בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל (פיטורי ראש השב"כ)

בג"ץ 54321/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' ממשלת ישראל ואחרים

מידע החלטה
ערכאה	בית המשפט העליון
תאריך החלטה	21 במאי 2025
החלטה
ההחלטה לפיטורי רונן בר "התקבלה בהליך לא תקין, מבלי שהסוגיה הובאה בפני הוועדה המייעצת בסתירה להחלטות ממשלה קודמות; ההחלטה התקבלה תוך הפרת כללי ניגוד העניינים; ללא תשתית עובדתית נאותה; ותוך הפרת זכות הטיעון של ראש השב"כ. חומרת הפגמים בהחלטה והצטברותם – כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש השב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור." עם זאת נפסק כי "בנסיבות העניין, מתייתר הצורך במתן סעד מעשי".
חברי המותב
חברי המותב	יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז
דעות בפסק הדין
דעת רוב	יצחק עמית, דפנה ברק-ארז
דעות נוספות	נעם סולברג סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את העתירות, בהתחשב בכך שאין סכסוך קונקרטי שנדרשת בו הכרעה, ובהינתן שהוראות חוק השב"כ, כמו גם כללי היסוד של המשפט המינהלי – ברורים וידועים, וינחו את בג"ץ ואת דרכם של הגורמים הרלבנטיים הנוגעים בדבר, גם לעתיד לבוא.

בג"ץ 54321/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' ממשלת ישראל ואחרים עסק בעתירות נגד החלטת ממשלת ישראל לפטר את ראש השב"כ רונן בר. בפסק הדין נדונו שאלות עקרוניות אחדות, ונפסק ברוב דעות כי החלטת הפיטורים "התקבלה בהליך לא תקין, מבלי שהסוגיה הובאה בפני הוועדה המייעצת בסתירה להחלטות ממשלה קודמות; ההחלטה התקבלה תוך הפרת כללי ניגוד העניינים; ללא תשתית עובדתית נאותה; ותוך הפרת זכות הטיעון של ראש השב"כ. חומרת הפגמים בהחלטה והצטברותם – כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש השב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור." השופטים קבעו כי ראש הממשלה נתניהו פעל בניגוד עניינים בשל חקירות מקורביו במסגרת פרשת קטאר-גייט. עם זאת נקבע כי "בנסיבות העניין, מתייתר הצורך במתן סעד מעשי".

רקע

החלטת הממשלה

ב-16 במרץ 2025 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להגיש לממשלה הצעה לסיום תפקידו של רונן בר כראש השב"כ בטענה ש"בכל עת, אבל במיוחד במלחמה קיומית כזו, חייב להיות אמון מלא של ראש הממשלה בראש השב"כ, אבל לצערי, המצב הפוך – אין לי אמון כזה... יש לי חוסר-אמון מתמשך בראש השב"כ שהלך וגבר עם הזמן". בתגובה הודיעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לנתניהו כי אינו יכול לפטר באורח שרירותי את רונן בר, "זאת עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית שעומדת ביסוד החלטתך ואפשרותך לעסוק בנושא בעת הזו". גם רונן בר הגיב להודעת נתניהו ואמר: "חובת האמון שחב ראש השב"כ היא בראש ובראשונה לאזרחי ישראל. הציפייה של ראש הממשלה לחובת אמון אישית היא פסולה". ב-20 במרץ 2025 אישרה הממשלה פה אחד כי בר יסיים את תפקידו לכל המאוחר ב-10 באפריל.

העתירה והדיון בבג"ץ

בעקבות החלטת הממשלה הגישו מספר גופים עתירה לבג"ץ נגד פיטורי בר. עם גופים אלו נמנים ארגונים אזרחיים ובהם התנועה למען איכות השלטון בישראל, פורום "חומת מגן לישראל", משמר הדמוקרטיה הישראלית, התנועה לטוהר המידות וכן מפלגות מהאופוזיציה: יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והדמוקרטים וגורמים פרטיים כגון נמרוד שפר ואורני פטרושקה. בעתירה נכתב ש"מדובר בהחלטה שהתקבלה בניגוד עניינים חריף של ראש הממשלה, על בסיס שיקולים זרים, הקשורים בחקירות שב"כ בלשכת ראש הממשלה, ובעמדת שב"כ שפורסמה לאחרונה לפיה לדרג המדיני ישנה אחריות לאסון השבעה באוקטובר".

