אחיה (בית המקדש)
אחיה היה הממונה על הנסכים בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.
תפקידו
לצד הקרבנות, נצטוו בני ישראל להביא לבית המקדש את הנסכים, שהם מנחות מיין וסולת בלולה בשמן שהוקרבו בבית המקדש לצד קרבן עולה או שלמים. על מנת להקל על מביאי הנסכים, שלא ייאלצו להביא מבתיהם את כל הדרוש להבאת המנחה, נתמנה אחיה לאחראי על כל היינות, השמנים והסלתות, ועליו היה לקנות כמויות גדולות ממוצרים אלו ולשמרם בלשכתו, כדי שהעולים לירושלים יוכלו לרכוש אותם ממנו. המשנה[1] מסבירה את הנוהל לפיו פעל אחיה בבית המקדש, בתיאום עם יוחנן בן פינחס, ממונה החותמות ששהה בלשכת החותמות שבבית המוקד, בתוך עזרת הכהנים:
”מי שהוא מבקש נסכים, הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים, ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים. ולערב באין זה אצל זה, ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות.”
החותם היה פיסת קלף עליה רשם יוחנן מילה אחת - או "עגל", המסמל את קבלת דמי נסכי פר שתמורתם יינתנו מחצית ההין יין, מחצית ההין שמן ושלושה עשרוני סולת, או "זכר", המייצג את דמי נסכי האיל שתמורתם סיפק אחיה שליש ההין יין, שליש ההין שמן ושני עשרוני סולת, או "גדי", המסמל את דמי נסכי הכבש שתמורתם היו ניתנים רביעית ההין יין, רביעית ההין שמן ועשרון סולת, או "חוטא" שסימל את קרבן המצורע, שכדי להיטהר היה מקריב שני כבשים זכרים לעולה ואשם וכבשה נקבה לחטאת, ולשם כך היה זקוק לשלושה עשרוני סולת, שעם כל אחד מהם רביעית ההין יין ורביעית ההין שמן, ולתוספת עוד לוג שמן לצורך משיחתו על תנוך אוזנו ובהונותיו. בן עזאי הוסיף וטען כי על החותם הנמסר למצורע היה רשום "חוטא עשיר" או "חוטא דל" - שכן אם למצורע אין כסף להבאת שלושת הכבשים, הוא רשאי להחליף את החטאת והעולה בעופות, להם נדרשים נסכים מועטים יותר.
פתקאות אלו היוו עדות לתשלום שקיבל יוחנן מבעל החותם בעבור הנסכים, וכך היה אחיה נוטל מבעל החותם את חותמו ומספק לו את הנסכים ששילם תמורתם. בערב היו נפגשים יוחנן ואחיה, ויוחנן היה מוסר לאחיה את התשלומים שניתנו במהלך היום לאוצר ההקדש, כדי שיקנה בהם אחיה נסכים נוספים למכירה.
לצד המילים המייצגות את כמות הנסכים, היה רשום על החותם המוגש לאחיה גם תאריך הנפקת החותם, ורק בו ביום הנקוב בחותם היה אחיה נותן את הנסכים למבקשיהם, כדי לוודא שמביא החותם לא רכש אותו כשהיה מחיר הנסכים זול וכעת בא לפדותו כשמחיר הנסכים ביוקר, ומתכוון להרוויח על חשבון ההקדש; התאריך סייע גם לוודא שאין המדובר בגנב או אדם שמצא חותם שלא שילם תמורתו וכעת כוונתו להוציא נסכים במרמה, וכך באותו היום יחשוש הגנב מלבוא עם החותם שמא ימצאנו בעליו החוקיים, ומכאן ואילך לא יקבל ממנו עוד אחיה את החותם. במקרה שאכן טוען אדם כי חותמו נגנב ממנו או אבד, היה עליו להמתין עד פגישתם של יוחנן ואחיה והשוואת החותמות והכסף שבידם, ואם אכן נמצא כי ליוחנן יש כסף כדי חותם נוסף שאינו בידי אחיה, היה אחיה מספק את הנסכים למאבד החותם.
בתלמוד ירושלמי[2] הוסיפו כי על החותם היו רשומים גם שם משמרת הכהונה העובדת במקדש באותו היום, שם השבת הקרובה[3] ושם החודש הנוכחי, כדי למנוע כל אפשרות לרמאות.
תיאורו כממונה
המשנה מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש, והשני שנמנה מהם הוא אחיה:
אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה, על הקנין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל; הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.
ראו גם
הערות שוליים
| חמישה עשר ממונים שהיו בבית המקדש השני | ||
|---|---|---|
|
