ארמון יקטרינה

ארמון יקטרינה המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים

אתר מורשת עולמית

מדינה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6

ארמון יקטרינה (ברוסית: Ек'атерининский дворец) הוא ארמון בסגנון הרוקוקו ששימש כארמון הקיץ של קיסרי רוסיה. הארמון ממוקם בצארסקויה סלו (כפר הצאר) סמוך לארמון אלכסנדר בתחום העיירה פושקין, כ-25 ק"מ דרומית מזרחית לסנקט פטרבורג ברוסיה.

היסטוריה

ראשיתו של הארמון בשנת 1717, עת הזמינה הצארית יקטרינה הראשונה את האדריכל הגרמני יוהאן-פרידריך בראונשטיין לתכנן עבורה ארמון קיץ. בשנת 1773 הורתה הקיסרית אנה לאדריכלים מיכאיל זמצוב ואנדריי קוואסוב להרחיב את הארמון. בתה, הקיסרית יליזבטה חשבה שהארמון מיושן ואינו נוח, ובמאי 1752 הורתה לאדריכל החצר באותה עת, ברטולומאו רסטרלי להרוס את המבנה ולהקים במקום ארמון חדש, רחב ידיים, בסגנון הרוקוקו.

עבודות הבנייה נמשכו כארבע שנים, וב-30 ביולי 1756 נחנך הארמון, שאורך חזיתו 325 מטרים. פארו של הארמון נועד להדהים את המבקרים בו. נעשה שימוש בלמעלה מ-100 ק"ג זהב לעטר את המבנה. בחזית הארמון הוקמו גנים רשמיים בסגנון צרפתי, אשר תוכננו כך שבמרכזם יהיה ביתן הארמיטז' - ביתן בצבע כחול-לבן שתוכנן על ידי זמצוב בשנת 1744, ושופץ על ידי רסטרלי ב-1749.

על אף שהארמון נקרא כיום על שמה של יקטרינה הגדולה, היא עצמה לא אהבה את הארמון וחשבה כי מדובר במבנה מיושן הנראה כמו "עוגת קצפת".

יקטרינה, שהעדיפה את הסגנון הנאו-קלאסי, שכרה את האדריכל צ'ארלס קמרון אשר עיצב מחדש את פנים המבנה בסגנון פלדיאני שהיה באופנה באותה עת, ואת חדרי השינה המלכותיים בסגנון התחייה היווני.

בהתאם לרצונה של יקטרינה, נבנו בגנים מבני שטות רבים ובהם האדמירליות ההולנדית, הפגודה החורקת, עמוד צ'זמה, אובליסק רומיינצב וגשר השיש.

לאחר מותה של יקטרינה בשנת 1796, העדיפה משפחת המלוכה להתגורר בחודשי הקיץ בארמון פאבלובסק, ולאחר מכן בארמון אלכסנדר הסמוך. ארמון יקטרינה לא שופץ, מתוך כוונה להשאירו כאנדרטה לעושרה של יקטרינה הגדולה, למעט עיצוב חדרי השינה המלכותיים בסגנון האימפריה על ידי ואסילי סטאסוב בשנת 1817 בהוראת הצאר אלכסנדר הראשון. סטאסוב אף שיקם את גרם המדרגות המעגלי המוביל לחדרים. עיצוב מחדש זה אינו קיים כיום, מאחר שלאחר שיקום הארמון מהריסותיו בתום מלחמת העולם השנייה, שוחזרו החדרים למראם המקורי אשר קדם לעיצוב מחדש.

במהלך המצור על לנינגרד, כבש הצבא הגרמני את צארסקויה סלו והשתמש בארמון כמחנה צבא וכמטווח אימונים. פנים הארמון נבזז ונהרס. עם נסיגת הגרמנים הם הציתו את הארמון, וכל שנותר ממנו היה קירותיו החיצוניים. גג המבנה ורצפת הקומה השנייה קרסו. חדר הענבר נבזז ולא נותר ממנו דבר, וכל עיטורי הרוקוקו נשברו ונקברו בהריסות.

לאחר המהפכה הרוסית נערך תיעוד מצולם מדויק של תוכן הארמון, דבר שאיפשר את שיקומו והשבתו למראהו המקורי. עבודות השיקום שהחלו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה הסתיימו בשנת 2003, לרגל יובל ה-300 לייסוד סנקט פטרבורג. על מנת להשיג מימון עבור השיקום נערכו בארמון אירועים כגון קונצרט של אלטון ג'ון שנערך באולם הנשפים בשנת 2001, ומסיבת קוקטייל שנערכה בשנת 2005 בנוכחות ביל קלינטון, טינה טרנר, ויטני יוסטון, נעמי קמפבל וסטינג.