ב-21 במרץ הקפיאה שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ את הפיטורים והורתה לקיים דיון בהרכב מורחב "בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 8.4.2025", דהיינו לפני תאריך הפיטורים שקבעה הממשלה, וזאת כדי למנוע טענה למצב דברים בלתי הפיך. בתגובה לעתירה טענה הממשלה שהסוגיה אינה שפיטה.

ב-8 באפריל 2025 דן בג"ץ בעתירות, בדיון ששודר בשידור חי, וקבע שעל נתניהו נאסר להכריז על מחליף או ממלא מקום, אך מותר לו לראיין מועמדים.

ב-28 באפריל הודיע רונן בר על החלטתו לפרוש מתפקידו ב-15 ביוני, ובעקבות זאת החליטה הממשלה לבטל את ההחלטה לפטרו, וביקשה למחוק את העתירות נגד הפיטורים. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, התנגדה לבקשה זו ונימקה: "ראש שב"כ אינו משרת אמון אישית של הדרג הפוליטי. ההכרעה בעתירה חיונית במיוחד לקראת כניסתו של ראש שב"כ הבא לתפקידו להבטחת יכולתו לעמוד בפני לחצים פסולים".

פסק הדין

פסק הדין העיקרי ניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית. השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה עם פסק דינו של עמית, תוך שהוסיפה דגשים אחדים. המשנה לנשיא, נעם סולברג, הציג דעת מיעוט, לפיה עם הודעתו של ראש השב"כ על המועד שבו יסיים את תפקידו, והחלטת הממשלה לבטל את החלטת הפיטורים, שנגדה הוגשו העתירות, הרי אין עוד בשלב זה סכסוך שנדרשת בו הכרעה שיפוטית; העתירות הפכו לתאורטיות. ועל כן

"בהתחשב בכך שאין לפנינו עוד סכסוך קונקרטי שהכרעתנו בו נדרשת; בהינתן שהוראות חוק השב"כ, כמו גם כללי היסוד של המשפט המינהלי – ברורים וידועים, עומדים על מכונם, וינחו את דרכנו, ואת דרכם של הגורמים הרלוונטיים הנוגעים בדבר, גם לעתיד לבוא; ובמיוחד, בּשׂוֹם שֶׂכֶל וּבשִׂים לב לצורך הדוחק לעשות להרגעת הרוחות – מוטב להסתפק בכך".

טענות סף

האם נדרשת הכרעה

המשיבים לעתירה טענו כי לאור העובדה שטרם מתן פסק הדין הודיע בר על פרישתו והממשלה ביטלה את ההחלטה לפטרו, אין צורך להכריע בעתירות. הנשיא עמית ציין כי

"כפי שנפסק בעבר, אף שככלל אין מקום ליתן חוות דעת אקדמיות גרידא בשאלות שההכרעה בהן הפכה לתאורטית – ייתכנו מקרים שבהם יהיה מוצדק לסטות מכלל זה. כך למשל, במקרים שבהם יש להכרעה חשיבות עקרונית מיוחדת; בהליך השיפוטי שקדם לאותה הכרעה הושקעו משאבים ותשומות ניכרות; העניין עלול לחזור על עצמו; יש צורך להרתיע מפני התנהגות דומה ופסולה בעתיד בבחינת הקדמת תרופה למכה; מתעוררת שאלת חוקיות או פרשנות של נורמה כללית".

בהתאם לגישה עקרונית זו קבע עמית כי

"במוקד המחלוקת בין הצדדים להליכים עומדות שאלות עקרוניות כבדות משקל בנוגע לחוקיות ההליך החריג והתקדימי של סיום כהונת ראש השב"כ; וכן בנוגע לפעילותו התקינה של השירות הציבורי, ובפרט בנוגע לעצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי. משהונחה בפנינו התשתית הנדרשת לצורך הכרעה, חשיבות ההכרעה בשאלות אלו והאינטרס הציבורי מצדיקים את הדיון בשאלת חוקיות החלטת הממשלה שבוטלה".

