החברה המרכזית לייצור משקאות קלים
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| מייסדים | אברהם פיינברג |
| תקופת הפעילות | 1968–הווה (כ־57 שנים) |
| חברות בנות |
מחלבות טרה משק צוריאל יקב תבור נביעות מבשלות בירה ישראל פריגת |
| משרד ראשי | בני ברק |
| שליטה בחברה | דודי ורטהיים |
| ענפי תעשייה | תעשיית המזון |
| מוצרים עיקריים | משקאות קלים, בירה, יין, מוצרי חלב, מים מינרלים |
| נשיא | יורם שגיא |
| מנכ"ל | ניר לוינגר |
| עובדים | 4,700 |
החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, הידועה גם בשם המקוצר "החברה המרכזית למשקאות"[1] או כ"קוקה-קולה ישראל", היא יצרנית ומשווקת וכן הזכיינית הבלעדית בישראל של חברת קוקה-קולה ובירות שונות כגון טובורג וקרלסברג, ומחזיקה במספר חברות מזון ומשקאות נוספות. החברה הוקמה בשנת 1968 והיא מעסיקה בה ובחברות-הבת שלה כ-4,700 עובדים. לחברה החזקות בחברות נוספות, שהבולטת בהן היא חברת "שידורי קשת"[2].
המפעל הראשי של החברה ומשרדיה שוכנים בבני ברק.
היסטוריה
ניסיון ראשון להקמה
חברת קוקה-קולה היא חברה לייצור משקאות קלים, שנוסדה באטלנטה, ארצות הברית בשנת 1892. מוצר הדגל שלה הוא המשקה קוקה-קולה. החל מתחילת המאה ה-20 היא החלה בהתרחבות מחוץ לארצות הברית והקמת מפעלים ברחבי העולם, בעיקר בקנדה ואמריקה הלטינית[3]. בסוף שנת 1949 הודיעה החברה על כוונתה להקים מפעל בישראל, אך מיד החל מאבק של יצרני המשקאות בישראל נגד הקמת המפעל, בטענה כי יפגע בתעשייה המקומית[4]. בפברואר 1950 הודיעה כי רכשה שטח ברמת גן להקמת המפעל[5], אך היא לא החלה בהקמתו. בתחילת 1953 התאגדו יצרני המשקאות בישראל והחלו בקמפיין נגד הקמת מפעל "קוקה קולה"[6]. מאבק, דומה ניהלו יצרני משקאות באירופה באותה תקופה נגד חדירת המשקה[7]. במקביל חברת קוקה-קולה החלה לתבוע יצרנים ישראלים שהשתמשו בשם "קולה" (לאחר שרשמה את "קוקה־קולה" בישראל כסימן מסחר); את החברה של האחים יוסף ויצחק רובננקו שייצרה משקה בשם "רובה קולה"[8][9], ואת חברת ויטה שייצרה משקה בשם "ויטה קולה"[10]. למרות שקיבלה את אישור שר האוצר הראשון של המדינה, אליעזר קפלן להקמת המפעל, היא החליטה לבטל את התוכנית[11]. עם זאת, בסוף מלחמת סיני ועד הנסיגה מרצועת עזה וסיני במרץ 1957, היה "קוקה-קולה" זמין בישראל ממפעל החברה באל-עריש[12].
