אל נינו-התנודה הדרומית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Impacts of El Niño on climate
Impacts of La Niña on climate
מפות המציגות שינויים בטמפרטורה ובמשקעים במהלך אירועי אל ניניו (מימין), ולה ניניה (משמאל). שתי המפות העליונות הן מתקופת החודשים דצמבר עד פברואר, ושתי התחתונות הן מיוני עד אוגוסט.

אל ניניו-התנודה הדרומית (El Niño–Southern Oscillation, ENSO) היא תופעת אקלים עולמית הנובעת משינויים ברוחות וטמפרטורות פני הים מעל האוקיינוס השקט הטרופי. לווריאציות אלו דפוס לא סדיר, אך יש להן מראית עין של מחזורים. הופעת ENSO אינה ניתנת לחיזוי. היא משפיעה על האקלים של חלק ניכר מהאזורים הטרופיים והסובטרופיים, ויש לה קישוריות (teleconnections (אנ')) עם אזורים בקווי רוחב גבוהים יותר. שלב ההתחממות של טמפרטורת פני הים ידוע בשם "אל ניניו" (El Niño) ושלב ההתקררות ידוע בשם "לה ניניה" (La Niña). התנודה הדרומית (Southern Oscillation) היא התנודה האטמוספירית הנלווית, אשר מצטרפת לשינוי בטמפרטורת הים.

אל ניניו מקושר ללחץ אוויר גבוה מהרגיל בגובה פני הים מעל אינדונזיה, אוסטרליה, לרוחב האוקיינוס ההודי, ועד לאוקיינוס האטלנטי. לה ניניה מתאפיינת פחות או יותר בדפוס הפוך: לחץ גבוה מעל מרכז ומזרח האוקיינוס השקט, ולחץ נמוך יותר ברוב שאר האזורים הטרופיים והסובטרופיים.[1][2] שתי התופעות נמשכות כשנה, ומתרחשות בדרך כלל מדי שנתיים עד שבע שנים בעוצמה משתנה, עם תקופות נייטרליות בעוצמה נמוכה יותר ביניהן.[3] אירועי אל ניניו יכולים להיות חזקים יותר, בעוד אירועי לה ניניה עשויים לחזור על עצמם ולהימשך לאורך פרק זמן רב יותר. אירועי אל ניניו הם האנומליים יותר ביחס למצב הרגיל, בעוד לאירועי לה ניניה ניתן להתייחס כהקצנה של התנאים הרגילים.

מנגנון מפתח של ENSO הוא משוב ביירקנס (נקרא על שם יעקב ביירקנס בשנת 1969), בו שינויים אטמוספיריים גוררים שינויים בטמפרטורות הים, אשר בתורן משנות את הרוחות האטמוספיריות, כחלק ממשוב חיובי. רוחות סחר מזרחיות חלשות יותר גורמות לעלייה חדה של מי שטח חמים מזרחה, ולהפחתת עליית מים עומק של האוקיינוס בקו המשווה כלפי מעלה. בתורו, דבר זה מוביל לטמפרטורות גבוהות יותר של פני הים (פאזת אל ניניו), מחזור ווקר חלש יותר (מחזור אטמוספירי הפוך של מזרח-מערב), ורוחות סחר חלשות עוד יותר. בסופו של דבר, המים החמים במערב האוקיינוס השקט הטרופי מתדלדלים מספיק כדי שהתנאים יחזרו לשגרה. המנגנונים המדויקים הגורמים לתנודה אינם ברורים ועודם תחת מחקר.

לכל מדינה שעוקבת אחר ה-ENSO יש סף שונה לגבי מה נחשב לאירועי אל ניניו/לה ניניה, המוגדר לפי תחומי העניין הספציפיים שלה.[4] אל ניניו ולה ניניה משפיעות על מערכת האקלים העולמית, משבשות דפוסי מזג אוויר רגילים, וכתוצאה מכך עלולות להוביל לסופות עזות במקומות מסוימים מחד, ולבצורות באזורים אחרים מאידך.[5][6] אירועי אל ניניו גורמים בטווח הקצר (לאורך כשנה) לשיאים בטמפרטורת פני השטח הממוצעת העולמית, בעוד אירועי לה ניניה גורמים להתקררות פני השטח בטווח הקצר.[7] לכן, התדירות היחסית של אירועי אל ניניו בהשוואה לאירועי לה ניניה יכולה להשפיע על מגמות הטמפרטורה העולמיות בטווחי זמן של כעשר שנים.[8] המדינות המושפעות ביותר מ-ENSO הן מדינות מתפתחות הגובלות באוקיינוס השקט ותלויות בחקלאות ובדיג.

במדע שינויי האקלים, ENSO ידועה כאחת מתופעות השונות האקלימית הפנימית.[9] מגמות עתידיות ב-ENSO עקב שינויי אקלים אינן ודאיות,[10] אם כי שינויי האקלים מביאים להחרפת השפעות בצורות ושיטפונות. דו"ח ההערכה השישי של ה-IPCC סיכם את הידע המדעי בשנת 2021 לגבי עתיד ENSO כדלקמן: "בטווח הארוך, סביר מאוד ששונות המשקעים הקשורה לאל ניניו-התנודה הדרומית תגדל". הקונצנזוס המדעי הוא ש"סביר מאוד ששונות הגשמים הקשורה לשינויים בעוצמתם ובהיקפם המרחבי של חיבורי ENSO תוביל לשינויים משמעותיים בקנה מידה אזורי".[9]

הגדרה וטרמינולוגיה

סדרת הזמן של מדד התנודה הדרומית משנת 1876 עד 2025. התנודה הדרומית היא המרכיב האטמוספירי של אל ניניו. רכיב זה הוא תנודה בלחץ האוויר בפני השטח בין המים הטרופיים המזרחיים למערביים של האוקיינוס השקט.

ENSO היא תופעת אקלים יחידה אשר באה לידי ביטוי בשלושה שלבים: נייטרלי, לה ניניה ואל ניניו.[11] לה ניניה ואל ניניו הם שלבים מנוגדים בתנודה, אשר נחשבים כמתרחשים כאשר מתקיימים תנאים אוקיינוסיים ואטמוספיריים ספציפיים, או כאשר חורגים מהם.[11]

אזכור מוקדם מתועד של המונח "אל ניניו" ("הילד" בספרדית) בהתייחסות לאקלים התרחש בשנת 1892, כאשר קפטן קמילו קאריו (Camilo Carrillo) ציין בכנס של החברה הגיאוגרפית בלימה כי מלחים פרואנים קראו לזרם החם הזורם דרומה "אל ניניו" משום שהוא בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר סביב חג המולד.[12] למרות שחברות פרה-קולומביאניות בהחלט היו מודעות לתופעה, השמות המקומיים שלהן אבדו.[13]

המונח "אל ניניו" באות גדולה מתייחס לישו הילד, משום שהתחממות תקופתית באוקיינוס השקט ליד חופי דרום אמריקה נצפית לרוב סביב חג המולד.[14]

במקור, המונח אל ניניו התייחס לזרם אוקייני שנתי חם וחלש שזרם דרומה לאורך חופי פרו ואקוודור סביב חג המולד.[15] עם זאת, עם הזמן המונח התפתח וכיום הוא מתייחס לשלב החם והשלילי של ENSO. הביטוי המקורי, אל ניניו דה נווידאד (ערב חג המולד), צץ לפני מאות שנים, כאשר דייגים פרואנים קראו לתופעת מזג האוויר על שם ישו שזה עתה נולד.[16][17]

לה ניניה ("הנערה" בספרדית) היא התופעה המקבילה לאל ניניו (קרה יותר, אך לא לגמרי הפוכה לו), כחלק מדפוס האקלים הרחב יותר של ENSO. בעבר, נקראה גם אנטי-אל ניניו[18] ואל וייחו (El Viejo), שפירושו "הזקן".[19]

פאזה שלילית מתקיימת כאשר הלחץ האטמוספירי מעל אינדונזיה ומערב האוקיינוס השקט גבוה באופן חריג, בעוד הלחץ מעל מזרח האוקיינוס השקט נמוך באופן חריג (אל ניניו). פאזה חיובית מתקיימת במהלך ההתרחשות ההפוכה (לה ניניה), עת הלחץ מעל אינדונזיה נמוך, וגבוה מעל מערב האוקיינוס השקט.[20]

יסודות

Diagram showing a cross-section of the Pacific and related phenomena
חלקו המערבי של האוקיינוס השקט בדרך כלל חם יותר מחלקו המזרחי. המים החמים יותר מובילים ליותר עננות, גשמים ולחץ אוויר נמוך מעל מערב האוקיינוס השקט. הצטברות מים חמים לכיוון מערב מובילה גם לשכבה עבה יותר של מי אוקיינוס חמים שמורידה את עומק התרמוקלינה.

בממוצע, טמפרטורת פני האוקיינוס במזרח האוקיינוס השקט הטרופי קרה יותר מאשר במערב האוקיינוס השקט הטרופי בשיעור של בערך 8−10∘. טמפרטורת פני הים (SST) במערב האוקיינוס השקט, צפון מזרח אוסטרליה, נעה בממוצע סביב 28−30∘. טמפרטורות פני הים במזרח האוקיינוס השקט מול החוף המערבי של דרום אמריקה קרובות יותר ל-20∘. רוחות סחר חזקות ליד הקו המשווה דוחפות מים הרחק ממזרח האוקיינוס השקט לכיוון מערב.[21] מים אלה מתחממים באיטיות על ידי השמש כשהם נעים מערבה לאורך הקו המשווה.[22] גובה פני האוקיינוס ליד אינדונזיה גבוה בדרך כלל בכחצי מטר ביחס לגובהם ליד פרו בגלל הצטברות מים במערב.[23] התרמוקלינה, או אזור המעבר בין המים החמים יותר בפני האוקיינוס לבין המים הקרים יותר בעומקו,[24] נדחקת כלפי מטה במערב האוקיינוס השקט עקב הצטברות מים זו.[23]

המשקל הכולל של עמודת מי אוקיינוס כמעט זהה במערב ובמזרח האוקיינוס. מכיוון שהמים החמים יותר של האוקיינוס העליון מעט פחות צפופים מאשר אלה של האוקיינוס העמוק והקריר יותר, השכבה העבה יותר של מים יותר חמים במערב האוקיינוס השקט פירושה שהתרמוקלינה שם חייבת להיות עמוקה יותר. הפרשי המשקל חייבים להיות מספיק גדולים כדי לאפשר הנעת זרימת המים העמוקים בחזרה.[25] כתוצאה מכך, התרמוקלינה נוטה לרוחב האוקיינוס השקט הטרופי, ועולה מעומק ממוצע של כ-140 מטרים במערב האוקיינוס השקט לעומק של כ-30 מטרים במזרח האוקיינוס השקט.[23]

מי אוקיינוס עמוקים וקרים יותר תופסים את מקומם של המים בפני השטח היוצאים במזרח האוקיינוס השקט, ועולים אל פני האוקיינוס בתהליך הנקרא עליית מי עומק.[21][22] לאורך החוף המערבי של דרום אמריקה, מים הסמוכים לפני האוקיינוס נדחקים מערבה עקב שילוב של רוחות הסחר ואפקט קוריוליס. תהליך זה ידוע בשם הובלת אקמן (Ekman transport (אנ')). מים קרים יותר ממעמקי האוקיינוס עולים לאורך שולי היבשת כדי להחליף את המים הקרובים לפני השטח.[26] תהליך זה מביא לקירור במזרח האוקיינוס השקט משום שהתרמוקלינה קרובה יותר לפני האוקיינוס, ומשאיר הפרדה קטנה יחסית בין המים הקרים העמוקים יותר למים בפני האוקיינוס.[23] בנוסף, זרם הומבולדט הזורם צפונה נושא מים קרים יותר מהאוקיינוס הדרומי לאזורים הטרופיים במזרח האוקיינוס השקט.[21] השילוב של זרם הומבולדט ועליית מי העומק שומר על אזור של מי אוקיינוס קרירים יותר מול חופי פרו.[21][22] במערב האוקיינוס השקט אין זרם אוקייני קר, כך שיש פחות עליית מי עומק, שכן רוחות הסחר שם בדרך כלל חלשות יותר מאשר במזרח האוקיינוס, מה שמאפשר הגעה לטמפרטורות חמות יותר במערב. מים חמים אלה מספקים אנרגיה לתנועת אוויר כלפי מעלה (Atmospheric convection (אנ')). כתוצאה מכך, במערב האוקיינוס השקט החם כמויות הגשם והעננות הממוצעות גדולות ביחס למזרח האוקיינוס השקט הקר.[21]

ENSO מתאר שינוי כמעט-מחזורי של תנאים אוקייניים ואטמוספיריים מעל האוקיינוס השקט הטרופי.[21] שינויים אלה משפיעים על דפוסי מזג האוויר על פני חלק ניכר מכדור הארץ.[22] בחלק זה של האוקיינוס מובחנים שלושה מצבי ENSO (נקראים גם "פאזות") בהתאם לתנאים האטמוספיריים והאוקייניים.[27] תחת תנאים ממוצעים, מצב ENSO נחשב לפאזה נייטרלית. עם זאת, האוקיינוס השקט הטרופי חווה מדי פעם שינויים מתנאים ממוצעים אלה. אם רוחות הסחר חלשות מהממוצע, השפעת עליית מי העומק במזרח וזרימת מי שטח חמים יותר בכיוון מערב פוחתת. התוצאה היא שמערב האוקיינוס קריר יותר, ומזרחו חם יותר, מה שמוביל למעבר עננות וגשמים לכיוון מזרח. מצב זה נקרא אל ניניו. מצב נגדי קורה אם רוחות הסחר חזקות מהממוצע, מה שמוביל לתנאים חמים במערב האוקיינוס וקרירים במזרחו. מצב זה נקרא לה ניניה, והוא קשור לעלייה בעננות ובגשם מעל מערב האוקיינוס השקט.[21]

משוב ביירקנס

הקשר ההדוק בין טמפרטורות האוקיינוס לעוצמת רוחות הסחר זוהה לראשונה על ידי יעקב ביירקנס בשנת 1969. ביירקנס גם שיער ש-ENSO היא מערכת משוב חיובית בה השינויים הנלווים ברכיב אחד של מערכת האקלים (האוקיינוס או האטמוספירה) נוטים לחזק שינויים ברכיב השני.[28] לדוגמה, במהלך אל ניניו, הניגוד המופחת בטמפרטורות האוקיינוס על פני האוקיינוס השקט גורם לרוחות סחר חלשות יותר, מה שמחזק עוד יותר את מצב אל ניניו. תהליך זה ידוע בשם משוב ביירקנס.[29] למרות ששינויים נלווים אלה באוקיינוס ובאטמוספירה מתרחשים לעיתים קרובות יחדיו, מצב האטמוספירה עשוי להידמות לפאזה שונה של ENSO ממצב האוקיינוס או להפך.[27] כיוון שמצביהם קשורים זה בזה, השינויים ב-ENSO עשויים לנבוע משינויים הן באוקיינוס והן באטמוספירה ולאו דווקא משינוי ראשוני של אחד מהם באופן בלעדי.[30][29] מערכות מודל המסבירות כיצד ENSO פועלת מקבלות בדרך כלל את השערת המשוב של ביירקנס. עם זאת, ENSO הייתה נשארת באותה פאזה אם המשוב היה התהליך היחיד שמתרחש.[28] מספר תיאוריות הוצעו כדי להסביר כיצד ENSO יכולה להשתנות ממצב אחד למשנהו, למרות המשוב החיובי.[31] הסברים אלה מתחלקים באופן כללי לשתי קטגוריות.[32] מנקודת מבט אחת, המשוב מעורר באופן טבעי משוב שלילי שיביא לאיזון וחזרת המצב לקדמותו. נקודת מבט זו רומזת לכך שהתהליכים המובילים לאל ניניו ולה ניניה מביאים בסופו של דבר גם לסיומם, מה שהופך את ENSO לתהליך בר-קיימא.[28] תיאוריות אחרות רואות את מצב ה-ENSO כמשתנה על ידי תופעות לא סדירות וחיצוניות כגון תנודת Madden–Julian, גלים טרופים חסרי יציבות (tropical instability waves) והתפרצויות רוח מערביות.[28]

מחזור ווקר

שלושת הפאזות של ENSO קשורות למחזור ווקר, הנקרא על שם גילברט ווקר שגילה את התנודה הדרומית בתחילת המאה העשרים. סירקולציית ווקר היא סירקולציה היפוך מזרח-מערב באזור קו המשווה באוקיינוס השקט. אוויר הנע כלפי מעלה קשור עם טמפרטורות ים גבוהות, הסעה וגשם, בעוד שירידת רוחות כלפי מטה מתרחשת תחת טמפרטורות פני ים קרירות יותר במזרח. במהלך אל ניניו, ככל שטמפרטורות פני הים משתנות, כך גם מחזור ווקר. התחממות במזרח האוקיינוס מביאה להחלשת הענף היורד (ואף להיפוכו), בעוד שתנאים קרירים יותר במערב מובילים להפחתת ירידת גשם, אוויר יורד, כך שמחזור ווקר נחלש תחילה ואף עשוי להתהפך.[33]

תנודה דרומית

התנודה הדרומית (לא בהכרח בהמיספרה הדרומית, נקרא כך כי מתקיימת מדרום לאנגליה) היא המרכיב האטמוספירי של ENSO. רכיב זה הוא תנודה בלחץ האוויר בפני השטח, המתרחשת בחלקים הטרופיים של האוקיינוס השקט, בין חלקו המזרחי למערבי. עוצמת התנודה נמדדת על ידי מדד התנודה הדרומית (Southern Oscillation Index, SOI). ה-SOI מחושב מתנודות בהפרש לחץ האוויר על פני השטח בין טהיטי (באוקיינוס השקט) לדרווין, אוסטרליה (על חוף האוקיינוס ההודי).[34]

לפרקי אל ניניו יש SOI שלילי, כלומר לחץ נמוך יותר מעל טהיטי ולחץ גבוה יותר מעל דרווין. לעומת זאת, לפרקי לה ניניה SOI חיובי, כלומר לחץ גבוה בטהיטי, ונמוך בדרווין.

לחץ אטמוספירי נמוך נוטה להתרחש מעל מים חמים, ולחץ גבוה מתרחש מעל מים קרים, בין היתר עקב קונבקציה אוקיינית מעל המים החמים. אפיזודות אל ניניו מוגדרות כהתחממות מתמשכת של האוקיינוס השקט הטרופי המרכזי והמזרחי, אשר כתוצאה ממנה נגרמת ירידה בעוצמת רוחות הסחר של האוקיינוס השקט, ירידה בכמות הגשמים מעל מזרח וצפון אוסטרליה. אפיזודות לה ניניה מוגדרות כהתקררות מתמשכת של האוקיינוס השקט הטרופי המרכזי והמזרחי, אשר כתוצאה מהן מתרחשת עלייה בעוצמת רוחות הסחר באוקיינוס השקט, והשפעות הפוכות באוסטרליה.

