אלקנה הורביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלקנה הורביץ
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מימין לשמאל: יוסף זלצמן, אלקנה הורביץ ואליעזר משה סלוצקין - 1913

אלקנה "אֶלְקוּנֶה" הורביץ (אוקטובר 1889 - 1 במרץ 1976) עלה במסגרת העלייה השנייה והיה מחברי ארגון השומר וממקימי הקיבוצים מחניים, איילת השחר והגושרים. נבחר לאספת הנבחרים הראשונה.

ביוגרפיה

נעוריו

הורביץ נולד באוקטובר 1889 בז'יטומיר שברוסיה (כיום אוקראינה) למאיר הורביץ מנשואיו לאשתו השנייה[1]. אבי המשפחה היה שותף לבית מסחר לעצים אולם לאחר שהוצא מהשותפות עברה המשפחה לברדיצ'ב שם גרו האחיות של האם. בילדותו למד בחדר ובהמשך בתלמוד תורה. בגלל המצב הכלכלי הרעוע בבית נאלץ לצאת לעבודה כבר בגיל 13 והמצב החמיר עוד יותר כשבגיל 14 נפטרה אימו. הורביץ שלא היה בקשרים טובים עם האישה השלישית של אביו נשלח לשהות עם אחותו החורגת בוורשה[2]. בעלה של אותה אישה היה צורף והוא צירף את הורביץ כשוליה בעסק שלו.

בורשה של תחילת המאה ה-20 פעלו מספר רב של תנועות ציוניות והורביץ נחשף לרוחות חדשות ורעיונות חדשים ובין השאר התחבר ליצחק טבנקין, יוסף זלצמן ויצחק גרינבוים[3]. הורביץ נכח בוויכוחים האידאולוגים בין טבנקין, שדגל בהשתתפות היהודים במאבק המעמדות, לבין גרינבוים שדגל בנייטרליות ובחר את דרכו של טבנקין ובעקבות כך הצטרף הורביץ למפלגת פועלי ציון. בעקבות פעילות המפלגה החלו השלטונות לרדוף אחר חבריה ורבים מהם אף נאסרו לתקופות שונות ועקב כך עזב הורביץ את בית אחותו ועבר להתגורר עם אליעזר משה סלוצקין. המשטרה שהמשיכה לחפש אחריו אסרה בטעות את אחותו אלקה הורביץ וחוסר רצונו של אלקנה להתייצב במשטרה ולקחת אחריות כדי להביא להביא לשחרור אחותו גרמו לנתק בינו לבין המשפחה שלא אוחה לעולם[4]. הורביץ, שנאסר בסופו של דבר, נענש בהגליה ונשלח לרצות את עונשו בעיר חרסון שם הוצב לעבוד בכריכיית ספרים ואולץ להתייצב כל יום במשטרה. לאחר כחודש פרצה שביתה בכריכייה והורביץ, שנותר ללא עבודה, החליט להפר את תנאי מאסרו ונסע לבקש עזרה ממשפחתו בברדיצ'ב ובורשה.

עלייתו ארצה

בגלל הסכנה לחייהם ובתיאום עם טבנקין הוחלט לשלוח את הורביץ ואת זלצמן ארצה. לרוע המזל, כבר בתחילת הדרך (בקאטוביץ) נפרדו השניים כשכל כספו של הורביץ נשאר בידי זלצמן דבר שאילץ אותו לשרוד בהמשך הדרך. תחנתו הבאה הייתה קרקוב ומשם הגיע לווינה שם כבר חיכה לו סלוצקין. בווינה עבד הורביץ מספר חודשים כדי לחסוך כסף. לאחר זמן מה הגיע לשם גם זלצמן ללא הכסף (בו השתמש כדי לשחד פקידי גבול). הורביץ וסלוצקין החליטו לממן את שילוחו המיידי של זלצמן ארצה והם יעלו מאוחר יותר. באפריל 1909 עלה הורביץ על אוניית משא בשם "בוקובינה" שהפליגה מטריאסטה ולאחר עצירה באלכסנדריה הגיעה במאי לחיפה.

עבודתו בארץ ישראל

עם הגיעו ארצה הלך הורביץ לקבוצת כנרת (שם שהה כבר חברו יוסף זלצמן) וניסה להשיג שם עבודה. בהמשך הצטרף למתיישבים בביתניה תחתית והיה שותף לניסיונה של יק"א לגדל כותנה במקום. ב-1910 עבר לזכרון יעקב שם ניסה להחליף את הפועלים הערבים הזולים בפועלים יהודים אך ללא הצלחה ולכן נדד לחדרה שם עבד בשמירה ובתחזוקת העצים ביער חדרה. ב-1911 עבר הורביץ לעבוד בנטיעות בחוות חולדה תחת ניהולו של יצחק כבשנה[5] ומשם עבר, ב-1912, יחד עם קבוצת חלוצים, לגדל ירקות בבן שמן תחת ניהולו של שמעון שניפר. אותה קבוצת מגדלי ירקות החליטה להקים את מושב נחלת יהודה אך הורביץ לא רצה להצטרף והסכים לעבוד שם בשכירות. במקביל נבחר לוועד הפועלים בראשון לציון ולאחר שנרצח במושבה שומר יהודי דרש ועד הפועלים מועד המושבה להעביר את השמירה לידי שומרים יהודים. לאחר שמשא ומתן זה לא צלח[6] עברה הקבוצה לרחובות שם הסכימו התושבים למסור לידיהם, במשותף עם ארגון "השומר", את האחריות לשמירה כשכירים. בתקופה ששמר ברחובות היה הורביץ מעורב במספר תקריות עם ערביי הסביבה ואף נפצע באחת מהן. ב-1914, לאחר מספר אירועים וחללים בשמירה ברחובות ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברו הורביץ וחבריו השומרים לכפר מל"ל וזאת על פי תוכנית לפיה יקבלו קרקעות מקק"ל להתיישבות אולם מכת הארבה שתקפה את האזור ב-1915 הורידה לטמיון תוכנית זו. ב-1915 חזר הורביץ לקבוצת כנרת שם פגש את טבנקין ופקד את קברו של חברו זלצמן שנרצח.