חברת קוקה-קולה והחרם הערבי
בשנת 1951 עברה במליאת הליגה הערבית החלטה כלכלית-פוליטית כי מדינות ערב לא יקיימו יחסים כלכליים עם חברות המקיימות קשרים כלכליים עם מדינת ישראל. החלטה זו, שכונתה "החרם הערבי", היוותה מכה קשה לכלכלתה הצעירה של מדינת ישראל. בשנת 1957 נכנעה חברת קוקה-קולה לחרם והודיעה על ניתוק היחסים המסחריים עם ישראל[13]. בתגובה החלו פעילי ברית הציונים הרוויזיוניסטים בארצות הברית בקמפיין לחרם נגדי[13][14]. עם זאת בשנת 1960 הודיעה המפעל למיצים ושימורים "פרימן" כי משקה שהוא מייצר בשם "פרימה־קול" מיוצר מתמציות "קוקה קולה" שרכש מחברת קוקה קולה, אך החברה לא נתנה לו אישור להשתמש בשם המותג[15]. באותה שנה טען מפעל "אביר" של מבשלת שיכר לאומית כי קיבל זיכיון לייצור המשקה[16]. במרץ 1961 הגישה חברת קוקה-קולה תביעה נגד "טמפו משקאות" על פגיעה בסימן המסחר, לאחר שהשיקה משקה בשם "טמפו קולה"[17]. התביעה הסתיימה בפשרה ש"טמפו" התחייבה לא להשתמש בשום סימן רשום של "קוקה קולה" ולכתוב על האריזה "קולה" בכתיב שונה באותיות לטיניות, "Kola" במקום "Cola"[18].
באוקטובר 1964, הודיעה נשיא חברת קוקה קולה, בתגובה לפניית הליגה נגד השמצה, כי הוא לא נכנע ללחצי החרם הערבי, אך החליטה לא לפעול בישראל מסיבות מסחריות[19]. באפריל 1966 התפרסמו שוב ידיעות כי קוקה קולה נכנעה לחרם הערבי, לאחר שנסוגה מהסכמתה לתת זיכיון להקמת מפעל בישראל[20][21]. החברה הכחישה כניעה לחרם וטענה שההחלטה הייתה בגלל שהשוק בישראל קטן ולא כלכלי[22][23]. החברה חזרה בה מההחלטה תוך זמן קצר, לאחר לחץ כבד שהפעילה יהדות ארצות הברית[24], ונתנה את הזיכיון לקבוצה בראשות איש העסקים היהודי-אמריקאי אברהם פיינברג[25]. במרץ 1967 הודיעה הקבוצה שהמפעל יוקם בבני ברק[26], בניית המפעל החלה באוגוסט 1967[27] והוא החל לפעול במרץ 1968[28].
התפתחות החברה
תחילה ייצרה החברה מוצר אחד בלבד, משקה "קולה-קולה" בבקבוק זכוכית של 250 מ"ל, שהפך תוך זמן קצר למוצר מצליח ופופולרי בישראל, שגרף רווחים גדולים[29]. החברה לא יכלה לעמוד בביקוש והרחיבה את קווי הייצור[30].
בשנת 1990 קנתה החברה את "משקר", חברה להפעלת מכונות אוטומטיות לממכר מזון ומשקאות.
בשנת 1992 נכנסה החברה גם לשוק הבירה בישראל והקימה את "מבשלות בירה ישראל".
ב-1998 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים על החברה כמונופול בתחום המשקאות המוגזים בטעם קולה.
בשנת 2000 החלה החברה לשווק מים מינרליים, במותג "נביעות".
בפברואר 2014 נפתחה חקירה נגד החברה ברשות ההגבלים העסקיים בחשד לניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, בין היתר כדי לדחוק המותג נסטי של מתחרתה אׂסם. לאחר שלוש שנות חקירה, קבעה במרץ 2017 הרשות כי החברה ניצלה לרעה את מעמדה כבעלת מונופולין[31] ובדצמבר 2019 הוטל עקב כך על החברה עיצום כספי בסך 39 מיליון ש"ח[32].
על פי פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מספטמבר 2024, קוקה קולה תשלם מס על תמלוגים בישראל, בהמשך לתביעת רשות המיסים[33].
