ארפאשו דה ז'וס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות, שמות, ניסוחים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות, שמות, ניסוחים. |
.jpg) | |
| צילום משנת 2010 |
ארפאשו דה ז'וס (ברומנית: Arpașu de Jos - "ארפאשו התחתי"; בגרמנית: Unterarpasch; בהונגרית: Alsóárpás) הוא כפר (sat) בדרום טרנסילבניה, בדרום מזרח המחוז סיביו ברומניה, קרוב לגבול עם המחוז בראשוב. נמצא 15 ק"מ מרחק מהעיר ויקטוריה שבמחוז בראשוב ו-47 ק"מ מרחק מהעיר סיביו. הכפר ארפאשו דה ז'וס הוא חלק מהכפר הגדול (קומונה) ארפאשו דה ז'וס והוא מושב המועצה שלו. סמוכים אליו וחלק מאותה "קומונה" הם הכפרים ארפאשו דה סוס (Arpaşu de Sus - ארפאשו העילי) ו נואו רומן (Nou Român - "רומני חדש").
היסטוריה
העת העתיקה
הכפר הוא חלק מאזור הידוע כ"חבל פגראש"., חלק מאזור הספר הדרומי של טרנסילבניה. החבל אוכלס בבמתיישבים רומאים בתחילת המאה השנייה של האלף הראשון לספירה.
ימי הביניים
בימי הביניים נקרא חבל פגראש בשם הלטיני Terra או Silva Blachorum et Bissenorum - "ארץ או יער הולאכים והפצ'נגים". במהלך השנים התקרב לאזור שלטון מלכי הונגריה, אולם חבלי אלמאש ופגראש המשיכו להיות למשך כמה מאות שנים בשליטת נסיכות ולאכיה. לפי האגדה מייסד נסיכות ולאכיה, "נגרו וודה" "ירד" לשארץ ולאכיה מעבר להרים מחבל פגראש. בסוף המאה ה-14הנסיך מירצ'ה הזקן העניק לכמה מנתיניו, כתגמול לגבורתם, אדמות במקום. אחד מהם נקרא קוסטיה מווישטיה. באותה תקופה הוציא המלך ההונגרי אנדראש השני צו שנישל את הוולאכים בארפאש מחלק מאדומותיהם והקצה אותן למזנר הציסטרציאנים ביישוב קרצה. דובר באדמות שבין נחל ארפאש (בלטינית- Rivulum qui dicitur Arpas), נהר האולט, ההרים הגבוהים, נחל אונגיולוי (הזווית) ונחל קרצה. בצו זה מוזכר לראשונה השם "ארפאש".
התיעוד הראשון של הכפר הוא שנת 1511:Arpas ובהונגרית: Alsó Árpás (ארפאש תחתי). הוא התחיל להיקרא "תחתי" אחרי שקם בקרבתו כפר של מתיישבים חדשים - ארפשו דה סוס, או ארפאש העילי. באמצע הכפר עוברת עד היום דרך ראשית שלמשך מאות שנים חיברה את ארץ ולאכיה עם חבל טרנסילבניה שהשתייך במשך אלף שנה לממלכה הונגריה. חבל פגראש ואזור הספר עם ולאכיה כונה בכתבי המלומדים ההונגרים Ultrasylvania (אולטראסילבניה). בשנת 1591 בימי שליט טרנסילבניה ז'יגמונד באטורי, הקפטן ה"שליט" של חבל פגרש, בולדיז'אר באטורי שומיאי הכיר בסטאנצ'ו, אופריה, ראדו ובוגדאן, בניו של "בוטה ז'ודה" הרומני כבעלי חצי אחוזה שהחזיקו בכפר.[1] במסמך כתוב על עור של דוב משנת 1596 האציל הנסיך ז'יגמונד באטורי את הרומני המקומי בוגדאן ארפשאנו. הנסיכים מיכאי אפאפי וגיירג' ראקוצי הראשון העניקו דיפלומות דומות על עור של דוב למשפחות הרומניות ואסו וסילאגי. בשנת 1606 נכלל הכפר באחוזת גיאל, ובשנת 1632 בפנקס האחוזות "אורבריום" צוין שלרשות משפחת האצילים ההונגרים ראקוצי עמדו 37 משפחות צמיתים, בעוד שהאציל ההונגרי פאל יאנצ'ו - העסיק על אדמותיו 25 משפחות צמיתים. הרומני ראדו גראמה מוזכר ככומר הראשון בכפר.[2]. בשנת 1732 נרשמו בכפר 138 משפחות צאצאות של אצילים רומנים (בויארים) ועוד 170 משפחות צמיתים (jobbágy)[3]
בין המשפחות הרומניות ממוצא אצילי ניתן למנות את אופריה פופה שציין בשנת 1663 כי אבותיו זכו באחוזה מידי שליט ולאכיה מירצ'ה הזקן.
