ארצ'יבלד דיקסון

ארצ'יבלד דיקסון
Archibald Dixon

לידה	2 באפריל 1802 מחוז קאסוול, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
פטירה	23 באפריל 1876 (בגיל 74) הנדרסון, קנטקי, ארצות הברית
מקום קבורה	Fernwood Cemetery
מדינה
מפלגה	המפלגה הוויגית
חתימה
חבר בית הנבחרים של קנטקי 1830–1833 (כ־3 שנים)
1840–1843 (כ־3 שנים)
חבר הסנאט של קנטקי 1836–1840 (כ־4 שנים)
סגן מושל קנטקי ה־13 4 בספטמבר 1844 – 6 בספטמבר 1848 (4 שנים) תחת מושל קנטקי ויליאם אוסלי
סנאטור מטעם מדינת קנטקי 1 בספטמבר 1852 – 3 במרץ 1853 (184 ימים) → ג'ון קריטנדן דייוויד מריוות'ר ←

ארצ'יבלד דיקסון (באנגלית: Archibald Dixon‏; 2 באפריל 1802 – 23 באפריל 1876) היה פוליטיקאי אמריקאי, אשר כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת קנטקי. הוא ייצג את המפלגה הוויגית בשני בתי המחוקקים של קנטקי, ונבחר לסגן המושל ה־13 של המדינה בשנת 1844, תחת המושל ויליאם אוסלי . בשנת 1851 היה מועמד המפלגה הוויגית למשרת המושל, אך הפסיד לעורך דינו לשעבר, לזרוס פאוול.

דיקסון ייצג את מחוז הנדרסון בוועידת החוקה של קנטקי בשנת 1849, ושם פעל להבטיח כי חוקת המדינה החדשה (1850) תכלול הגנות נרחבות על רכוש של בעלי עבדים. מאוחר יותר נבחר בידי האספה הכללית של קנטקי להשלים את כהונתו של הנרי קליי בסנאט של ארצות הברית, וכיהן בסנאט בין 1 בספטמבר 1852 ל־3 במרץ 1855. בתקופת כהונתו הקצרה השיג הישג פוליטי משמעותי — הוא שכנע את הסנאטור סטיבן דאגלס לכלול בחוק קנזס נברסקה סעיף שביטל במפורש את איסור העבדות שנקבע ב"פשרת מיזורי" צפונית לקו רוחב 36°30'.

למרות דעותיו התומכות בעבדות, דיקסון נותר נאמן לאיחוד בתקופת מלחמת האזרחים. הוא ייצג את מדינתו בכמה כנסים שניסו למנוע את המלחמה עוד לפני פריצתה. בשנת 1864 הצטרף למושל קנטקי תומאס א. בראמלט לפגישה עם הנשיא אברהם לינקולן, במחאה על גיוס עבדים משוחררים לצבא האיחוד בקנטקי. דיקסון נפטר ב־23 באפריל 1876.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

דיקסון נולד סמוך לעיירה רד האוס, במחוז קאסוול שבקרוליינה הצפונית, ב־2 באפריל 1802. הוא היה בנם של הקפטן ווין דיקסון ורבקה הארט דיקסון. גם אביו וגם סבו נלחמו במלחמת העצמאות האמריקאית — אביו התגייס בגיל שש־עשרה. סבו, קולונל הנרי דיקסון, נולד בסקוטלנד ב־1729 והיגר לאמריקה כילד בשנת 1739. הוא נודע באומץ לבו בקרב קמדן, אך נהרג בקרב יוטו ספרינגס.

בשנת 1805 איבד אביו את כל רכושו והמשפחה עברה להנדרסון שבקנטקי. ארצ'יבלד התחנך בבית על ידי אמו ולמד בבתי הספר המקומיים. בשנת 1822 החל ללמוד משפטים במשרדו של עורך הדין ג'יימס הילייר, והוסמך לעריכת דין ב־1824. הוא פתח משרד עצמאי בהנדרסון והתפרסם כסנגור מוכשר, שייצג לקוחות גם באינדיאנה וגם בקנטקי.

ב־1834 נישא לאליזבת קייבל, ונולדו להם שישה ילדים. אחת מבנותיו, רבקה הארט דיקסון, נישאה לג'ון בראון , לימים מושל קנטקי. בת אחרת, סוזן בל דיקסון, נישאה לקאת'ברט פאוול , חבר קונגרס מווירג'יניה. אחד מבניו, הנרי, נבחר לסנאט של קנטקי, ובן אחר, ארצ'יבלד הבן, היה רופא מכובד בהנדרסון.

לאחר מותה של אליזבת בשנת 1852, נישא דיקסון בשנית לסוזן פיצ'י בוליט, נכדתו של סגן המושל הראשון של קנטקי, אלכסנדר סקוט בוליט, ונכדתו מצד האם של ד"ר תומאס ווקר, הסוקר הראשון של אדמות קנטקי. לזוג נולדו ילדים נוספים.