למרות שלמדד התנודה הדרומי תיעוד ארוך עוד מהמאה ה-19, מהימנותו מוגבלת עקב היות קווי הרוחב של דרווין וטהיטי מדרום לקו המשווה, כך שלחץ האוויר על פני השטח בשני המיקומים פחות קשור ישירות ל-ENSO.[35] כדי להתגבר על השפעה זאת, נוצר מדד חדש, בשם מדד התנודה הדרומית המשוונית (Equatorial Southern Oscillation Index, EQSOI).[35][36] כדי ליצור אינדקס זה, הוגדרו שני אזורים חדשים, שבמרכזם הקו המשווה. האזור המערבי ממוקם מעל אינדונזיה, והמזרחי קרוב לחוף דרום אמריקה, מעל האוקיינוס השקט המשווני.[35] עם זאת, הנתונים על EQSOI מתוארכים רק לשנת 1949.[35]

גובה פני הים (SSH) משתנה למעלה או למטה במספר סנטימטרים באזור המשווני של האוקיינוס השקט עם ESNO: אל ניניו מביא לאנומליה חיובית (עלייה במפלס גובה הים) בגלל התפשטות תרמית, בעוד לה ניניה גורמת לאנומליה שלילית (ירידה בגובה מפלס הים) באמצעות התכווצות.[37]

שלושת הפאזות של טמפרטורת פני הים

אל ניניו-התנודה הדרומית היא תופעת אקלים יחידה אשר משתנה באופן כמעט מחזורי בין שלושה שלבים: נייטרלי, לה ניניה ואל ניניו.[11] לה ניניה ואל ניניו הם שלבים מנוגדים הדורשים שיתועדו שינויים מסוימים באוקיינוס ובאטמוספירה לפני שניתן יהיה להכריז שהשלב החל.[11] השלב הקר של ENSO הוא לה ניניה, כאשר טמפרטורת פני הים במזרח האוקיינוס השקט נמוכה מהממוצע לחץ האוויר גבוה במזרח האוקיינוס השקט, ונמוך במערבו. מחזור ה-ENSO, הכולל גם אל ניניו וגם לה ניניה, גורם לשינויים גלובליים בטמפרטורה ובכמות המשקעים.[38][39]

פאזה נייטרלית

אם שינוי הטמפרטורה ביחס לקלימטולוגיה הוא בטווח של 0.5 מעלות צלזיוס, תנאי ENSO מתוארים כנייטרליים. תנאים נייטרליים הם מעבר בין פאזות חמות לקרות של ENSO. טמפרטורות פני הים (לפי הגדרה), משקעים טרופיים ודפוסי רוחות קרובים לתנאים הממוצעים במהלך שלב זה.[40] קרוב למחצית מכלל השנים מוגדרות כתקופות נייטרליות.[41] במהלך שלב ה-ENSO הנייטרלי, אנומליות/דפוסי אקלים אחרים כגון סימן התנודה הצפון-אטלנטית או דפוס הקישוריות בין האוקיינוס השקט לצפון אמריקה (Pacific–North American teleconnection pattern (אנ')) מפעילים השפעה רבה יותר.[42]

שלב אל ניניו

לולאה של אירוע אל ניניו בשנים 1997–1998 (אנ') המציגה אנומליות קיצוניות בטמפרטורת פני הים במזרח האוקיינוס השקט הטרופי.

תנאי אל ניניו נוצרים כאשר מחזור ווקר נחלש או מתהפך ומחזור האדלי מתחזק, מה שמוביל להתפתחות רצועת מי אוקיינוס חמים באזור המשווני המרכזי והמזרחי-מרכזי של האוקיינוס השקט (בערך בין קו התאריך הבין-לאומי ל-120°W), כולל האזור מול חופה המערבי של דרום אמריקה,[43][11] כאשר עליית מים קרים מתרחשת פחות (אם בכלל) בחופי הים.[2]

התחממות זאת גורמת לשינוי במחזור האטמוספירי, מה שמוביל ללחץ אטמוספירי גבוה יותר במערב האוקיינוס השקט, ונמוך יותר במזרחו.[44] כמו כן, ההתחממות גוררת הפחתה בכמות הגשם מעל אינדונזיה, הודו וצפון אוסטרליה, והגברה בכמות הגשמים והיווצרות ציקלונים טרופיים מעל האוקיינוס השקט הטרופי.[45] רוחות הסחר הנמוכות, הנושבות בדרך כלל ממזרח למערב לאורך קו המשווה, נחלשות או מתחילות לנשוב מהכיוון השני.[11]

ידוע כי שלבי אל ניניו מתרחשים במרווחים לא סדירים בין שנתיים לשבע שנים, ונמשכים בין תשעה חודשים לשנתיים.[46] משך התקופה הממוצע עומד על חמש שנים. כאשר התחממות זאת מתרחשת במשך שבעה עד תשעה חודשים, היא מסווגת כ"תנאי" אל ניניו; כאשר היא נמשכת לפרק זמן ארוך יותר, היא מסווגת כ"פרק" אל ניניו.[47]

סדרת זמן של אל ניניו בין 1900 ל-2024[48][49]

ההערכה היא שהיו לפחות 30 אירועי אל ניניו בין השנים 1900 ו-2024, כאשר אירועי 1982-83, 1997-98 ו-16–2014 היו מהחזקים ביותר שתועדו.[50] מאז שנת 2000, אירועי אל ניניו נצפו בשנים 03–2002, 2004-05, 2006-07, 2009-10, 2014-16, 2018-19,[51][52][53] ו-2023-24.[54][55]

אירועי ENSO מרכזיים תועדו בשנים 93–1790, 1828, 1876-78, 1891, 1925-26, 1972-73, 1982-83, 1997-98, 2014-16 ו-2023-24.[56][57][58] במהלך אפיזודות אל ניניו חזקות, שיאים משניים בטמפרטורת פני הים ברחבי האוקיינוס השקט המשווני המזרחי מגיעות לעיתים לאחר השיא הראשוני.[59]

שלב לה ניניה

אנומליות בטמפרטורת פני הים בנובמבר 2007, מציג את לה תנאי נינה

מחזור ווקר חזק במיוחד גורם ללה ניניה, הנחשבת לשלב האוקייני הקר והאטמוספירי החיובי של ENSO, כמו גם המצב הנגדי לפאזת אל ניניו,[18] בה טמפרטורת פני הים ברחבי החלק המשווני המזרחי של האוקיינוס השקט המרכזי תהיה נמוכה מהרגיל בשיעור של כ-2–5 מעלות צלזיוס. התופעה מתרחשת כאשר רוחות חזקות נושבות ונושאות מים חמים מפני האוקיינוס הרחק מדרום אמריקה, לאורך האוקיינוס בכיוון אינדונזיה.[18] כאשר מים חמים אלה נעים מערבה, מים קרים מהים העמוק עולים אל פני השטח ליד דרום אמריקה.[18]

תנועת חום כה רבה על פני רבע מכדור הארץ, במיוחד בצורה של טמפרטורת פני האוקיינוס, יכולה להשפיע באופן משמעותי על מזג האוויר ברחבי כדור הארץ כולו. גלי אי-יציבות טרופים (Tropical instability waves) הנראים על מפות טמפרטורת פני הים ומציגים לשון מים קרה יותר, נוכחים לעיתים קרובות במהלך הפאזה הנייטרלית או במהלך פאזת לה נינה.[60]

פרק לָה נינה הוא דפוס מזג אוויר מורכב המתרחש אחת לכמה שנים,[18] ולעיתים קרובות נמשך יותר מחמישה חודשים. אל ניניו ולה נינה יכולים להיות אינדיקטורים לשינויי מזג אוויר ברחבי העולם. הוריקנים באזור האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט יכולים להיות בעלי מאפיינים שונים עקב גזירת רוח (Wind shear) נמוכה או גבוהה יותר, וטמפרטורות פני הים קרירות או חמות יותר.

ציר זמן של אירועי לה נינה שתועדו בין השנים 1900 ו-2023.[61][62] יש לשים לב שכל סוכנות חיזוי מגדירה קריטריונים שונים לגבי מה נחשב לאירוע לה ניניה, המותאמים לתחומי העניין הספציפיים שלה.

במשך מאות שנים נצפו אירועי לה נינה, והתרחשו באופן קבוע בחלקים המוקדמים של המאה ה-17 וה-19.[63] מאז תחילת המאה ה-20, אירועי לה נינה התרחשו במהלך השנים הבאות:

2010-12 1998-01 1973-76 1949-51 1924-25 1903-04
2016 2005-06 1983-85 1954-57 1928-30 1906-07
2017-18 2007-08 1988-89 1964-65 1938-39 1909-11
2020-23 2008-09 1995-96 1970-72 1942-43 1916-18

שלבי מעבר

שלבי מעבר בתחילת או בסיום אל ניניו/לה ניניה יכולים גם הם להיות גורמים חשובים המשפיעים על מזג האוויר העולמי באמצעות השפעה דרך קישוריות. אפיזודות משמעותיות, המכונות טרנס-ניניו, נמדדות על ידי מדד טרנס-ניניו (Trans-Niño index, TNI).[64] דוגמאות להשפעות אקלים קצרות טווח בצפון אמריקה כוללות משקעים בצפון מערב ארצות הברית[65] ופעילות טורנדו עזה בחלק הרציף של ארצות הברית (בין קנדה למקסיקו).[66]

וריאציות

ENSO Modoki

מפה המציגה אזורי נינו/ניניה, כאשר 3 ו-4 הם מערביים ויותר מערבים, וגדולים בהרבה מ-1 ו-2, שהם אזורי חוף של פרו/אקוודור המשתנים מצפון לדרום.

דפוס ה-ENSO הראשון שזוהה, המכונה ENSO של מזרח האוקיינוס הפסיפי (EP, Eastern Pacific), על מנת לבדלו מאחרים,[67] כולל אנומליות טמפרטורה במזרח האוקיינוס השקט. עם זאת, בשנות ה-90 וה-2000 נצפו שינויים בתנאי ENSO, בהם המיקום הרגיל של אנומליית הטמפרטורה (ניניו 1 ו-2) אינו מושפע, אך אנומליה מתעוררת גם במרכז האוקיינוס הפסיפי (ניניו 3.4).[68] התופעה נקראת ENSO של האוקיינוס הפסיפי המרכזי (CP, Central Pacific),[67] ENSO "קו תאריך" (נוכח העובדה שהאנומליה מתעוררת בסמוך לקו התאריך), או ENSO "מודוקי" (Modoki, ביפנית "דומה, אך שונה").[69][70] ישנן וריאציות ENSO בנוסף לסוגי EP ו-CP, וכמה מדענים טוענים ש-ENSO קיים כרצף, לעיתים קרובות עם סוגים היברידיים.[71]

השפעות של ה-CP ENSO שונות מאלה של ה-EP ENSO. אל ניניו מודוקי מקושר עם יותר הוריקנים המגיעים לחוף האוקיינוס האטלנטי בתדירות גבוהה יותר.[72] לה ניניה מודוקי מובילה לעלייה בכמות המשקעים בצפון מערב אוסטרליה, בצפון אגן מארי-דרלינג, אך לא בחלק המזרחי של המדינה כמו בלה ניניה EP קונבנציונלית.[73] כמו כן, לה ניניה מודוקי מביאה להגברת תדירות הסופות הציקלוניות מעל מפרץ בנגל, אך מפחיתה התרחשות סופות קשות באוקיינוס ההודי באופן כללי.[74]

אל ניניו הראשון שתועד, שמקורו במרכז האוקיינוס השקט ונע לכיוון מזרח, התרחש בשנת 1986.[75] אירועי אל ניניו במרכז האוקיינוס הפסיפי התרחשו בשנים 87–1986, 1991-92, 1994-95, 2002-03, 2004-05 ו-2009-10.[76] יתר על כן, היו אירועי "מודוקי" בשנים 1957-59,[77] 1963-64, 1965-66, 1968-70, 1977-78 ו-1979-80.[78][79] מקורות מסוימים אומרים שגם תקופות האל ניניו של 2006-07 ו-16–2014 היו תקופות אל ניניו של מרכז הפסיפי.[80][81] בשנים האחרונות, אירועי לה נינה מודוקי התרחשו בין השנים 74–1973, 1975-76, 1983-84, 1988-89, 1998-99, 2000-01, 2008-09, 2010-11 ו-2016-17.[82][83][84]

התגלית האחרונה של ENSO מודוקי גורמת לכמה מדענים להעריך שהיא קשורה בהתחממות כדור הארץ.[85] יחד עם זאת, נתוני לוויין מקיפים מתוארכים רק לשנת 1979. יש לבצע מחקר נוסף כדי למצוא מה המתאם, ולחקור פרקי אל ניניו קודמים. באופן כללי יותר, אין קונצנזוס מדעי לגבי האופן בו שינויי אקלים עשויים להשפיע על ENSO (אם בכלל).[10]

למעשה יש ויכוח מדעי על עצם קיומו של ENSO "חדש" זה. מספר מחקרים חלוקים עד כמה הבחנה סטטיסטית זאת מציאותית, על שכיחותה הגוברת, או על שניהם, וטוענים כי התיעוד האמין קצר מדי כדי לזהות הבחנה כזאת.[86][87] בנוסף, מחקרים אלה לא מוצאים הבחנה או מגמה באמצעות גישות סטטיסטיות אחרות,[88][89][90][91][92] או שיש להבחין בין סוגים אחרים, כגון ENSO סטנדרטי וקיצוני.[93][94]

באופן דומה, בעקבות האופי הא-סימטרי של שלבי ENSO החמים והקרים, חלק מהמחקרים לא הצליחו לזהות וריאציות דומות עבור לה ניניה - הן בתצפיות והן במודלים האקלימיים.[95] עם זאת, מקורות מסוימים הצליחו לזהות וריאציות בלה ניניה עם מים קרירים יותר במרכז הפסיפי, וטמפרטורות מים ממוצעות או חמות יותר הן במזרח והן במערב האוקיינוס, מה שמראים גם זרמים במזרח, הנעים בכיוון ההפוך בהשוואה לזרמים בלה ניניה המסורתית.[69][70][96]

ENSO Costero

[97] ENSO Costero, או ENSO Oriental, הוא השם שניתן לתופעה בה אנומליות טמפרטורת פני הים מתמקדות בעיקר בחוף דרום אמריקה, במיוחד מפרו ואקוודור.[98] מחקרים מצביעים על גורמים רבים שיכולים להוביל להופעתה,[99] אשר לעיתים מלווים בהופעה גדולה יותר של EP ENSO,[98] או אפילו מציגים תנאים הפוכים מאלה שנצפו באזורי אל ניניו האחרים כאשר הם מלווים בווריאציות מודוקי.[100]

אירועי ENSO Costero בדרך כלל מציגים השפעות מקומיות יותר, כאשר שלבים חמים מובילים לעלייה בכמות המשקעים מעל חופי אקוודור, צפון פרו ויערות הגשם של האמזונס, ולעלייה בטמפרטורות מעל חוף צ'ילה הצפוני.[97][101] מהצד השני, פאזות קרות מובילות לבצורת בחוף פרו, עלייה בכמות המשקעים, ולירידה בטמפרטורות באזוריה ההרריים, כמו גם בג'ונגלים שלה.[102]

מכיוון שהם לא משפיעים על האקלים העולמי כמו הסוגים האחרים, אירועים אלה מציגים קורלציות קטנות וחלשות יותר למאפייני ENSO משמעותיים אחרים, לא תמיד מופעלים על ידי גלי קלווין,[97] וגם לא תמיד מלווים בתגובות תנודה דרומית פרופורציונליות.[103] על פי מדד ניניו החוף (Coastal Niño Index, ICEN), על אירועי אל ניניו Costero חזקים נמנים: 1957, 1982-83, 1997-98 ו-2015-16; אירועי La Niña Costera כוללים: 1950, 1954-56, 1962, 1964, 1966, 1967-68, 1970-71, 1975-76 ו-2013.[104]

ניטור והכרזת תנאים

אזורי "ניניו" השונים שבהם מנוטרים טמפרטורות פני הים כדי לקבוע את שלב ה-ENSO הנוכחי (חם או קר)

נכון לעכשיו, לכל מדינה הגדרה משלה בנוגע לסף שמעבר אליו ניתן להכריז על אירוע אל ניניו, המותאם לתחומי העניין הספציפיים שלה, לדוגמה:[4]

  • בארצות הברית, אל ניניו מוכרז כאשר מרכז חיזוי האקלים (Climate Prediction Center (אנ')), המנטר טמפרטורות פני הים באזור ניניו 3.4 ובאוקיינוס השקט הטרופי, צופה שטמפרטורת פני הים תהיה בשיעור של 5∘C מעל הממוצע או יותר בעונות הקרובות.[105] אזור ניניו 3.4 משתרע בין המרידיאנים ה-120 ל-170 מערב לאורך הקו המשווה, חמש מעלות רוחב מכל צד, במרחק של כ-3000 קילומטרים מדרום-מזרח להוואי. מחושב הממוצע האחרון של שלושת החודשים עבור האזור, ואם באזור הטמפרטורה גדולה מחצי מעלת צלזיוס מעל (או מתחת) לנורמה באותה תקופה, אזי המצב נחשב. כהתפתחות של אל ניניו (או לה ניניה).[106]
  • הלשכה המטאורולוגית האוסטרלית בוחנת את רוחות הסחר, את מדד התנודה הדרומית, מודלי מזג אוויר וטמפרטורות פני הים באזורי ניניו 3 ו-3.4, לפני שהיא מכריזה על אירוע ENSO.[107]
  • הסוכנות המטאורולוגית של יפן מכריזה כי אירוע ENSO החל כאשר סטיית טמפרטורת פני הים הממוצעת לחמישה חודשים באזור ניניו 3 היא מעל חצי מעלת צלזיוס במשך שישה חודשים רצופים או יותר.[108]
  • ממשלת פרו מכריזה כי מתחיל ENSO Costero אם סטיית טמפרטורת פני הים באזורי ניניו 1+2 תהיה שווה או עולה על 0.4∘C למשך שלושה חודשים לפחות.[104]
  • גם משרד המטאורולוגיה של בריטניה משתמש בפרק זמן של מספר חודשים כדי לקבוע מצב ENSO.[109] כאשר התחממות או התקררות זאת מתרחשות במשך שבעה עד תשעה חודשים בלבד, הן מסווגות כ"תנאי" אל ניניו/לה ניניה; כאשר הן מתרחשות יותר מתקופה זו, הן מסווגות כ"פרקי" אל ניניו/לה ניניה.[110]