מהכפר מצוין שוב בפנקס האחוזות "אורבריום" משנת 1632 ובו מוזכר הרומני ראדו גראמה ככומר בכפר.
השלטון הקיסרי ההבסבורגי
בשנת 1726 בשטח אחוזת הרוזן אדם טלקי, במרחק קילומטרים אחדים מדרום לכפר, פעל המנזר האורתדוקסי "עליית מרים". משם דרך שביל ניתן היה להגיע לעמק הארג'ש בוולאכיה. במנזר גר נזיר אחד וב-1748 גרו כומר אחד ומורה אחד. ,[4] ב-1733 פעלו בכפר שני כמרים רומנים - אחד יווני-קתולי והשני - אורתודוקסי. 70 המשפחות שהתגוררו בו פקדו את הכנסייה היחידה, היוונית-קתולית. מקום הפולחן האורתודוקסי הקרוב ביותר היה המנזר המוזכר לעיל שבאחוזת משפחת טלקי. בשנת 1750 התגוררו בכפר 600 תושבים. בקובלנה של בני ארפאש אל השלטון ההבסבורגי נגד הרוזן מיכאי טלקי ציינו הכפריים את הניצול הקשה וסוגי הקורווה שהוטלו עליהם על ידי בעל האחוזה
בשנת 1765 הכפר צורף חלקית לתחום משמר הגבול ההבסבורגי ושויך עד שנת 1851 לפלוגה 8 של הגדוד שומרי הגבול מאורלאט. רבים מתושבי ארפאש התגייסו כשומרי גבול וזכו בדרך זו לזכויות וחירויות. בשנת 1851 פוזר גדוד משמר הגבול באורלאט על ידי הרשויות הקיסריות. במפקד בשנת 1767 מנה הכפר 300 תושבים. היו להם כנסייה רומנית אחת, בנויה מעץ וכומר אחד.
במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20
במאה ה-19 רוב תושבי הכפר היו רומנים. בשנת 1842 חיו בכפר 320 מאמינים רומנים יוונית-קתוליים. במחצית השנייה של המאה ה-19 הפך היישוב למקום יריד חשוב. פעמיים בשנה התקיימו בו ירידים עבור כל מערב המחוז פגראש. היישוב התפרסם גם הודות לאמנות ציורי האיקונות על זכוכית. אחרי 1843 פעל בו צייר הזכוכית סאבו מוגה. בשנת 1900 נפתח בית מרקחת היישוב. [5] ב-27 ביולי 1889 הכפר ארפאשו דה ז'וס נשרף במלואו בדליקה ובהמשך נבנה מחדש. בשלהי המאה ה-19 כמחצית התושבים היגרו לארצות הברית והתיישבו בעיקר בקליוולנד. בשנים 1892 -1884 המשפטן ואיש העסקים היהודי שאנדור אולמן היה נציג של ארפאשו דה ז'וס (אלשוארפאש) בפרלמנט בבודפשט. על אף החרמת הבחירות על ידי המפלגה הלאומית הרומנית, לבסוף נבחר נציג רומני מחבל פגראש לפרלמנט ההונגרי, ניקולאיה שרבאן, בן הכומר של הכפר ווילה. הוא הצטרף לסיעת הליברלים ובשנת 1906 למפלגה הלאומית הרומנית. בשנים 1904 -1910 בביתו של פטרו שרב פעל בית ספר ממלכתי ראשון עם שפת ההוראה הונגרית. הוא עבר בהמשך לבית חדש שנבנה לפי תוכניותיו של אישטוואן מדגיאסאי שעבר לימים שיפוצים משמעותיים.[6][7] בסוף המאה ה-19 ביקר בכפר ניקולאיה יורגה שהתרשם מהמעמד המרכזי של הכפר באזור. הפרטור הראשי גאורגה בוייריו שישב בארפאשו דה ז'וס היה אחראי על תריסר כפרים. בשנת 1900 התקיימו בכפר רק 17 משקי בית. מספרם הכפיל והגיע ל-33 עד לתחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914. ב-1902 ארפאשו דה ז'וס הפך מכפר קטן לכפר גדול. בשנת 1910 אלכסנדרו ואידה-וויבוד, נציג המפלגה הלאומית הרומנית הביס את נציג מפלגת העבודה הלאומית, גאורגה אודריה, ונכנס לפרלמנט ההונגרי.[8] החל מ-1912 ישב בארפאשו דה ז'וס דקאן של הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית באזור.[9]
במאה -20
בהתחלת המאה ה-20 נבנתה מסילת ברזל ותחנת רכבת. מאוחר יותר הכביש הלאומי. הכפר צויד בדואר, טלפון, תחנת יערנות, מרפאה ומרפאה וטרינרית. אחרי 1918 כשסופח לרומניה, הפך חבל פגראש למחוז פגראש של רומניה. המשקים הראשונים ששוקמו היו במרכז הכפר. בתים נוספים שנבנו לאורך הדרך הראשית החוצה את היישוב הרחיבו את הכפר מחדש. בתקופה שבין מלחמות העולם תחת השלטון המלכותי הרומני מספר משקי הבית לאורך הדרך הראשית עלה פי שלושה. נפתחו חנויות, אטליזים, סנדאות לסנדלרות, נפחות, נגרות, מאפיה. בימי מלחמת העולם השנייה גברי הכפר גויסו למלחמה נגד ברית המועצות ואחרי אוגוסט 1944 השתתפו לצד הסובייטים במלחמה נגד גרמניה הנאצית והונגריה. בשנות ה-1950 פעלו באזור קבוצות של לוחמים אנטיקומוניסטים - שכללו חברים בעבר במשמר הברזל או במפלגה הלאומית של האיכרים והן שהסתתרו בהרים. ידועים היו הכומר קורנל דסקל, המורה רמוס בודאק, וסילה מגוריאן ומיקולאיה טרנדפיר (ניאגלו).מאבקם דוכא על ידי המשטרה והסקוריטטה.
