אנוש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


אֱנוֹשׁ הוא אישיות מהתנ"ך; נכדם של אדם וחוה,[1] בנו של שת ואביו של קינן. סך ימי חייו 905 שנים.

אנוש נולד בשנת רל"ה למניין בריאת העולם (3526 לפנה"ס). בגיל 90 הוליד את בנו קינן. ונפטר בשנת- א'ק"מ (2621 לפנה"ס). שת מייצג את הדור השני ועוד בחייו בשנת א'נ"ו נולד צאצאו נח המייצג את הדור העשירי לאדם הראשון.

בעברית המונחים בן אנוש ואנושות נגזרים מהיותו של אנוש, אב קדמון משותף לכל בני האדם.

בספר בראשית נאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו)". הפרשנים מסבירים שאז החלו לעבוד עבודת אלילים והמילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", ההפך מקדושה.

וכך מסביר הרמב"ם:

א בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.

ב כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודה זרה.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק א', הלכות א-ב


אסונות הטבע בדורו של אנוש

המדרשים מייחסים לדורו של אנוש כל מיני שינויי טבע חריגים ובמיוחד מציינים כי בימיו הוצף שליש מהעולם.

בתנ"ך הוזכר פעמיים הביטוי "הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה` שְׁמוֹ"[2], ודרשו על כך שפעמיים עלה הים והציף את העולם. (בנוסף לאסון המבול)[3].

וכך כותב רש"י בפירושו למילים "וגם אחרי כן":

"וגם אחרי כן - אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם".[4]

נחלקו התנאים במדרשים עד היכן הוצף הים בכל אחת מהפעמים, ומוזכרות במדרשים כ-שלוש שיטות בעניין זה.

"ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשנייה? רבי יודן ורבי אבהו ור"א בשם רבי חנינא: בראשונה עלה עד עכו ועד יפו. ובשנייה עלה עד כפי ברבריאה.

רבי חנניא ורבי אחא בשם רבי חנינא: בראשונה, עד כפי ברבריאה. ובשנייה, עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח): ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך. עד פה תבא ולא תוסיף, עד עכו תבא ולא תוסיף. ופה ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך.

רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר: בראשונה, עלה עד קלבריאה. ובשנייה, עד כפי ברבריאה.".[5]

במדרש רבה לספר בראשית נאמר: "ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חולין למזיקין."[6]

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, פרק ה', פסוקים ו'-י"א; ספר דברי הימים א', פרק א'.
  2. ספר עמוס, פרק ה', פסוק ח', פרק ט', פסוק ו'.
  3. מדרש בראשית רבה פרשה כג' י"א.
  4. פירוש רש"י לספר בראשית, פרק ו', פסוק ד', ד"ה "וגם אחרי כן".
  5. מדרש בראשית רבה, פרשה כ"ג, ז'".
  6. מדרש רבה ספר בראשית, פרשה כג' ט'.



  1. 1.0 1.1 הקו המקווקו מסמן שמקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא בספר בראשית.
  2. יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.