הצפת העולם בדור אנוש
הצפת העולם היא מאורע שהתרחש בדורו של אנוש, נכדו של אדם הראשון, ומופיע בספרות חז"ל. המאורע הגיע כעונש על חטאי הדור ובראשם ראשית העבודה הזרה.
חטא דור אנוש
בספר בראשית נאמר: ”וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'” (בראשית, ד', כ"ו). הביטוי הסתום "הוחל לקרוא בשם ה'" זכה לפרשנויות שונות. רבים מפרשני הפשט הסבירו את המילה "הוחל" מלשון התחלה, כלומר שבדורו של אנוש בני האדם החלו להתפלל[1] אולם, במסורת חז"ל פירשו את הפסוק שבדורו של אנוש החלו בני האדם לעבוד עבודה זרה.[2] לפי הסבר זה, יש שפירשו שהחלו לקרוא לדברים אחרים בשמו של ה', ולעבוד אותם, ואחרים הסבירו את המילה מלשון חול וחילול, כלומר שבימי אנוש חולל שם ה' בכך שעבדו עבודה זרה[3], או לשון ביטול, שהתבטלה אז הקריאה בשם ה'[4].
הרמב"ם בפתיחת הלכות עבודה זרה במשנה תורה[5] מתאר את השתלשלות החטא בעבודה זרה: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים.[6] וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והא-ל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד... כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה."
ובפירוש הרא"ש על התורה כתב שאנוש ברא גולם והיה בו חיות, וטעו אחריו שהוא אלוקים[7].
על פי פרשנות זו, מפרשים חז"ל גם את מעשיהם של יבל ויובל, תובל קין ונעמה, בני למך בן מתושאל, כעיסוק בעבודה זרה.[8][9]
ב'תוספת' בילקוט שמעוני,[8] נכתב שחטאו גם בגילוי עריות וברצח.[10]
יש שפירשו שהתחילו להשבע לשקר לשון 'לא יחל דברו'[11][12].
הצפת העולם
בתנ"ך הוזכר פעמיים הביטוי "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ",[13] ודרשו על כך שפעמיים עלה הים והציף את העולם. (בנוסף לאסון המבול)[14].
בספר בראשית, פרק ו', פסוק ד' מוזכרים החטאים שהביאו למבול: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם", רש"י בפירושו למילים "וגם אחרי כן" כותב כך:
"וגם אחרי כן - אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם".[15]
בבראשית רבה נחלקו התנאים עד היכן הוצף הים בכל אחת מהפעמים, ומוזכרות שלוש שיטות בעניין זה.
"ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשנייה?
רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד עכו ועד יפו. ובשנייה עלה עד כפי ברבריאה.
רבי חנניא ורבי אחא בשם רבי חנינא: בראשונה, עד כפי ברבריאה. ובשנייה, עד עכו ועד יפו,[16] הדא הוא דכתיב (איוב לח): ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך.
עד פה תבא ולא תוסיף, עד עכו תבא ולא תוסיף. ופה ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך.
רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר: בראשונה, עלה עד קלבריאה. ובשנייה, עד כפי ברבריאה.".[14]
רד"ל בהגהתו למדרש רבה כותב שכפי ברבריאה מתייחס למצר גיברלטר (פי מרוקו בה היו שבטים ברבריים או צפון אפריקה – ברבריה) לדבריו המדרש מפרש שאז האוקיינוס האטלנטי עלה ויצר את הים התיכון.
דבר ההצפה מוזכר פעמים רבות במדרשים.[17]
בסוף תקופת הראשונים צוטט מדרש האומר שה' לא נפרע מחוטאי דור אנוש עד דור המבול.[18]
רבי יעקב בן עטיה בספר הישר[19] מעתיק את האגדה וכותב שנהר גיחון התפשט על העולם והשמיד את עובדי העבודה זרה.
בנוסף להצפת העולם, ב"תוספת" לילקוט שמעוני מובאים שני שינויים נוספים שנעשו בדור אנוש כעונש חטאיהם: העולם, שעד אז היה מישורי, השתנה ונוצרו ההרים; בני האדם, שעד אז היו גבוהים מאד, נעשו נמוכים.[8] מקורות נוספים קושרים לחטא דור אנוש גם את המסורת על ירידת המלאכים שמחזאי ועזאל לעולם, שהובילה לחטא בני האלקים.