אחרי 1945 המשיכה התפתחות הכפר. תוך 15 שנה נבנו 100 משקי בית נוספים. בתים רבים נבנו גם בבקעת הנהר אולט בצפון (מרסה Mârsa) וכן דרומה אל הרי הפגראש. מרסה והיישוב ויקטוריה בסביבה הפכו ליישובי פועלים. חלק מהתושבים עסקו בבניין. קמו שלוש טחנות מים . הוקמה אגודה לתרבות בשם "ארפשאנה". בעת השלטון הקומוניסטי נכלל הכפר עם המחוז לאזור סטלין שבירתו הייתה ה"עיר סטלין" (שמה של בראשוב בשנות ה-1950), ובשנת 1960 באזור בראשוב. אחרי הרפורמה בחלוקה המנהלית של רומניה בשנת 1968 בימי שלטונו של ניקולאיה צ'אושסקו שויך הכפר ארפאשו דה ז'וס למחוז סיביו בשנות ה-1970 התחילה תקופת שפל. בשלהי המשטר הקומוניסטי והתחלת המשטר הפוסט-קומוניסטי החדש בשנים 1986–1990 קמו רק חמישה משקי בית חדשים. בדצמבר 1989 הונהגה האספקה עם גז מתאן. אחרי מהפכת 1989 נסעו תושבים רבים לעבוד במערב אירופה ובנו אחר כך בתים חדשים בכפרם.
אתרים חשובים ואטרקציות
- אדנרטת הגבורים הרומנים ממלחמת העולם השנייה. נמצאת בחצר בית התרבות, נבנתה מפסיפס בשנים 1948–1950 וגובהה 1.2 מטר. על האנדרטה רשומים שמותיהם של שמונה לוחמים רומנים במלחמת העולם השנייה.
- הכנסייה האורתודוקסית הרומנית "עליית מרים - נמצאת על גבעה ששלטה על היישוב. במקור נבנתה הכנסייה ככנסייה יוונית-קתולית בסגנון ביזנטי בשנת 1791 בעזרת תרומות של המאמינים. היא צוירה בשנת 1800 על ידי הצייר ניקולאיה גרקו מסאסאוש. האיקונוסטזיס הוא משלהי המאה ה-18. הצריח נבנה בשנת 1824. אחרי שנבנתה כנסייה יוונית קתולית נוספת, הבניין הזה הפך לכנסייה אורתודוקסית. בשנים 1932–1936 עברה שיפוצים בצריח ובגג. בשנת 1877 שונה גג הכנסייה מגג בסגנון גותי פשוט עם ארבעה פתחים מלבנים לסגנון רומנסקי.
- המנזר האורתודוקסי "עליית מרים"' הוקם בסביבות שנת 1726 על אחוזת הרוזן אדם טלקי, במרחק קילומטרים אחדים מהכפר, בחורשת "פודייול". הוא נהרס בשנת 1761
גאוגרפיה
מיקום ונופים
הכפר נחצה מדרום אל הצפון על ידי הנחל ארפאש וכן על ידי הנחל גוסטאיה, והוא שוכן למרגלות הרי פגראש בגדה בשמאלית של הנהר אולט ליד אחד המאגרים שלו. על יד הכפר שביל מסומן במשולש כחול המוביל לכביש טרנספגרשאן (הכביש החוצה את הרי פגראש) ארפאשו דה ז'וס נמצא 47 ק"מ מזרחית מהעיר סיביו, 78 ק"מ מערבית מהעיר בראשוב, 135 ק"מ דרומית-מזרחית מהעיר קלוז'-נפוקה ו-188 ק"מ צפונית-מערבית מבוקרשט, בירת רומניה. מן הבקעה שבה שוכן הכפר נשקפים הרי פודראגו, ארפאשו מארה (גובה 2468 מ'), ונטואריה לוי בוטיאנו (Vânătoarea lui Buteanu= הציד של בוטיאנו) והקו המשונן של ההר שיאואה קאפריי (Șeaua Caprei= אוכף העז) שהם חלק מהרי פגראש. מצפון לכפר פרט לנהר אולט נראות גבעות החרטיבאץ' (Hârtibaci)
דמוגרפיה
- בשנת 1850 חיו בארפאשו דה ז'וס 903 תושבים.