חברות בת
מבשלות בירה ישראל
ערך מורחב – מבשלות בירה ישראל
בינואר 1992 חתמו "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" ומבשלת הבירה הדנית "קרלסברג" על הסכם לשיתוף פעולה לייצור ושיווק מוצרי הבירה שלה בישראל[34]. על־פי ההסכם הוקם מפעל בבעלות משותפות לייצור הבירה באשקלון, על בסיס ידע של החברה הדנית. עד לפתיחת המפעל ב-1995 יובא מותגי הבירה "קרלסברג" ו"טובורג" מדנמרק[35]. חברת "מבשלות בירה ישראל בע"מ" הוקמה כמיזם משותף בין "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" שהחזיקה 80% מהמניות ותאגיד "קרלסברג" שהחזיק 20%, במטרה ליישם את הסכם שיתוף הפעולה. ביולי 2008 רכשה את חלקה של "קרלסברג" ב"מבשלות בירה ישראל" תמורת 36 מיליון דולר[36].
בנוסף, מב"י היא היבואנית של מותגי הבירה: בלאנק, סומברסבי, גרימברגן, קירין, כמו כן מותג הבירה האירי גינס (כולל מותג-הבת קילקני), והמותג הגרמני וייהנשטפאן. בעבר יבאה גם את: הוגרדן, לף, וסטלה ארטואה של חברת InBev הבלגית.
פריגת
בשנת 1999 רכשה "מבשלות בירה ישראל" 16% ממניות חברת "גת גבעת חיים", יצרנית המותג "פריגת"[37], ב-2002 רכשה עוד 16% מהמניות[38], ובינואר 2008 רכשה עוד 18% והפכה לבעלת השליטה בה[39][40].
IBBL Spirit
בשנת 2002 הוקמה חברת "IBBL Spirit" כחברת הבת של "מבשלות בירה ישראל", העוסקת ביבוא ושיווק משקאות אלכוהוליים, בהם המותגים: וודקה סמירנוף, ג'וני ווקר, ג'ין גורדונס, אפרול, וקמפרי[41]. ב-2005 היא רכשה את השליטה ביקב תבור ונכנסה גם לתחום היין[42].
מחלבות טרה
בשנת 2005 רכשה "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" את מחלבות "טרה", המחזיקות בכ-12 אחוז משוק מוצרי החלב בישראל[43].
בשנת 2007, על מנת להוסיף מגוון מוצרים לחברת החלב "טרה", נרכשו "מחלבות גלעד" ו"משק צוריאל"[44][45].
בשנת 2008 החלה "טרה" בשיווק מוצרי חלב של חברת "מילר"[46].
פעילות בין-לאומית
רומניה
בשנת 1999 הקימה חברת הבת "מבשלות בירה ישראל", בשותפות עם קרלסברג העולמית, את מבשלת הבירה "United Romanian Breweries"[47]. שנה אחר כך רכשה חברת יפ-אורה 20% מהמבשלה[48], וב-2011 רכשה חזרה את חלקה[49]. בנוסף חברת הבת "פריגת" משווקת ברומניה מיצים דרך שותפות עם זכיינית פפסי ברומניה, בה מחזיקה "פריגת" 25% מהמניות. ב-2004 מבשלת הבירה של החברה ברומניה הרחיבה את פעילותה גם לתחום המיצים[50]. ב-2007 נכנסה גם לתחום החלב שהקימה עם חברת מולר העולמית, מיזם משותף לייצור ושיווק המותג מולר ברומניה ובבולגריה[51].
טורקיה
ביולי 2008 רכשה מקבוצת "קרלסברג" תמורת 80 מיליון דולר את יצרנית הבירה השנייה בגודלה בטורקיה, חברת "טובורג טורקיה" שהוקמה ב-1967. בנוסף רכשה את מלוא הבעלות על "מבשלות בירה ישראל"[52]. למבשלה יש נתח שוק של 35% משוק הבירה במדינה והיא פועלת בשיעור רווחיות של כ-26% מסך המכירות[53].