השפעות ENSO על האקלים העולמי

Refer to caption
תמונה זו מציגה שלוש דוגמאות לשונות אקלימית פנימית שנמדדה בין השנים 1950 ו-2012: תנודת אל ניניו-דרום, תנודה ארקטית ותנודת צפון האוקיינוס האטלנטי.[111]

במדע שינויי האקלים, ENSO ידועה כאחת מתופעות השונות האקלימית הפנימיות (Climate variability and change). שתי התנודות העיקריות האחרות הן תנודה עשורית באוקיינוס השקט (Pacific decadal oscillation), ותנודה רב-עשורית באוקיינוס האטלנטי (Atlantic multidecadal oscillation).[9]

לָה נינה משפיעה על האקלים העולמי ומשבשת דפוסי מזג אוויר רגילים, מה שעשוי להוביל לבצורות בחלקים מכדור הארץ, ומנגד גם לסופות עזות באזורים שונים.[112] אירועי אל ניניו גורמים (לאורך כשנה) לעליות שיא בטמפרטורת פני השטח הממוצעת העולמית, בעוד שאירועי לה ניניה גורמים להתקררות בטווח הקצר.[7] על כן, התדירות היחסית של אירועי אל ניניו בהשוואה לאירועי לה ניניה יכולה להשפיע על מגמות הטמפרטורה העולמיות בטווחי זמן של עשורים.[8]

שינויי אקלים

אין אינדיקציות לכך שצפויים להתרחש שינויים ממשיים בתופעה הפיזיקלית של ENSO עקב שינויי אקלים. מודלים אקלימיים אינם מצליחים ליצור דימויי ENSO מספיק טובים על מנת ליצור תחזיות אמינות. מגמות עתידיות ב-ENSO אינן ודאיות[113] כיוון שמודלים שונים מבצעים תחזיות שונות.[114][115] ייתכן שהתופעה הנצפית של אירועי אל ניניו תכופים וחזקים יותר מתרחשת רק בשלב הראשוני של ההתחממות הגלובלית, ולאחר מכן (למשל, לאחר שגם השכבות התחתונות של האוקיינוס יתחממו), אל ניניו ייחלש.[116] אפשר גם שיתגלה כי הכוחות המייצבים והמערערים המשפיעים על התופעה בסופו של דבר יפצו זה על זה.[117]

ההשלכות ENSO מבחינת אנומליות טמפרטורה, משקעים ואירועי מזג אוויר קיצוניים ברחבי העולם הולכות וגוברות בבירור וקשורות לשינויי אקלים. לדוגמה, מחקרים עדכניים (מאז שנת 2019 בערך) מצאו כי שינויי האקלים מביאים להגברת תדירות אירועי אל ניניו קיצוניים.[118][119][120] בעבר לא שררה הסכמה בנוגע לשאלה האם לשינויי האקלים תהיה השפעה כלשהי על עוצמתם או משכם של אירועי אל ניניו, שכן מחקרים תמכו לסירוגין בכך שאירועי אל ניניו מתחזקים ונחלשים בעוצמתם, למשך פרקי זמן ארוכים וקצרים יותר.[121][113]

בעוד שנדרשת תצפית ארוכה בהרבה על ENSO כדי לזהות שינויים בצורה מובהקת ואמינה,[122] ניסוי אנסמבל גדול עם מודלים אקלימיים מרובים מראה עלייה בשיעור של כ-10% במשרעת ENSO במזרח האוקיינוס השקט בין תקופות 1901–1960 ו-1961–2020 על רקע העלייה בפליטות גזי חממה. בהשוואה לרצפים בני מאות שנים עם ריכוזי גזי חממה טרום-תעשייתיים, מכלול התוצאות של 1961–2020 מראה סבירות כפולה לקבלת אירועי אל ניניו חזקים במזרח הפסיפי, וסבירות גבוהה פי תשעה לאירועי לה ניניה חזקים במרכז האוקיינוס השקט.[123]

דו"ח ההערכה השישי של ה-IPCC סיכם מה מצב המחקר לשנת 2021 בנוגע לעתיד ה-ENSO כדלקמן:

  • "בטווח הארוך, סביר מאוד ששונות המשקעים הקשורה לתנודת אל ניניו-דרום תגדל"[9]
  • "סביר מאוד ששינויים בכמות הגשמים הקשורים לשינויים בעוצמה ובהיקף המרחבי של חיבורי ENSO יובילו לשינויים משמעותיים בקנה מידה אזורי".[9]
  • "ישנה ודאות בינונית שגם משרעת ENSO וגם תדירות האירועים בעוצמה גבוהה מאז 1950 גבוהות יותר מאשר בתקופה שמ-1850 ואולי אף משנת 1400".[9]

חקירות בנוגע לנקודות מפנה

ה-ENSO נחשב לגורם בעל פוטנציאל לשינויי אקלים כדור הארץ.[124] התחממות הכדור יכולה לחזק קישוריות (Teleconnection) של ENSO, וכתוצאה מכך לגרום להתרחשות אירועי מזג אוויר קיצוניים.[125] לדוגמה, באמצעות ויסות מחזור ווקר, עלייה בתדירות ובעוצמת אירועי אל ניניו גרמה לטמפרטורות חמות מהרגיל מעל האוקיינוס ההודי.[126] הדבר הוביל להתחממות מהירה של האוקיינוס ההודי, וכתוצאה מכך להיחלשות המונסון האסייתי (Monsoon of South Asia).[127] האפשרות שתופעת ENSO מהווה גורם התהפכות משכה תשומת לב בעבר. בדרך כלל רוחות חזקות נושבות מערבה על פני דרום האוקיינוס השקט מדרום אמריקה לאוסטרליה. כל שנתיים עד שבע שנים, הרוחות נחלשות עקב שינויי לחץ אוויר, המים במרכז האוקיינוס השקט מתחממים, מה שגורם לשינויים בדפוסי תנועת הרוח ברחבי העולם. מצב זה ידוע בשם אל ניניו, מוביל בדרך כלל לבצורות בהודו, אינדונזיה וברזיל, ולהצפות מוגברות בפרו. ב-16–2015, האירוע גרם למחסור במזון שפגע ביותר מ-60 מיליון בני אדם. בצורות הנגרמות על ידי אל ניניו עשויות להגביר את הסבירות לשריפות יער באמזונס. סף ההתהפכות הוערך בין 3.5 מעלות צלזיוס ל-7 מעלות צלזיוס התחממות בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ בשנת 2016. לאחר ההתהפכות, המערכת תהיה במצב אל ניניו קבוע יותר, במקום להתנדנד בין מצבים שונים. זה קרה בעבר של כדור הארץ (בפליוקן), אך פריסת האוקיינוסים הייתה שונה באופן משמעותי מהמצב כיום. עד כה, אין ראיות חד משמעיות המצביעות על שינויים בהתנהגות ה-ENSO, ודוח ההערכה השישי של ה-IPCC הגיע למסקנה כי "כמעט ודאי שה-ENSO יישאר המצב הדומיננטי של השונות הבין-שנתית בעולם חם יותר". כתוצאה מכך, ההערכה משנת 2022 אינה כוללת אותו עוד ברשימת אלמנטי ההטיה הסבירים.[128]

השפעות ENSO על דפוסי מזג האוויר

ציקלונים טרופיים

רוב הציקלונים הטרופיים נוצרים בצד הרכס הסובטרופי (Horse latitudes) הקרוב יותר לקו המשווה, ואז נעים קדימה בכיוון הקוטב מעבר לציר הרכס, בטרם התעקלות חזרה אל החגורה הראשית של רוחות המערב (Westerlies (אנ')).[129] אזורים ממערב ליפן וקוריאה נוטים לחוות הרבה פחות השפעות מציקלון טרופי החל מספטמבר וכלה בנובמבר במהלך שנות לה ניניה ושנים נייטרליות. במהלך שנות אל ניניו, ההפסקה ברכס הסובטרופי נוטה להתרחש קרוב ל-130° מזרח, כך שתיווצר עדיפות לארכיפלג היפני.

בהתבסס על אנרגיית ציקלון מצטברת (Accumulated Cyclone Energy, ACE) שמודלה ונצפתה, שנות אל ניניו בדרך כלל גורמות לעונות הוריקנים פחות פעילות באוקיינוס האטלנטי, אך תחת זאת מעודדות מעבר לפעילות ציקלון טרופי באוקיינוס השקט, בהשוואה לשנות לה ניניה המעודדות התפתחות הוריקנים מעל הממוצע באוקיינוס האטלנטי, ופחות באגן הפסיפי.[130]

ברחבי אגן האוקיינוס האטלנטי, גזירת הרוח האנכית גוברת, דבר שמביא לעיכוב היווצרות והתעצמות ציקלונים טרופיים, בכך שהיא גורמת לחיזוק הרוחות המערביות.[131] האטמוספירה מעל האוקיינוס האטלנטי יכולה להיות יבשה ויציבה יותר במהלך אירועי אל ניניו, מה שיכול לעכב יצירת והתעצמות ציקלונים טרופיים.[131] בתוך אגן מזרח האוקיינוס השקט: אירועי אל ניניו תורמים לירידה בגזירת הרוח האנכית המזרחית ומעודדים פעילות הוריקנים מעבר למצב הרגיל.[132] עם זאת, השפעות מצב ENSO באזור זה יכולות להשתנות ומושפעות מאוד מדפוסי אקלים ברקע.[132] אגן האוקיינוס השקט המערבי חווה שינוי במיקום היווצרות הציקלונים הטרופיים במהלך אירועי אל ניניו, כאשר מיקום היווצרותם זז מזרחה, ללא שינוי משמעותי בכמות המתפתחת מדי שנה.[131] כתוצאה משינוי זה, מיקרונזיה נוטה להיות מושפעת מסופות ציקלון טרופיות במידה רבה יותר, ואילו בסין הנטייה פוחתת. שינוי במיקום היווצרות הציקלונים הטרופיים מתרחש גם בדרום האוקיינוס השקט בין 135°E ל-120°W, כאשר ציקלונים טרופיים נוטים יותר להתרחש בדרום האגן הפסיפי מאשר באזור אוסטרליה.[45][131] כתוצאה משינוי זה, ציקלונים טרופיים פחות נוטים להגיע לקו החוף של קווינסלנד (בשיעור של כ-50%), בעוד שהסיכון לציקלון טרופי עולה עבור מדינות איים כמו ניואה, פולינזיה הצרפתית, טונגה, טובאלו ואיי קוק.[45][133][134]

השפעה מרחוק על האוקיינוס האטלנטי הטרופי

מחקר של רישומי אקלים חשף כי אירועי אל ניניו באוקיינוס השקט המשווני קשורים בדרך כלל עם חימום בצפון האוקיינוס האטלנטי הטרופי באביב ובקיץ שלאחר מכן.[135] כמחצית מאירועי אל ניניו נמשכים מספיק זמן לתוך חודשי האביב כך שהבריכה החמה של חצי הכדור המערבי (Western Hemisphere Warm Pool) תהפוך לגדולה באופן חריג במהלך הקיץ.[136] מדי פעם, השפעת אל ניניו על מחזור ווקר באוקיינוס האטלנטי מעל דרום אמריקה מביאה לחיזוק רוחות הסחר המזרחיות באזור האטלנטי המשווני המערבי. כתוצאה מכך, ייתכן שתתרחש התקררות יוצאת דופן באוקיינוס האטלנטי המשווני המזרחי באביב ובקיץ לאחר שהתקבלו שיאי אל ניניו בחורף.[137] מקרים של אירועים מסוג אל ניניו בשני האוקיינוסים בו זמנית נקשרו עם רעב חמור הקשור לכישלון ממושך של גשמי מונסון.[56]

השפעות על בני אדם ומערכות אקולוגיות

השפעות כלכליות

לאל ניניו יש את ההשפעות הישירות ביותר על החיים באוקיינוס השקט המשווני, השפעותיו מתפשטות צפונה ודרומה לאורך חופי אמריקה, ומשפיעות על החיים הימיים בכל רחבי האוקיינוס השקט. שינויים בריכוזי כלורופיל-a נראים באנימציה זו, המשווה פיטופלנקטון בינואר וביולי של שנת 1998. מאז, מדענים שיפרו הן את איסוף והן את הצגתם של נתוני כלורופיל.

כאשר תנאי אל ניניו נמשכים חודשים רבים, ספיגת החום האוקיינית והפחתה ברוחות הסחר המזרחיות מביאות להגבלה על עליית מים קרים ועשירים בחומרים מזינים ממעמקי האוקיינוס, והשפעתם הכלכלית על הדיג המקומי המיועד לייצוא לשוק הבינלאומי יכולה להיות חמורה.[138] מדינות מתפתחות התלויות בחקלאות ובדייג, במיוחד אלו הגובלות באוקיינוס השקט, לרוב מושפעות ביותר מתנאי אל ניניו. בשלב זה של התנודה, מאגר המים החמים באוקיינוס הפסיפי ליד דרום אמריקה, הוא במצב החם ביותר לרוב בסוף דצמבר.[139]

באופן כללי יותר, אל ניניו יכול להשפיע על מחירי סחורות ועל המקרו-כלכלה של מדינות שונות. הוא עלול לגרום להגבלות היצע סחורות חקלאיות שגידולם תלוי בירידת גשמים; להפחתת התפוקה החקלאית, בנייה ופעילויות שירותים; להעלאת מחירי המזון; ועלול לעורר אי שקט חברתי במדינות עניות התלויות בסחורות, ומסתמכות בעיקר על מזון מיובא.[140] מאמר עבודה של אוניברסיטת קיימברידג' מראה כי בעוד שאוסטרליה, צ'ילה, אינדונזיה, הודו, יפן, ניו זילנד ודרום אפריקה מתמודדות עם ירידה קצרת מועד בפעילות הכלכלית בתגובה לזעזוע מאל ניניו, מדינות אחרות עשויות דווקא להפיק ממנו תועלת (בין אם באופן ישיר או עקיף באמצעות השפעות חיוביות משותפות סחר מרכזיות), למשל ארגנטינה, קנדה, מקסיקו וארצות הברית. יתר על כן, רוב המדינות חוות לחצים אינפלציוניים לטווח קצר בעקבות אל ניניו, בעוד שמחירי האנרגיה והסחורות העולמיים שאינם מבוססי דלק עולים.[141] קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי אל ניניו משמעותי יכול להביא לגדילת התמ"ג של ארצות הברית בשיעור של כ-0.5% (בעיקר בשל חשבונות חימום נמוכים יותר) ולהפחתת תמ"ג של אינדונזיה בשיעור העומד על כ-1.0%.[142]

השפעות בריאותיות וחברתיות

תנאי מזג אוויר קיצוניים הקשורים למחזור אל ניניו מציגים מתאמים סטטיסטיים עם שינויים בשכיחות הופעת מגפות. לדוגמה, מחזור אל ניניו נקשר עם הגברת הסיכונים הכרוכים במחלות המועברות על ידי יתושים כגון מלריה, קדחת דנגי וקדחת השבר הסורי-אפריקני.[143] מחזורי מלריה בהודו, ונצואלה, ברזיל וקולומביה נקשרו עם פאזות אל ניניו. התפרצויות של מחלה נוספת המועברת על ידי יתושים, דלקת המוח האוסטרלית (Murey Valley encephalitis, MVE), מתרחשות בדרום-מזרח אוסטרליה הממוזגת לאחר גשמים עזים והצפות, הקשורים לאירועי לה ניניה. התפרצות חמורה של קדחת השבר הסורי-אפריקני התרחשה לאחר גשמים קיצוניים בצפון מזרח קניה ובדרום סומליה במהלך תקופת אל ניניו בשנים 1997–1998.[144]

מצבי ENSO נקשרו גם עם שכיחות מחלת קווסאקי ביפן ובחוף המערבי של ארצות הברית,[145] באמצעות הקשר לרוחות טרופוספיריות ברחבי צפון האוקיינוס הפסיפי.[146]

ייתכן שתופעת ה-ENSO קשורה לסכסוכים אזרחיים. מדענים במכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה, לאחר שערכו ניתוח נתונים בין השנים 1950 ל-2004, הציעו כי קיימת אפשרות שלתופעת ה-ENSO היה תפקיד ב-21% מכלל הסכסוכים האזרחיים שפרצו מאז שנת 1950, כאשר הסיכון לסכסוכים אזרחיים הוכפל מ-3% ל-6% במדינות שנפגעו מ-ENSO במהלך שנות אל ניניו, בהשוואה לשנות לה ניניה.[147][148]

השלכות אקולוגיות

במהלך אירועי ENSO של השנים 1982-83, 1997-98 ו-16–2015, יערות טרופיים נרחבים חוו תקופת יובש ממושכת שהובילה לשריפות נרחבות, לשינויים דרסטיים במבנה היער ובהרכב מיני העצים ביערות האמזונס וביערות באי בורנאו. השפעתם אינה מוגבלת רק לצמחייה, שכן ירידה באוכלוסיות חרקים נצפתה לאחר בצורת קיצונית ושריפות נוראיות במהלך אל ניניו 2015-16.[149] ירידה במיני ציפורים המתמחות בבתי גידול ורגישות להפרעות, ובמיני יונקים גדולים אוכלי פירות נצפתה גם ביערות שנשרפו באמזונס, בעוד שהכחדה זמנית של יותר מ-100 מיני פרפרי שפלה התרחשה באתר יער שנשרף בבורנאו.

