החברה לשירותי איכות הסביבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החברה לשירותי איכות הסביבה
החברה לשירותי איכות הסביבה.png
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית
משרד ראשי נאות חובב
בעלות מדינת ישראל
ענפי תעשייה איכות סביבה
מנכ"ל בועז הירש

החברה לשירותי איכות הסביבה, בשמה הרשמי - החברה לשרותי איכות הסביבה בע"מ (ESC), היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 1990, על מנת לטפל בכל הפסולות המסוכנות המיוצרות בישראל, תוך שמירה והגנה על איכות הסביבה.

החברה מספקת מגוון רחב של פתרונות ושירותים בתחום איכות הסביבה לתעשייה, מכוני מחקר, מעבדות ועסקים. בבעלותה של החברה מפעל, הנמצא בפארק אקו-תעשייתי בנגב נאות חובב, המטפל בשיטות מודרניות מתקדמות במגוון רחב של פסולות מסוכנות - אורגניות, אי-אורגניות, נוזליות ומוצקות.

היסטוריה

בשנת 1980, החל לפעול "האתר הארצי לפסולת רעילה ברמת חובב", במקום רכזו חומרים מסוכנים מכל רחבי הארץ לצורך טיפול. בפועל החומרים נזרקו למזבלה שהוקמה במקום ללא טיפול. בשנת 1982, נסגר האתר אך הוא נפתח שוב שנה אחר כך, לאחר שהובטח כי הטיפול בפסולת ישופר[1]. בשנת 1987 הוקם במקום מתקן לטיפול בפסולת תעשייתית רעילה[2], עם זאת האתר המשיך לזהם את הסביבה ואת נחל הבשור[3].

בשנת 1990, הוחלט להקים את "החברה לשירותי איכות הסביבה", כחברה ממשלתית האחראית לניהול האתר[4]. ביוני 1993 הוחלט להכריז על החברה כמונופול בתחום סילוק פסולת רעילה בישראל[5].

בינואר 1994, הקים המשרד לאיכות הסביבה, ועדה של מומחים לצורך בחינת חלופות להקמת אתר חדש לאחסנת פסולה רעילה, במקום האתר ברמת חובב. על רקע גידול משמעותי בכמות הפסולת הרעילה שהובאה לאתר, ולאחר שהתגלו מקרים רבים של טיפול כושל ורשלני בפסולת. בחברה לשירותי איכות הסביבה ובמשרד לאיכות הסביבה, נבדקו מספר אתרים חלופיים. בשנת 1997 החלה החברה לנהל משא ומתן עם חברת מפעלי ים המלח, להטמנת עשרות אלפי טונות פסולת רעילה ומסוכנת במנהרות המלח בהר סדום, במקום ברמת חובב. באתר שבו החזיקו המפעלים. זאת על בסיס ניסיון מוצלח של הטמנת חומרים מסוכנים במכרות מלח באירופה. לבסוף לא נמצא שום אתר חליפי[6].

בקיץ 1997 החלה לפעול באתר משרפה לפסולת אורגנית רעילה, שהקימה חברת "אקוסול פתרונות אקולוגיים" (חברת בת של ויאוליה (ישראל) ו"כלל שיכון ובינוי תשתיות")[7]. לאחר שבמשך השנים הצברו 50,000 טון של פסולת אורגנית רעילה באתר[8]. בשנת 2003 הורחב המתקן[9].

ביוני 1998 אירעה שרפה גדולה באתר, שנגרמה מדליקת סוללות ליתיום שחברת תדיראן, שחלה לאחסון[10]. בעקבות השרפה פוטר מנהל האתר[11].

באוגוסט 1998, דו"ח שהגישה ועדת בדיקה מיוחדת שהוקמה על ידי דוד מילגרום, יו"ר המועצה התעשייתית רמת חובב, חשף ליקויים וחריגות מתנאי רישיון העסק להפעלת אתר הפסולת הרעילה. בהסתמך על ממצאי הדו"ח והמלצותיו, החליט מילגרום להעביר את ממצאי הבדיקה ליועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין להמשך טיפול[12]. התברר שאתר הפסולת התנהל שנים רבות ללא סטנדרטים מקצועיים, לא נעשה בו שימוש באמצעים למניעת זיהום כמו איטום בריכות, ולא בוצע הטיפול הנדרש לנטרול ופירוק חומרים[13]. בעקבות הדו"ח השר לאיכות הסביבה, רפאל איתן, הודיע שיפעל להדחתו של זאב צל, מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה[14], אך כמה ימים אחר כך התפטר ביוזמתו[15]. בינואר 1999, ראש המועצה המקומית הוציא צו סגירה לאתר[16], אך המשרד לאיכות הסביבה התנגד לסגירה, מאחר שהוא היחיד הפועל בישראל[17].