ב-1916 זומן הורביץ לתל עדש שם התקבל לארגון השומר לאחר השתתפות בטקס מסורתי, בניהולו של ישראל שוחט, ולאחר שנשבע על אקדח.

ב-1917 עזב את קבוצת כנרת והיה שותף לניסיון שני של פועלי ציון ליישב את מחניים. בתקופת שהותו במקום התחוללה פרשת הכספים של ארגון ניל"י במהלכה מסרו ראשי ניל"י כספים לאנשי ארגון "השומר" ואלו סירבו להחזירם. בוועידה של הפועל הצעיר שנערכה במחניים יצאה הודעה שעל "השומר" להחזיר את הכסף. בתור מחאה על החלטה זו עזבו הורביץ וחבריו את מחניים ועברו לעבוד בשדות איילת השחר וב-1918 הצטרפו לקיבוץ[7]. ב-1920 נשלח לייצג את הגליל באספת הנבחרים הראשונה[8].

ב-1922 עזב הורביץ את איילת השחר וחזר לקבוצת כנרת ולאחר מכן הפך לחקלאי בכפר יחזקאל אך געגועיו החזירו אותו ב-1930 לאיילת השחר שם המשיך לעבוד את האדמה.

במהלך הפילוג בקיבוץ המאוחד בחר הורביץ לעזוב את הקיבוץ ואת משפחתו, כחלק מנאמנותו לקיבוץ המאוחד, ולהיות שותף בהקמתו של קיבוץ הגושרים שם חי עד פטירתו.

פרשת לישנסקי

ב-1917, עם נפילת מחתרת ניל"י, הצליח יוסף לישנסקי לברוח מזכרון יעקב על גבי עגלה של אנשי ארגון "השומר"[9] והוסתר בתל עדשים. בישיבה שנערכה בעקבות כך הוחלט להמשיך להסתירו אולם בעקבות חיפושים אינטנסיביים של הטורקים בגליל החליט ארגון "השומר" להוציאו להורג ולמסור את גופתו לטורקים והמשימה הוטלה על הורביץ. לישנסקי הובל למפל התנור אולם הורביץ התחרט והמשימה הוטלה על חבר אחר שירייתו גרמה רק לפציעת לישנסקי שברח.

משפחתו

הורביץ נישא לבתיה זיגרמן (1902-1973) ולזוג נולדו שתי בנות (אמיצה וגילה). במהלך הפילוג בקיבוץ המאוחד נפרדו גם בני הזוג והורביץ עבר לקיבוץ הגושרים בשעה שבתיה נשארה באיילת השחר.

הבת גילה נישאה לזאב שחם. בנם, רס"ן אייל שחם (נכדו של הורביץ), נהרג ב-7 באוקטובר 1973 בחזית רמת הגולן במהלך מלחמת יום כיפור.

פרסי הוקרה

ב-1958 זכה הורביץ ב"פרס העבודה" מטעם ההסתדרות[10][11].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אח צעיר יותר נהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה
  2. ^ האחות הזאת הייתה בתה של האישה הראשונה של אביו. איתם גרה גם אחות לא נשואה בשם אלקה
  3. ^ פעילים אחרים איתם היה בקשר היו פנינה היילפרין, דוד בלוך-בלומנפלד, אליעזר פינקלשטיין, שמואל הפטר, יצחק יהלום שעוני ואחרים
  4. ^ האחות אלקה נשלחה לסיביר ובסופו של דבר היגרה לארצות הברית
  5. ^ הורביץ חזר וחלה בקדחת ועל פי זכרונותיו היה זה ד"ר זאב ברין שהמליץ לו לעבור ליהודה
  6. ^ לפי זכרונותיו של הורביץ היה זה מנשה מאירוביץ שהכשיל את התוכנית
  7. ^ יחד עם הורביץ הגיעו לאיילת השחר עוד מספר שומרים וביניהם יוסף פּולסקי, מרדכי לוויצקי, צבי כרמי ואריה וישנבסקי
  8. ^ רשימת הצירים שנבחרו לאספת הנבחרים, דואר היום, 10 במאי 1920
  9. ^ ביניהם צבי נדב, שמואל הפטר, לאה צ'ק ופנחס ריקליס
  10. ^ 20 פרסי עבודה יחולקו מחר, למרחב, 1 בינואר 1958
  11. ^ על צוות אחד ווששה מחתני "פרס העבודה", למרחב, 2 בינואר 1958
  12. ^ חוברת לזכרו של הנכד אייל שחם ז"ל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0