אוסיאקוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוסיאקוב
Osjaków
סמל אוסיאקוב
סמל אוסיאקוב
בית הכנסת באוסיאקוב, משמש כיום חנות
בית הכנסת באוסיאקוב, משמש כיום חנות
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה לודז' (פרובינציה)לודז' (פרובינציה) לודז'
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,315 (2012)
קואורדינטות 51°17′N 18°47′E / 51.283°N 18.783°E / 51.283; 18.783
http://www.osjakow.pl

אוסיאקוב (פולנית: Osjaków) היא עיירה באזור לודז' בפולין, כ-45 ק"מ מדרום מערב לבירת המחוז, לודז'.

תולדות היישוב

האזכור הראשון של העיירה במקורות היסטוריים הוא משנת 1299. במועד כלשהו לפני 1446 קיבלה העיירה זכויות של עיר. באזור העיירה היו מכרות ברזל שנוצלו החל מהמאה ה-16. תוצרת העיירה הועברה לחבל שלזיה ולצ'נסטוחובה. עם זאת, העיירה לא התפתחה מעבר לכך ובשנת 1793 (מועד החלוקה השנייה של פולין) איבדה את זכויות העיר. חלק מתושביה השתתפו במרד ינואר – המרד הכושל שנוהל בשנים 1864-1863 במטרה להשיג עצמאות לפולין. עקב השתתפותם במרד הוגלו כמה מתושבי העיירה לסיביר.

בתחילת המאה ה-20 נבנתה במרכז העיירה כנסייה נאו-גותית.

יהודי אוסיאקוב

תחילת היישוב היהודי בעיירה הוא במחצית הראשונה של המאה ה-18. במאה ה-19 כבר היו בידי רוב יהודי העיירה מגרשים, שדות ובתים. יהודי העיירה השתייכו תחילה לקהילת דז'יאלושין, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 היו לקהילה עצמאית. בשלהי המאה ה-19 ישב על כס הרבנות בעיירה הרב אליהו זינגר[1], ששימש קודם ברבנות בפשיסוחה. ב- 1909 שימש כרב הקהילה הרב יצחק ב"ר אברהם ברון[2], ואת כיסאו ירש חתנו, הרב מנחם טיגר.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו בעיירה מוסדות תמיכה וסעד של הקהילה היהודית, וכן נתקיימו בה ספרייה ואגודת ספורט יהודית. באותה עת התגוררו בעיירה כ- 700 יהודים, כמחצית מסך תושביה.

בשואה

לאחר שהגרמנים כבשו את העיירה בספטמבר 1939, חלק מיהודיה יצאו ממנה או גורשו למקומות אחרים. בימי הכיבוש הראשונים הגיע רב העיירה לפיוטרקוב טריבונלסקי, ובראש השנה ת"ש, נאסר על ידי השלטונות הגרמנים, בתוך קבוצה של יהודים. לאחר שהתעללו בהם הגרמנים, שלחו אותם במשאית אל יעד לא ידוע.

בפקודת השלטונות הוקם באוסיאקוב יודנרט, ובסוף אוקטובר 1939 היה מספר יהודי העיירה כ- 600. ב- 1940 סולקו היהודים בהדרגה מדירותיהם ורוכזו בגטו, ממנו שולחו מקצתם למחנות עבודה.

ביולי 1942 הובאו לגטו שבעיירה כ- 500 יהודים שנעקרו מקיילצ'יגלוב הסמוכה. במחצית השנייה של אוגוסט 1942 הועברו יהודי הגטו, יחד עם יתר יהודי הנפה, לויילון. שם נבחרו הכשירים לעבודה, ונשלחו לגטו לודז', והיתר שולחו למחנה ההשמדה חלמנו.

לאחר מלחמת העולם השנייה

במרכז העיירה עומד כיום אתר הנצחה לקרבנות רצח העם שביצעו הגרמנים בפולנים.

קישורים חיצוניים


{{

  1. ^ לאחר מכן הי' ראב"ד קאליש. ראו: תולדות יהודי קאליש (עמ' 205); כרמנו (גליון ב טבת תשל"ט).
  2. ^ ראו: אהלי שם (גוטליב) עמ' 5.