בינואר 2000, הוסכם שאתר הפסולת הרעילה ישוקם בשני שלבים, בהשקעה של 260 מיליון שקל[18]. ביולי 2001, הושלם שיקום ראשוני של הבריכות באתר[19]. בספטמבר 2001, החליטו בחברה לפתוח את האתר למבקרים, בניסיון להילחם בדימוי השלילי שלו[20]. בשנת 2002 אושרה הרחבה של האתר ב-50 דונם[21]. באוקטובר 2003, משרדי איכות הסביבה והאוצר אישרו תוכנית אב להשלמת שיקום האתר עד יוני 2005, שעלותה הכוללת 90 מיליון דולר[22]. באוקטובר 2007, אושר תקציב של 50 מיליון שקל להמשך שיקום וטיפול בבריכות באתר[23].

בשנת 2003, הוקמה חברת הבת "ביוסויל", המספקת שירותים לטיפול בבוצות ובקרקעות מזוהמות, בשותפות עם חברת "LDD". בדצמבר 2017 רכשה חברת "LDD" את מלוא הבעלות של "ביוסויל"[24].

בשנת 2005, הקימה החברה מתקן לייצוב ומיצוק בוצה, בו מעורבבת פסולת רעילה עם חומרי מלט ומים, והיא נקברת במטמנה כעיסת בטון. התייבשות העיסה מבטיחה שהחומרים המזהמים לא יזלגו מחוץ למטמנה[25].

בשנת 2014 נקלע החברה לקשיים כלכליים, לאחר שצברה הפסדים של 30 מיליון שקל[26]. בעקבות כך יזמה תוכנית התייעלות שכללה, פיטורי עובדים והחלפת עובדים קבועים בעובדי קבלן[27].

באוקטובר 2015, אישר קבינט הדיור את הצעתם של השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, ושר האוצר, משה כחלון, כי החברה - בתיאום עם רשות מקרקעי ישראל ורשות החברות הממשלתיות - תהיה "זרוע הביצוע" של ממשלת ישראל, לעניין שיקום קרקעות המדינה, טיהור קרקעות שבבעלות מדינת ישראל (בפרט את קרקעות תע"ש ברמת השרון לאחר שתע"ש תעבור למיקומה החדשה ברמת בקע[28]. אחר כך קיבלה החברה גם את האחריות לטיהור קרקעות מתחם תע"ש בשכונת בית הכרם בירושלים[29].

באוקטובר 2020, ועדת השרים לענייני הפרטה אישרה את הצעת השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להפריט, באמצעות הנפקה ראשונה לציבור של 49% מהון המניות של החברה בבורסה, כך שהמדינה לשמור בידיה את השליטה בחברה[30].

פעילות החברה

סל השירותים של החברה כולל בין היתר שרותי מעבדה אנליטית לגורמי חוץ, שרותי אנליזה וניטור אוויר, ייעוץ ומידע בנושאי אקולוגיה וחומרים מסוכנים, אחזקה וכיול של מכשירי ניטור, בדיקות סקר בקרקעות מזוהמות, שרותי מעבדה לבדיקת גז רדון ולזיהוי רדיונוקלואידים בחומרי בניה, מחזור מסנני שמן, מחזור פלואורסצנטים ועוד.

פעילויות החברה נעשות תוך שמירה על התקנים, כללי הבטיחות, וכן על בטיחות וגהות העובדים ותושבי הסביבה. כמו כן, החברה משתפת פעולה עם ארגוני סביבה, העוסקים ומטפלים באיכות והגנת הסביבה.

נוסף לפעילות העסקית, עוסקת החברה גם בהנחלת אחריות סביבתית חברתית בקהילה. החברה נוטלת חלק בפורום ציבורי העוסק בהגנה על הסביבה, מפיקה מערכי הדרכה ולימוד שעוסקים בטיפול בפסולות מסוכנות ובשמירה על איכות הסביבה וכן יוזמת פרויקטים משותפים שונים בנושאי סביבה. במסגרת פעילות זו.

