אלטנוישול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלטנוישול- צפון מערב
קמרונות הצלעות הגותיים בתוך בית הכנסת. הצלע החמישית נוספה כדי למנוע צורת צלב.
הכתובות על הקיר המזרחי
הכתובות על הקיר המערבי

בית הכנסת אלטנוישול, או בית הכנסת ישן-חדש[1] (נקרא גם בית הכנסת סטרונובה) ברובע היהודי בפראג הוא בית הכנסת העתיק ביותר באירופה שעדיין פעיל, והוא מבין בתי הכנסת הבודדים שלא פוצצו על ידי הנאצים. בית הכנסת הוקם בשנת ה'ל בסגנון גותי.

שמו המקורי של בית הכנסת היה "נוי שול" (בית הכנסת החדש) עד שהוקמו בתי כנסת חדשים במאה ה-16. עד שנת ה'תרכז עמד בפראג בית כנסת ישן יותר, אלט שול (פירוש מילולי: בית הכנסת הישן) שהוחלף על ידי בית הכנסת הספרדי. הסבר נוסף לשם בית-הכנסת הוא שמשמעו "על תנאי שול". לפי הסבר זה, בבית הכנסת נבנו אבנים מבית המקדש בירושלים, הבניה נעשתה "על תנאי" שכשיבוא המשיח, יוחזרו האבנים למקומם בבית מקדש‏‏[2]. וריאציה אחרת להסבר זה קושרת את המילים "על-תנאי" למאמר חז"ל: "בתי-כנסיות בחו"ל - על תנאי הם עומדים", שקדושתם תפקע עם בוא המשיח ובניין בית המקדש, שבתי הכנסיות משמשים לו כתחליף זמני.

מסופר כי הגולם מפראג, שהוכן מחומר וניתן בו רוח על ידי המהר"ל, נמצא בגניזה שבעליית הגג של בית הכנסת. עם זאת, בשיפוצים שנערכו במקום לאחרונה (ה'תשעד-ה'תשעה), לא היה כל ממצא של ממש שעשוי להעיד על כך, אך גם לא היה בזה בכדי להכחיש בבירור את הסיפור, מחמת שבעבר הרחוק יותר (ה'תרמד) נערכו במקום שיפוצים מוקדמים ולא תועדו בשלמות. סיפור נוסף מספר על קצין נאצי שרצה לבדוק את מהימנות הסיפור אודות הגולם, אך מת במקום. גם לסיפור זו אין בסיס מתועד, אך עצם קיומו של הבית כנסת, על אף כיבושו של המקום עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, מפזר הילה סביב לסיפור זה.

מקום מושבו של המהר"ל, בקדמת בית הכנסת, שמור עד היום.

בית הכנסת משמר את סדרי הישיבה המסורתיים. הנשים יושבות בנפרד מהגברים בהיקף של בית הכנסת כאשר יש חלונות הפונים אל עבר החלל המרכזי.

על קירות בית הכנסת ישנן כתובות, בכותל המזרח, שיילת (שיויתי י"י לנגדי תמיד, ראו בתמונה המצורפת לערך), ודלמאע ("דע לפני מי אתה עומד"), בצד מערב: גהא וימה ("גדול העונה אמן יותר מן המברך"), וכתובות נוספות סמוט ("סור מרע ועשה טוב") ואטליס ("אך טוב לישראל סלה"). בית הכנסת אלטנוי-שול הוא הראשון שהחל בשימוש במגן דוד כסמל יהודי. היה זה לאחר שקארל הרביעי הרשה ליהודים להניף דגל על בית הכנסת.

בבית הכנסת היו מנהגים יחודיים, הבולט שבהם הוא אמירת "מזמור שיר ליום השבת", מתוך קבלת שבת, פעמיים. מקור נוהג זה[3] היה מכך שבעבר נהגו לנגן את מזמורי קבלת שבת, ולאחר הפסקה קצרה, שבו לבית הכנסת, לפני כניסת השבת, ובפעם זו אמרו שוב מזמור זה, ועל ידו קיבלו את השבת.

הכניסה לבית הכנסת (ולבית הקברות העתיק) כרוכה בתשלום, אך למתפללי בית הכנסת יש אפשרות לקבל כרטיס כניסה מהקהילה. בסמוך לבית הכנסת נמצא בניין הקהילה. מעל בניין הקהילה יש שעון מיוחד המהווה אטרקציה תיירותית, בשל היותו כתוב בספרות עבריות והוא נע מימין לשמאל (דהיינו, הפוך מכיוון סיבוב השעון כמקובל).

ראו גם

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרים [ שם ויקישיתוף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלטנוישול בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ קהילה יהודית פראג
  2. ^ אתר תיירות מקומי בשפה האנגלית
  3. ^ שו"ת כפי אהרן סימן כ', הרב אהרן אפשטיין. דומ"צ הקהילה לפני השואה.