זכות העמידה של העותרים

הממשלה טענה שיש לדחות על הסף את העתירות, בנימוק שאין לתת זכות עמידה לעותרים הציבוריים, כאשר רונן בר עצמו לא עתר נגד פיטוריו. הנשיא עמית הסכים כי "בעבר נקבע לא אחת כי חרף המדיניות המרחיבה בפסיקה בכל הנוגע לזכות העמידה של העותר הציבורי, במקרים שבהם הפעולה השלטונית הנתקפת פוגעת באופן ישיר בפרט, וזה בוחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל סעד – אין ככלל לאפשר לעותר ציבורי לריב את ריבו". עם זאת, הוא הוסיף כי לצד זאת נקבע בהלכה הפסוקה כי בית המשפט עשוי להידרש "לעתירה ציבורית גם מקום שקיים נפגע ישיר שנושא העתירה נוגע לו אך הוא אינו עותר, וזאת כאשר הסוגיה המועלית בעתירה הינה בעלת חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה, המתפרשת מעבר למחלוקת הפרטנית, וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם." עמית ציין כי "אלה הם פני הדברים בעתירות שלפנינו, שעוסקת בהפסקת כהונה תקדימית של ראש שב"כ מכהן. כאמור וכפי שיפורט גם להלן, החלטה זו נוגעת לסוגיות הנמצאות בליבת המשטר הדמוקרטי הישראל, ובכללן ממלכתיותו, עצמאותו ואי-תלותו של השב"כ."

שפיטות

המשיבים טענו בנוסף כי יש לדחות את העתירות על הסף מחמת היעדר שפיטות, כיוון שמדובר בסוגיה בעלת אופי ביטחוני מובהק. לטענת הממשלה, קבלת העתירות שקולה לנטילת אחריות הממשלה על השב"כ, בניגוד לעיקרון הפרדת הרשויות. עמית דחה טענה זו ונימק:

"במוקד העתירות שלפנינו שאלה משפטית בדבר תקינות הליך סיום כהונתו של אחד מראשי מערכת הביטחון, ראש השב"כ. השאלות השנויות במחלוקת בהליך דנן, ובראשן שאלת חוקיות ההחלטה בדבר סיום כהונה, אינן שאלות מדיניות או צבאיות טהורות, אלא שאלות של פרשנות החוק הישראלי והחלטות הממשלה ושל יישום כללי המשפט המינהלי. משכך, אין כל מקום לקביעה כי הנושא שלפנינו אינו שפיט".

האם בית המשפט נוטל מהממשלה את אחריותה?

הנשיא עמית התייחס לטענת הממשלה וראש הממשלה, שלפיה קבלת העתירות משמעה שבית המשפט נוטל מהממשלה את אחריותה על השב"כ. הוא ציין כי

"הדברים נכונים בכל תחומי החיים. החלטה שיפוטית המונעת פיטוריו של מנהל בית חולים, שנעשו שלא כדין, אין משמעותה העברת האחריות לניהולו של בית החולים לשופט שנתן את ההחלטה. כך גם לא תישמע במקומותינו הטענה כי התערבות בית המשפט בהפקעת קרקעות לצורך סלילת רכבת משמעה שהאחריות על מערך הרכבות בישראל עוברת לידי בית המשפט. כך גם אין מקום לטענה שלפיה קבלת העתירות שלפנינו מעבירה את האחריות על השב"כ לידיו של בית המשפט".

דיון בהחלטת הפיטורים

נאמנות וממלכתיות

הנשיא עמית ציין כי:

כלל ראשי מערכות הביטחון – ובכלל זה ראש השב"כ – חבים חובת נאמנות כלפי הציבור. נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכל: את חייו ואת ביטחונו. חובת נאמנות זו לא עומדת בסתירה לחובתו של ראש השב"כ להגשים ולקדם את מדיניות הממשלה; אלא, היא מבטאת את העיקרון היסודי בדבר המחויבות העקרונית של כלל רשויות המדינה לשלטון החוק.

