בגדי כהונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כהן גדול בבגדי הכהונה

בגדי כהונה הם בגדים שחייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים - לכבוד ולתפארת. הכנת הלבוש הוטלה על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך. קרבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול. הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט.

בגדי כהן הדיוט

  • כתונת - מעין חלוק ארוך, ארוג בצורת משבצות, מפשתן.
  • אבנט - חגורת בד. ארוג מחוטים הטוויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני (שלושתם הם חוטי צמר הצבועים בצבע מיוחד המופק מבעלי חיים) ופשתן. רוחבו של האבנט 3 אצבעות (כ-6 ס"מ), ואורכו 32 אמה (כ-16 מטרים). האבנט היה נכרך על הכתונת בגובה בית החזה.
  • מכנסיים - קצרים עד הברך. ארוגים מפשתן.
  • מגבעת - רצועת בד, אורכה 16 אמה (כ-8 מטר), עשויה מפשתן. שלופפה בצורה של קונוס צר למעלה ורחב למטה, ע"פ הראב"ד. לפי חלק מהמפרשים, כולל הרמב"ם בראש המגבעת היה כעין כפתור.

בגדי כהן גדול

הכהן הגדול לובש מכנסיים, כתונת ואבנט כשל כהן הדיוט. בנוסף הוא לובש:

  • מצנפת - דומה למגבעתו של הכהן ההדיוט, בהבדל קל - המצנפת הייתה נכרכת בעיקר לרוחב הראש וחלקה העליון שטוח.
  • מעיל - בגד ארוך חסר שרוולים. ארוג מחוטי תכלת, מעוטר באריגות פעמונים וקישוטים בצורת רימונים.
  • אפוד - מעין סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. האפוד נקשר לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה), ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.
  • חושן - בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. גודלו: אמה (חצי מטר) על חצי אמה. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים", לפי אחד הפירושים היה רשום עליו השם המפורש. על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים-עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם של שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.
    • בטור הראשון - אודם (מקובל לזהותו עם כלצידון אדום או אודם), פיטדה (מקובל לזהותה עם טופז ירקרק) וברקת (אזמרגד ירוק).
    • בטור השני - נופך (מקובל לזהותו עם טורקיז), ספיר (מקובל לזהותו עם גרנד או קורונד כחול כהה או ספיר) ויהלום (מקובל לזהותו עם יהלום או קוורץ).
    • בטור השלישי - לשם (מקובל לזהותו עם זירקון אדום או צהוב), שבו (מקובל לזהותה עם אגט (Agate) בצבעי שחור ולבן) ואחלמה (מקובל לזהותה עם אמטיסט).
    • בטור הרביעי - תרשיש (מקובל לזהותו עם אקוומרין - סוג של בריל), שוהם (מקובל לזהותו עם בורלא (בריל) או אוניקס) וישפה (מקובל לזהותו עם יספר).
      החושן היה קשור בשתי טבעות זהב לחגורת האפוד (משתי פינותיו התחתונות), ובשתי טבעות זהב לכתפות האפוד (מפינותיו העליונות).
על פי המסורת, היו חקוקות על החושן גם המילים: אברהם, יצחק, יעקב ו"שבטי ישורון" או "שבטי יה", כדי להשלים את כל האותיות החסרות בא'ב' משמות השבטים.
לפי דעת הרמב"ם שמות האבות נכתבו מעל המילה ראובן באבן "אודם" ו"שבטי יה" נכתב מתחת למילה בנימין באבן "ישפה".
ואילו לפי דעת החזקוני ורבינו בחיי נכתבו אותיות תחת כל שם של שבט להשלים לשש אותיות סה"כ (אצל ראובן "א", אצל שמעון "ב" אצל לוי "רהם" וכו'). בעת שנשאל הכהן הגדול שאלה היו נוצצות אותיות התשובה.
  • ציץ - טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה'" (שם המפורש) (המילה 'קודש ל' נכתבה במחצית התחתונה של הציץ ואילו שם המפורש נכתב בגדול לגובה כל הציץ. ישנן דעות נוספות באופן הכתיבה) שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.