דרום אפריקה
בפברואר 2019 "החברה המרכזית למשקאות" עמדה בראשות קבוצת משקיעים שהגישה הצעת רכש לרכישת חברת "קלובר תעשיות" (Clover Industries) (אנ') מדרום אפריקה. "קלובר" הייתה באותה עת חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך ביוהנסבורג, והצעת הרכש הייתה לפי שווי שוק של כ-350 מיליון דולר[54]. "קלובר" הוקמה ב-1898 והיא חברת מוצרי החלב הגדולה ביותר בדרום אפריקה, היא עוסקת גם בייצור מיצים ומים מינרליים ומעסיקה כ-8,800 עובדים ב-14 מפעלים[55]. העסקה הושלמה באפריל 2019, באמצעות חברת בת בשם "מילקו", שהוקמה לצורך העסקה[56].
מדינות נוספות
בעשור הראשון של המאה ה-21 החברה החלה לפעול גם במספר מדינות נוספות במזרח אירופה, בהן בולגריה ואלבניה[57], אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 יצאה מפעילות בשווקים אלו[58].
בעלי עניין
בעת הקמת החברה בעלי המניות כללו את אברהם פיינברג, קבוצת משקיעים בראשות זכיין יהודי של קוקה-קולה ממיאמי שהיה בבעלותו 16 מפעלים לייצור המשקה[29] ו"החברה הישראלית המרכזית למסחר והשקעות" שהחזיקה בשליש מהמניות[59]. בהמשך שני העובדים הבכירים של החברה, עמי בראון שהיה מנכ"ל עד 1973, ומוזי ורטהיים, שהיה מנהל המכירות ואחר כך מנכ"ל ונשיא החברה, קיבלו מניות בחברה[60].
ב-1972 רכשו פיינברג ושאר המשקיעים את חלקה של "החברה הישראלית המרכזית למסחר והשקעות"; מאחר שהייתה חברה ציבורית והייתה אמורה לפרסם נתונים על רווחיות פעילות "קוקה-קולה" בדוחות הכספיים שלה, הם ביקשו למנוע זאת[61]. בשנות ה-80 פרץ סכסוך בין פיינברג ושאר המשקיעים שהאשימו אותו במעילה[62]. הוא רכש את חלקם של שאר בעלי המניות למעט מוזי ורטהיים[60].
לאחר מותו של אברהם פיינברג המשיכו תחילה יורשיו להחזיק במניות החברה[63], אך ב-2001 מכרו אותם למוזי ורטהיים שמאז החזיק ב-100% מהמניות[64]. ורטהיים בחר בבנו דודי כממשיך דרכו העיקרי, וב-2012 העביר לידיו 63% ממניות החברה; לבתו דרורית העביר את 37% הנותרים[65].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים- אימפריית המשקאות התוססת של מוזי ורטהיים, באתר גלובס, 25 ביולי 2008
- שלומית לן, שני מוזס, "צריך להבין שלייבא גבינה מפולין זה לייבא אבטלה לארץ", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2018
יובל מלחי, פרק 286: החרם היהודי על קוקה-קולה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 30 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ↑ ראו למשל בידיעה הבאה: "כהוקרה על תפקודכם המסור בתקופת המלחמה": החברה המרכזית למשקאות מעניקה לעובדיה מענק מיוחד, באתר ישראל היום, 14 בינואר 2025
- ↑ מיכאל רוכוורגר, קרב המיליארדים של האחים ורטהיים יכול היה להיות סדרה מצוינת בקשת, באתר TheMarker, 8 במאי 2023