קביעה זו תואמת את האמור בסעיף 4(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי, הקובע: "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים." עמית ציין כי

הוראה זו – אשר קובעת במידה רבה את הקוד הגנטי של השב"כ – היא ייחודית בחקיקה ונועדה להבטיח כי הגם שהשירות כפוף מבחינה היררכית לדרג המדיני, פעילותו תתאפיין במקצועיות ועצמאות; וכי הכלים שהופקדו בידיו ישמשו אך ורק למטרות אשר עולות בקנה אחד עם אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. עיקרון ממלכתיות עבודת השירות עשוי לעמוד במתח מסוים מול כפיפות השירות לממשלה ולדרג הפוליטי, ובין היתר, החשש בהקשר זה הוא מפני מצב שבו הדרג הממונה יטיל על השירות משימות ותפקידים שנועדו לממש מטרות מפלגתיות-פוליטיות, בניגוד ללשונו המפורשת של חוק השירות.

הוא הוסיף כי

במתח שבין כפיפות השירות לדרג המדיני ובין עיקרון הממלכתיות, אחריות ראש השב"כ היא להבטיח שהשימוש בכלים ובסמכויות שניתנו בידי השירות, ייעשה בתום לב ושלא לצורך מימוש מטרות פוליטיות-מפלגתיות. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת בשים לב לפוטנציאל הפגיעה בזכויות יסוד הכרוך בשימוש בכלים ובסמכויות אלה.

סמכות הממשלה לפטר את ראש השב"כ

סעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי קובע כי "הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו." עם זאת, ציין הנשיא עמית, כי

החלטות על מינוי ועל סיום כהונה – כמוהן כהחלטות מינהל רבות אחרות – נתונות לביקורת שיפוטית. זאת, הן בכל הנוגע לתנאים להפעלת הסמכות המינהלית והן באשר למישור שיקול הדעת בהפעלתה. ברי כי סמכות היא תנאי הכרחי לקבלת החלטה מינהלית, אך לא מדובר בתנאי מספיק. על הרשות המוסמכת להפעיל את שיקול דעתה בנוגע למינוי וסיום כהונת נושאי משרה בשירות הציבורי על פי עקרונות המשפט המינהלי – בהגינות, בסבירות, בהיעדר שיקולים זרים ולפי כללי הצדק הטבעי.

עמית הוסיף כי

תפישת סמכות הממשלה ואחריותה כלפי השירות כ"סמכות מוחלטת", עשויה להוביל ליצירת תלות עמוקה של ראש השב"כ בדרג הממנה, שכן די בכך שהחלטותיו – אף ביחס לבקשות שאינן חוקיות – לא יישאו חן בעיני הממונים עליו, והן תובלנה לסיום כהונתו. מצב דברים שכזה עלול להקשות על ניתוק ראש השב"כ מגורמי לחץ והשפעה, ולפגוע בעצמאותו ואי-תלותו. ... מצב דברים שבו ניטלים מראש השב"כ עצמאותו המקצועית ואי-תלותו בדרג הפוליטי, עלול במידה רבה לפגוע באופיו הממלכתי של השירות כולו ולהסיטו למילוי משימות מפלגתיות-פוליטיות בניגוד לחוק – וכל זאת הרחק מעינו הבוחנת של הציבור.

חובת הממשלה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש השב"כ בפני הוועדה המייעצת למינויים בכירים

העותרים והיועצת המשפטית לממשלה טענו שבהתאם להחלטות ממשלה קודמות על הממשלה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש השב"כ בפני הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. מנגד, ראש הממשלה והממשלה טענו כי פרשנותן הראויה של החלטות הממשלה, כמו גם ההחלטה על פיטורי בר, מוליכים למסקנה שהממשלה לא נדרשה לקבל את המלצת הוועדה המייעצת. לאחר שסקר את החלטות הממשלה השונות בסוגיה קבע עמית כי

"עובר לקבלת החלטה בעניין סיום כהונת ראש השב"כ, היה על ראש הממשלה לבקש מהוועדה המייעצת ליתן את המלצתה בנושא ולמסור לה את מכלול התשתית העובדתית שגיבשה את החלטתו בעניין. ... היה על הוועדה המייעצת לאפשר לראש השב"כ להשמיע את דברו בפניה. לאחר מכן, על הוועדה המייעצת היה לבחון את התשתית העובדתית שגיבש ראש הממשלה וכן את טענות ראש השב"כ, ולמסור את המלצתה המנומקת בנדון. אלא שלא כך נעשה במקרה שלפנינו."