במהלך העונות היבשות ביערות טרופיים (אשר עמידים יותר בפני בצורת), חוקרים מצאו שבצורת הנגרמת על ידי אל ניניו הגבירה תמותת שתילים. במחקר שפורסם באוקטובר 2022, חוקרים בחנו יערות טרופיים יבשים עונתית בפארק לאומי בצ'יאנג מאי בתאילנד במשך 7 שנים, וצפו בהגברת תמותת שתילים במהלך אל ניניו אפילו ביערות טרופיים במהלך העונה היבשה, והסיקו כי הוא עשוי להשפיע על יערות שלמים בטווח הארוך.[150]

הלבנת אלמוגים

בעקבות אל ניניו של השנים 1997–1998, המעבדה הסביבתית הימית של האוקיינוס השקט (the Pacific Marine Environmental Laboratory) מייחסת את אירוע הלבנת האלמוגים הראשון בקנה מידה גדול להתחממות המים.[151]

באופן החמור ביותר, אירועים מסיביים של הלבנת אלמוגים בסקאלה עולמית תועדו בשנים 1997-98 ו-2015-16, כאשר תועד אובדן של כ-75-99% מהאלמוגים החיים ברחבי העולם. תשומת לב ניכרת ניתנה גם לקריסת אוכלוסיות האנשובי הפרואני והצ'יליאני, שהובילה למשבר דיג חמור בעקבות אירועי ENSO בשנים 1972-73, 1982-83, 1997-98, ולאחרונה, בשנים 2015-16. בפרט, עליית טמפרטורות מי הים על פני השטח בשנים 83–1982 הובילה גם היא להכחדת שני מיני אלמוגים הידרואלקטריים בפנמה, ולתמותה מסיבית של ערוגות אצות לאורך 600 קילומטרים בקו החוף של צ'ילה, ממנו אצות ים והמגוון הביולוגי הנלווה אליהן עוד התאוששו אט אט באזורים שנפגעו ביותר גם לאחר 20 שנים. כל הממצאים הללו מרחיבים את תפקידם של אירועי ENSO ככוח אקלימי חזק המניע שינויים אקולוגיים בכל רחבי העולם - במיוחד ביערות טרופיים ושוניות אלמוגים.[152]

השפעות לפי אזור

תצפיות על אירועי ENSO מאז 1950 חושפות שההשפעות הקשורות לאירועים אלה תלויות בעונות השנה.[153] הגם שצפויים להתרחש אירועים מסוימים עם השפעות כאלה ואחרות, אין ודאות שהם אכן יתרחשו.[153] ההשפעות שבדרך כלל מתרחשות במהלך רוב אירועי אל ניניו כוללות כמות גשם נמוכה מהממוצע מעל אינדונזיה וצפון דרום אמריקה, וכמות גשם גבוהה מהממוצע בדרום מזרח דרום אמריקה, מזרח אפריקה המשוונית ודרום ארצות הברית.[153]

בין 50,000 ל-100,000 אנשים מתו במהלך הבצורת במזרח אפריקה בשנת 2011 (2011 East Africa drought).[154]

לה ניניה גורמת לתנאים רטובים מהרגיל בדרום אפריקה מדצמבר עד פברואר, ובמקביל היא מביאה לתנאים יבשים מהרגיל במזרח אפריקה המשוונית.[155]

השפעות אל ניניו על הגשמים באפריקה הדרומית שונות בין אזורי הגשמים בקיץ לחורף. אזורי גשמי חורף נוטים לקבל כמות גשם גבוהה מהרגיל, ואזורי גשמי קיץ נוטים לקבל פחות גשם. ההשפעה על אזורי הגשמים בקיץ חזקה יותר והובילה לבצורת קשה באירועי אל ניניו חזקים.[156][157]

טמפרטורות פני הים מול החופים הדרומיים והמערביים של דרום אפריקה מושפעות מ-ENSO באמצעות שינויים בעוצמת הרוח על פני השטח.[158] במהלך אל ניניו, הרוחות הדרום-מזרחיות המניעות העלאת מי עומק חלשות יותר, מה שגורם למים חמים מהרגיל בחופים, בעוד שבמהלך לה ניניה אותן רוחות נושבות בעוצמות חזקות יותר, וגורמות לקירור מי החוף. השפעות אלו על הרוחות הן חלק מהשפעות בקנה מידה גדול על האוקיינוס האטלנטי הטרופי ומערכת הלחץ הגבוה של דרום האוקיינוס האטלנטי, וכן על שינויים בדפוס הרוחות המערביות באזורים דרומיים יותר. יש השפעות נוספות שאינן ידועות כקשורות ל-ENSO בעלות חשיבות דומה. חלק מאירועי ENSO אינם מובילים לשינויים הצפויים.[158]

אנטארקטיקה

קשרי ENSO רבים קיימים בקווי הרוחב הדרומיים הגבוהים סביב אנטארקטיקה.[159] באופן ספציפי, תנאי אל ניניו גורמים לאנומליות לחץ גבוה מעל ים אמונדסן ומעל ים בלינגסהאוזן, מה שמוביל לירידה בכמות קרח הים ועלייה בשטפי החום לכיוון הקוטב במגזרים אלה, כמו גם בים רוס. מהצד השני, ים ודל נוטה דווקא להתקרר ולהכיל יותר קרח ים במהלך אל ניניו. אנומליות החימום והלחץ האטמוספירי הפוכות לחלוטין מתרחשות במהלך לה ניניה.[160] דפוס שונות זה ידוע בתור מצב דיפול אנטארקטי, אם כי התגובה האנטארקטית לאילוץ ENSO אינה נפוצה בכל מקום.[160]

אַסְיָה

בדרום מערב אסיה, במהלך עונת הגשמים (נובמבר עד אפריל), כמות המשקעים מוגברת בשלב אל ניניו, ופוחתת בשלב לה ניניה.

במהלך שנות אל ניניו: כאשר מים חמים מתפשטים ממערב הפסיפי ומהאוקיינוס ההודי למזרח הפסיפי, הם נושאים איתם גשם, וכך גורמים לבצורת נרחבת במערב האוקיינוס השקט, ולגשמים במזרחו, שבשגרה נשאר יבש. חודש פברואר היבש ביותר שסינגפור חוותה מאז החלו הרישומים בשנת 1869, התרחש בשנת 2010 עת נמדדו 6.3 מילימטר גשם בלבד. הבאים ברשימת חודשי פברואר היבשים ביותר הם אלה של שנת 1968 ומקבילו מ-2005, כאשר כמות הגשמים שנמדדה עמדה על 8.4 מ"מ.[161]

במהלך שנות לה נינה, היווצרות ציקלונים טרופיים, יחד עם מיקום הרכס הסובטרופי, זזה מערבה על פני מערב האוקיינוס השקט, מה שמביא להגברת איום הפגיעה של סופה טרופית בסין.[162] בחודש מרץ של שנת 2008, פאזת לה נינה גרמה לירידה של 2∘C בטמפרטורות פני הים מעל דרום מזרח אסיה. כמו כן, הדבר גרם לגשמים עזים מעל הפיליפינים, אינדונזיה ומלזיה.[163]

אוֹסטְרַלִיָה

ברוב רחבי היבשת, לאל ניניו וללה נינה השפעה רבה יותר על שונות האקלים מכל גורם אחר. קיים מתאם חזק בין עוצמת אירועי לה ניניה ובין כמות המשקעים: ככל שטמפרטורת פני הים וההפרשים של האוסילציה הדרומית ביחס למצב הרגיל גדולים יותר, כן השינוי בכמות המשקעים גדול יותר.[164]

במהלך אירועי אל ניניו, הסטת כמות המשקעים הרחק ממערב האוקיינוס השקט עשויה לגרום לירידה בכמות המשקעים ברחבי אוסטרליה.[45] מעל חלקה הדרומי של היבשת, ניתן לתעד טמפרטורות חמות מהממוצע כיוון שמערכות מזג האוויר ניידות יותר, ויש פחות אזורים החסומים על ידי מערכות לחץ גבוה.[45] תחילתו של המונסון ההינדי-אוסטרלי בחלקה הטרופי של אוסטרליה מתעכב בין שבועיים לשישה, מה שאומר שכמויות המשקעים מופחתות באזורים הטרופיים הצפוניים.[45] הסיכון לעונת שריפות משמעותית בדרום-מזרח אוסטרליה גבוה יותר לאחר אירוע אל ניניו, במיוחד כשהוא משולב עם אירוע דיפול חיובי באוקיינוס ההודי (Indian Ocean Dipole (אנ')).[45]

השפעות ENSO באוסטרליה נוכחות ברוב חלקי היבשת, במיוחד בצפון ובמזרח, והן אחד מהגורמים העיקריים שמשפיעים על האקלים בה. אוסטרליה, הקשורה לאנומליות עונתית באזורים רבים בעולם, היא אחת היבשות המושפעות ביותר, וחווה בצורות נרחבות לצד תקופות רטובות משמעותיות הגורמות לשיטפונות גדולים. קיימים שלושה שלבים - אל ניניו, לה ניניה ונייטרלי, המסייעים להסביר מצבים שונים של ENSO.[165] מאז 1900, תועדו 28 אירועי אל ניניו ו-19 אירועי לה ניניה באוסטרליה, כולל אירוע אל ניניו של 2023, שהוכרז ב-17 בספטמבר 2023.[166][167][168][169] האירועים נמשכים בדרך כלל 9 עד 12 חודשים, אך חלקם יכולים להימשך שנתיים, אם כי מחזור ה-ENSO פועל בדרך כלל על פני תקופה של שנה עד שמונה.[170]

במהלך שנות לה ניניה, החוף המזרחי של אוסטרליה חווה גשמים בכמות שעולה על הממוצע, אשר בדרך כלל יוצרים שיטפונות מזיקים עקב רוחות סחר מזרחיות חזקות יותר הנושבות מהאוקיינוס השקט לכיוון אוסטרליה, ובכך מגבירים את הלחות במדינה. לעומת זאת, אירועי אל ניניו יהיו קשורים להיחלשות, או אפילו לנסיגה, של רוחות הסחר השוררות, וזו תביא לירידה בלחות האטמוספירית במדינה.[171] רבות משריפות היער הקשות ביותר באוסטרליה מלוות באירועי ENSO, ויכולות להיות מוחמרות תחת דיפול חיובי באוקיינוס ההודי, שם הן נוטות לגרום לאקלים חם, יבש וסוער.[172]

אֵירוֹפָּה

השפעות תופעת האל ניניו על אירופה שנויות במחלוקת, מורכבות וקשות לניתוח, שכן הן אחד מתוך מספר גורמים המשפיעים על מזג האוויר ברחבי היבשת, וגורמים אחרים עשויים להמם את האות.[173][174]

צפון אמריקה

לָה נינה גורמת בעיקר להשפעות הפוכות מאלו שמקושרות עם אל ניניו: משקעים גבוהים מהממוצע ברחבי צפון המערב התיכון, צפון הרי הרוקי, צפון קליפורניה והאזורים הדרומיים והמזרחיים של צפון מערב האוקיינוס השקט.[175] בינתיים, כמות המשקעים במדינות הדרום-מערביות והדרום-מזרחיות, כמו גם בדרום קליפורניה, נמוכה ביחס לממוצע.[176] זה גם מאפשר התפתחות הוריקנים רבים חזקים מהממוצע באוקיינוס האטלנטי מצד אחד, וכמות פחותה באוקיינוס השקט מהצד השני.

ENSO מקושר לגשמים מעל פוארטו ריקו.[177] במהלך אל ניניו, כמות השלג גדולה מהממוצע ברחבי הרי הרוקי הדרומיים, כמו גם ברכס הרי סיירה נבדה, אך היא נמוכה מהרגיל במידה רבה ברחבי מדינות המערב התיכון העליון והאגמים הגדולים. במהלך לה ניניה, כמות השלג גבוהה מהרגיל בצפון מערב האוקיינוס השקט ובמערב האגמים הגדולים.

בקנדה, באופן כללי אירוע לה נינה יגרום לחורף קריר ומושלג יותר, דוגמת כמויות השלג (שכמעט ושברו שיאים) שנרשמו בלה נינה של חורף 2007–2008 במזרח המדינה.[178]

באביב 2022, פאזת לה נינה גרמה למשקעים גבוהים מהממוצע ולטמפרטורות נמוכות מהממוצע במדינת אורגון. אפריל היה אחד החודשים הגשומים ביותר שתועדו, והשפעות לה נינה היו צפויות להימשך גם בקיץ, הגם שבעוצמה פחותה.[179]

ברחבי צפון אמריקה, ההשפעות העיקריות של אל ניניו על הטמפרטורה והמשקעים מתרחשות בדרך כלל בששת החודשים שבין אוקטובר למרץ.[180][181] בפרט, ברוב קנדה יש לרוב חורפים ואביבים מתונים מהרגיל, למעט מזרח המדינה, שם לא מתרחשות השפעות משמעותיות.[182] בתוך ארצות הברית, ההשפעות שנצפו בדרך כלל במהלך תקופת ששת החודשים כוללות תנאים לחים מהממוצע לאורך חוף המפרץ שבין טקסס לפלורידה, בעוד שתנאים יבשים יותר נצפים בהוואי, נהר אוהיו, צפון מערב האוקיינוס השקט, ובהרי הרוקי.[180]

מחקרים על אירועי מזג אוויר עדכניים יותר מעל קליפורניה ודרום מערב ארצות הברית מצביעים על כך שיש קשר משתנה בין אל ניניו לבין כמות משקעים הגבוהה מהמוצע, שכן הדבר תלוי במידה רבה בעוצמת האל ניניו, כמו גם בגורמים אחרים.[180] למרות שבהיסטוריה הן נקשרו עם גשמים רבים בקליפורניה, השפעות אל ניניו תלויות יותר באופן האירוע מאשר נוכחותו או היעדרותו, שכן רק אירועים "מתמשכים" מובילים לכמות גשם גבוהה באופן עקבי.[183][184]

ברחבי אלסקה, אירועי לה ניניה מובילים לתנאים יבשים מהרגיל, בעוד שאירועי אל ניניו אינם קשורים לתנאים יבשים או רטובים. במהלך אירועי אל ניניו, צפויה כמות משקעים מוגברת בקליפורניה עקב מסלול סופה (Storm track) אזורי דרומי יותר.[185] במהלך לה ניניה, כמות משקעים מוגברת מוסטת לאזור צפון מערב האוקיינוס השקט (פסיפיק נורת' ווסט) עקב מסלול סופה צפוני יותר.[186] במהלך אירועי לה ניניה, מסלול הסופה זז צפונה מספיק כדי לתמוך בתנאי חורף רטובים מהרגיל (הבאים לידי ביטוי בהגברת ירידת שלגים) במדינות המערב התיכון, כמו גם בקיצים חמים ויבשים.[187] במהלך תקופת אל ניניו, מתועדת ירידת כמות משקעים מוגברת לאורך חוף המפרץ ודרום מזרח ארצות הברית עקב זרם סילון קוטבי חזק, הממוקם דרומית ממקומו הרגיל.[188]

איי האוקיינוס השקט

במהלך פרקי אל ניניו, ניו זילנד נוטה לחוות רוחות מערביות חזקות או תכופות יותר מהרגיל במהלך עונת הקיץ, תופעה שמובילה לסיכון מוגבר ליצירת תנאים יבשים מהרגיל לאורך חופה המזרחי.[189] מנגד, בחוף המערבי יורד יותר גשם מהרגיל, בגלל אפקט המחסום של רכסי הרי האי הצפוני והרי האלפים הדרומיים.[189]

פיג'י חווה בדרך כלל תנאים יבשים מהרגיל במהלך שלב אל ניניו, מה שעלול להוביל להתפתחות בצורת באיים.[190] עם זאת, ההשפעות העיקריות על מדינת האי מורגשות כשנה לאחר שהאירוע מתבסס.[190] בתוך איי סמואה, נמדדים גשמים נמוכים מהממוצע, וכן טמפרטורות גבוהות מהרגיל במהלך אל ניניו, מה שעלול להוביל לבצורות ולשריפות יער.[191] השפעות נוספות כוללות ירידה בגובה פני הים, אפשרות להלבנת אלמוגים בסביבה הימית, וסיכון מוגבר לפגיעת ציקלון טרופי בסמואה.[191]

בסוף החורף ובאביב, במהלך אל ניניו, ניתן לצפות לתנאים יבשים מהממוצע בהוואי.[192] ממוצע משקעים במהלך העונה היבשה בגואם נמוך מהרגיל בזמן אל ניניו מחד, ומאידך ההסתברות לציקלון טרופי גדולה פי שלושה מהרגיל, כך שאירועי גשם קיצוניים קצרי מועד אפשריים.[193] בסמואה האמריקאית ממוצע המשקעים עולה בשיעור של כ-10 אחוזים מעל הממוצע, בעוד שאירועי לה ניניה קשורים לירידה בכמות המשקעים הממוצעת בשיעור של כ-10 אחוזים מתחת לנורמה.[194]

דרום אמריקה

לפאזת אל ניניו השפעות ישירות וחזקות על דרום אמריקה. אל ניניו מקושר לחודשים עם מזג אוויר חם ולח מאוד בין אפריל לאוקטובר לאורך חופי צפון פרו ואקוודור, וגורם לשיטפונות גדולים בכל האירוע חזק או קיצוני.[195]

כיוון שהבריכה החמה של אל ניניו מזינה סופות רעמים מעליה, היא יוצרת כמות גשם מוגברת ברחבי בחלק המזרחי של האוקיינוס השקט (ואף בחלק המזרחי של מרכז האוקיינוס), כולל כמה חלקים מהחוף המערבי של דרום אמריקה. השפעות אל ניניו על דרום אמריקה ישירות וחזקות יותר מאשר בצפון אמריקה. אל ניניו מקושר עם תנאים חמים ולחים מאוד בין אפריל לאוקטובר לאורך חופי צפון פרו ואקוודור, וגורם לשיטפונות גדולים כשמדובר באירוע חזק או קיצוני.[196] ההשפעות במהלך חודשי פברואר-אפריל עשויות להיות קריטיות לאורך החוף המערבי של דרום אמריקה. אירוע אל ניניו מביא להפחתת עליית מי עומק קרים ועשירים בחומרים מזינים ממעמקי האוקיינוס, המקיימים אוכלוסיות דגים גדולות, אשר בתורן מזינות עופות ים רבים, שגלליהן תומכים בתעשיית הדשנים. הירידה בעליית מי עומק מעלה מובילה להרג דגים מול חופי פרו.[138]

תעשיית הדיג המקומית לאורך קו החוף שנפגע עלולה לסבול במהלך אירועי אל ניניו ארוכי טווח. תעשיית הדיג הפרואני קרסה במהלך שנות ה-70 עקב דיג יתר בעקבות צמצום באוכלוסיית העפיין הפרואני באירוע אל ניניו של שנת 1972.[197] בעבר היה זה אזור הדיג הגדול בעולם, אולם קריסה זו הובילה לדעיכתו. במהלך אירוע 83–1982, אוכלוסיות דגי ג'ק מקרל והעפיין הצטמצמו, הצדפות גדלו במים חמים יותר, דגי המרלוזה עוקבים אחר מים קרים יותר במורד המדרון היבשתי, בעוד שרימפס וסרדינים נעו דרומה, כך שחלק מהשלל פחת, בעוד שחלקו האחר גדל.[198] סוס מקרל גדל באזור במהלך אירועים חמים. שינוי מיקומים וסוגי דגים עקב תנאים משתנים יוצרים אתגרים לתעשיית הדיג. סרדינים פרואנים עברו במהלך אירועי אל ניניו לאזורים השייכים לצ'ילה. תנאים אחרים גורמים לסיבוכים נוספים, כגון הגבלות על אזורי הדיג עבור דייגים עצמאיים וציי סירות תעשייתיים שממשלת צ'ילה הטילה בשנת 1991.