בפיוט הקדום
רוב הפיוטים הקדומים לפרשות השבוע ולסדרים התמקדו בפסוקים הראשונים של הפרשה או הסדר, ולכן לא נכתבו פיוטים המתייחדים לנושא חטא דור אנוש ועונשו.[20] למרות זאת, בפיוטים העוסקים בתולדות העולם ובסדר הדורות, ובראשם בפיוטי סדר העבודה שנהוג לפתוח אותם בתיאור בריאת העולם ותולדותיו, נהגו פייטנים רבים להזכיר בפירוש גם את הצפת העולם בדורו של אנוש, למשל:
- לְהַכְעִיסְךָ אֵ-ל הֵחֵל דּוֹר אֱנוֹשׁ, לְהָמִיר כְּבוֹדְךָ וְלִקְרֹא בְּשֵׁם אֱלִיל. לַיָּם חוֹל שַׂמְתָּ חֹק לֹא יַעֲבֹר, קְרָאתוֹ לְאַבְּדָם תְּמוּר קָרְאוּ בְשֵׁם. - יוסי בן יוסי[21]
- זָמְמוּ וְהֵחֵלּוּ דוֹר עֲקַלְקַלּוֹת, לְהָמִיר בְּשֵׁם אֱלִיל שֵׁם אֵ-ל אֶחָד. זַעַף מַיִם עֲצֻרִים עֲלֵיהֶם קָרָא, פָּרְצוּ גְבוּלָם וַיַּהַפְכוּ אָרֶץ. זֵכֶר תִּקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבִיד מֵאָרֶץ, וְשָׁטַף יְסֹדֵי סְפִיחֵי עֲפַר־אָרֶץ. - יוסי בן יוסי[22]
- וְנִמְצָא דוֹר שְׁלִישִׁי דָּחוּף מִבְּנֵי אָדָם, כְּהוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. - רבי אלעזר בירבי קליר[23]
- חַי קָרָא לַיָּם וְהֶאֱבִיד בּוֹגְדִים, חֵלֶף קָרְאוּ לֶאֱלִיל וְלֹא לָאֵ-ל. - יוחנן הכהן ברבי יהושע[24]
- צוּרַת תַּעְתּוּעִים רֵאשִׁית חַטַּאת שְׁלִישִׁי, צָפוּ מַיִם צִפְצֵף עוֹלָם שְׁלִישׁוֹ. - רבי שלמה הבבלי[25]
- חָלוּ שָׁלִישִׁים קְרֹא בְשִׁמְךָ לַסֶּמֶל, חֵיל נוֹזְלִים קָרָאתָ וּשְׁטָפוּם וְאָבָדוּ. - רבי משולם בן קלונימוס[26]
- פָּרִיצֵי שְׁלִישִׁים הֵחֵלּוּ לִמְעֹל, פְּסִילִים הִמְלִיכוּ וַיִּפְרְקוּ עֹל, פָּרַצְתָּ בַעֲדָם גָּדֵר מִלִּנְעֹל, פָּשַׁט רַהַב לְבָלְעָם בִּשְׁאוֹל. - רבי משולם בן קלונימוס[27]
- שְׁלִישִׁים פָּתְחוּ רַאשׁוֹן לְקַלְקֵל, אָצוּ סְלוֹל אֹרַח לְעַקֵּל, שֵׁם אֵ-ל בֶּאֱלִיל לְהָקֵל. הַעַל פָּרְצוּ גֶּדֶר עוֹלָם, פָּרַץ מֵי הַיָּם בִּגְבוּלָם, וְשִׁטְּפָם וְאִבְּדָם מִן הָעוֹלָם. הֶרְאָה בָּם דִּין לְדוֹרוֹת, לְבִלְתִּי פְלוֹחַ לְכָל יְצִירוֹת, כִּי אִם לְקוֹרֵא הַדּוֹרוֹת. - רבי משה בן קלונימוס[28]
- חֵקֶר טֶרֶף לֹא חָרַץ, לְדוֹר עוֹבְדֵי תֶרֶף, טָעוּ וְעָלֵימוֹ יָם פָּרַץ, אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף. - רבי יוסף אבן אביתור[29]
בהקשר זה רבי אפרים מבונא מספר: רבינו גרשם הקשה לרבינו שמעון, והלא פסוק אז הוחל לקרוא בשם ה' ופסוק הקורא למי הים וישפכם נדרש בבראשית רבה על דור אנוש. איך יסדתה אתה על דור המבול?! ושמעתי שיסד רבינו גרשם חרוזה אח[ר]ת במקומה ולא ראיתי עד הנה.[30]
מדובר על הקטע הבא: שְׁטוּפֵי זַעַם נִשְׁכְּחֵי רֶגֶל / הָהְפַּךְ עֲלֵיהֶם בַּלָּהוֹת לְגַלְגֵּל / כְּהוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם אֱלִיל וּלְרַגֵּל. מָרוֹם קָרָא לְמֵי הַיָּם / וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם פָּתַח בַּעְיָם / וַיִּמַח יְקוּמָם בְּשֶׁטֶף דָּכְיָם. עֲלֵיהֶם סִדְרֵי בְרֵאשִׁית נִשְׁתַּנּוּ / בְּשַׁחֲתָם אֶת דַּרְכָּם נִתְגַּנּוּ / בָּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבָרוֹתְחִין נִדּוֹנוּ. רבנו גרשום הקשה שהפיוט מדבר בתחילתו על אנוש - "הוחל לקרא" ובהמשך עובר למבול - ארובות השמים.[31]
הערות שוליים
- ↑ כך למשל בפירוש האבן עזרא שם וברשב"ם הוסיף שעשו כן מחמת הצרות שנתחדשו עליהם, וראו את דברי רלב"ג שהקשה על פירוש זה. לפירוש אחר על דרך הפשט ראו דברי רבי יוסף בכור שור.