- לפי מוצא אתני:
828 רומנים, 53 צוענים, ו-16 גרמנים.
- לפי דת:
550 נוצרים אורתודוקסים, 331 נוצרים יוונים-קתוליים רומנים, 16 נוצרים רומיים-קתוליים. בשנת 1924 פעל בכפר רוקח יהודי בשם הרמן שנברגר.[11] בכ]ר השכן אוצ'ה דה ז'וס היה בעל בית מרזח (אחד מתוך שלושה) יהודי בשם מאייר אורנשטיין.
לפי נתוני מפקד האוכלוסין של רומניה משנת 2002 בכפר גרו 1127 תושבים. [12]
| קבוצה אתנית | מספר תושבים | אחוז |
|---|---|---|
| רומנים | 1046 | 92,8% |
| צוענים | 80 | 7,1% |
שפת האם לפי ההצהרה [13]
| שפת האם | מספר דוברים | אחוז |
|---|---|---|
| רומנית | 1098 | 97,4% |
| רומאני (רומאנס) | 29 | 2,6% |
1114 תושבים הצהירו את עצמם כנוצרים אורתודוקסים.
אישים
בשנת 1996 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית חבר ראשון ממוצא רומני, מרטין הוק, בן למהגרת מארפאשו דה ז'וס. האסטרופיזיקאי והממציא גדעון שרבו (יליד אוהיו 1925) הוא גם צאצא של רומנים מארפאשו דה ז'וס.
ראו גם
לקריאה נוספת
- 1995 Ion-Aurel Pop Genealogie și istorie: o familie boierească din Țara Făgărașului în secolele XV-XVII
(Genealogy and history: a boyar family from Țara Făgărașului in the XV-XVII centuries) in: Arhiva genealogică vol. 1, 1/2 1994 pp. 55-63
- 2020 Dr.Gheorghe Ovidiu Șerbu Un sat în istorie, istoria unui sat - Arpașu de Jos
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ארפאשו דה ז'וס- השנתון סוצ'ק של רומניה הגדולה 1926-1924
- על הסרט המוקדש לתולדות ההתנגדות האנטיקומוניסטית בחבל פגראש ובארפשו דה ז'וס בעיתון Mesagerul de Sibiu " ב־7 בנובמבר 2019
- באתר קבוצת הפעולה המקומית חבל האולט GAL Țara Oltului
- Constantin Băjenaru 2013
- Constantin Băjenaru Țara Făgărașului în timpul stăpânirii austriece (1691-1867)
Editura Altip, Alba Iulia 2013
הערות שוליים
- ^ I.A.Pop 1995
- ^ האתר GAL Țara Oltului
- ^ Ștefan Meteș: Trecutul Țǎrii Oltului. În Drǎguș: Un sat din Țara Oltului (Fǎgǎraș)
- ^ Adrian Andrei Rusu: Dicționarul mănăstirilor din Transilvania, Banat, Crișana și Maramureș Cluj-Napoca 2000
- ^ Péter H. Mária: Az erdélyi gyógyszerészet magyar vonatkozásai. Kolozsvár, 2002, 47. o
- ^ Constantin Stan: Școala poporană din Făgăraș și depe TârnaveVolume 1, Făgărașul. Sibiu, 1928, p. 135
- ^ Ferenc Potzner (ed.): István Medgyaszay. Budapest, 2004, p. 203.
- ^ Belügyi Közlöny 1902 עמ' 215
- ^ http://www.cimec.ro/pdf/arhiva-somesana/dl.asp?filename=arhiva-somesana-seria-III-VI-2007.pdf דיאנה קובאץ' על ארגון מחדש של ארכידיוקסיית אלבה יוליה ופגראש]
- ^ Gabriela și Ioan Mircea: Biserici și cărți vechi rom . Annales Universitatis Apulensis Ser. Historica. 12 / II (2008)
- ^ Socec, Anuarul României Mari 1924-1925, București
- ^ מפקד האוכלוסין של האוכלוסיה והמגורים- באתר הונגרי
- ^ מפקד לפי שפת האם