- ↑ משה יקיר, "אהבת עולם - נוסח אמריקה", הצופה, 30 ביוני 1950
- ↑ יצרני המיצים מתנגדים לתעשית קוקה קולה, הבוקר, 19 באוקטובר 1949
"דוגמה" להשקעות ־־ וחברת "קוקה־קולה", קול העם, 8 במרץ 1950
חיינו הכלכליים - מלחמת המשקאות, הארץ, 1 במרץ 1950 - ↑ "קוקה קולה" ו"מי ווישי" ברמת־גן, מעריב, 19 בפברואר 1950
- ↑ "קוקה קולה" האמריקאי מאיים בשיתוק תעשיית המשקאות הקלים בארץ, קול העם, 28 בינואר 1953
יצרני משקאות קלים נגד קוקה קולה, על המשמר, 27 בינואר 1953
כנוס יצרני משקאות קלים מזהיר מפני חדירת קוקה קולה, הצופה, 27 בינואר 1953 - ↑ ראיתי שמעתי - הלאה קוקה קולה, הארץ, 2 בפברואר 1953
- ↑ "קוקה קולה" נגד רובננקו, הארץ, 16 באוקטובר 1953
- ↑ קוקה־קולה נגד רובה-קולה, דבר, 16 באוקטובר 1953
משפט "קוקה קולה" רובננקו, שערים, 18 באוקטובר 1953 - ↑ "קוקה־קולה" זכתה, הארץ, 1 ביולי 1954
- ↑ המשקאות *הלאומיים* של ישראל - "קוקה קולה" גורש, הארץ, 4 ביוני 1956
- ↑ ביקור חטוף בישראל "השלישית", חרות, 30 בנובמבר 1956
צבי קסלר, עם הרמטכל לחזית, חרות, 11 בנובמבר 1956 - ^ 13.0 13.1 ארצ'ה הירשברג, הצה"ר בארצות הברית פתח בחרם נגד - זוכר את אשתר עשתה לך "של ....., חרות, 10 בדצמבר 1957
- ↑ חרם נגדי על "קוקה קולה", למרחב, 14 באפריל 1966
- ↑ קוקה קולה" בשינוי שם, דבר, 17 ביולי 1960
- ↑ ביח"ר "אביר" ייצר "קוקה קולה", דבר, 23 ביוני 1960
- ↑ <קוקה קולה> הגישה תביעה נגד <טמפו>, הארץ, 6 במרץ 1961
"קוקה קולה" תובעת למשפט את "טמפו", למרחב, 6 במרץ 1961 - ↑ חברת "קריסטל" מצדיקה עמדתה של "קוקה קולה", דבר, 15 באפריל 1966
"טמפו" מכחישה טענות "קוקה קולה", הארץ, 15 באפריל 1966 - ↑ "קוקה קולה" לא נכנעה לחרם הערבי, על המשמר, 30 באוקטובר 1964
נשיא "קוקה קולה" לא ניכנע לחרם, למרחב, 29 באוקטובר 1964 - ↑ "קוקה קולה" לא תשווק בישראל, הארץ, 6 באפריל 1966
- ↑ תובע מקוקה קולה זכות לשווק מוצריה בישראל, הארץ, 18 באפריל 1966
- ↑ שלמה שפיר, "קוקה קולה" נכנעה לחרם, דבר, 10 באפריל 1966
- ↑ מנהל "קוקה קולה" מכחיש כניעה לחרם הערבי, הארץ, 14 באפריל 1966
סט"א, "קוקה קולה החליטה לא לשווק בישראל, למרחב, 6 באפריל 1966 - ↑ "קוקה קולה" הסכימה לפתוח בעסקים בישראל בעקבות תגובה נזעמת של יהודי ארה"ב, מעריב, 17 באפריל 1966
ידונו בארה"ב בהטלת חרם על משקאות <<קוקה קולה>> בגלל סירובה למכור מוצריה בישראל, הארץ, 10 באפריל 1966 - ↑ אלי אייל, "קוקה קולה" נתנה זכיון להקמת מפעל בישראל חב' משותפת לבנק יהודי ומשקיעים ישראליים, הארץ, 17 באפריל 1966
- ↑ מפעל "קוקה קולה" יוקם בבני־ברק, דבר, 19 במרץ 1967
- ↑ יאיר קוטלר, הוחל בבניית קוקה קולה בבני ברק-יופעל ב־1968, הארץ, 29 באוגוסט 1967
