בייז'ון

בייז'ון
Bieżuń
מדינה	פולין
פרובינציה	מזוביה
מחוז	ז'ורומין
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	1,874 (2006)
	(למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי בייז'ון

בייז'ון (בפולנית: Bieżuń; ביידיש: ביעז'ון) היא עיירה במחוז ז'ורומין שבפרובינציית מזוביה בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

תולדות היישוב

התיעוד הראשון ליישוב, השוכן על גדת נהר וקרה (Wkra), הוא מהמאה ה-14, ובשנת 1406 הוענקו לו זכויות עיר.

במהלך המאה ה-15 נהרסה העיירה מפלישות המסדר הטבטוני. העיירה השתקמה והתפתחה במאה ה-16, אז נקבעו בה ירידים עונתיים, והוקמו בה בתי מלאכה לאריגת צמר ופשתן.

בדצמבר 1806 נערך בעיירה קרב בין כוחותיו של נפוליאון בונפרטה ובין גייסות פרוסיה, שהסתיים בניצחון הצרפתים.

בראשית המאה ה-19 הוקם בעיירה בית חרושת לטקסטיל. זכויות העיר ניטלו מהיישוב בידי הרוסים בשנת 1869, והושבו לו רק בשנת 1994.

יהודי בייז'ון

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא מאמצע המאה ה-18, ואלו עסקו בה תחילה בסחר וברוכלות. תחילה השתייכו יהודי העיירה לקהילת שרפץ, אך מסוף המאה ה-18 נעשתה הקהילה במקום לעצמאית, תוך הקמת בית מדרש וקידוש בית עלמין.

במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיירה מפרעות הקוזקים, וכאשר נכבשה העיירה בידי הגרמנים בשנת 1915, נלקחו יהודים רבים בה לעבודות כפייה, והוטלו על הקהילה המקומית מיסים כבדים. בשנת 1920, במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, החלו חיילי הצבא האדום להחרים רכוש יהודי בעיירה. קהילת העיירה השתקמה באמצעות מוסדות עזרה הדדית ובסיוע הג'וינט.

בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות ציונית, שיוצגה בידי פועלי ציון, הציונים הכלליים והמזרחי, והוקמו בה סניפים של החלוץ ושל ויצו. כמו כן, פעלו בעיירה חסידויות גור, אלכסנדר וטריסק. בעיירה פעלו בית תרבות יהודי ובתי ספר יהודיים. בשנים אלה נמנו בעיירה כ-780 יהודים, מתוך כ-2,340 תושבים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופצצה העיירה בידי מטוסים גרמניים, ורבים מתושביה היהודים ניסו להימלט מזרחה, אך בשל ניתוק הדרכים, נאלצו לשוב אליה. ב-4 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ובו ביום החלו חיילי הורמכט להתעלל ביהודי המקום, תוך גזיזת זקנים, ולחטוף יהודים לעבודות כפייה. ב-11 בנובמבר 1939, לאחר סיפוח האזור לרייך השלישי, צוו יהודי העיירה להתרכז בכיכר המרכזית בה, ואנשי משטרה גרמנים העלו אותם על עגלות, וגירשו אותם מן העיירה. יהודי העיירה הגיעו לערים מלאווה, צ'חאנוב ופלונסק, ומקצתם לוורשה, וגורלם במקומות אלו היה כגורל יתר היהודים בהם. מקהילת העיירה שרדו את השואה בודדים.