בגדי כהונה

כהן גדול בבגדי הכהונה

בגדי כהונה הם בגדים שחייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים - לכבוד ולתפארת. הכנת הלבוש הוטלה על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך. קרבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול. הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט. כהן הדיוט לובש ארבעה בגדי כהונה, בעוד שכהן גדול לובש שמונה.

הציווי על לבישת הבגדים ותיאורם מופיע בפרשת תצווה. הכנת הלבוש הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו.

מקור וטעם המצווה

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוקים ב'-ה'

לאחר תיאור מפורט של עשיית החושן ושאר בגדי כהן גדול, חוזר הציווי הכללי על הכהנים לדורותם לשרת בבגדי שרד:

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי. וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ. וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָו‍ֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוקים מ'-מ"ג

בגדי כהן הדיוט

• כתונת – מעין חלוק ארוך, ארוג בצורת משבצות, מפשתן.
• אבנט – חגורת בד. ארוג מחוטים הטוויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני (שלושתם הם חוטי צמר הצבועים בצבע מיוחד המופק מבעלי חיים) ופשתן. רוחב האבנט 3 אצבעות (כ־6 ס"מ), ואורכו 32 אמה (כ־16 מטרים). האבנט היה נכרך על הכתונת בגובה בית החזה.
• מגבעת – רצועת בד, אורכה 16 אמה (כ־8 מטר), עשויה מפשתן. שלופפה בצורת קונוס צר למעלה ורחב למטה (ע"פ הראב"ד שחולק על הרמב"ם). לפי חלק מהמפרשים (וביניהם הרמב"ם) בראש המגבעת היה כעין כפתור.
• מכנסיים – קצרים עד הברך. ארוגים מפשתן.

בגדי כהן גדול

הכהן הגדול לובש מכנסיים, כתונת ואבנט כשל כהן הדיוט. בנוסף הוא לובש:

• חושן – בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. גודלו: אמה (חצי מטר) על חצי אמה. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים", לפי אחד הפירושים היה רשום עליו השם המפורש. על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים־עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.
  • בטור הראשון – אודם (מקובל לזהותו עם כלצידון אדום או אודם), פיטדה (מקובל לזהותה עם טופז ירקרק) וברקת (אזמרגד ירוק).
  • בטור השני – נופך (מקובל לזהותו עם טורקיז), ספיר (מקובל לזהותו עם גרנד או קורונד כחול כהה או ספיר) ויהלום (מקובל לזהותו עם יהלום או קוורץ).
  • בטור השלישי – לשם (מקובל לזהותו עם זירקון אדום או צהוב), שבו (מקובל לזהותה עם אגט (Agate) בצבעי שחור ולבן) ואחלמה (מקובל לזהותה עם אמטיסט).
  • בטור הרביעי – תרשיש (מקובל לזהותו עם אקוומרין – סוג של בריל), שוהם (מקובל לזהותו עם בורלא (בריל) או אוניקס) וישפה (מקובל לזהותו עם יספר).
    החושן היה קשור בשתי טבעות זהב לחגורת האפוד (משתי פינותיו התחתונות), ובשתי טבעות זהב לכתפות האפוד (מפינותיו העליונות).

על פי המסורת, היו חקוקות על החושן גם המילים: אברהם, יצחק, יעקב ו"שבטי ישורון" או "שבטי יה", כדי להשלים את כל האותיות החסרות בא'ב' משמות השבטים.

לפי דעת הרמב"ם שמות האבות נכתבו מעל המילה ראובן באבן "אודם" ו"שבטי יה" נכתב מתחת למילה בנימין באבן "ישפה".

ואילו לפי דעת החזקוני ורבינו בחיי נכתבו אותיות תחת כל שם שבט להשלים לשש אותיות סה"כ (אצל ראובן "א", אצל שמעון "ב" אצל לוי "רהם" וכו'). בעת שנשאל הכהן הגדול שאלה היו נוצצות אותיות התשובה.

• אפוד – מעין סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), מצמר בצבעי תכלת, ארגמן, תולעת שני, וכן מפשתן. האפוד נקשר לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה), ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.
• מעיל – בגד ארוך חסר שרוולים. ארוג מחוטי תכלת, מעוטר באריגות פעמונים וקישוטים בצורת רימונים.
• ציץ - טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה'" (שם המפורש) (המילה 'קודש ל' נכתבה במחצית התחתונה של הציץ ואילו שם המפורש נכתב בגדול לגובה כל הציץ. ישנן דעות נוספות באופן הכתיבה) שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.

הכהן הגדול גם חבש מגבעת מיוחדת הנקראת "מצנפת":

• מצנפת – דומה למגבעתו של הכהן ההדיוט, בהבדל קל – המצנפת הייתה נכרכת בעיקר לרוחב הראש וחלקה העליון שטוח.