במהלך שנים המאופיינות כשנות אל ניניו, דרום ברזיל וצפון ארגנטינה חווים גם הם תנאים רטובים ביחס לרגיל, בעיקר במהלך האביב ותחילת הקיץ. מרכז צ'ילה חווה חורף מתון עם גשמים רבים, ורמת האלטיפלאנו הפרואני-בוליביאני חשופה לעיתים לאירועי שלג חורפיים יוצאי דופן. מזג אוויר יבש וחם יותר מתרחש בחלקים מאגן נהר האמזונס, קולומביה ומרכז אמריקה.[199]

במהלך תקופת לה נינה, בצורת משפיעה על אזורי החוף של פרו וצ'ילה.[200] מדצמבר עד פברואר, האזור הצפוני של ברזיל רטוב יותר מהרגיל.[200] לָה נינה גורמת בנוסף גם לירידת כמויות גשמים גבוהות מהרגיל בהרי האנדים המרכזיים, מה שבתורו גורר שיטפונות קטסטרופליים ב-Llanos de Mojos של מחוז Beni, בוליביה. הצפות כאלה תועדו בשנים 1853, 1865, 1872, 1873, 1886, 1895, 1896, 1907, 1921, 1928, 1929 ו-1931.[201]

איי גלאפגוס

איי גלאפגוס הם שרשרת איים געשיים, הממוקמים במרחק של כמעט 600 מייל מערבית לחופי אקוודור[202] במזרח האוקיינוס השקט. איים אלה תומכים במגוון רחב של מינים יבשתיים וימיים.[203] המערכת האקולוגית מבוססת על רוחות הסחר הרגילות המשפיעות על עליית מים קרים ועשירים בחומרים מזינים לאיים.[204] במהלך אירוע אל ניניו, רוחות הסחר נחלשות ולעיתים נושבות ממערב למזרח, מה שגורם לזרם המשווה להיחלש, מה שמביא להעלאת טמפרטורות המים בפני השטח, וגורר הפחתה בכמות החומרים המזינים במים המקיפים איים אלה. אל ניניו גורם למפל טרופי המשפיע על מערכות אקולוגיות שלמות, החל מיצרנים ראשוניים וכלה בבעלי חיים קריטיים כמו כרישים, פינגווינים ואריות ים.[205] השפעות אל ניניו עלולות להזיק לאוכלוסיות שלעיתים קרובות גוועים ברעב בשנים אלו. התאמות אבולוציוניות מהירות מוצגות בקרב קבוצות בעלי חיים במהלך שנות אל ניניו על מנת להביא למיתון תנאי אל ניניו.[206]

הִיסטוֹרִיָה

בטווחי זמן גאולוגיים

ישנן ראיות מוצקות לקיום אירועי אל ניניו בתחילת תקופת ההולוקן, לפני אלפי שנים.[207] מודים שונים של אירועים דמויי ENSO תועדו בארכיונים פליאו-אקלימיים, המראים שיטות הפעלה שונות, משובים ותגובות סביבתיות למאפיינים הגאולוגיים, האטמוספיריים והאוקיינוגרפיים של התקופה. ניתן להשתמש ברשומות הפליאולוגיות הללו כדי לספק בסיס איכותי לשיטות שימור.[208]

מדענים מצאו גם חתימות כימיות של טמפרטורות פני ים גבוהות יותר, ועלייה במשקעים שנגרמו על ידי אל ניניו בדגימות אלמוגים מלפני אלפי שנים.[209]

במחקר פליאו-אקלימי שפורסם בשנת 2024, המחברים מציעים כי לאל ניניו הייתה השפעה חזקה על אקלים החממה של כדור הארץ במהלך אירוע הכחדת פרם-טריאס. התגברות עוצמת ומשך אירועי אל ניניו נקשרו עם פעילות געשית פעילה, שהביאה למות צמחייה, עלייה בכמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, התחממות משמעותית והפרעות במחזור מסות האוויר.[210]

במהלך ההיסטוריה האנושית

טמפרטורות ממוצעות באוקיינוס השקט המשווני, שפורסמו בשנת 2009.

תנאי ENSO התרחשו במרווחים של שנתיים עד שבע שנים במהלך 300 השנים האחרונות לפחות, הגם שרובם היו חלשים.[207]

ייתכן שאירוע אל ניניו הוביל לקריסת תרבות המוצ'ה ותרבויות פרואניות פרה-קולומביאניות אחרות.[211] מחקר שנערך לאחרונה מצביע על כך שאפקט חזק של אל ניניו בין השנים 1789 ו-1793 גרם לתנובת יבולים נמוכה באירופה, מה שסייע בתורו להצתת המהפכה הצרפתית.[212] מזג האוויר הקיצוני שנוצר על ידי אל ניניו בשנים 1876–1877 הוביל לרעב של 1876, שהיה הרעב הקטלני ביותר במאה ה-19.[213] רעב זה לבדו הוביל למוות של עד 13 מיליון בני אדם בצפון סין.[214]

התופעה עוררה עניין זה מכבר בשל השפעותיה על תעשיית הגואנו, ועל מפעלים אחרים התלויים בפריון הביולוגי של הים. ישנו תיעוד כי כבר בשנת 1822, ציין הקרטוגרף ג'וזף לרטיג, מהפריגטה הצרפתית לה קלורינדה (La Clorinde) תחת הברון מקאו, את ה"זרם הנגדי" ואת היעילות בניצולו לצורך שייט דרומה לאורך החוף הפרואני.[215][216][217]

בשנת 1888, צ'ארלס טוד (Charles Todd) הציע שבצורות בהודו ובאוסטרליה נוטות להתרחש בו זמנית;[218] נורמן לוקייר (Norman Lockyer) גם כן ציין זאת בשנת 1904.[219] קשר בין אל ניניו לשיטפונות דווח בשנת 1894 על ידי ויקטור אגיגורן (Victor Eguiguren, 1852–1919) ובשנת 1895 על ידי פדריקו אלפונסו פזט (Federico Alfonso Pezet, 1859–1929).[216][220] בשנת 1924, גילברט ווקר (Gilbert Walker, על שמו נקרא מחזור ווקר) טבע את המונח "תנודה דרומית". הוא ואחרים (כולל המטאורולוג הנורווגי-אמריקאי Jacob Bjerknes) זוכים בדרך כלל לקרדיט על זיהוי אפקט אל ניניו.[221]

אירוע אל ניניו הגדול של 1982-83 הוביל לעלייה בעניין מצד הקהילה המדעית. תקופת 95–1990 הייתה יוצאת דופן בכך שאל ניניו התרחש לעיתים רחוקות ברצף כה מהיר.[222][223] אירוע אל ניניו עוצמתי במיוחד בשנת 1998 גרם למותם של כ-16% ממערכות השוניות בעולם. האירוע הביא לחימום זמני של טמפרטורת האוויר בשיעור של כ-1.5מעלות צלזיוס, בהשוואה לעלייה הרגילה של 0.25 מעלות צלזיוס הקשורות לאירועי אל ניניו.[224] מאז, הלבנת אלמוגים המונית הפכה נפוצה ברחבי העולם, כאשר כל האזורים סבלו מ"הלבנה חמורה".[225]

בסביבות שנת 1525, כאשר פרנסיסקו פיסארו נחת בפרו, הוא ציין ירידת גשמים במדבריות, מה שהיה לתיעוד הכתוב הראשון של השפעות אל ניניו.[209]

דפוסים קשורים

תנודת מאדן-ג'וליאן

תנודת מאדן-ג'וליאן (MJO) היא המרכיב הגדול ביותר בשונות התוך-עונתית (30 עד 90 יום) באטמוספירה הטרופית. היא התגלתה בשנת 1971 על ידי רולנד מאדן ופול ג'וליאן מהמרכז הלאומי האמריקאי לחקר אטמוספירי (NCAR).[226] זהו צימוד בקנה מידה גדול בין מחזור אטמוספירי להסעה טרופית עמוקה באטמוספירה.[227][228] בניגוד לדפוס עומד כמו ENSO, תנודת מאדן-ג'וליאן היא דפוס תנועה המתפשט מזרחה, במהירות של כ-4 עד 8 מטרים לשנייה, דרך האטמוספירה מעל החלקים החמים של האוקיינוסים ההודי והשקט. דפוס מחזור כללי זה מתבטא בצורה הברורה ביותר כגשם אנומלי.

קשר ל-ENSO

יש שונות חזקה משנה לשנה (בין-שנתית) בפעילות תנודת מאדן-ג'וליאנית, עם תקופות ארוכות של פעילות חזקה ואחריהן תקופות בהן התנודה חלשה או נעדרת. שונות בין-שנתית זו של התנודה קשורה בחלקה ל-ENSO. באוקיינוס השקט, פעילות חזקה של MJO נצפית לעיתים קרובות 6 עד 12 חודשים לפני תחילת פרק אל ניניו, אך היא כמעט נעדרת במהלך המקסימום של פרקי אל ניניו, בעוד שפעילות MJO בדרך כלל גדולה יותר במהלך פרקי לה ניניה. אירועים חזקים ב-MJO לאורך סדרת חודשים במערב האוקיינוס השקט יכולים להאיץ התפתחות אל ניניו או לה ניניה, אך בדרך כלל אינם מובילים כשלעצמם להופעת אירוע ENSO חם או קר.[229] עם זאת, תצפיות מצביעות על כך שאל ניניו 83–1982 התפתח במהירות במהלך יולי 1982 בתגובה ישירה לגל קלווין שהופעל על ידי אירוע MJO בסוף מאי.[230] יתר על כן, שינויים במבנה ה-MJO עם המחזור העונתי ו-ENSO עשויים להקל על השפעות משמעותיות יותר של ה-MJO על ENSO. לדוגמה, רוחות השטח המערביות הקשורות להסעה פעילה של MJO חזקות יותר במהלך התקדמות לעבר אל ניניו ורוחות השטח המזרחיות הקשורות לשלב ההסעה המדוכא חזקות יותר במהלך התקדמות לעבר לה ניניה.[231] באופן גלובלי, השונות הבין-שנתית של ה-MJO נקבעת בעיקר על ידי דינמיקה פנימית אטמוספירית, ולא על ידי תנאי פני השטח.

תנודה עשורית באוקיינוס השקט

התנודה העשורית באוקיינוס השקט (Pacific decadal oscillation, PDO (אנ')) היא דפוס חזק וחוזר של שונות אקלים בין אוקיינוס לאטמוספירה, שבמרכזה אגן הרחבים הבינוניים של האוקיינוס השקט. ה-PDO מזוהה כמי שטח חמים או קרים באוקיינוס השקט, מצפון ל-20°N. במהלך המאה האחרונה, משרעת דפוס אקלים זה השתנתה באופן לא סדיר בקני מידה בין-שנתיים עד בין-עשוריים (כלומר, תקופות זמן של מספר שנים ועד תקופות זמן של מספר עשורים). ישנן עדויות להיפוכים בקוטביות השוררת (כלומר שינויים במי שטח קרים לעומת מי שטח חמים באזור) של התנודה שהתרחשו בסביבות 1925, 1947 ו-1977; שני ההיפוכים האחרונים תאמו לשינויים דרמטיים בחקלאות מים של דגי אלתית בצפון האוקיינוס השקט. דפוס אקלים זה משפיע גם על טמפרטורות פני השטח של הים והיבשה מאלסקה ועד קליפורניה.

מנגנונים

ENSO יכול להשפיע על דפוס הסירקולציה העולמי אלפי קילומטרים הרחק מהאוקיינוס השקט המשווני דרך "גשר אטמוספירי" (atmospheric bridge). במהלך אירועי אל ניניו, קונבקציה עמוקה (deep convection (אנ')) ומעבר חום לטרופוספירה מוגברים על פני טמפרטורת פני הים החמה באופן חריג. כפייה טרופית זאת, הקשורה ל-ENSO שיוצרת גלי רוסבי המתפשטים לכיוון הקוטב ומזרחה, ולאחר מכן נשברים חזרה מהקוטב לכיוון הטרופי. הגלים הפלנטריים נוצרים במקומות מועדפים הן בצפון והן בדרום האוקיינוס, ודפוס הקישוריות נוצר תוך 2–6 שבועות.[232] דפוסים המונעים על ידי ENSO משנים את טמפרטורת פני השטח, הלחות, הרוח ופיזור העננים מעל צפון האוקיינוס השקט, אשר משנים את חום פני השטח, התנע ושטפי המים המתוקים ובכך גורמים לאנומליות בטמפרטורת פני הים, מליחות ועומק שכבות מעורבות (Mixed layer Deep, MLD).

מצב מרידיונלי פסיפי

מצב מרידיונל פסיפי (Pacific Meridional Mode, PMM) הוא מצב אקלים בצפון האוקיינוס השקט. במצבו החיובי, הוא מאופיין בצימוד רוחות סחר חלשות יותר בצפון מזרח האוקיינוס השקט בין הוואי לבאחה קליפורניה עם אידוי מופחת מעל האוקיינוס, ובכך מעלה את טמפרטורות פני הים; וההפך במצבו השלילי. צימוד זה מתפתח במהלך חודשי החורף ומתפשט דרום-מערבה לכיוון קו המשווה ומרכז ומערב האוקיינוס השקט במהלך האביב, עד שהוא מגיע לאזור ההתכנסות הבין-טרופי (ITCZ), הנוטה לזוז צפונה בתגובה ל-PMM חיובי.

PMM אינו זהה ל-ENSO, אך ישנן עדויות לכך שאירועי PMM יכולים לעורר אירועי ENSO, במיוחד אירועי אל ניניו במרכז האוקיינוס השקט. מצב PMM יכול גם לווסת את פעילות ההוריקנים במזרח האוקיינוס השקט ואת פעילות הטייפון במערב האוקיינוס השקט ולשנות את המשקעים ביבשות המקיפות את האוקיינוס השקט. לדרום האוקיינוס השקט יש מצב דמוי PMM המכונה "מצב מרידיונל דרום האוקיינוס השקט" (South Pacific Meridional Mode, SPMM) המשפיע גם הוא על מחזור ה-ENSO.

