאללה, כאשר נחתם חוזה בין נציגי חברת "ג'אמבו" לבין שניים מתושבי עובידייה, מוסה מחמוד אל־עסא וג'מאל מוסא אל־עסא. מוסה מחמוד אל־עסא הצהיר כי בבעלותו 4,000 דונם בעובידייה ושג'מאל מוסה אל־עסא הוא המתווך. הוא הצהיר על נכונותו לרשום את האדמות על שמו ולהעביר אותם לידי הקונה (חברת "ג'אמבו"). אך בטרם יגיעו לידי הקונה היה על האדמות, על־פי החוזה, לעבור תחנה נוספת. על החוזה חתמו גם סוחרי הקרקעות יעקב עקנין ושמואל עינב, נציגיה של חברת "דקל בנייה ומסחר (קרני שומרון) בע"מ". בחוזה הם מתוארים כמתווכים המשמשים נציגיהם של שני הכפריים. חברת דקל התחייבה לשלם למוכרים קצת פחות מ-700 דולר על כל דונם אדמה. כעבור חודשים אחדים מכרה ללקוחות ישראלים כל דונם עבור 5,000 דולר. בנוסף לחברת "ג'אמבו", חלק מהקרקע נמכר גם לחברת הבנייה "האחים משה ויגאל גינדי"[7].

ההתנגדויות

ב-10 בנובמבר ,1983 שבעה חודשים לאחר ביצוע העסקה, ביקש המתווך הערבי לרשום בטאבו את האדמות על שמו, כשלב ראשון לקראת העברתן לידי החברות הרוכשות. החוק הירדני שעדיין תקף בשטחים, חייב אותו לפרסם הודעה בעיתון בערבית ולהמתין 15 ימים להגשת התנגדויות. אל־עסא שפעל למעשה בשמו של עינב בחר לפרסם את ההודעה ב'אל־אנבא', עיתון שיצא לאור מטעם המנהל האזרחי. תפוצתו של אל-אנבא לא עלתה אז על אלפיים עותקים בלבד (וזמן קצר אחר כך נסגר). עורכי-דין העוסקים בנושא הקרקעות היו הקוראים היחידים שלו וחיפשו את הודעות הרישום. גיליון אל-אנבא ובו הודעתו של אל־עסא הגיע לעובידייה כעשרה ימים לאחר הדפסתו. בו ביום התארגנו 62 מתושבי הכפר והגישו, באמצעות עורך דין עבד עסלי ממזרח ירושלים, התנגדות לעריכת הרישום. כעבור יומיים צירף עסלי 33 התנגדויות נוספות. הן התבססו על כך שלאורך השנים שילמו המתנגדים מס רכוש עבור אותן אדמות שעתה עמדו להירשם על שמו של המתווך[7].

בתצהיר בשבועה שצירפו להתנגדויותיהם כתבו הכפריים: "הננו להצהיר שלא מכרנו אדמותינו המופיעות בנסח תשלום המס או חלק מהן, לכל צד שהוא, ולא נעשתה על ידינו שום עסקה במסגרת דיני החוזים להעברת זכויות כלשהן לצד כלשהו. הופתענו למצוא בעיתון אל־אנבא הודעות על בקשות רישום מחודש לאדמותינו ללא ידיעתנו. אנו מצהירים שהבקשות לרישום מחודש שהתייחסו לאדמותינו יסודן במעשים בלתי חוקיים, כגון זיוף או מרמה." לאחר הגשת התצהיר הוקפא כל תהליך הרישום. שמואל עינב טען שבסופו של הדיון המשפטי יוסרו רוב ההתנגדויות. ושחלק ממגישי ההתנגדויות, מכרו לו קרקעות בעצמם. את שמותיהם טען, אינו יכול לגלות כי הדבר יסכן את חייהם[7]. התושבים טענו, כי לבנו של המוכתר אין כל זכות בקרקע, וכי ייפוי כוח שקיבל כביכול היה מזויף. התושבים טענו, כי כמעט כל הקרקע היא שלהם, ולבנו של המוכתר לא היה כל סמכות למכור אותה. הוועדה לרישום נכסים של המנהל האזרחי במפקדת יהודה ושומרון הוציאה צו מניעה נגד שני הצדדים[8].

השקת הפרויקט

למרות ההתנגדויות היזמים החלו לשווק את הפרויקט כיישוב יוקרה 10 דקות מירושלים בו כל הבתים יהיו צמודי קרקע. באפריל 1983 ערכו מבצע מכירות. לאחר מסע פרסום שכלל מודעות בעיתונות היומית שהשתרעו על פני שלושה עמודים שלמים, בהם נכתב כי במקום יוקם "מרכז ספורט שיכלול מגרש כדורסל, בריכות-שחיה, אורוות-סוסים, סאונה, משטח החלקה על סקטים, בית-קולנוע ואולם ספורט". קרוב לאלף מגרשים, בשטח של דונם לרוכש, הצליחה לשווק "ג'מבו" במבצע המכירות, שנמשך פחות משבוע. כל אחד מהקונים נדרש לשלם מיד 5,000 דולר. האחים משה ויגאל גינדי מכרו באותו שבוע מגרשים בחלק שלהם ברמת קדרון, הם הציעו מגרשים קטנים יותר בשטח של 400 מ"ר, וגבו דמי ההרשמה בסך של כ-2,300 דולר למגרש. האחים גינדי פעלו באמצעות חברה בשם "בינוי ופיתוח ארץ ישראל (רמת קדרון) בע"מ", שהייתה רשומה ברשם החברות ברמאללה. בחוזה בין הקונים לנציגי החברה נאמר כי זו "קרקע פרטית הפנויה מכל אדם וחפץ". רוב הקונים חתמו על ההמחאות מבלי שביקרו במקום. בסך הכל כ-300 רוכשים שילמו דמי רישום ומקדמות.