תיאור הארמון

החדרים שתכננו סטאסוב וקמרון בסגנון נאו-קלאסי מהווים דוגמה יוצאת דופן באיכותה לסגנון זה, שהיה נפוץ בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, אך הארמון ידוע דווקא בשל החדרים שעיצב רסטרלי בסגנון הבארוק, ובהם אולם הנשפים הגדול המצופה בעלי זהב רבים, וכן בחדר הענבר המשוחזר, היחידי במינו ברחבי העולם, והמפורסם ביופיו.

אולם הנשפים, אשר שימש כאולם הראשי של הארמון, בנוי בסגנון הבארוק הרוסי. אולם זה תוכנן על ידי רסטרלי בין השנים 1752–1756 ונועד לארוחות רשמיות ולנשפי מסיכות. שטח האולם כ-1,000 מ"ר, רוחבו כרוחב הארמון, וחלונותיו פונים הן לפארק מצד חזית הארמון ולחצר המרכבות מהעבר השני. 696 מנורות מאירות את 15 הנברשות המאירות את החדר, ואורן מוכפל באמצעות המראות העומדות בסמוך להן. הפסלים המעטרים את החדר עוצבו על ידי רסטרלי ופוסלו על ידי יוהאן פרנץ דונקר.

בסמוך לחדר הנשפים ממוקם חדר האוכל של אנשי החצר (אנשי האצולה אשר סייעו לקיסרית). חדר זה תוכנן על ידי רסטרלי ופונה לעבר הגנים. למול החלונות הפונים על הגנים מצויות מראות היוצרות "חלונות דמה" ובהם משתקפים הגנים. חדר זה מעוצב בסגנון הבארוק ומעוטר בעלי זהב רבים.

מצדו השני של חדר האוכל, מעבר לגרם המדרגות הראשי, מצוי חדר האוכל הלבן, שבו נהגה הקיסרית לאכול את ארוחות הערב. חדר זה עוטר בזהב, ומוצג בו ציור הקיר "ניצחונו של אפולו" - העתק של היצירה מעשה ידי גווידו רני, אמן איטלקי בן המאה ה-16.

שטחו של אולם הדיוקנאות בחדרים הרשמיים של הצאר הוא למעלה מ-100 מטרים רבועים. בחדר דיוקנאות רשמיים של הקיסריות יקטרינה הראשונה, יליזבטה פטרובנה וכן דיוקנאות של נטליה אלכסייבנה, אחותו של פיוטר הגדול, ושל הקיסרית יקטרינה השנייה.

חדר ההסבה של הצאר אלכסנדר הראשון עוצב בין השנים 1752–1756 ושימש את הצאר כחדר פרטי. חדר זה יוצא דופן בין חדרי הארמון בכך שקירותיו מחופים במשי סיני. בחדר זה ארונות שבהם מוצגים כלי חרסינה יפנית וסינית לצד פורצלן מברלין.

באגף הצפוני של הארמון מצוי "חדר האוכל הירוק" שתכנן קמרון בשנת 1773, במקום שבו עמד חדר "הגן התלוי" של רסטרלי, עבור הצאר פאבל הראשון ורעייתו. חדר זה מעוטר בירוק ובפסלי גבס מעשה ידי איוואן מארטוס. החדר ניזוק בשרפה בשנת 1820, ושוקם בפיקוחו של סטאסוב.

חדרים נוספים שעיצב קמרון, ובהם חדר המשרתים, חדר האוכל הרשמי הכחול (בו ארובות העשויות שיש קרארה) והחדר הקדמי, וכן חדר השנה של הצאר אלכסנדר הראשון בסגנון פומפיי, ניזוקו אף הם בשרפה בשנת 1820, ושוקמו אחריה.

גלריית תמונות

• 

  חדר הנשפים בארמון

• 

  גלריית קמרון כיום

קישורים חיצוניים

• תיאור ארמון יקטרינה וההיסטוריה, alexanderpalace
• תצלומי ארמון יקטרינה, alexanderpalace
• תצלומי פנים ארמון יקטרינה, photocity

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23493546ארמון יקטרינה