היסטוריה של בנגלדש
בנגלדש המודרנית התפתחה כאומה עצמאית בשנת 1971, לאחר שהתנתקה והשיגה עצמאות מפקיסטן במלחמת השחרור בנגלדש. גבולות המדינה תואמים את החלק העיקרי של האזור העתיק וההיסטורי של בנגל בחלק המזרחי של תת-היבשת ההודית, שם הציוויליזציה מתוארכת לכדי למעלה מארבעה אלפים, לתקופה לכלקוליתית. ההיסטוריה של האזור שזורה קשר הדוק בהיסטוריה של בנגל וההיסטוריה הרחבה יותר של תת-היבשת ההודית.
ההיסטוריה המתועדת המוקדמת של בנגלדש הציגה רצף של ממלכות ואימפריות הינדיות ובודהיסטיות, שנאבקו בדומיננטיות אזורית.
האסלאם הגיע במהלך המאה ה-6–7 לספירה והפך לדומיננטי בהדרגה מאז תחילת המאה ה-13 עם כניסתם של חוקים מוסלמים כמו גם מיסיונרים סונים כמו שאה ג'לאל באזור. בהמשך, שליטים מוסלמים יזמו את הטפות האסלאם על ידי בניית מסגדים. החל מהמאה ה -14 ואילך נשלטה על ידי סולטנות בנגל, שנוסד על ידי המלך שמסודין איליאש שאה, שהחלה תקופה של שגשוג כלכלי ושלטון צבאי במדינה על האימפריות האזוריות, שהופנו על ידי האירופאים למדינה העשירה ביותר לסחר בה. לאחר מכן, האזור היה תחת האימפריה המוגולית, כמחוזה העשיר ביותר. בנגל ייצרה כמעט מחצית מהתמ"ג של האימפריה ו -12% מהתמ"ג בעולם, יותר מכלל מערב אירופה, ופתחה צוהר לתקופה הפרוטו-תעשייתית. אוכלוסיית עיר הבירה, דאקה, חצתה את מיליון נפש.
לאחר שקיעתה של האימפריה המוגולית בראשית שנות ה-1700, הפכה בנגל למדינה עצמאית למחצה תחת הנוואבים של בנגל, שבסופו של דבר הובלה על ידי סיראג אוד-דולה. לאחר מכן היא נכבשה על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית בקרב על פלאסי בשנת 1757. בנגל תרמה ישירות למהפכה התעשייתית בבריטניה, אך הובילה להתייבשותה מחדש.
גבולות בנגלדש המודרנית הוקמו עם הפרדת בנגל והודו באוגוסט 1947 במסגרת חלוקת הודו, אז האזור הפך למזרח פקיסטן כחלק ממדינת פקיסטן שזה עתה הוקמה בעקבות החלוקה. עם זאת, היא הופרדה ממערב פקיסטן על ידי 1,600 ק"מ (994 מיילים) משטח הודי. שנות ה-50 וה-60 היו עמוסות במשברים ומתחים גוברים בין מזרח פקיסטן (שטח בנגל) ומערב פקיסט, אזור בעל אוכלוסיית אורדו ופונג'אבים, מתחים שהגיעו לשיאם ב-1971 עם פריצתה של מלחמת השחרור של בנגלדש (בנגלית: মুক্তিযুদ্ধ Muktijuddho), שהייתה מהפכה וסכסוך מזוין שעורר עליית התנועה הלאומית וההגדרה העצמית הבנגלית במה שהיה אז מזרח פקיסטן, במהלך רצח העם בנגלדש ב -1971. זה הביא להכרזתה על עצמאותה של הרפובליקה העממית של בנגלדש. לאחר העצמאות, המדינה החדשה סבלה רעב, אסונות טבע ועוני נרחב, כמו גם אי יציבות פוליטית והפיכות צבאיות. לאחר כינון הדמוקרטיה מחדש בשנת 1991, הגיעה תקופה של שקט יחסי וצמיחה כלכלית מהירה. בנגלדש היא כיום יצרנית גדולה בתעשיית הטקסטיל העולמית.
אטימולוגיה
המקור המדויק של המילה בנגלה או בנגל אינו ידוע. על פי מהאבהארטה, פוראנה, הריבמשא ונגה היה אחד מבניו המאומצים של המלך וואלי שהקים את ממלכת הוונגה. ההתייחסות המוקדמת ביותר ל"וונגאלה "(בונגל) אותרה בצלחות נסרי (805 לספירה) של שליט דרום הודו רששטראקוטה גובינדה השלישית, שפלש לצפון הודו במאה ה-9, המדברים על דארמפלה כמלך ממלכת ואנגלה. הרישומים של רג'נדרה חולה הראשון משושלת צ'ולה, שפלשו לבנגל במאה ה-11, מאשרים את גובינדה צ'נדרה (1020–1045) כשליט בנגל.[1] שמס אוד-דין איליאס שאה לקח את התואר "שאה-אי-בנגאלה" ואיחד את האזור כולו תחת ממשלה אחת לראשונה.