בנובמבר 1983, חתם שר הבינוי והשיכון דוד לוי על רשימת היישובים ביהודה ושומרון הזכאים לסיוע בדיור, רמת קדרון גם נכללה ברשימה אף על פי שבעת החתימה ידע לוי שרמת קדרון וחלק מהיישובים הנוספים ברשימה מסובבים בבעיות של הונאת משתכנים והקרקע לא נרכשה כחוק. ההכללה ברשימה יצרה אצל הרוכשים ביטחון שהפרויקט לגיטימי ויצא לפועל[9].

את תוכנית היישוב הכין האדריכל זלמן עינב. בסך הכל תכננו 1,100 בתים על מגרש של דונם כל אחד בשטח של 600 מטר רבוע. ביולי חתמה החברה על הסכם להקמת 100 הבתים הראשונים עם חברת "דיור", חברת בת של סולל בונה. כך שביטחון הרוכשים שהפרויקט יצא לפעול היה גבוה[10]. לאחר שתושבי עובידייה הגישו התנגדויות, דבר לא נבנה על הקרקעות[8].

החקירה הפלילית וההליך המשפטי

בשנת 1986 החלה חקירת משטרה בפרשה, הנחקרים העיקריים היו סוחרי הקרקעות שמואל עינב ויעקב עקנין וסגן שר החקלאות מיכאל דקל[11][12]. החקירה כללה לא רק את פרויקט רמת קדרון אלא גם פרויקטים נוספים ביניהם, התנחלות שתוכננה ליד קרני שומרון בשם "כרמים" שבה היה מעורב סוחר הקרקעות משה זר[13]. האחים משה ויגאל גינדי ברחו לברזיל ושהו שם במשך כשנה וחצי, לאחר שהתברר שאין כוונה להעמידם לדין, חזרו לישראל בסוף 1990[14]. אחיהם הבכור אברהם גינדי התאבד ביוני 1986 לאחר ששוחרר ממעצר[15].

החקירה לא הובילה לאישומים פלילים, אך המעורבים נתבעו בשורה של תביעות אזרחיות. באפריל 1990 חייב בית המשפט המחוזי בתל אביב את חברת "ג'מבו" להחזיר ל-121 רוכשים סכום כולל של 4 מיליון שקל[16]. האחים משה ויגאל גינדי טענו שסוחרי הקרקעות הונו אותם ותבעו את שמואל ענב על סכום של 128 מיליון שקל, לא רק על קרקעות שמכר להם במרמה ברמת קדרון, אלא גם בגבעת זאב, בכפר ג'יוס ובכפר פרח'ה[17]. ב-2002 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית נגד האחים גינדי בשם 157 רוכשי מגרשים ברמת קדרון[18].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. עופר פטרסבורג, היהלומן דוד מור מעורב בעסקת אזורים, באתר ynet, 5 במרץ 2002
  2. אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב (עיתון), 10 בדצמבר 1985
  3. יהושע ביצור, "העסקות ברמת-קדרון הם הונאה אחת גדולה, מעריב (עיתון), 5 בספטמבר 1985
  4. הישובים שהקמתם אושרה בוועדת השרים להתיישבות, מעריב (עיתון), 30 בדצמבר 1982
  5. איה אורנשטיין, עוקל רכוש עמי פרומצ'נקו והברותיו, מעריב (עיתון), 7 בנובמבר 1986
  6. רוני מילוא הבטיח החזר, מעריב (עיתון), 28 בספטמבר 1990
  7. 7.0 7.1 7.2 אריה דיין, החזון המקורקע של רמת-קידרון, כותרת ראשית, 21 באוגוסט 1985
  8. 8.0 8.1 אלעזר לוין, ‏לאונרד מלבר מגרמניה פועל כמתווך לגיבוש קבוצה לרכישת השליטה בחברת אזורים, באתר גלובס, 10 במרץ 2002
  9. פרשת הקרקעות החקירה רק החלה, כותרת ראשית, 15 בינואר 1986
  10. חיים ביאור, "דיור" תתחיל בבניית הישוב רמת־קדרון, דבר, 25 ביולי 1983
  11. אחי דנון, "בידי מסמכים המוכיחים שהקרקעות מעבר לקו הירוק הושגו במירמה", מעריב (עיתון), 25 ביוני 1986
  12. נעמי לויצקי, עינב מאשים, כותרת ראשית, 16 ביולי 1986
  13. לאה אתגר, "הפסדתי 5 מיליון דולר בפרשת הקרקעות ביהודה ושומרון, מעריב (עיתון), 12 בדצמבר 1990
  14. לאה אתגר, שובו של הגינדי, מעריב (עיתון), 14 בדצמבר 1990
  15. גיל יודילוביץ', אברהם גינדי התאבד, מעריב (עיתון), 5 ביוני 1986
    גיל יודילוביץ', "בעלי לא התאבד, המשטרה הרגה אותו", מעריב (עיתון), 6 ביוני 1986
  16. מתיישבי הישוב רמת קידרון שלא הוקם-יקבלו את כספם בחזרה, מעריב (עיתון), 26 באפריל 1990
  17. יצחק דנון, ‏חברות נדל"ן: למנות בורר בתביעה בסך 128 מ' ש' נגד סוחר הקרקעות שמואל ענב, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2004
  18. בקשה לתביעה ייצוגית ב-58 מ' ש' נגד גינדי: לא בנו ליד הר חומה, באתר הארץ, 14 ביוני 2002
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0