קריירה פוליטית

בשנת 1830 נבחר דיקסון לבית הנבחרים של קנטקי, וכיהן שלוש תקופות רצופות עד 1833. לאחר מכן שב לעסוק בעריכת דין, וב־1835 שיתף פעולה עם עורך דינו לשעבר לזרוס פאוול. בין 1836 ל־1840 ייצג את מחוזות הנדרסון, דייוויס והופקינס בסנאט של קנטקי, וחזר לבית הנבחרים בשנים 1841–1843.

ב־1844 נבחר למועמד הוויגים לתפקיד סגן המושל, לצד המושל ויליאם אוסלי , וניצח בבחירות בפער של למעלה מ־11,000 קולות. בתום כהונתו שקלו הוויגים להעמידו כמועמד למושל, אך העדיפו את ג'ון קריטנדן.

ב־1849 נבחר דיקסון לייצג את מחוז הנדרסון בוועידת החוקה של קנטקי. הוויגים הציעו אותו לתפקיד יושב ראש הוועידה, אך הפסיד לדמוקרטי ג'יימס גתרי. דיקסון, שהיה בעל עבדים גדול, הגיש הצעות רבות לשמירה על זכויות בעלי העבדים. בין היתר טען כי רכוש בעבדים הוא רכוש לכל דבר, שהזכות לרכוש עליונה על כל חוקה, וכי למדינה רפובליקנית אסור לשלול בעלות חוקית על רכוש. רעיונותיו אומצו כולם בסופו של דבר בחוקת קנטקי של 1850.

בבחירות למשרת המושל בשנת 1851 היה שוב מועמד הוויגים, מול יריבו וחברו לשעבר לזרוס פאוול. שניהם ניהלו מסע בחירות חברי ומתורבת, אך מועמד נוסף, קסיוס מרסלוס קליי, שהתנגד לעבדות, לקח מהוויגים אלפי קולות — ודיקסון הפסיד בהפרש קטן.

כהונתו בסנאט

בדצמבר 1851 הודיע הסנאטור הנרי קליי על התפטרותו הצפויה, שתיכנס לתוקף ב־1 בספטמבר 1852. הוא עשה זאת בזמן שהאספה הכללית של קנטקי הייתה בכינוס, כדי להבטיח שמחליפו ייבחר מקרב הוויגים. האספה הכללית בחרה בדיקסון ברוב של 71 מול 58 קולות.

עם זאת, קליי נפטר ביוני 1852, וכתוצאה מכך מינה המושל הדמוקרטי לזרוס פאוול את דייוויד מריוות'ר לתפקיד באופן זמני עד ספטמבר. לאחר ויכוח ממושך בסנאט הוסכם כי דיקסון ייכנס לתפקיד בדצמבר 1852, והוא כיהן עד סיום כהונתו של קליי ב־1855.

במהלך כהונתו התעוררה הסוגיה של קבלת טריטוריית נברסקה לאיחוד, ובעיקר השאלה האם יותר בה לקיים עבדות. לפי פשרת מיזורי, העבדות נאסרה בשטח זה, ולכן המדינות הדרומיות התנגדו. הסנאטור סטיבן דאגלס ניסה להציע פשרה שלפיה תושבי הטריטוריה יכריעו בעצמם. דיקסון טען שההצעה חסרת משמעות כל עוד איסור העבדות קיים, והציע תיקון לחוק שיבטל בפירוש את סעיף פשרת מיזורי שאסר עבדות צפונית לקו רוחב 36°30'.

לאחר שיחה ישירה ביניהם השתכנע דאגלס, ובמילותיו: ”בחיי, אדוני, אתה צודק. אכניס זאת לחוק, אף שאני יודע שיתעורר מזה סערה נוראה.” כך נוספה הצעתו של דיקסון לנוסח הסופי של חוק קנזס נברסקה, שנחתם בידי הנשיא פרנקלין פירס ב־30 במאי 1854.

בערוב ימיו

דיקסון כיהן כנשיא חברת הרכבת הנדרסון–נאשוויל ב־1852–1853.

עם התקרבות מלחמת האזרחים תמך באיחוד, אם כי בניו נטו לצד הקונפדרציה. בנובמבר 1860 כינס אספה ציבורית במחוז הנדרסון, שבראשה עמד, ובה התקבלו החלטות התומכות באחדות המדינה.

ב־1861 השתתף בכנסים שעסקו במניעת מלחמה ובקביעת מדיניות נייטרלית לקנטקי. בהמשך, במרץ 1864, נסע עם המושל תומאס א. בראמלט והתובע הכללי ג'ון מרשל הרלן לוושינגטון, שם מחו בפני הנשיא אברהם לינקולן על גיוס עבדים משוחררים לצבא האיחוד. לבסוף הוסכם שהגיוס יתבצע רק במקרה של מחסור במתנדבים לבנים – פשרה סמלית בלבד.

לאחר סיום המלחמה פרש דיקסון מהחיים הציבוריים. הוא נפטר בהנדרסון ב־23 באפריל 1876 ונקבר בבית העלמין פרנווד שבעיר.

העיר דיקסון בקנטקי, נקראת על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארצ'יבלד דיקסון בוויקישיתוף

• ארצ'יבלד דיקסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ארצ'יבלד דיקסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ארצ'יבלד דיקסון42205245Q4786289