ממלכת הוונגה (Vanga Kingdom) (הידועה גם בשם בנגה) הייתה בחלקה המזרחי של תת-היבשת ההודית, וכללה חלק ממערב בנגל, הודו ובנגלדש המודרנית של ימינו. וונגה ופונדרה היו שני שבטים דומיננטיים בבנגלדש בתקופה הקדומה.
התקופה העתיקה
התקופה הפרה-היסטורית
אין מידע סופי אודות בנגל לפני המאה השלישית לפני הספירה. ההערכה הייתה כי היו תנועות של הודו-ארים, דרווידיאנים ומונגולואידים, כולל עם בשם ונגה, לבנגל.[2]
הדלתא של בנגל הייתה מורכבת מג'ונגלים עבים ושדות עתירי מים במשך כמה אלפי שנים. חלק עיקרי מהגאוגרפיה הזו נמשך עד לתקופות היסטוריות. אובדן הג'ונגל נבע מפעילות אנושית. לבנגל הייתה נוכחות אנושית מוקדמת. אך אין הסכמה למסגרת הזמן של הפעילות האנושית הראשונה בבנגל וגם אין הרבה שרידים. ישנן עדויות חלשות לנוכחות אנושית פרהיסטורית באזור. יש עדויות מועטות לנוכחות אנושית לפני תקופת האבן. הדבר יכול להיות בגלל התזוזה במסלולי הנהרות. האקלים והגאוגרפיה הבנגלית אינם מתאימים לשרידים ארכאולוגיים מוחשיים. בגלל היעדר אבנים, בני האדם המוקדמים בבנגל ככל הנראה השתמשו בחומרים כמו עץ ובמבוק שלא יכלו לשרוד בסביבה. ארכאולוגים בדרום אסיה נטו להתמקד בחלקים אחרים של תת-היבשת.
תגליות ארכאולוגיות הן כמעט כולן מהגבעות סביב הדלתא של בנגל. השטח המזרחי של מערב בנגל ובנגלדש מציעים את המקור הטוב ביותר למידע על עמי בנגל המוקדמים. תעשיות של להבי ייצור מאובנים, מגרדים וצירים התגלו בללמאיי, סיטקונד וצ'אקלאפונג'י. אלה קשורים לממצאים דומים בבורמה ובמערב בנגל. אבנים גדולות שנחשבו פרה-היסטוריות נבנו בצפון מזרח בנגלדש ודומות לאלה בהרי הסביבה בהודו. החקלאות נהוגה לפני האלף הראשון לפני הספירה. במערב בנגל קיימות העדויות המוקדמות ביותר לחברות אגרריות מיושבות.
ההצלחה החקלאית הניבה את המאה במאה החמישית לפני הספירה לתרבות נייחת והופעת עיירות, סחר חוצה הים והמדינות הקדומות ביותר. ארכאולוגים חשפו נמל בווארי-בטשוואר שנסחר עם רומא העתיקה ודרום-מזרח אסיה. הארכאולוגים גילו מטבעות, כלי חרס, חפצי ברזל, דרך לבנים ומצודה בווארי-בטשוואר. הממצאים מראים כי האזור היה מרכז מרכזי ניהולי חשוב, בו היו תעשיות כמו התכת ברזל וחרוזי אבן יקרי ערך. האתר מראה שימוש נרחב בחימר. החימר והלבנים שימשו לבניית קירות. לוחות הטרקוטה המפורסמים ביותר, שנעשו על ידי חימר, הם מצ'אנדרקטורה, ומתארים אלות וסצנות טבע וחיים רגילים. המטבע המוקדם שהתגלה במלחמת בטשוואר ובצ'אנדרקעטוגארה מתאר סירות.