בהחלטת הממשלה על פיטורי בר נאמר: "הממשלה קובעת כי החלטתה זו גוברת על כל החלטת ממשלה קודמת בנושא". עמית ציין כי "הממשלה, בדומה ליתר רשויות המינהל, מוסמכת לשנות ואף לחזור בה מהחלטותיה הקודמות. עם זאת, כידוע, לצורך השימוש בסמכות זו על הממשלה להביא בחשבון החלטות קודמות שניתנו באותו עניין, וכן לשקול האם מתקיימות נסיבות אשר מצדיקות, לשיטתה, את הסטייה מהן." הוא ציין כי החלטת הממשלה לגבור על הוראות החלטות ממשלה קודמות התקבלה מבלי שקדם לה דיון ממשי:

"כך למשל, לא הונחה בפני השרים ולו ראשיתה של תשתית עובדתית באשר להצדקות לסטייה מהחלטות ממשלה קודמות; לא נערך דיון באשר להשלכות שעשויות להיות להחלטה זו לגבי כל נושאי המשרה הבכירים בשירות המדינה (זאת, חרף העובדה ש"התגברות" על החלטות הממשלה הקודמות עשויה להשפיע, בין היתר, על המשך כהונת שבעת נושאי המשרה, לרבות העומדים בראש גופי הביטחון והאכיפה במדינה); לא נערכה עבודת מטה שלאחריה הוצגו מסקנות שעשויות היו לתמוך בקבלת ההחלטה; ולא התקיים דיון בנוגע לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה באשר לאפשרות לסטות מהוראות החלטות הממשלה שנסקרו לעיל. הדברים נכונים במיוחד בהינתן שמדובר בהחלטת ממשלה תקדימית, בהיותה הראשונה שעוסקת בסיום כהונה קצובה של ראש שב"כ במהלך תקופת כהונתו. כפי שנפסק לא אחת בעבר, קבלת החלטות מתוך רצון להגיע לתוצאה מסוימת תוך "סימון המטרה מסביב לחֵץ", וללא בחינת המצב העובדתי או שקילת השיקולים הרלוונטיים – היא החלטה שרירותית ופסולה שדינה בטלות."

ניגוד עניינים

הנשיא עמית קבע שנתניהו נמצא בניגוד עניינים בהחלטתו לפטר את ראש השב"כ, וזאת מחמת מעורבות השב"כ והעומד בראשו בחקירת שתי פרשות שבהן חשודים יועצים קרובים לנתניהו, פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון בילד ופרשת הקשר בין לשכת נתניהו לממשלת קטר, אף שנתניהו עצמו אינו חשוד בפרשות אלה.

היעדר תשתית עובדתית

הנשיא עמית ציין כי

לא בכדי, על פי החלטות הממשלה שמחייבות לפנות בבקשה לוועדה המייעצת שם הפסקת הכהונה, על הבקשה לכלול תשתית עובדתית מפורטת. כפי שנפסק לא אחת בעבר, כל החלטה מינהלית חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מבוססת ובדוקה. ... בענייננו, הממשלה ביקשה באופן תקדימי לסיים את כהונת ראש השב"כ. בהינתן עוצמת הפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים השונים שעליהם מופקד השירות – היה על הממשלה לגבש תשתית ראייתית בעלת משקל משכנע, חד משמעי וברור, לצורך קבלת ההחלטה. לא כך נעשה. החלטת הממשלה התבססה על תשתית עובדתית דלה ורעועה, אם בכלל. למעשה, לא יהא זה מוגזם לומר כי מה שעמד נגד עיני השרים היה אוסף של סיסמאות ללא דוגמה קונקרטית אחת לסיבה שבגינה נוצר צורך מידי ובהול לסיים את כהונת ראש השב"כ, בפרט ללא הקפדה על הליך נאות וקבלת עמדת הוועדה המייעצת.