בתחילת המאה ה-21, עוצמת אירוע אל ניניו 16–2014 ועונות ההוריקנים והטייפון הפעילות מאוד באוקיינוס השקט בשנת 2018 יוחסו לאירועי PMM חיוביים. עם ההתחממות הגלובלית האנתרופוגנית, פעילות PMM צפויה לעלות, וכמה מדענים הציעו כי אובדן קרח ים אנטארקטי ובמיוחד ארקטי יגרום לאירועי PMM חיוביים עתידיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל נינו-התנודה הדרומית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Climate Prediction Center (2005-12-19). "Frequently Asked Questions about El Niño and La Niña". National Centers for Environmental Prediction. אורכב מ-המקור ב-2009-08-27. נבדק ב-2009-07-17.
  2. ^ 2.0 2.1 Trenberth, K.E.; P.D. Jones; P. Ambenje; R. Bojariu; D. Easterling; A. Klein Tank; D. Parker; F. Rahimzadeh; J.A. Renwick. "Observations: Surface and Atmospheric Climate Change". In Solomon, S.; D. Qin; M. Manning; et al. (eds.). Climate Change 2007: The Physical Science Basis. Contribution of Working Group I to the Fourth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change. Cambridge, UK: Cambridge University Press. pp. 235–336. אורכב מ-המקור ב-2017-09-24. נבדק ב-2014-06-30.
  3. ↑ "El Niño, La Niña and the Southern Oscillation". MetOffice. ארכיון מ-2023-10-27. נבדק ב-2015-08-18.
  4. ^ 4.0 4.1 Becker, Emily (4 December 2014). "December's ENSO Update: Close, but no cigar". ENSO Blog. Archived from the original on 22 March 2016.
  5. ↑ "El Niño and La Niña". New Zealand's National Institute of Water and Atmospheric Research. 27 February 2007. Archived from the original on 19 March 2016. Retrieved 11 April 2016.
  6. ↑ "How Much Do El Niño and La Niña Affect Our Weather? This fickle and influential climate pattern often gets blamed for extreme weather. A closer look at the most recent cycle shows that the truth is more subtle". Scientific American. 315 (4): 68–75. 2016. doi:10.1038/scientificamerican1016-68. PMID 27798565.
  7. ^ 7.0 7.1 Brown, Patrick T.; Li, Wenhong; Xie, Shang-Ping (27 בינואר 2015). "Regions of significant influence on unforced global mean surface air temperature variability in climate models: Origin of global temperature variability". Journal of Geophysical Research: Atmospheres. 120 (2): 480–494. doi:10.1002/2014JD022576. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 Trenberth, Kevin E.; Fasullo, John T. (December 2013). "An apparent hiatus in global warming?". Earth's Future. 1 (1): 19–32. Bibcode:2013EaFut...1...19T. doi:10.1002/2013EF000165.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 IPCC, 2021: Climate Change 2021: The Physical Science Basis Archived 2023-12-08 at the Wayback Machine. Contribution of Working Group I to the Sixth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change Archived 2023-05-26 at the Wayback Machine [Masson-Delmotte, V., P. Zhai, A. Pirani, S.L. Connors, C. Péan, S. Berger, N. Caud, Y. Chen, L. Goldfarb, M.I. Gomis, M. Huang, K. Leitzell, E. Lonnoy, J.B.R. Matthews, T.K. Maycock, T. Waterfield, O. Yelekçi, R. Yu, and B. Zhou (eds.). Cambridge University Press, Cambridge, United Kingdom and New York, NY, USA, 2391 pp. doi:10.1017/9781009157896.]
  10. ^ 10.0 10.1 Collins, M.; An, S-I; Cai, W.; Ganachaud, A.; Guilyardi, E.; Jin, F-F; Jochum, M.; Lengaigne, M.; Power, S.; Timmermann, A.; Vecchi, G.; Wittenberg, A. (2010). "The impact of global warming on the tropical Pacific Ocean and El Niño". Nature Geoscience. 3 (6): 391–7. Bibcode:2010NatGe...3..391C. doi:10.1038/ngeo868. Archived from the original on 2019-09-14. Retrieved 2019-01-10.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 L'Heureux, Michelle (5 במאי 2014). "What is the El Niño–Southern Oscillation (ENSO) in a nutshell?". ENSO Blog. NOAA. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2016. נבדק ב-7 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ Carrillo, Camilo N. (1892) "Disertación sobre las corrientes oceánicas y estudios de la correinte Peruana ó de Humboldt" Archived 2023-10-30 at the Wayback Machine (Dissertation on the ocean currents and studies of the Peruvian, or Humboldt's, current), Boletín de la Sociedad Geográfica de Lima, 2 : 72–110. [in Spanish From p. 84: "Los marinos paiteños que navegan frecuentemente cerca de la costa y en embarcaciones pequeñas, ya al norte ó al sur de Paita, conocen esta corriente y la denomination Corriente del Niño, sin duda porque ella se hace mas visible y palpable después de la Pascua de Navidad." (The sailors [from the city of] Paita who sail often near the coast and in small boats, to the north or the south of Paita, know this current and call it "the current of the Boy [el Niño]", undoubtedly because it becomes more visible and palpable after the Christmas season.)]
  13. ↑ "El Niño". education.nationalgeographic.org (באנגלית). ארכיון מ-2023-06-05. נבדק ב-2023-06-03.
  14. ↑ "El Niño Information". California Department of Fish and Game, Marine Region. ארכיון מ-2019-10-27. נבדק ב-2014-06-30.
  15. ↑ Trenberth, Kevin E (בדצמבר 1997). "The Definition of El Niño". Bulletin of the American Meteorological Society. 78 (12): 2771–2777. Bibcode:1997BAMS...78.2771T. doi:10.1175/1520-0477(1997)078<2771:TDOENO>2.0.CO;2. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ↑ "The Strongest El Nino in Decades Is Going to Mess With Everything". Bloomberg.com. 21 באוקטובר 2015. ארכיון מ-11 בפברואר 2022. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ "How the Pacific Ocean changes weather around the world". Popular Science (באנגלית). ארכיון מ-3 בינואר 2022. נבדק ב-19 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 "What are "El Niño" and "La Niña"?". oceanservice.noaa.gov. National Oceanic and Atmospheric Administration. 10 בפברואר 2020. ארכיון מ-11 בינואר 2023. נבדק ב-11 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ↑ "What is "La Niña"?". National Oceanic and Atmospheric Administration. 24 במרץ 2008. ארכיון מ-16 בדצמבר 2008. נבדק ב-17 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ↑ "The Southern Oscillation and its Links to the ENSO Cycle". www.cpc.ncep.noaa.gov. NOAA National Weather Service Climate Prediction Centre. ארכיון מ-19 בינואר 2024. נבדק ב-19 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 21.6 "El Niño Southern Oscillation (ENSO)". About Australian climate. Bureau of Meteorology. ארכיון מ-22 בינואר 2024. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 "El Niño, La Niña and Australia's Climate" (PDF). Bureau of Meteorology. בפברואר 2005. ארכיון (PDF) מ-22 בינואר 2024. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 "Effects of ENSO in the Pacific". National Weather Service. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ↑ "What is ENSO?". IRI/LDEO Climate Data Library. International Research Institute for Climate and Society. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ↑ Sarachik, Edward S.; Cane, Mark A. (2010). The El Niño-Southern Oscillation Phenomenon. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-84786-5.
  26. ↑ "Wind Driven Surface Currents: Upwelling and Downwelling Background". Ocean Motion and surface currents. NASA. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ 27.0 27.1 L'Heureux, Michelle (5 במאי 2014). "What is the El Niño–Southern Oscillation (ENSO) in a nutshell?". ENSO Blog. Climate.gov. אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2014. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 Wang, Chunzai; Deser, Clara; Yu, Jin-Yi; DiNezio, Pedro; Clement, Amy (2017). "El Niño and Southern Oscillation (ENSO): A Review" (PDF). In Glynn, Peter W.; Manzello, Derek P.; Enochs, Ian C. (eds.). Coral Reefs of the Eastern Tropical Pacific. Coral Reefs of the World. Vol. 8. Springer. pp. 85–106. doi:10.1007/978-94-017-7499-4_4. ISBN 978-94-017-7498-7. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ 29.0 29.1 L'Heureux, Michelle (23 באוקטובר 2020). "The Rise of El Niño and La Niña". ENSO Blog. NOAA. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2024. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ↑ Fox, Alex (5 באוקטובר 2023). "What is El Niño?". Scripps Institution of Oceanography. San Diego, California: University of California–San Diego. נבדק ב-22 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ↑ Wang, Chunzai (1 בנובמבר 2018). "A review of ENSO theories". National Science Review. 5 (6): 813–825. doi:10.1093/nsr/nwy104. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ↑ Yang, Song; Li, Zhenning; Yu, Jin-Yi; Hu, Xiaoming; Dong, Wenjie; He, Shan (1 בנובמבר 2018). "El Niño–Southern Oscillation and its impact in the changing climate". National Science Review. 5 (6): 840–857. doi:10.1093/nsr/nwy046. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ↑ Trenberth, Kevin (2022). Chapter 12: El Niño. In: The changing flow of energy through the climate system. Cambridge New York, NY Port Melbourne: Cambridge University Press. ISBN 978-1-108-97903-0.
  34. ↑ "Climate glossary — Southern Oscilliation Index (SOI)". Bureau of Meteorology (Australia). 2002-04-03. ארכיון מ-2017-12-26. נבדק ב-2009-12-31.
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 Barnston, Anthony (2015-01-29). "Why are there so many ENSO indexes, instead of just one?". NOAA. אורכב מ-המקור ב-2015-09-05. נבדק ב-2015-08-14.
  36. ↑ International Research Institute for Climate and Society. "Southern Oscillation Index (SOI) and Equatorial SOI". Columbia University. ארכיון מ-2015-11-17. נבדק ב-2015-08-14.
  37. ↑ https://eospso.nasa.gov/sites/default/files/publications/ElNino-LaNina_508.pdf [bare URL PDF]
  38. ↑ Climate Prediction Center (19 בדצמבר 2005). "Frequently Asked Questions about El Niño and La Niña" (באנגלית אמריקאית). National Centers for Environmental Prediction. ארכיון מ-27 באוגוסט 2009. נבדק ב-17 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ↑ Sergey K. Gulev; Peter W. Thorne; Jinho Ahn; Frank J. Dentener; Catia M. Domingues; Sebastian Gerland; Daoyi Gong; Darrell S. Kaufman; Hyacinth C. Nnamchi. "Changing state of the climate system" (PDF). In Valérie Masson-Delmotte; Panmao Zhai; Anna Pirani; Sarah L. Connors; C. Péan; Sophie Berger; Nada Caud; Y. Chen; Leah Goldfarb (eds.). Climate Change 2021: The Physical Science Basis. The contribution of Working Group I to the Sixth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ארכיון (PDF) מ-2022-03-02. נבדק ב-2024-01-18.
  40. ↑ Climate Prediction Center Internet Team (2012-04-26). "Frequently Asked Questions about El Niño and La Niña". National Oceanic and Atmospheric Administration. ארכיון מ-2020-05-02. נבדק ב-2014-06-30.
  41. ↑ International Research Institute for Climate and Society (בפברואר 2002). "More Technical ENSO Comment". Columbia University. ארכיון מ-2014-07-14. נבדק ב-2014-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ↑ State Climate Office of North Carolina. "Global Patterns – El Niño-Southern Oscillation (ENSO)". North Carolina State University. אורכב מ-המקור ב-2014-06-27. נבדק ב-2014-06-30.
  43. ↑ "Australian Climate Influences: El Niño". Australian Bureau of Meteorology. ארכיון מ-24 במרץ 2016. נבדק ב-4 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ↑ Intergovernmental Panel on Climate Change (2007). "Climate Change 2007: Working Group I: The Physical Science Basis: 3.7 Changes in the Tropics and Subtropics, and the Monsoons". World Meteorological Organization. אורכב מ-המקור ב-2014-07-14. נבדק ב-2014-07-01.
  45. ^ 45.0 45.1 45.2 45.3 45.4 45.5 45.6 "What is El Niño and what might it mean for Australia?". Australian Bureau of Meteorology. ארכיון מ-18 במרץ 2016. נבדק ב-10 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ↑ Climate Prediction Center (19 בדצמבר 2005). "ENSO FAQ: How often do El Niño and La Niña typically occur?". National Centers for Environmental Prediction. אורכב מ-המקור ב-27 באוגוסט 2009. נבדק ב-26 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ↑ National Climatic Data Center (ביוני 2009). "El Niño / Southern Oscillation (ENSO) June 2009". National Oceanic and Atmospheric Administration. נבדק ב-26 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ↑ "Historical El Niño/La Niña episodes (1950–present)". United States Climate Prediction Center. 1 February 2019. Archived from the original on 29 November 2014. Retrieved 15 March 2019.
  49. ↑ "El Niño - Detailed Australian Analysis". Australian Bureau of Meteorology. Archived from the original on 3 May 2021. Retrieved 3 April 2016.
  50. ↑ "El Niño in Australia" (PDF). Bom.gov.au. ארכיון (PDF) מ-7 במרץ 2022. נבדק ב-1 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ↑ Brian Donegan (14 במרץ 2019). "El Niño Conditions Strengthen, Could Last Through Summer". The Weather Company. ארכיון מ-15 במרץ 2019. נבדק ב-15 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ↑ "El Nino is over, NOAA says". Al.com. 8 באוגוסט 2019. ארכיון מ-5 בספטמבר 2019. נבדק ב-5 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ↑ "Here comes El Nino: It's early, likely to be big, sloppy and add even more heat to a warming world". The Independent (באנגלית). 2023-06-08. ארכיון מ-2023-06-10. נבדק ב-2023-06-23.
  54. ↑ Henson, Bob (9 ביוני 2023). "NOAA makes it official: El Niño is here". Yale Climate Connections. ארכיון מ-10 ביוני 2023. נבדק ב-11 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ↑ "El Niño Outlook (June 2023 - December 2023)". Climate Prediction Division. Japan Meteorological Agency. 9 ביוני 2023. ארכיון מ-2 במאי 2023. נבדק ב-12 ביוני 2023. El Niño conditions are considered to be present in the equatorial Pacific. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ 56.0 56.1 Davis, Mike (2001). Late Victorian Holocausts: El Niño Famines and the Making of the Third World. London: Verso. p. 271. ISBN 978-1-85984-739-8.
  57. ↑ "Very strong 1997-98 Pacific warm episode (El Niño)". ארכיון מ-3 במאי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ↑ Sutherland, Scott (16 בפברואר 2017). "La Niña calls it quits. Is El Niño paying us a return visit?". The Weather Network. אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2017. נבדק ב-17 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ↑ Kim, WonMoo; Wenju Cai (2013). "Second peak in the far eastern Pacific sea surface temperature anomaly following strong El Niño events". Geophys. Res. Lett. 40 (17): 4751–4755. Bibcode:2013GeoRL..40.4751K. doi:10.1002/grl.50697.
  60. ↑ "August 2016 ENSO update;Wavy Gravy". Climate.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2022. נבדק ב-16 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ↑ Cold and warm episodes by season. Climate Prediction Center (Report). National Oceanic and Atmospheric Administration. Archived from the original on September 26, 2023. Retrieved September 11, 2020.
  62. ↑ La Niña – Detailed Australian analysis (Report). Australian Bureau of Meteorology. Archived from the original on 28 December 2017. Retrieved 3 April 2016.
  63. ↑ Druffel, Ellen R. M.; Griffin, Sheila; Vetter, Desiree; Dunbar, Robert B.; Mucciarone, David M. (16 במרץ 2015). "Identification of frequent La Niña events during the early 1800s in the east equatorial Pacific". Geophysical Research Letters. 42 (5): 1512–1519. Bibcode:2015GeoRL..42.1512D. doi:10.1002/2014GL062997. ארכיון מ-15 בינואר 2023. נבדק ב-26 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ↑ Trenberth, Kevin E.; Stepaniak, David P. (15 באפריל 2001). "Indices of El Niño Evolution". Journal of Climate. 14 (8): 1697–1701. Bibcode:2001JCli...14.1697T. doi:10.1175/1520-0442(2001)014<1697:LIOENO>2.0.CO;2. ארכיון מ-23 בדצמבר 2019. נבדק ב-27 באוגוסט 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ↑ Kennedy, Adam M.; D. C. Garen; R. W. Koch (2009). "The association between climate teleconnection indices and Upper Klamath seasonal streamflow: Trans-Niño Index". Hydrol. Process. 23 (7): 973–84. Bibcode:2009HyPr...23..973K. CiteSeerX 10.1.1.177.2614. doi:10.1002/hyp.7200.
  66. ↑ Lee, Sang-Ki; R. Atlas; D. Enfield; C. Wang; H. Liu (2013). "Is there an optimal ENSO pattern that enhances large-scale atmospheric processes conducive to tornado outbreaks in the U.S?". J. Climate. 26 (5): 1626–1642. Bibcode:2013JCli...26.1626L. doi:10.1175/JCLI-D-12-00128.1.
  67. ^ 67.0 67.1 Kao, Hsun-Ying; Jin-Yi Yu (2009). "Contrasting Eastern-Pacific and Central-Pacific Types of ENSO". J. Climate. 22 (3): 615–632. Bibcode:2009JCli...22..615K. CiteSeerX 10.1.1.467.457. doi:10.1175/2008JCLI2309.1.
  68. ↑ Larkin, N. K.; Harrison, D. E. (2005). "On the definition of El Niño and associated seasonal average U.S. Weather anomalies". Geophysical Research Letters. 32 (13): L13705. Bibcode:2005GeoRL..3213705L. doi:10.1029/2005GL022738.
  69. ^ 69.0 69.1 Yuan Yuan; HongMing Yan (2012). "Different types of La Niña events and different responses of the tropical atmosphere". Chinese Science Bulletin. 58 (3): 406–415. Bibcode:2013ChSBu..58..406Y. doi:10.1007/s11434-012-5423-5.
  70. ^ 70.0 70.1 Cai, W.; Cowan, T. (17 ביוני 2009). "La Niña Modoki impacts Australia autumn rainfall variability". Geophysical Research Letters. 36 (12): L12805. Bibcode:2009GeoRL..3612805C. doi:10.1029/2009GL037885. {{cite journal}}: (עזרה)
  71. ↑ Johnson, Nathaniel C. (1 ביולי 2013). "How Many ENSO Flavors Can We Distinguish?". Journal of Climate. 26 (13): 4816–4827. Bibcode:2013JCli...26.4816J. doi:10.1175/JCLI-D-12-00649.1. {{cite journal}}: (עזרה)
  72. ↑ Kim, Hye-Mi; Webster, Peter J.; Curry, Judith A. (3 ביולי 2009). "Impact of Shifting Patterns of Pacific Ocean Warming on North Atlantic Tropical Cyclones". Science. 325 (5936): 77–80. Bibcode:2009Sci...325...77K. doi:10.1126/science.1174062. PMID 19574388. {{cite journal}}: (עזרה)
  73. ↑ Cai, W.; Cowan, T. (2009). "La Niña Modoki impacts Australia autumn rainfall variability". Geophysical Research Letters. 36 (12): L12805. Bibcode:2009GeoRL..3612805C. doi:10.1029/2009GL037885. ISSN 0094-8276.
  74. ↑ M R Ramesh Kumar (2014-04-23). "El Nino, La Nina and the Indian sub-continent". Society for Environmental Communications. אורכב מ-המקור ב-2014-07-21. נבדק ב-2014-07-25.