ברבים מחפירות ארכאולוגיות בבנגלדש נחשפו עדויות לתרבות הוורק הצפונית של תת-היבשת ההודית (בערך 700–200 לפני הספירה), שהייתה תרבות של תקופת הברזל שפותחה החל משנת 700 לפנה"ס והגיעה לשיא משנתה בערך בשנת 500–300 לפני הספירה, במקביל להופעתן של 16 מדינות גדולות או מהג'נאפדות בצפון הודו, ועלייתה לאחר מכן של האימפריה המאוריאנית. החלק המזרחי של הודו העתיקה, שכיסה חלק ניכר מהימים הנוכחיים בנגלדש היה חלק מאחת מהג'נאפדות כאלה, ממלכת אנגה העתיקה, שפרחה במאה ה-6 לפני הספירה.
עיירות מפותחות התפתחו בשנת 300 לפני הספירה כמו תמרליפטי, מהאסטאן ומיינמטי. במקום חוף הים, עיירות עיקריות צצו על שפת הנהרות. במהאסטאן נמצא הכתב הקדום ביותר בבנגלדש, כתובת באבן. זה מעיד שהאתר היה עיר חשובה באימפריה של מאוריה. על פי ההערכה, אז היה מחסטאן מרכז פרובינציאלי. הכתובת בפרקריט מכילה ככל הנראה פקודה לאגור אספקה למקרה חירום. הכתובת נקראת כתובת Mahasthan Brahmi. בנגל הייתה הגבול המזרחי של האימפריה המאוריאנית. מערב בנגל עם נמל טמרליפטי השיגה חשיבות ביחס לאימפריה זו.
השקפה בולטת במלגה היא כי האימפריות מוריאן וגופטה הפעילו סמכות על מרבית חלקי הדלתא של בנגל. העדויות הלא-מלאות שקיימות מצביעות על כך שהאזורים המערביים ולא המזרחיים של בנגל היו חלקים מאימפריות גדולות יותר. האזורים העתיקים בבנגל היו אגן Bhagirathi-Hooghly, Harikela, Samatata, Vanga ו-Varendra. וונגה אמורה להיות מרכז בנגל, הריקלה וסמיטטה היו ככל הנראה האזורים המזרחיים של בנגל וארנדרה הייתה צפון בנגל. שמות האתרים מעידים כי שפת טיבטו-בורמן, אוסטרו-אסיאתיות ודראווידיאנית דיברו על ידי רוב האנשים. שפות הודו-אירופיות התבלטו משנת 400 לפנה"ס.
האימפריה הגנגרידאית
בשנת 326 לפני הספירה, עם פלישתו של אלכסנדר מוקדון, עלה האזור שוב לגדולה. ההיסטוריונים היוונים והלטיניים הציעו כי אלכסנדר מוקדון נסוג מהודו בציפייה למתקפת הנגד האמיצה של האימפרית הגנגרידאית (יוונית: Γανγαρίδαι) האדירה שנמצאה על פי חלק מהסברות באזור בנגלדש של היום. אלכסנדר, לאחר הפגישה עם הקצין שלו, קנוס, היה משוכנע שעדיף לחזור. דיודורוס סיקולוס מזכיר את גנגרידאי להיות האימפריה החזקה ביותר בהודו שמלכה היה בעל צבא של 20,000 סוסים, 200,000 חי"ר, 2,000 מרכבות ו-4,000 פילים שהוכשרו ומצוידים למלחמה. כוחות בעלות הברית של אימפריה גנגרידאי ואימפריה ננדה (פראסי) הכינו מתקפת נגד מסיבית נגד כוחותיו של אלכסנדר על גדות גנגס. האימפריה הגנגרידאית, על פי הדיווחים היוונים, המשיכה לפרוח לפחות עד המאה הראשונה לספירה.
ימי הביניים המוקדמות
בנגל נותרה מעצמה לאחר שהשלטון המוריאני דעך. מעט ידוע מהתקופה שלאחריה, אף כי חלקים מבנגל היו ככל הנראה תחת שושלת סונגה. במהלך תקופה זו פונדרה הייתה עדיין מיקום בודהיסטי משמעותי. שליטים מקומיים שמרו על השלטון תוך כדי העלאת מיסים לאימפריה של גופטה בשנות ה -300 וה -400. הדלתא של בנגל הפכה לממלכת סמטטה. המרכז שלה בסמוך לצ'אנדפור (Chandpur) של היום. בנגל נותרה בספר של הישות ההודית. מספר שושלות השתנו במהלך המאות הבאות. אמנם אין מידע רב אודותיהם, אך צלחות וצורות ראיות אחרות שהושגו ממחוז קומילה מצביעים על כך שגופצ'נדרה שלט באזור בראשית שנות ה -500. חרגאים הפכו לשליטים במאה הבאה. אחריהם הגיעו שושלת דבה, ממלכת חריקלה, צ'נדרס והארמאנים.[3] הם התבססו באתרים שונים של אזור קומילה ואזור ויקרמפור של מחוז דקה. בערך באותה תקופה שלטו בנגלים לראשונה בוארנדרה. גאור נשלט על ידי סאסנקה בראשית שנות ה -60. הוא התגורר בקרנסווארנה במחוז מורשידאבאד (Murshidabad district), כיום בשטח הודו. ההתנגדות לבודהיזם ומחויבות לברהמיניזם (גרסה עתיקה של הינדואיזם נמשכה ככל הנראה תחת שושלת סורה, שהוקמה על ידי אדיסורה בסביבות 700 לספירה. בערך באמצע המאה השמינית, בודהיסט תקיף, גופלה, קיבל את השלטון בבנגל, אולי נתמך על ידי ראשי בודהיסטים שהתנגדו להשפעות הסוראיות והברהמניזם של סאסנקה.