החברה מקיימת קשרים עם חברות בינלאומיות העוסקות בתחומים הנושקים לתחומי העיסוק של החברה לשרותי איכות הסביבה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר רמת חובב יופעל מחדש, דבר, 31 ביולי 1983
  2. ^ דורית ראשוני, כלכלה ירוקה - חבית רעל בדרום, חדשות, 29 באוגוסט 1990
  3. ^ תכנית לפיתוח האתר לסילוק פסולת בנגב, מעריב, 22 בפברואר 1990
  4. ^ טל שחף, מוכרים חברות ממשלתיות וגם מייסדים חדשות, מעריב, 11 בינואר 1990
  5. ^ גיא חרוץ, החברה לשירותי איכות הסביבה הוכרזה כמונופול, חדשות, 21 ביוני 1993
  6. ^ גדי גולן, ‏החברה לשירותי איכות הסביבה יוזמת הטמנת פסולת רעילה בהר סדום, באתר גלובס, 2 בדצמבר 1997
  7. ^ גדי גולן, ‏נדחתה הפעלת המשרפה לחומרים מסוכנים באתר רמת חובב, באתר גלובס, 20 ביולי 1997
    גדי גולן, ‏נאסר זמנית על המשרפה לחומרים מסוכנים ברמת חובב לטפל בפסולת אורגנית, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999
    שלומי גולובינסקי, פועלים השקעות מרחיבה פעילות בתחום התשתיות: נמצאת במו"מ לרכישת 50% מכלל שיכון ובינוי ב-5.5 מ' ד', באתר TheMarker‏, 26 ביוני 2001
  8. ^ הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת השלוש-עשרה (28 בדצמבר 1992) - 233. מתקן לביעור פסולת תעשייתית רעילה ברמת-חובב
  9. ^ דליה טל, ‏אקוסול השקיעה 15 מיליון שקל בהגדלת יכולת השריפה, באתר גלובס, 18 במאי 2003
  10. ^ מירב אנקורי, ‏ביהמ"ש: הדליקה ברמת-חובב נגרמה בגלל מפעילת האתר, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2010
  11. ^ זהבה דברת, ‏פוטר מנהל אתר הפסולת ברמת חובב, אבי טאוב, באתר גלובס, 27 ביוני 1998
  12. ^ גדי גולן, ‏ועדת בדיקה גילתה ליקויים בהפעלת אתר הפסולת ברמת חובב - הדו"ח יועבר ליוהמ"ש, באתר גלובס, 26 באוגוסט 1998
  13. ^ זהבה דברת וגדי גולן, ‏כרוניקה של שריפה ידועה מראש, באתר גלובס, 4 באוגוסט 1998
  14. ^ גדי גולן, ‏איתן יפעל להדחת מנכ"ל חברת ניהול אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב - עקב מסקנות ועדת הבדיקה, באתר גלובס, 27 באוגוסט 1998
  15. ^ זהבה דברת, ‏התפטר זאב צל, מנכ"ל החברה המפעילה את אתר רמת חובב, באתר גלובס, 6 בספטמבר 1998
  16. ^ גדי גולן, ‏ראש המועצה המקומית רמת חובב הוציא צו סגירה לאתר הפסולת, באתר גלובס, 28 בינואר 1999
  17. ^ גדי גולן, ‏המשרד לאיכות הסביבה מתנגד להחלטה לסגור את אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, באתר גלובס, 18 בפברואר 1999
  18. ^ גדי גולן, ‏אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב ישוקם בשני שלבים - בהשקעה של 260 מיליון שקל, באתר גלובס, 5 בינואר 2000
  19. ^ גדי גולן, ‏רמת חובב: הקלה במטרדי הריח בסיום עבודות שיקום הבריכות, באתר גלובס, 1 ביולי 2001
  20. ^ צפריר רינת, ברמת חובב החליטו לפתוח את האתר למבקרים, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2001
  21. ^ צפריר רינת, אתר הפסולת ברמת חובב יורחב - והחשש מפגיעה סביבתית מתחדש, באתר הארץ, 20 במאי 2002
    גדי גולן, ‏התנגדות להרחבת אתר הפסולת ברמת חובב, באתר גלובס, 12 במאי 2002
  22. ^ צפריר רינת, שיקום רמת חובב ייאלץ להמתין לגיוס 90 מיליון דולר, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2003
  23. ^ דליה טל, ‏הבריכות ברמת חובב ישוקמו בהשקעה של 50 מיליון שקל, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2007
  24. ^ אורה קורן, חברת LDD רכשה את השליטה בביוסויל הממשלתית בכ-10 מליון שקל, באתר TheMarker‏, 10 בדצמבר 2017
  25. ^ דליה טל, ‏מתקן לייצוב ומיצוק בוצה מוקם ברמת חובב ב-4 מיליון אירו, באתר גלובס, 13 ביוני 2004
    ניר חסון, 10 מיליון שקל חסרים להקמת אתר לפסולת רעילה ברמת חובב, באתר TheMarker‏, 6 במרץ 2005
  26. ^ צפריר רינת, החברה לשירותי איכות הסביבה בסכנת סגירה - הפסידה 30 מיליון שקל ב-2014, באתר TheMarker‏, 17 במאי 2015
  27. ^ ניצן צבי כהן, ‏שביתה בחברה לשירותי איכות הסביבה: "לא נותרה בידינו ברירה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 6 במרץ 2018
  28. ^ יובל אזולאי, ‏החברה לשירותי איכות הסביבה תשקם קרקעות תעש המזוהמות, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2015
    אתר למנויים בלבד צפריר רינת, בדרך לפתרון משבר הדיור, הממשלה מתכננת לחזק עוד יותר מונופול הפועל מטעמה, באתר הארץ, 22 ביולי 2015
  29. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, במבט לאחור זו התנהלות שערורייתית. דחפורים בתוך אוהל נשלחו לתקן את הנזק, באתר הארץ, 21 באפריל 2021
  30. ^ עמירם ברקת, ‏הפרטה ראשונה של ממשלת נתניהו-גנץ: החברה לשירותי איכות סביבה, באתר גלובס, 1 באוקטובר 2020
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0