היעדר שימוע

הנשיא עמית ציין כי

כלל הוא כי על הרשות המינהלית חלה חובה לאפשר לכל גורם שעלול להיפגע במישרין מהחלטה שנוגעת אליו ישירות, להשמיע את טענותיו בעניין ההחלטה ולשמוע את טענותיו בלב פתוח ובנפש חפצה, ובאופן שתתאפשר לו הזדמנות נאותה להשפיע על ההחלטה בעניינו. ... בחינת נסיבות המקרה מוליכה למסקנה כי לא ניתנה לראש השב"כ הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בטרם קיבלה הממשלה החלטה בעניינו. בנסיבות אלו, אי-התייצבותו להליך שימוע שלא יכול היה להיחשב ראוי לשמו, אינו בגדר ויתור על זכות הטיעון.

סוף דבר

הנשיא עמית סיים את חוות דעתו בקביעה שההחלטה על סיום כהונתו של ראש השב"כ

התקבלה בהליך לא תקין, מבלי שהסוגיה הובאה בפני הוועדה המייעצת בסתירה להחלטות ממשלה קודמות; ההחלטה התקבלה תוך הפרת כללי ניגוד העניינים; ללא תשתית עובדתית נאותה; ותוך הפרת זכות הטיעון של ראש השב"כ. חומרת הפגמים בהחלטה

והצטברותם – כל אלה מעידים על זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש השב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור. אשר על כן, העתירות הניחו עילה לקבלתן. לצד זאת, בנסיבות העניין, מתייתר הצורך במתן סעד מעשי ובכך מסתיים ההליך שלפנינו.

בעקבות פסק הדין

לאחר פסיקת בג"ץ הבהירה היועצת המשפטית לממשלה שראש הממשלה פעל במצב של ניגוד עניינים וכי עליו להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ חדש, עד לגיבוש הנחיות משפטיות שיבטיחו את תקינות ההליך. למרות הבהרת היועמ"שית, כבר למחרת מתן פסק הדין הודיע ראש הממשלה נתניהו על כוונתו למנות את האלוף דוד זיני לראש השב"כ. על כך הגיבה בהרב-מיארה כי "ראש הממשלה היה נגוע בניגוד עניינים חמור בהתייחס למינויו של ראש השב"כ החדש, ופעל בניגוד להכרעתו של בית המשפט העליון ותוך הפרה מודעת של הנחיות משפטיות מחייבות. כתוצאה מכך, החלטתו לקדם את מינויו של האלוף זיני – פסולה ובלתי חוקית."

פרופ' סוזי נבות ציינה כי לפסק הדין יש השלכות רוחב בכל הנוגע למעמדם, מקצועיותם ועצמאותם של ראשי השירות העתידיים. הסוגיות המתעוררות בסוגיה הנדונה, חורגות מעבר לאירוע רונן בר ומשליכות על עצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי. פסק דין זה מצטרף לפסק הדין בעניין מינוי של נציב שירות המדינה, שבו נקבעה מסגרת חוקית, מנגנון והליכים מחייבים בעת מינוי שומרי הסף. כל מה שנכתב על מינוי נציב שירות המדינה יחול על מינוי ראש השב"כ הבא: חובת הנאמנות של הממשלה כלפי הציבור במינוי. החובה לשקול אך ורק שיקולים ענייניים, הבטחת כשירותו והתאמתו המקצועית לתפקיד וכן שיקולים בדבר הבטחת עצמאותו ואי תלותו כשומר סף א-פוליטי. טעמים פוליטיים מהסוג המפלגתי או הפרסונלי ייחשבו כשיקולים זרים.

קישורים חיצוניים

• בג"ץ 54321/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב־21 במאי 2025
• מרדכי קרמניצר, התרגיל של הממשלה נכשל, ופסיקת בג"ץ עיגנה את מחויבותו של שב"כ לציבור, באתר הארץ, 21 במאי 2025
• מתן גוטמן, בג"ץ בר: השופטים הסירו את הכפפות והלכו על כל הקופה, באתר ynet, 21 במאי 2025
• סוזי נבות, פיטורי רונן בר – "לא קצף על פני המים", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 22 במאי 2025

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל (פיטורי ראש השב"כ)41204219