  75. ↑ S. George Philander (2004). Our Affair with El Niño: How We Transformed an Enchanting Peruvian Current Into a Global Climate Hazard. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-11335-7.
  76. ↑ "Study Finds El Niños are Growing Stronger". NASA. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2022. נבדק ב-3 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ↑ Takahashi, K.; Montecinos, A.; Goubanova, K.; Dewitte, B. (2011). "Reinterpreting the Canonical and Modoki El Nino" (PDF). Geophysical Research Letters. 38 (10): n/a. Bibcode:2011GeoRL..3810704T. doi:10.1029/2011GL047364. ארכיון (PDF) מ-2019-05-03. נבדק ב-2019-08-12.
  78. ↑ Different Impacts of Various El Niño Events (PDF) (Report). NOAA. Archived (PDF) from the original on 2023-07-25. Retrieved 2024-01-18.
  79. ↑ The Enhanced Drying Effect of Central Pacific El Niño on US Winters (Report). IOP Science. Archived from the original on 3 September 2015. Retrieved 5 February 2023..
  80. ↑ Monitoring the Pendulum (Report). IOP Science. doi:10.1088/1748-9326/aac53f.
  81. ↑ "El Nino's Bark is Worse than its Bite". The Western Producer. ארכיון מ-14 בינואר 2019. נבדק ב-11 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ↑ Yuan, Yuan; Yan, HongMing (2012). "Different types of La Niña events and different responses of the tropical atmosphere". Chinese Science Bulletin. 58 (3): 406–415. Bibcode:2013ChSBu..58..406Y. doi:10.1007/s11434-012-5423-5.
  83. ↑ Tedeschi, Renata G.; Cavalcanti, Iracema F. A. (23 באפריל 2014). "Influência dos ENOS Canônico e Modoki na precipitação da América do Sul" (PDF) (בפורטוגזית). Instituto Nacional de Pesquisas Espaciais/Centro de Previsão de Tempo e Estudos Climáticos. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 באוקטובר 2014. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ↑ [http://meetingorganizer.copernicus.org/EGU2012/EGU2012-313-2.pdf For evidence of La Niña Modoki, and identification of La Niña Modoki year: Platonov, V.; Semenov, E.; Sokolikhina, E. (13 February 2014). "Extreme La Niña 2010/11 and the vigorous flood at the north-east of Australia" (PDF). EGU General Assembly / Geophysical Research. Archived (PDF) from the original on 16 July 2015. Retrieved 15 October 2014. Shinoda, Toshiaki; Hurlburt, Harley E.; Metzger, E. Joseph (2011). "Anomalous tropical ocean circulation associated with La Niña Modoki". Journal of Geophysical Research: Oceans. 116 (12): C12001. Bibcode:2011JGRC..11612001S. doi:10.1029/2011JC007304. Welsh, Jon (Spring 2016). "Introducing La Niña Modoki: She's 'similar but different' ..." (PDF). Spotlight Magazine. Australian Government Cotton Research and Development Corporation. pp. 34–35. Archived (PDF) from the original on 19 February 2017. Retrieved 18 February 2017. Welsh, Jon (6 October 2016). "Are we heading for a La Niña Modoki?". Grain Central. Archived from the original on 19 February 2017. Retrieved 18 February 2017.]
  85. ↑ Yeh, Sang-Wook; Kug, Jong-Seong; Dewitte, Boris; Kwon, Min-Ho; Kirtman, Ben P.; Jin, Fei-Fei (בספטמבר 2009). "El Niño in a changing climate". Nature. 461 (7263): 511–4. Bibcode:2009Natur.461..511Y. doi:10.1038/nature08316. PMID 19779449. {{cite journal}}: (עזרה)
  86. ↑ Nicholls, N. (2008). "Recent trends in the seasonal and temporal behaviour of the El Niño Southern Oscillation". Geophys. Res. Lett. 35 (19): L19703. Bibcode:2008GeoRL..3519703N. doi:10.1029/2008GL034499.
  87. ↑ McPhaden, M.J.; Lee, T.; McClurg, D. (2011). "El Niño and its relationship to changing background conditions in the tropical Pacific Ocean". Geophys. Res. Lett. 38 (15): L15709. Bibcode:2011GeoRL..3815709M. doi:10.1029/2011GL048275.
  88. ↑ Giese, B.S.; Ray, S. (2011). "El Niño variability in simple ocean data assimilation (SODA), 1871–2008". J. Geophys. Res. 116 (C2): C02024. Bibcode:2011JGRC..116.2024G. doi:10.1029/2010JC006695.
  89. ↑ Newman, M.; Shin, S.-I.; Alexander, M.A. (2011). "Natural variation in ENSO flavors" (PDF). Geophys. Res. Lett. 38 (14): L14705. Bibcode:2011GeoRL..3814705N. doi:10.1029/2011GL047658. ארכיון (PDF) מ-2020-01-24. נבדק ב-2019-08-27.
  90. ↑ Yeh, S.-W.; Kirtman, B.P.; Kug, J.-S.; Park, W.; Latif, M. (2011). "Natural variability of the central Pacific El Niño event on multi-centennial timescales" (PDF). Geophys. Res. Lett. 38 (2): L02704. Bibcode:2011GeoRL..38.2704Y. doi:10.1029/2010GL045886. ארכיון (PDF) מ-2019-12-03. נבדק ב-2019-08-27.
  91. ↑ Hanna Na; Bong-Geun Jang; Won-Moon Choi; Kwang-Yul Kim (2011). "Statistical simulations of the future 50-year statistics of cold-tongue El Niño and warm-pool El Niño". Asia-Pacific J. Atmos. Sci. 47 (3): 223–233. Bibcode:2011APJAS..47..223N. doi:10.1007/s13143-011-0011-1.
  92. ↑ L'Heureux, M.; Collins, D.; Hu, Z.-Z. (2012). "Linear trends in sea surface temperature of the tropical Pacific Ocean and implications for the El Niño-Southern Oscillation". Climate Dynamics. 40 (5–6): 1–14. Bibcode:2013ClDy...40.1223L. doi:10.1007/s00382-012-1331-2.
  93. ↑ Lengaigne, M.; Vecchi, G. (2010). "Contrasting the termination of moderate and extreme El Niño events in coupled general circulation models". Climate Dynamics. 35 (2–3): 299–313. Bibcode:2010ClDy...35..299L. doi:10.1007/s00382-009-0562-3. ארכיון מ-2019-12-03. נבדק ב-2019-01-10.
  94. ↑ Takahashi, K.; Montecinos, A.; Goubanova, K.; Dewitte, B. (2011). "ENSO regimes: Reinterpreting the canonical and Modoki El Niño" (PDF). Geophys. Res. Lett. 38 (10): L10704. Bibcode:2011GeoRL..3810704T. doi:10.1029/2011GL047364. ארכיון (PDF) מ-2019-05-03. נבדק ב-2019-08-12.
  95. ↑ Kug, J.-S.; Jin, F.-F.; An, S.-I. (2009). "Two types of El Niño events: Cold Tongue El Niño and Warm Pool El Niño". J. Climate. 22 (6): 1499–1515. Bibcode:2009JCli...22.1499K. doi:10.1175/2008JCLI2624.1.
  96. ↑ Shinoda, Toshiaki; Hurlburt, Harley E.; Metzger, E. Joseph (2011). "Anomalous tropical ocean circulation associated with La Niña Modoki". Journal of Geophysical Research: Oceans. 115 (12): C12001. Bibcode:2011JGRC..11612001S. doi:10.1029/2011JC007304.
  97. ^ 97.0 97.1 97.2 "El Niño, La Niña, ENSO, ENOS, El Niño Modoki, El Niño Canónico, El Niño Extraordinario, El Niño Godzilla, El Niño Costero, El Niño Oriental ¿En qué consisten realmente y cómo afectan al Ecuador?". Instituto Oceanográfico de la Armada del Ecuador (בספרדית). נבדק ב-11 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ 98.0 98.1 "Antecedentes De 'El Niño Costero'" (בספרדית). Instituto Del Mar Del Peru. נבדק ב-11 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ↑ Hu, Zeng-Zhen; Huang, Bohua; Zhu, Jieshun; Kumar, Arun; McPhaden, Michael J. (6 ביוני 2018). "On the variety of coastal El Niño events". Climate Dynamics (באנגלית). 52 (12): 7537–7552. doi:10.1007/s00382-018-4290-4. נבדק ב-11 בפברואר 2024. {{cite journal}}: (עזרה)
  100. ↑ Zenteno, Hermogenes Edgard Gonzales (2022). Predicción Del Fenómeno El Niño Mediante Índices Oceánicos E Influencia De La Zona De Convergencia Intertropical En El Norte Peruano (PDF) (PhD) (in Spanish). National Agrarian University. Retrieved 11 February 2024.
  101. ↑ Aste, Fiorella (17 March 2017). "Cómo afecta El Niño costero a Chile, el fenómeno que ha dejado a más de 60 mil damnificados en Perú" (in Spanish). La Tercera. Retrieved 11 February 2024.
  102. ↑ Blume, Daniela Valdivia (19 בינואר 2024). "¿Se viene La Niña en Perú? Enfen explica lo que podría suceder en los siguientes meses" (בספרדית). Infobae. נבדק ב-11 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ↑ Takahashi, Ken; Martínez, Alejandra G. (2019-06-01). "The very strong coastal El Niño in 1925 in the far-eastern Pacific". Climate Dynamics (באנגלית). 52 (12): 7389–7415. Bibcode:2019ClDy...52.7389T. doi:10.1007/s00382-017-3702-1. ISSN 1432-0894.
  104. ^ 104.0 104.1 "Eventos El Niño y La Niña Costeros" (בספרדית). Comité Multisectorial Encargado del Estudio Nacional del Fenómeno El Niño. נבדק ב-11 בפברואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ↑ Becker, Emily (27 במאי 2014). "How will we know when an El Niño has arrived?". ENSO Blog. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ↑ Climate Prediction Center (2014-06-30). "ENSO: Recent Evolution, Current Status and Predictions" (PDF). National Oceanic and Atmospheric Administration. pp. 5, 19–20. ארכיון (PDF) מ-2005-03-05. נבדק ב-2014-06-30.
  107. ↑ "ENSO Tracker: About ENSO and the Tracker". Australian Bureau of Meteorology. ארכיון מ-15 בינואר 2023. נבדק ב-4 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ↑ "Historical El Niño and La Niña Events". Japan Meteorological Agency. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-4 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ↑ Met Office (2012-10-11). "El Niño, La Niña and the Southern Oscillation". United Kingdom. ארכיון מ-2023-10-27. נבדק ב-2014-06-30.
  110. ↑ National Climatic Data Center (ביוני 2009). "El Niño / Southern Oscillation (ENSO) June 2009". National Oceanic and Atmospheric Administration. נבדק ב-2009-07-26. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ↑ "Climate.gov". NOAA. Global Climate Dashboard > Climate Variability. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2011. נבדק ב-22 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ↑ "El Niño and La Niña". National Institute of Water and Atmospheric Research. 2007-02-27. ארכיון מ-19 במרץ 2016. נבדק ב-11 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ 113.0 113.1 Collins, Mat; An, Soon-Il; Cai, Wenju; Ganachaud, Alexandre; Guilyardi, Eric; Jin, Fei-Fei; Jochum, Markus; Lengaigne, Matthieu; Power, Scott; Timmermann, Axel; Vecchi, Gabe (23 במאי 2010). "The impact of global warming on the tropical Pacific Ocean and El Niño". Nature Geoscience. 3 (6): 391–397. Bibcode:2010NatGe...3..391C. doi:10.1038/ngeo868. ארכיון מ-14 בספטמבר 2019. נבדק ב-10 בינואר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  114. ↑ Merryfield, William J. (2006). "Changes to ENSO under CO2 Doubling in a Multimodel Ensemble". Journal of Climate. 19 (16): 4009–27. Bibcode:2006JCli...19.4009M. CiteSeerX 10.1.1.403.9784. doi:10.1175/JCLI3834.1.
  115. ↑ Guilyardi, E.; Wittenberg, Andrew; Fedorov, Alexey; Collins, Mat; Wang, Chunzai; Capotondi, Antonietta; Van Oldenborgh, Geert Jan; Stockdale, Tim (2009). "Understanding El Nino in Ocean-Atmosphere General Circulation Models: Progress and Challenges" (PDF). Bulletin of the American Meteorological Society. 90 (3): 325–340. Bibcode:2009BAMS...90..325G. doi:10.1175/2008BAMS2387.1. ארכיון (PDF) מ-2021-04-29. נבדק ב-2021-01-21.
  116. ↑ Meehl, G. A.; Teng, H.; Branstator, G. (2006). "Future changes of El Niño in two global coupled climate models". Climate Dynamics. 26 (6): 549–566. Bibcode:2006ClDy...26..549M. doi:10.1007/s00382-005-0098-0. ארכיון מ-2019-12-28. נבדק ב-2019-08-12.
  117. ↑ Philip, Sjoukje; van Oldenborgh, Geert Jan (ביוני 2006). "Shifts in ENSO coupling processes under global warming". Geophysical Research Letters. 33 (11): L11704. Bibcode:2006GeoRL..3311704P. doi:10.1029/2006GL026196. {{cite journal}}: (עזרה)
  118. ↑ "Climate Change is Making El Niños More Intense, Study Finds". Yale E360 (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2022-04-25. נבדק ב-2022-04-19.
  119. ↑ Wang, Bin; Luo, Xiao; Yang, Young-Min; Sun, Weiyi; Cane, Mark A.; Cai, Wenju; Yeh, Sang-Wook; Liu, Jian (2019-11-05). "Historical change of El Niño properties sheds light on future changes of extreme El Niño". Proceedings of the National Academy of Sciences (באנגלית). 116 (45): 22512–22517. Bibcode:2019PNAS..11622512W. doi:10.1073/pnas.1911130116. ISSN 0027-8424. PMC 6842589. PMID 31636177.
  120. ↑ Jiu,Liping; Song,Mirong; Zhu,Zhu; Horton, Radley M; Hu,Yongyun; Xie,Shang-Ping (23 אוג' 2022). "Arctic sea-ice loss is projected to lead to more frequent strong El Niño events". Nature Communications. 13 (1): 4952. Bibcode:2022NatCo..13.4952L. doi:10.1038/s41467-022-32705-2. PMC 9399112. PMID 35999238. {{cite journal}}: (עזרה)
  121. ↑ Di Liberto, Tom (11 בספטמבר 2014). "ENSO + Climate Change=Headache". ENSO Blog. אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  122. ↑ Wittenberg, A.T. (2009). "Are historical records sufficient to constrain ENSO simulations?". Geophys. Res. Lett. 36 (12): L12702. Bibcode:2009GeoRL..3612702W. doi:10.1029/2009GL038710.
  123. ↑ Cai, Wenju; Ng, Benjamin; Geng, Tao; Jia, Fan; Wu, Lixin; Wang, Guojian; Liu, Yu; Gan, Bolan; Yang, Kai; Santoso, Agus; Lin, Xiaopei (ביוני 2023). "Antropogenic impacts on twentieth - century ENSO variability changes". Nature Reviews Earth & Environment. 4 (6): 407–418. Bibcode:2023NRvEE...4..407C. doi:10.1038/s43017-023-00427-8. ארכיון מ-17 ביולי 2023. נבדק ב-17 ביולי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  124. ↑ Lenton, T. M.; Held, H.; Kriegler, E.; Hall, J. W.; Lucht, W.; Rahmstorf, S.; Schellnhuber, H. J. (12 בפברואר 2008). "Tipping elements in the Earth's climate system". Proceedings of the National Academy of Sciences. 105 (6): 1786–1793. doi:10.1073/pnas.0705414105. PMC 2538841. PMID 18258748. {{cite journal}}: (עזרה)
  125. ↑ Simon Wang, S.-Y.; Huang, Wan-Ru; Hsu, Huang-Hsiung; Gillies, Robert R. (16 באוקטובר 2015). "Role of the strengthened El Niño teleconnection in the May 2015 floods over the southern Great Plains". Geophysical Research Letters. 42 (19): 8140–8146. Bibcode:2015GeoRL..42.8140S. doi:10.1002/2015GL065211. {{cite journal}}: (עזרה)
  126. ↑ Roxy, Mathew Koll; Ritika, Kapoor; Terray, Pascal; Masson, Sébastien (15 בנובמבר 2014). "The Curious Case of Indian Ocean Warming*,+" (PDF). Journal of Climate. 27 (22): 8501–8509. Bibcode:2014JCli...27.8501R. doi:10.1175/JCLI-D-14-00471.1. ארכיון (PDF) מ-3 בספטמבר 2019. נבדק ב-10 בינואר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  127. ↑ Roxy, Mathew Koll; Ritika, Kapoor; Terray, Pascal; Murtugudde, Raghu; Ashok, Karumuri; Goswami, B. N. (בנובמבר 2015). "Drying of Indian subcontinent by rapid Indian Ocean warming and a weakening land-sea thermal gradient". Nature Communications. 6 (1): 7423. Bibcode:2015NatCo...6.7423R. doi:10.1038/ncomms8423. PMID 26077934. {{cite journal}}: (עזרה)
  128. ↑ Armstrong McKay, David (9 September 2022). "Exceeding 1.5°C global warming could trigger multiple climate tipping points – paper explainer". climatetippingpoints.info. Retrieved 2 October 2022.
  129. ↑ Joint Typhoon Warning Center (2006). "3.3 JTWC Forecasting Philosophies" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 ביולי 2012. נבדק ב-11 בפברואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  130. ↑ Patricola, Christina M.; Saravanan, R.; Chang, Ping (15 ביולי 2014). "The Impact of the El Niño–Southern Oscillation and Atlantic Meridional Mode on Seasonal Atlantic Tropical Cyclone Activity". Journal of Climate. 27 (14): 5311–5328. Bibcode:2014JCli...27.5311P. doi:10.1175/JCLI-D-13-00687.1. {{cite journal}}: (עזרה)
  131. ^ 131.0 131.1 131.2 131.3 Landsea, Christopher W; Dorst, Neal M (1 ביוני 2014). "Subject: G2) How does El Niño-Southern Oscillation affect tropical cyclone activity around the globe?". Tropical Cyclone Frequently Asked Question. United States National Oceanic and Atmospheric Administration's Hurricane Research Division. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  132. ^ 132.0 132.1 "Background Information: East Pacific Hurricane Outlook". United States Climate Prediction Center. 27 במאי 2015. ארכיון מ-9 במאי 2009. נבדק ב-7 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  133. ↑ "Southwest Pacific Tropical Cyclone Outlook: El Niño expected to produce severe tropical storms in the Southwest Pacific" (Press release). New Zealand National Institute of Water and Atmospheric Research. 14 באוקטובר 2015. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2015. נבדק ב-22 באוקטובר 2014. {{cite press release}}: (עזרה)
  134. ↑ "El Nino is here!" (Press release). Tonga Ministry of Information and Communications. 11 בנובמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2017. נבדק ב-8 במאי 2016. {{cite press release}}: (עזרה)
  135. ↑ Enfield, David B.; Mayer, Dennis A. (1997). "Tropical Atlantic sea surface temperature variability and its relation to El Niño–Southern Oscillation". Journal of Geophysical Research. 102 (C1): 929–945. Bibcode:1997JGR...102..929E. doi:10.1029/96JC03296.
  136. ↑ Lee, Sang-Ki; Chunzai Wang (2008). "Why do some El Niños have no impact on tropical North Atlantic SST?". Geophysical Research Letters. 35 (L16705): L16705. Bibcode:2008GeoRL..3516705L. doi:10.1029/2008GL034734.
  137. ↑ Latif, M.; Grötzner, A. (2000). "The equatorial Atlantic oscillation and its response to ENSO". Climate Dynamics. 16 (2–3): 213–218. Bibcode:2000ClDy...16..213L. doi:10.1007/s003820050014.
  138. ^ 138.0 138.1 WW2010 (28 באפריל 1998). "El Niño". University of Illinois at Urbana-Champaign. ארכיון מ-19 בספטמבר 2023. נבדק ב-17 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  139. ↑ "El Niño Information". California Department of Fish and Game, Marine Region. ארכיון מ-2021-11-22. נבדק ב-2024-01-18.
  140. ↑ "Study reveals economic impact of El Niño". University of Cambridge. 11 ביולי 2014. ארכיון מ-28 ביולי 2014. נבדק ב-25 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  141. ↑ Cashin, Paul; Mohaddes, Kamiar & Raissi, Mehdi (2014). "Fair Weather or Foul? The Macroeconomic Effects of El Niño" (PDF). Cambridge Working Papers in Economics. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 ביולי 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  142. ↑ "International Monetary Fund". Imf.org. ארכיון מ-1 במרץ 2022. נבדק ב-1 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  143. ↑ "El Niño and its health impact". allcountries.org. ארכיון מ-20 בינואר 2011. נבדק ב-10 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  144. ↑ "El Niño and its health impact". Health Topics A to Z. ארכיון מ-20 בינואר 2011. נבדק ב-1 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  145. ↑ Ballester, Joan; Jane C. Burns; Dan Cayan; Yosikazu Nakamura; Ritei Uehara; Xavier Rodó (2013). "Kawasaki disease and ENSO-driven wind circulation" (PDF). Geophysical Research Letters. 40 (10): 2284–2289. Bibcode:2013GeoRL..40.2284B. doi:10.1002/grl.50388. ארכיון (PDF) מ-2020-11-22. נבדק ב-2024-01-18.