לשכת פנחס המלביש

שער ניקנור היה במזרח העזרה ומשני צידיו היו שתי לשכות, הימנית הייתה לשכת פנחס המלביש ובה אוחסנו בגדי הכהונה של עשרים וארבע משמרות כהונה. כאשר הגיע זמנה של המשמרת לבוא ולשרת בקודש, היו הכהנים באים ללשכה ומקבלים מידי הממונה בגדי כהונה לפי מידתם, והוא היה מלבישם ומפשיטם[1]. לדברי הרמב"ם היה הממונה גם אחראי על הכנת הבגדים ואריגתם[2].

השימוש בבגדי כהונה שהתבלו

בשמחת בית השואבה, העמידו בעזרת הנשים מנורות של זהב גבוהות, ובראשם ארבעה ספלים מלאים שמן. הפתילות למנורות הוכנו מהמכנסיים הבלואים של הכהנים ומאבנטיהם שהתבלו. אמנם אסור ליהנות מבגדי הכהונה, פרט ללבישתם על ידי כהן הדיוט, אבל שימוש זה הותר, משום ששמחה זו נחשבת כחלק מעבודת המקדש[3].

בגדי הכהונה בציוני דרך היסטוריים

תהליכים שונים שפקדו את עם ישראל ואת בית המקדש באו לידי ביטוי גם ביחס לבגדי הכהונה, בכמה נקודות ציון בהיסטוריה:

דוד המלך, בהיותו בורח מפני שאול המלך, לקח עמו את האפוד כדי להיעזר בו בשאלה באורים ותומים במקרה הצורך[4].

על פי דעה המופיעה בתלמוד, לבש המלך אחשוורוש את בגדי הכהן הגדול, כאות לשליטתו על עם ישראל והעולם כולו[5].

עם שיבת ציון לאחר גלות בבל, בעקבות הצהרת כורש, הביאו עולי בבל מאות בגדי כהונה[6].

בימי שלטון הנציבים הרומים בשלהי ימי בית המקדש השני, הוחזקו בגדי הכהן הגדול כבני ערובה בידי הרומאים, ושוחררו רק בימי שבת ומועד[7].

כמה עשרות שנים לאחר חורבן הבית, ראה התנא רבי אלעזר בן רבי יוסי את הציץ ברומא[8].

שחזור הבגדים במכון המקדש

מכון המקדש, העוסק בהכנות לבניין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות, מכין לשם כך בגדי כהונה. הכנת הבגדים מצריכה מחקר הלכתי-מדעי מסועף על המפרט ההלכתי הנדרש: צורת השזירה המדויקת של החוטים ואריגתם, האופן בו שולבו חוטי הצמר הצבועים בפשתן הלבן, זיהוי אבני החושן, האפשרות להכנה תעשייתית במקום השיטה הידנית שנהגה בימים עברו, ועוד. קושי מיוחד קיים בזיהוי צבעי התכלת, הארגמן ותולעת השני ובהשגתם, והמכון עומד בקשר עם מומחים בתחום זה בארץ ובחו"ל.

כיום מוכנים במכון המקדש כל הבגדים הנדרשים, לכהן הדיוט ולכהן גדול. עם זאת, לצורך הפעלתו של בית מקדש המתפקד באופן מלא נדרשים מאות או אף אלפי סטים של בגדי כהונה. מכון המקדש יזם, אפוא, פנייה לכהנים לרכוש לעצמם בגדי כהונה, תפורים על פי מידתם, ועד כה נענו ליוזמה עשרות כהנים.

לקריאה נוספת

  • שאול שפר, אנציקלופדיה לעניני המשכן והמקדש, חלק ה' "בגדי כהונה", ירושלים תשכ"ד.
  • יעקב ישראל הופמן, מנחת יעקב, מודיעין עילית תשס"ט.
  • אשר דוד מייערס, מלאכת בגדי כהונה, עם ציורים, אהייא תשפ"ב.

בספרות החיצונית

על פי יוסף בן מתתיהו, עם חורבן הבית, נלקחו בגדי הכהונה לשלל על ידי הרומאים[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0