- ↑ תיבת "קוקה קולה" ראשונה מתוצרת הארץ נמסרה לאשכול, הארץ, 29 במרץ 1968
מחר יוחל בשיווק "קוקה קולה", הארץ, 31 במרץ 1968 - ^ 29.0 29.1 יגאל לביב, טוב יותר עם קוקה־קולה? יצרני משקים קלים אינם מודאגים מהצלחת קוקה קולה? השוק מתרחב מהר, הארץ, 28 ביוני 1968
- ↑ קוקה קולה יכפיל ייצורו, הארץ, 15 במאי 1968
- ↑ נורית קדוש, רשות ההגבלים נערכת להטיל קנס בגובה 62 מיליון שקל על קוקה-קולה ישראל, באתר כלכליסט, 22 במרץ 2017
- ↑ אלה לוי-וינריב, ניצול לרעה: הממונה על התחרות קנסה את החברה המרכזית בכ-39 מיליון שקל, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2019
- ↑ תומר גנון, ניצחון לרשות המסים בביהמ"ש: קוקה קולה תשלם מס על תמלוגים בישראל, באתר כלכליסט, 11 בספטמבר 2024
- ↑ נווית זומר, קוקה קולה תקים מפעל לייצור בירה קרלסברג, חדשות, 6 בינואר 1992
- ↑ נווית זומר, הוחל שיווק בירה קרלסברג בישראל, חדשות, 3 בפברואר 1992
- ↑ יעל גרוס-אנגלנדר, קוקה-קולה ישראל רוכשת את חלקה של קרלסברג העולמית מקרלסברג ישראל ב-36 מיליון דולר, באתר גלובס, 23 ביולי 2008
- ↑ ורד שרון-ריבלין, קוקה קולה ישראל במו"מ מתקדם לרכישת 16% מפריגת בכ-6 מיליון ד', באתר גלובס, 11 במאי 1999
- ↑ ורד שרון-ריבלין, החברה המרכזית למשקאות קלים תרכוש 16% נוספים בפריגת עד סוף 2002, באתר גלובס, 13 בינואר 2002
- ↑ אילנית חיות, קוקה-קולה רוכשת 18% מפריגת ב-80 מיליון ש', באתר גלובס, 24 בינואר 2008
עמירם כהן, התאגיד משתלט על הקיבוצים: קוקה קולה רוכשת תמורת 20 מיליון דולר את השליטה בגת-גבעת חיים - בעלת המותג פריגת, באתר TheMarker, 23 בינואר 2008 - ↑ עמירם כהן, מכירת השליטה בפריגת לקוקה קולה אושרה על ידי הרשות להגבלים עסקיים, באתר TheMarker, 25 בספטמבר 2008
- ↑ שני מוזס, שינוי ארגוני בקבוצת קוקה-קולה ישראל: שתי חברות האלכוהול ימוזגו לחברה אחת, באתר גלובס, 26 במאי 2019
- ↑ אילה צורף, רכישה ראשונה מאז טרה: החברה המרכזית למשקאות רכשה את יקבי תבור, באתר TheMarker, 16 באוקטובר 2005
- ↑ תני גולדשטיין, קוקה-קולה רוכשת את טרה ב-39 מיליון דולר, באתר ynet, 28 באפריל 2004
- ↑ אבי שאולי, טרה רכשה את מחלבות צוריאל בכ-5 מיליון דולר, באתר ynet, 28 באוגוסט 2007
- ↑ אורה קורן, רונית קן אישרה את רכישת משק צוריאל בידי החברה המרכזית למשקאות?, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
- ↑ אפרת אדיר, מחלבת טרה משיקה את מותג היוגורט האירופי מולר בהשקעה של כ-5 מיליון דולר, באתר TheMarker, 31 בינואר 2008
אילנית חיות, טרה מחדירה לשוק את מותגי מחלבת מולר: "יהיו 3 שחקנים מרכזיים בשוק החלב", באתר גלובס, 31 בינואר 2008 - ↑ מאת ורד שרון-ריבלין, החברה המרכזית למשקאות תקים עם קרלסברג העולמית מפעלים במזרח אירופה, באתר גלובס, 26 באפריל 1999