- ↑ בראשית רבה, פרשה כ"ג, פסקה ז'; מכילתא, מסכתא דבחדש, פרשה ו; ספרי דברים, פיסקא מג, ועוד.
- ↑ ראו דיון נרחב בדברי רד"ק בפירושו לפסוק.
- ↑ חזקוני על ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק א', הלכות א'–ב'
- ↑ כך כנראה גירסתו בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'
- ↑ פירוש הרא"ש על התורה על ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו
- ^ 8.0 8.1 8.2 ילקוט שמעוני, פרשת בראשית, רמז מז, עמ' 165–166
- ↑ בראשית רבה, פרשה כ"ג, פסקה ג'.
- ↑ רשב"ש מוירצבורג מספר רק על גלוי עריות, ראו בתוספותיו לפירוש רש"י לתורה מהדורת יעקב ישראל סטל, ירושלים תשפ"ג, עמ' כח
- ↑ ספר במדבר, פרק ל', פסוק ג'
- ↑ דעת זקנים על ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו
- ↑ ספר עמוס, פרק ה', פסוק ח', פרק ט', פסוק ו'.
- ^ 14.0 14.1 בראשית רבה, פרשה כ"ג, פסקה ז'
- ↑ רש"י על ספר בראשית, פרק ו', פסוק ד', ד"ה "וגם אחרי כן".
- ↑ רבי בצלאל שטרן (בצל החכמה ב יב) מבאר שהיה קודם לכן ימה קטנה אך היא התשפטה עד האוקיינוס
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ו', הלכה ב'; שמות רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז'; תרגום יונתן שמות טו א; ספרי עקב מ"ג; מכילתא יתרו ו לא; תנחומא יתרו אט"ז, מדרש תנאים דברים ה ז, לב יז; ילקוט שמעוני עמוס תקמד
- ↑ רבי אליהו די וידאש, ראשית חכמה, שער הענוה פ"ד, בשם ס' מנורת המאור לר' ישראל אנקווה
- ↑ משה הלל, מגילות קוצ'ין, ירושלים: אהבת שלום, תשע"ז, עמ' 32 הערה 15
- ↑ שולמית אליצור, שירה של פרשה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ט, עמ' 18
- ↑ סדר העבודה אתה כוננת עולם ברב חסד
- ↑ סדר העבודה אזכיר גבורות אלוק
- ↑ סדר עולם בארץ מטה ורעשה, קדושתא לשבועות
- ↑ סדר העבודה אזכר סלה לשם פה לאדם
- ↑ סדר העבודה אדרת תלבושת
- ↑ סדר העבודה אמיץ כח
- ↑ סדר העבודה אשוחח נפלאותיך צור עולמים
- ↑ אימת נוראותיך, קדושתא לאחרון של פסח
- ↑ סדר העבודה אל אלקים בך יצדקו צדוק
- ↑ א"א אורבך, מבוא לערוגת הבשם, ח"ד, הוצאת מקיצי נרדמים תשכ"ג, עמ' 41. לדיון בקטע ראו: אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, הוצאת מאגנס תשמ"א, עמ' 96
- ↑ סידור/נוסח אשכנז/פסח/שחרית יום ז
הצפת העולם בדור אנוש42075800