  146. ↑ Rodó, Xavier; Joan Ballester; Dan Cayan; Marian E. Melish; Yoshikazu Nakamura; Ritei Uehara; Jane C. Burns (10 בנובמבר 2011). "Association of Kawasaki disease with tropospheric wind patterns". Scientific Reports. 1: 152. Bibcode:2011NatSR...1..152R. doi:10.1038/srep00152. ISSN 2045-2322. PMC 3240972. PMID 22355668. {{cite journal}}: (עזרה)
  147. ↑ Hsiang, S. M.; Meng, K. C.; Cane, M. A. (2011). "Civil conflicts are associated with the global climate". Nature. 476 (7361): 438–441. Bibcode:2011Natur.476..438H. doi:10.1038/nature10311. PMID 21866157.
  148. ↑ Quirin Schiermeier (2011). "Climate cycles drive civil war". Nature. 476: 406–407. doi:10.1038/news.2011.501.
  149. ↑ França, Filipe; Ferreira, J; Vaz-de-Mello, FZ; Maia, LF; Berenguer, E; Palmeira, A; Fadini, R; Louzada, J; Braga, R; Oliveira, VH; Barlow, J (10 בפברואר 2020). "El Niño impacts on human-modified tropical forests: Consequences for dung beetle diversity and associated ecological processes". Biotropica. 52 (1): 252–262. Bibcode:2020Biotr..52..252F. doi:10.1111/btp.12756. {{cite journal}}: (עזרה)
  150. ↑ "El Niño increases seedling mortality even in drought-tolerant forests". ScienceDaily (באנגלית). ארכיון מ-2022-11-01. נבדק ב-2022-11-01.
  151. ↑ "FAQs | El Nino Theme Page – A comprehensive Resource". www.pmel.noaa.gov. ארכיון מ-2016-11-13. נבדק ב-2016-11-12.
  152. ↑ França, FM; Benkwitt, CE; Peralta, G; Robinson, JPW; Graham, NAJ; Tylianakis, JM; Berenguer, E; Lees, AC; Ferreira, J; Louzada, J; Barlow, J (2020). "Climatic and local stressor interactions threaten tropical forests and coral reefs". Philosophical Transactions of the Royal Society B. 375 (1794): 20190116. doi:10.1098/rstb.2019.0116. PMC 7017775. PMID 31983328.
  153. ^ 153.0 153.1 153.2 Barnston, Anthony (19 במאי 2014). "How ENSO leads to a cascade of global impacts". ENSO Blog. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  154. ↑ "Slow response to East Africa famine 'cost lives'". BBC News. 18 בינואר 2012. ארכיון מ-4 באפריל 2022. נבדק ב-27 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  155. ↑ "La Niña weather likely to last for months". Scoop News (Scoop.co.nz). 12 באוקטובר 2010. ארכיון מ-28 ביוני 2011. נבדק ב-27 בפברואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  156. ↑ "Southern Africa: El Niño, Positive Indian Ocean Dipole Forecast and Humanitarian Impact (October 2023)". reliefweb.int. OCHA. 16 באוקטובר 2023. נבדק ב-20 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  157. ↑ Brugnara, Yuri; Brönnimann, Stefan; Grab, Stefan; Steinkopf, Jessica; Burgdorf, Angela-Maria; Wilkinson, Clive; Allan, Rob (באוקטובר 2023). "South African extreme weather during the 1877–1878 El Niño". Weather. 78 (10): 286–293. Bibcode:2023Wthr...78..286B. doi:10.1002/wea.4468. {{cite journal}}: (עזרה)
  158. ^ 158.0 158.1 Nhesvure, B. (2020). Impacts of ENSO on coastal South African sea surface temperatures. Faculty of Science, Department of Oceanography. Retrieved from http://hdl.handle.net/11427/32954/
  159. ↑ Turner, John (2004). "The El Niño–Southern Oscillation and Antarctica". International Journal of Climatology. 24 (1): 1–31. Bibcode:2004IJCli..24....1T. doi:10.1002/joc.965.
  160. ^ 160.0 160.1 Yuan, Xiaojun (2004). "ENSO-related impacts on Antarctic sea ice: a synthesis of phenomenon and mechanisms". Antarctic Science. 16 (4): 415–425. Bibcode:2004AntSc..16..415Y. doi:10.1017/S0954102004002238.
  161. ↑ "channelnewsasia.com - February 2010 is driest month for S'pore since records began in 1869". 3 במרץ 2010. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  162. ↑ Wu, M. C.; Chang, W. L.; Leung, W. M. (2004). "Impacts of El Niño–Southern Oscillation events on tropical cyclone landfalling activity in the western north Pacific". Journal of Climate. 17 (6): 1419–1428. Bibcode:2004JCli...17.1419W. CiteSeerX 10.1.1.461.2391. doi:10.1175/1520-0442(2004)017<1419:ioenoe>2.0.co;2.
  163. ↑ Hong, Lynda (13 במרץ 2008). "Recent heavy rain not caused by global warming". Channel News Asia. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2008. נבדק ב-22 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  164. ↑ Power, Scott; Haylock, Malcolm; Colman, Rob; Wang, Xiangdong (1 באוקטובר 2006). "The Predictability of Interdecadal Changes in ENSO Activity and ENSO Teleconnections". Journal of Climate. 19 (19): 4755–4771. Bibcode:2006JCli...19.4755P. doi:10.1175/JCLI3868.1. ISSN 0894-8755. {{cite journal}}: (עזרה)
  165. ↑ The beasts to our east: What are El Ninos and La Ninas? By Peter Hannam from the Sydney Morning Herald, December 29, 2020.
  166. ↑ Nina in Australia
  167. ↑ Nino in Australia
  168. ↑ Bureau of Meteorology. Bureau of Meteorology. 17 September 2023.
  169. ↑ King, Andrew (13 September 2022). The Conversatio
  170. ↑ By Peter Hannam and Laura Chung. The Sydney Morning Herald. November 25, 2021.
  171. ↑ 2002-04-03. Retrieved 2009-12-31.
  172. ↑ BOM. Retrieved 2 May 2007.
  173. ↑ "What are the prospects for the weather in the coming winter?". Met Office News Blog. United Kingdom Met Office. 29 באוקטובר 2015. ארכיון מ-20 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  174. ↑ Ineson, S.; Scaife, A. A. (7 בדצמבר 2008). "The role of the stratosphere in the European climate response to El Niño". Nature Geoscience. 2 (1): 32–36. Bibcode:2009NatGe...2...32I. doi:10.1038/ngeo381. {{cite journal}}: (עזרה)
  175. ↑ "La Niña is coming. Here's what that means for winter weather in the U.S." NPR. 22 באוקטובר 2021. ארכיון מ-20 בדצמבר 2021. נבדק ב-21 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  176. ↑ "ENSO Diagnostic Discussion". National Oceanic and Atmospheric Administration. 5 ביוני 2014. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  177. ↑ San Juan, Puerto Rico Weather Forecast Office (2010-09-02). "The Local Impacts of ENSO across the Northeastern Caribbean". National Weather Service Southern Region Headquarters. ארכיון מ-2014-07-14. נבדק ב-2014-07-01.
  178. ↑ "A never-ending winter". Canada's top ten weather stories for 2008. Environment Canada. 2008-12-29. number 3. אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  179. ↑ "If la Niña continues, what does that mean for Oregon this summer?". 29 באפריל 2022. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-17 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  180. ^ 180.0 180.1 180.2 Halpert, Mike (12 ביוני 2014). "United States El Niño Impacts". ENSO Blog. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  181. ↑ Barnston, Anthony (12 ביוני 2014). "With El Niño likely, what climate impacts are favored for this summer?". ENSO Blog. אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  182. ↑ "El Niño: What are the El Niño impacts in Canada?". Environment and Climate Change Canada. 2 בדצמבר 2015. ארכיון מ-22 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  183. ↑ Oetting, Jeremiah (11 במאי 2018). "El Nino "flavors" affect California rainfall". www.earthmagazine.org. ארכיון מ-2022-06-17. נבדק ב-2022-04-18. {{cite web}}: (עזרה)
  184. ↑ Lee, Sang-Ki; Lopez, Hosmay; Chung, Eui-Seok; DiNezio, Pedro; Yeh, Sang-Wook; Wittenberg, Andrew T. (2018-01-28). "On the Fragile Relationship Between El Niño and California Rainfall". Geophysical Research Letters (באנגלית). 45 (2): 907–915. Bibcode:2018GeoRL..45..907L. doi:10.1002/2017GL076197. ISSN 0094-8276.
  185. ↑ Monteverdi, John and Jan Null. Western Region Technical Attachment No. 97-37 November 21, 1997: El Niño and California Precipitation. Archived December 27, 2009, at the Wayback Machine Retrieved on 2008-02-28.
  186. ↑ Mantua, Nathan. La Niña Impacts in the Pacific Northwest. Archived 2007-10-22 at the Wayback Machine Retrieved on 2008-02-29.
  187. ↑ Reuters. La Nina could mean dry summer in Midwest and Plains. Archived 2008-04-21 at the Wayback Machine Retrieved on 2008-02-29.
  188. ↑ Climate Prediction Center. El Niño (ENSO) Related Rainfall Patterns Over the Tropical Pacific. Archived 2010-05-28 at the Wayback Machine Retrieved on 2008-02-28.
  189. ^ 189.0 189.1 "El Niño's impacts on New Zealand's climate". New Zealand's National Institute of Water and Atmospheric Research. 19 באוקטובר 2015. ארכיון מ-19 במרץ 2016. נבדק ב-11 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  190. ^ 190.0 190.1 "ENSO Update, Weak La Nina Conditions Favoured" (PDF). Fiji Meteorological Service. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  191. ^ 191.0 191.1 "Climate Summary January 2016" (PDF). Samoa Meteorology Division, Ministry of Natural Resources and Environment. בינואר 2016. ארכיון (PDF) מ-10 באפריל 2017. נבדק ב-2021-05-02. {{cite web}}: (עזרה)
  192. ↑ Chu, Pao-Shin. Hawaii Rainfall Anomalies and El Niño. Retrieved on 2008-03-19.
  193. ↑ Pacific ENSO Applications Climate Center. Pacific ENSO Update: 4th Quarter, 2006. Vol. 12 No. 4. Archived 2012-10-22 at the Wayback Machine Retrieved on 2008-03-19.
  194. ↑ Pacific ENSO Applications Climate Center. RAINFALL VARIATIONS DURING ENSO. Archived 2008-04-21 at the Wayback Machine Retrieved on 2008-03-19.
  195. ↑ "Atmospheric Consequences of El Niño". University of Illinois. ארכיון מ-2014-10-06. נבדק ב-2010-05-31.
  196. ↑ "Atmospheric Consequences of El Niño". University of Illinois. ארכיון מ-6 באוקטובר 2014. נבדק ב-31 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  197. ↑ "An El Niño Fish Tale". scied.ucar.edu. ארכיון מ-2023-12-14. נבדק ב-2023-11-26.
  198. ↑ Pearcy, W. G.; Schoener, A. (1987). "Changes in the marine biota coincident with the 1982-83 El Niño in the northeastern subarctic Pacific Ocean". Journal of Geophysical Research. 92 (C13): 14417–28. Bibcode:1987JGR....9214417P. doi:10.1029/JC092iC13p14417. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2012. נבדק ב-22 ביוני 2008. {{cite journal}}: (עזרה)
  199. ↑ Sharma, P. D.; P.D, Sharma (2012). Ecology And Environment (באנגלית). Rastogi Publications. ISBN 978-81-7133-905-1. ארכיון מ-2024-01-20. נבדק ב-2024-01-18.
  200. ^ 200.0 200.1 "La Niña follows El Niño, the GLOBE El Niño Experiment continues". אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2011. נבדק ב-2010-05-31. {{cite web}}: (עזרה)
  201. ↑ van Valen, Gary (2013). Indigenous Agency in the Amazon. Tucson, Arizona: University of Arizona Press. p. 10.
  202. ↑ "Biodiversity". Galapagos Conservancy. ארכיון מ-28 ביוני 2022. נבדק ב-24 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  203. ↑ Karnauskas, Kris. "El Niño and the Galapagos". Climate.gov. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2022. נבדק ב-17 נוב' 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  204. ↑ Vargas (2006). "Biological effects of El Niño on the Galápagos penguin". Biological Conservation. 127 (1): 107–114. Bibcode:2006BCons.127..107V. doi:10.1016/j.biocon.2005.08.001.
  205. ↑ Edgar (2010). "El Niño, grazers and fisheries interact to greatly elevate extinction risk for Galapagos marine species". Global Change Biology. 16 (10): 2876–2890. Bibcode:2010GCBio..16.2876E. doi:10.1111/j.1365-2486.2009.02117.x.
  206. ↑ Holmgren (2001). "El Niño effects on the dynamics of terrestrial ecosystems". Trends in Ecology and Evolution. 16 (2): 89–94. doi:10.1016/S0169-5347(00)02052-8. PMID 11165707.
  207. ^ 207.0 207.1 Carrè, Matthieu; et al. (2005). "Strong El Niño events during the early Holocene: stable isotope evidence from Peruvian sea shells". The Holocene. 15 (1): 42–7. Bibcode:2005Holoc..15...42C. doi:10.1191/0959683605h1782rp.
  208. ↑ Willis, Katherine J; Araújo, Miguel B; Bennett, Keith D; Figueroa-Rangel, Blanca; Froyd, Cynthia A; Myers, Norman (28 בפברואר 2007). "How can a knowledge of the past help to conserve the future? Biodiversity conservation and the relevance of long-term ecological studies". Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences. 362 (1478): 175–187. doi:10.1098/rstb.2006.1977. PMC 2311423. PMID 17255027. {{cite journal}}: (עזרה)
  209. ^ 209.0 209.1 "El Niño 2016". Atavist. 6 באוקטובר 2015. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2018. נבדק ב-18 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  210. ↑ Yadong Sun; Alexander Farnsworth; Michael M. Joachimski; Paul B. Wignall; Leopold Krystyn; David P. G. Bond; Domenico C. G. Ravidà; Paul J. Valdes (12 בספטמבר 2024). "Mega El Niño instigated the end-Permian mass extinction". Science (באנגלית). 385 (6714): 1189–1195. Bibcode:2024Sci...385.1189S. doi:10.1126/science.ado2030. PMID 39265011. {{cite journal}}: (עזרה); יש לבדוק את |pmid= (עזרה)
  211. ↑ Brian Fagan (1999). Floods, Famines and Emperors: El Niño and the Fate of Civilizations. Basic Books. pp. 119–138. ISBN 978-0-465-01120-9.
  212. ↑ Grove, Richard H. (1998). "Global Impact of the 1789–93 El Niño". Nature. 393 (6683): 318–9. Bibcode:1998Natur.393..318G. doi:10.1038/30636.
  213. ↑ Ó Gráda, C. (2009). "Ch. 1: The Third Horseman". Famine: A Short History. Princeton University Press. ISBN 9780691147970. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2016. נבדק ב-3 במרץ 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  214. ↑ "Dimensions of need - People and populations at risk". Fao.org. ארכיון מ-10 באוקטובר 2017. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  215. ↑ Lartigue (1827). Description de la Côte Du Pérou, Entre 19° et 16° 20' de Latitude Sud, ... [Description of the Coast of Peru, Between 19° and 16° 20' South Latitude, ...] (בצרפתית). Paris, France: L'Imprimerie Royale. pp. 22–23. ארכיון מ-2024-01-20. נבדק ב-2024-01-18.
  216. ^ 216.0 216.1 Pezet, Federico Alfonso (1896), "The Counter-Current "El Niño," on the Coast of Northern Peru", Report of the Sixth International Geographical Congress: Held in London, 1895, Volume 6, pp. 603–606
  217. ↑ Findlay, Alexander G. (1851). A Directory for the Navigation of the Pacific Ocean -- Part II. The Islands, Etc., of the Pacific Ocean. London: R. H. Laurie. p. 1233. M. Lartigue is among the first who noticed a counter or southerly current.
  218. ↑ "Droughts in Australia: Their causes, duration, and effect: The views of three government astronomers [R.L.J. Ellery, H.C. Russell, and C. Todd," The Australasian (Melbourne, Victoria), 29 December 1888, pp. 1455–1456. From p. 1456: Archived 16 September 2017 at the Wayback Machine "Australian and Indian Weather" : "Comparing our records with those of India, I find a close correspondence or similarity of seasons with regard to the prevalence of drought, and there can be little or no doubt that severe droughts occur as a rule simultaneously over the two countries.]
  219. ↑ Lockyer, N. and Lockyer, W.J.S. (1904) "The behavior of the short-period atmospheric pressure variation over the Earth's surface," (אורכב 03.04.2023 בארכיון Wayback Machine) Proceedings of the Royal Society of London, 73 : 457–470.
  220. ↑ Pezet, Federico Alfonso (1896) "La contra-corriente "El Niño", en la costa norte de Perú" (אורכב 30.10.2023 בארכיון Wayback Machine) (The counter-current "El Niño", on the northern coast of Peru), Boletín de la Sociedad Geográfica de Lima, 5 : 457-461.
  221. ↑ Cushman, Gregory T. "Who Discovered the El Niño-Southern Oscillation?". Presidential Symposium on the History of the Atmospheric Sciences: People, Discoveries, and Technologies. American Meteorological Society (AMS). אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2015. נבדק ב-18 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  222. ↑ "The El Niño Phenomenon Returns". Wild Singapore. ארכיון מ-3 באפריל 2023. נבדק ב-8 במאי 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  223. ↑ Trenberth, Kevin E.; Hoar, Timothy J. (בינואר 1996). "The 1990–95 El Niño–Southern Oscillation event: Longest on record". Geophysical Research Letters. 23 (1): 57–60. Bibcode:1996GeoRL..23...57T. CiteSeerX 10.1.1.54.3115. doi:10.1029/95GL03602. {{cite journal}}: (עזרה)
  224. ↑ Trenberth, K. E.; et al. (2002). "Evolution of El Niño – Southern Oscillation and global atmospheric surface temperatures". Journal of Geophysical Research. 107 (D8): 4065. Bibcode:2002JGRD..107.4065T. CiteSeerX 10.1.1.167.1208. doi:10.1029/2000JD000298.
  225. ↑ Marshall, Paul; Schuttenberg, Heidi (2006). A reef manager's guide to coral bleaching. Townsville, Qld.: Great Barrier Reef Marine Park Authority. ISBN 978-1-876945-40-4. ארכיון מ-2023-07-30. נבדק ב-2024-01-18.
  226. ↑ Madden, Roland A.; Julian, Paul R. (1971-07-01). "Detection of a 40–50 Day Oscillation in the Zonal Wind in the Tropical Pacific". Journal of the Atmospheric Sciences. 28 (5): 702–708. Bibcode:1971JAtS...28..702M. doi:10.1175/1520-0469(1971)028<0702:DOADOI>2.0.CO;2. ISSN 0022-4928
  227. ↑ Zhang, Chidong (2005). "Madden-Julian Oscillation". Rev. Geophys. 43 (2): RG2003. Bibcode:2005RvGeo..43.2003Z. CiteSeerX 10.1.1.546.5531. doi:10.1029/2004RG000158. S2CID 33003839.
  228. ↑ "Madden-Julian oscillation forecast research". University of East Anglia. Archived from the original on 9 March 2012. Retrieved 22 February 2012.
  229. ↑ Jon Gottschalck & Wayne Higgins (2008-02-16). "Madden Julian Oscillation Impacts" (PDF). Climate Prediction Center. Retrieved 2009-07-17.
  230. ↑ Roundy, P.E.; Kiladis, G.N. (2007). "Analysis of a Reconstructed Oceanic Kelvin Wave Dynamic Height Dataset for the Period 1974–2005". J. Climate. 20 (17): 4341–55. Bibcode:2007JCli...20.4341R. doi:10.1175/JCLI4249.1.
  231. ↑ Roundy, P.E.; Kravitz, J.R. (2009). "The Association of the Evolution of Intraseasonal Oscillations to ENSO Phase". J. Climate. 22 (2): 381–395. Bibcode:2009JCli...22..381R. doi:10.1175/2008JCLI2389.1.
  232. ↑ Liu, Zhengyu; Alexander Michael (2007). "Atmospheric bridge, oceanic tunnel, and global climate teleconnections". Reviews of Geophysics. 45 (2): 2. Bibcode:2007RvGeo..45.2005L. doi:10.1029/2005RG000172.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אל נינו-התנודה הדרומית41533312Q14524818

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אל_נינו-התנודה_הדרומית&oldid=3424290"