ימי הביניים המאוחרות- התפשטות האסלאם
השלטון המוסלמי באזור נחנך עם כניסתו של נדיה בשנת 1202. בתחילה, אזור בנגל נוהל על ידי מושלי הסולטנות של דלהי, לאחר מכן על ידי סולטנות עצמאיות ואז תחת שלטון האימפריה המוגולית. בעוד המוסלמים התקדמו לסינדה בשנות ה-700, באפגניסטן הגיעה הכיבוש המוסלמי האולטימטיבי של דרום אסיה, החל מהפשיטות של מחמוד מגזני בראשית המאה ה-11. גורדידים שבסיסה באפגניסטן החליפו את הגזנאווידים והם החלו להתרחב לאזור גנגס. כחלק מההתרחבות הזו מזרחה, ניצח איקטיאראדין מוחמד בקת'אר חאן את הפאלאס בביהאר ובשנת 1202 ניצח את הסנאס בנאדיה. בשנת 1206 נוצר סולטנות דלהי כשהממלוכים בראשה. הסולטנות המשיך עד 1290. כיבוש נדיה לא היה כרוך בתהליך איסלאמיזציה מהיר.
ארבע שושלות שבסיסן בדלהי הצליחו את שושלת העבדים. החאלג'ים שלטו משנת 1290 עד 1320. שלטון שושלת טוגלוק נמשך עד שנת 1413. שלטון סייד נמשך בין 1414 ל-1451. שושלת לודהי שלטה בתקופה 1451–1526. אולם כתבי סולטנטת דלהי היו חלשים באזורים החיצוניים שלה ובנגל כמו אזורים דומים אחרים הפכו לאזור עצמאי. שמסודין איליאס שאה הפך לשליט בנגל העצמאית בשנת 1342 ושושלתו שלטה עד שנת 1486, תוך חסימת הפוגה קצרה. הוא עלה לשלטון לאחר מרד בנגאלי נגד מושל שושלת תולוק. מדינת שמסודין התבססה בפנדואה, מחוז מלדה המודרנית. שמסאדין הסיע את הגנגס כדי להתמודד עם שלטון ת'ולוק. הטוגלוקס, בתמורה, הוציאו את איליאס שאה מפנדואה למזרח בנגל. שמסאדין השיב את פנדואה והמשיך לשלוט בבנגל. היורש של שמסודין הדף את פלישותיו של ת'ולוק וכמו קודמו הרחיב את סמכות השושלת לביאהאר.
השושלת הקימה מבנים מפוארים בפנדואה. הם בנו את המסגד הגדול בהודו, מסגד עדינה. ריצ'רד איטון מצטט דיווחים דיפלומטיים אודות פאר הבניינים של פנדואה. בעלי אדמות הינדים החזיקו בכמות אדמה גדולה אפילו תחת השליטים המוסלמים. ההנהגה המוסלמית התנגדה לשלטון ההינדי, שהופגנה על ידי המערכה הפרעזית ומנהיגים כמו טיטו מיר בשנות ה-1800.
כאשר נפטר השליט השלישי של השושלת בשנת 1410 פרץ סכסוך על כס המלוכה. רג'א גנאש, שהיה פיאודל הינדי, הפכה לאישיות החזקה ביותר בחצר שושלט איליאש שאהי. בשנת 1414 הוא השתמש בסכסוך היורשים כדי לבצע השתלטות על בנגל. הוא דחה את הפלישה לבנגל על ידי סולטן ג'ונפור בצפון הודו. בנו, שחיבק את האסלאם, ואז נכדו הלכו בעקבותיו. בשנת 1433 האחרון נרצח ושושלת איליאס שאהי חזרה לשלטון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| היסטוריה של מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
|