בגדי כהן גדול ביום הכיפורים

ביום הכיפורים הכהן הגדול עבד חלק מהעבודות בבגדי לבן. בגדים אלה היו זהים לבגדי כהן הדיוט, מלבד האבנט שהיה עשוי פשתן בלבד, ללא חוטי צמר.
הכהן הגדול היה משתמש ביום הכיפורים בשתי מערכות בגדים כאלה, אחת בבוקר ואחת בצהרים. על פי ההלכה, הבגדים שלבש בבוקר היו צריכים להיות חשובים ויקרים יותר מאלה שלבש בצהריים. בסיום עבודת יום הכיפורים בגדי הלבן נגנזים ואסור להשתמש בהם פעם נוספת.

לשכת פנחס המלביש

שער ניקנור היה במזרח העזרה ומשני צידיו היו שתי לשכות, הימנית הייתה לשכת פנחס המלביש ובה אוחסנו בגדי הכהונה של עשרים וארבע משמרות כהונה. כאשר הגיע זמנה של המשמרת לבוא ולשרת בקודש, היו הכהנים באים ללשכה ומקבלים מידי הממונה בגדי כהונה לפי מידתם, והוא היה מלבישם ומפשיטם. לדברי הרמב"ם היה הממונה גם אחראי על הכנת הבגדים ואריגתם.

כרונולוגיה מסורתית של בגדי הכהונה

תהליכים שונים שפקדו את עם ישראל ואת בית המקדש באו לידי ביטוי גם ביחס לבגדי הכהונה, בכמה נקודות ציון בהיסטוריה:

דוד המלך, בהיותו בורח מפני שאול המלך, לקח עמו את האפוד כדי להיעזר בו בשאלה באורים ותומים במקרה הצורך.

על פי דעה המופיעה בתלמוד, לבש המלך אחשוורוש את בגדי הכהן הגדול, כאות לשליטתו על עם ישראל והעולם כולו.

עם שיבת ציון לאחר גלות בבל, בעקבות הכרזת כורש, הביאו עולי בבל מאות בגדי כהונה.

בשמחת בית השואבה, העמידו בעזרת הנשים מנורות זהב גבוהות, ובראשם ארבעה ספלים מלאים שמן. הפתילות למנורות הוכנו מהמכנסיים הבלויים של הכהנים ומאבנטיהם שהתבלו. אמנם אסור ליהנות מבגדי הכהונה, פרט ללבישתם על ידי כהן הדיוט, אבל שימוש זה הותר, משום ששמחה זאת נחשבת כחלק מעבודת המקדש.

בימי שלטון הנציבים הרומים בשלהי ימי בית המקדש השני, הוחזקו בגדי הכהן הגדול כבני ערובה בידי הרומאים, ושוחררו רק בימי שבת ומועד.

עם חורבן הבית, נלקחו בגדי הכהונה לשלל על ידי הרומאים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, ראה התנא רבי אלעזר בן רבי יוסי את הציץ ברומא.

שחזור בגדי הכהונה כיום

מכון המקדש, העוסק בהכנות לבניין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות, מכין לשם כך בגדי כהונה. הכנת הבגדים מצריכה מחקר הלכתי־מדעי מסועף על המפרט ההלכתי הנדרש: צורת השזירה החוטים המדויקת ואריגתם, האופן בו שולבו חוטי הצמר הצבועים בפשתן הלבן, זיהוי אבני החושן, האפשרות להכנה תעשייתית במקום השיטה הידנית שנהגה בימים עברו, ועוד. קושי מיוחד קיים בזיהוי צבעי התכלת, הארגמן ותולעת השני ובהשגתם, והמכון עומד בקשר עם מומחים בתחום זה.

כיום מוכנים במכון המקדש כל הבגדים הנדרשים, לכהן הדיוט ולכהן גדול. עם זאת, לצורך הפעלת בית מקדש המתפקד באופן מלא נדרשים מאות או אף אלפי סטים של בגדי כהונה. מכון המקדש יזם, אפוא, פנייה לכהנים לרכוש לעצמם בגדי כהונה, תפורים על פי מידתם, ועד כה נענו ליוזמה עשרות כהנים.

ראו גם

• תכלת וארגמן בעולם העתיק

לקריאה נוספת

• שאול שפר, אנציקלופדיה לעניני המשכן והמקדש, חלק ה' "בגדי כהונה", ירושלים תשכ"ד.
• יעקב ישראל הופמן, מנחת יעקב, מודיעין עילית תשס"ט.
• אשר דוד מייערס, מלאכת בגדי כהונה, עם ציורים, אהייא תשפ"ב.

קישורים חיצוניים

• הלפרין, ירחמיאל ישראל יצחק, לכבוד ולתפארת, פתח תקווה, 2010
• לכבוד ולתפארת, אתר העוסק בצורת בגדי כהונה..
• אסופת מאמרים בנושא בגדי כהונה, באתר אסיף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בגדי כהונה36065544Q7698768