- ↑ איי אונליין, יפ-אורה רכשה % 20 ממבשלת בירה ברומניה בעבור 55 מיליון שקל, באתר TheMarker, 25 במאי 2000
- ↑ רודב וגת מוכרים לקוקה קולה ישראל את ההשקעה במבשלת בירה ברומניה תמורת 85 מיליון שקל, באתר TheMarker, 28 בדצמבר 2011
- ↑ סיון קלינגבייל, קוקה-קולה ישראל תרחיב את פעילותה ברומניה לתחום המיצים, באתר TheMarker, 9 ביוני 2004
- ↑ איילה צורף, קוקה קולה ישראל מרחיבה את פעילות החלב שלה: תקים חברה לשיווק המותג מולר ברומניה ובולגריה, באתר TheMarker, 8 באוגוסט 2007
- ↑ יעל גרוס אנגלנדר, ורטהיים רוכש מקרלסברג את חלקה במפעל בישראל ובטורקיה ב-116 מ' ד', באתר גלובס, 23 ביולי 2008
עדי דברת, החברה המרכזית קונה את טובורג תורכיה תמורת 80 מיליון דולר, באתר TheMarker, 23 ביולי 2008 - ↑ נווית זומר, בוננזה טורקית: קוקה-קולה ישראל הרוויחה 265 מיליון שקל מטובורג טורקיה, באתר ynet, 28 ביולי 2019
- ↑ ערן אזרן, החברה המרכזית למשקאות בדרך לעסקת ענק של מיליארד שקל, באתר TheMarker, 4 בפברואר 2019
שני מוזס, קוקה-קולה ישראל רוצה להיכנס גם לדרום אפריקה: מנסה לרכוש חברת משקאות בלמעלה ממיליארד שקל, באתר גלובס, 4 בפברואר 2019 - ↑ אסף טלגם, עובדים בדרום אפריקה דורשים הלאמת מחלבת ענק בבעלות ישראלית - זו הדרך, באתר זו הדרך, 20 בינואר 2022
- ↑ שני מוזס, עסקת הענק של קוקה-קולה ישראל בדרום אפריקה מתקרבת: אושרה בדירקטוריון קלובר ברוב גדול, באתר גלובס, 8 באפריל 2019
- ↑ ורד שרון ריבלין, החברה המרכזית קיבלה הזיכיון לשווק בירה קרלסברג באלבניה, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2006
ורד שרון-ריבלין, רוני קוברובסקי פועל לקבלת זיכיון מבשלות קרלסברג בארצות הבלקן, באתר גלובס, 11 בינואר 2006 - ↑ עדי דברת, בשל המיתון במזרח אירופה: החברה למשקאות החליטה להשהות את פעילותה בבולגריה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2009
- ↑ "קוקה קולה" תפעל בישראל בשותפות עם החברה המרכזית, מעריב, 30 במאי 1966
- ^ 60.0 60.1 "איש שכבר ראה הכל", באתר גלובס, 8 בדצמבר 1998
- ↑ בודקים אם דלפה אינפורמציה על עיסקת "קוקה קולה", דבר, 25 באוגוסט 1972
- ↑ אלעזר לוין, טעם חחיים של אייב פיינברג, כותרת ראשית, 22 באוגוסט 1984
- ↑ יורשי אייב פיינברג: נמשיך להחזיק באחזקות בקוקה קולה ובנק המזרחי, באתר גלובס, 27 בדצמבר 1998
- ↑ דפנה צוקר, מוזי ורטהיים רכש את מניות עיזבון פיינברג בקוקה-קולה ישראל לפי שווי 250 מיליון דולר, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2001
- ↑ אבי שאולי, מוזי ורטהיים מעביר את נכסיו בחברה המרכזית לילדיו, באתר גלובס, 15 בינואר 2012
החברה המרכזית לייצור משקאות קלים42062254Q12406517