צ'אד

רפובליקת צ'אד
جمهورية تشاد
République du Tchad

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אחדות, עבודה, קידמה
המנון לאומי	La Tchadienne
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	ראש מועצת המעבר הלאומית
ראש הרשות המבצעת	ראש מועצת המעבר הלאומית
ראש מועצת המעבר הלאומית	מהמט דבי איטנו
שפה רשמית	ערבית, צרפתית
עיר בירה	נג'מנה 12°6′47″N 15°2′57″E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	1,284,000 קמ"ר (22 בעולם)
אחוז שטח המים	1.9%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מצרפת 11 באוגוסט 1960
ישות קודמת	אפריקה המשוונית הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2024)	18,700,440 נפש (67 בעולם)
צפיפות	14.56 נפש לקמ"ר (215 בעולם)
דת	אסלאם (52.1%) נצרות (44.1%)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 47.43% גילאי 15 - 24 19.77% גילאי 25 - 54 27.14% גילאי 55 - 64 3.24% גילאי 65 ומעלה 2.43%
כלכלה
תמ"ג (2022)	12,704 מיליון $ (144 בעולם)
תמ"ג לנפש	679$ (198 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2021)	0.394 (189 בעולם)
מטבע	פרנק CFA‏ (XAF)
שונות
סיומת אינטרנט	td
קידומת בין־לאומית	235

רפובליקת צ'אד (בערבית: جمهورية تشاد, תעתיק מדויק: ג'מהורית תשאד; בצרפתית: République du Tchad) היא מדינה במרכז אפריקה ללא מוצא לים שגובלת בלוב בצפונה, בסודאן במזרחה, ברפובליקה המרכז-אפריקאית בדרומה, בקמרון ובניגריה בדרום-מערב ובניז'ר במערב. רוב תושבי צ'אד הם מוסלמים.

היסטוריה

השטח שנקרא היום צ'אד עשיר בממצאים פלאונטולוגיים וארכאולוגיים. בשנת 1996 האנתרופולוג הצרפתי מישל ברונה (Michel Brunet) מצא באזור בחר אלע'זאל (ערבית: بحر الغزال) לסת עתיקה, שקיבלה את השם המדעי Australopithecus bahrelghazali וכן את הכינוי הבלתי רשמי אבּל (Abel), על שם ידידו של ברונה. בשנת 2002 מצאו ברונה ושותפיו באזור בורקו (Borkou) בצפון צ'אד גולגולת עתיקה, לה הוענק השם המדעי סהלאנתרופוס צ'אדנסיס. באזור אנדי (Ennedi) נמצאו פטרוגליפים שלהערכת הארכאולוגים נוצרו הרבה מאוד לפני הספירה. ממצאי קדרות מאותו אזור מתוארכים לזמנים עתיקים יותר מאלה שנמצאו בעמק הנילוס^{[דרוש מקור]}.

בדומה לאזורים רבים בעולם, ראשוני המתיישבים באזור בו שוכנת כיום צ'אד היו בני שבטים מבודדים. גולגולות אנושיות וציורי מערות מצויים לרוב באזור זה. במהלך ההיסטוריה חיו השבטים הללו במסגרת ממלכות שונות. צ'אד נשלטה על ידי מספר ממלכות מקומיות חלשות עד שנכבשה על ידי האימפריה האפריקנית של קאנם-בורנו.

לקראת סוף האלף הראשון לספירה החלו להיווצר מדינות ראשונות באזור הסאהלי שבין המדבר לסוואנה. לאורך האלף השני, ההיסטוריה של צ'אד היא ההיסטוריה של המדינות האלה ויחסיהן עם שבטים שלא חיו במסגרת מדינתית. מחקרים אחרונים מראים כי המדינות הללו נוסדו על ידי אפריקאים מקומיים, ולא על ידי מהגרים ערבים, כפי שההיסטוריונים נהגו לחשוב עד כה, אף כי לכל הדעות שיחקו המהגרים הערבים תפקיד חשוב בהיווצרותן. המדינות החלו בדרך כלל כממלכות שבהן המלך נחשב לאליל. לכל ממלכה היה צבא, אך אף אחת מהן לא התפשטה לדרום צ'אד, בה הג'ונגל וזבובי הצה צה הקשו על השימוש בחיל פרשים. הכלכלה של הממלכות הללו התבססה בעיקר על נתיבי המסחר שעברו דרך מדבר סהרה. ההיסטוריה הידועה של המדינות הללו מתבססת על רישומים של סוחרים וחוקרים ערבים.

מאוחר יותר, ישויות חוץ-אפריקניות החלו להשפיע באופן הולך וגובר על צ'אד. עוד בימי הביניים הייתה צ'אד צומת דרכים חשוב שקישר בין סוחרים מוסלמים מהמזרח לבין השבטים הילידים. ב-1891 נעשתה צ'אד קולוניה צרפתית, וב-1910 נכללה בפדרציה של אפריקה המשוונית הצרפתית. במלחמת העולם השנייה הייתה צ'אד, שהונהגה על ידי המושל השחור פליקס אבואה, המושבה הצרפתית הראשונה שתמכה בצרפת החופשית והצטרפה לבעלות הברית. ב-11 באוגוסט 1960 זכתה המדינה לעצמאות מלאה מצרפת, בראשות פרנסואה טומבלבי.

ב-1965 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה בפועל רק ב-1996. בשנה זו כוננה חוקה כתובה, ואידריס דבי נבחר לנשיאות. הממשלה הצליחה לדכא או ליישב הסכסוכים עם הפלגים הצבאיים-פוליטיים במדינה, ואף הגיעה להסכם מועדף עם לוב בדבר שיוכו הפוליטי של השטח המהווה כעת את צפון צ'אד. ב-1998 פרץ מרד נוסף, שטרם שכך במלואו חרף שני הסכמי השלום שנחתמו בשנים 2002 ו-2003. הסכסוך בדארפור החל לגלוש במרוצת 2004 לתחומי צ'אד, מה שהגביר את המתיחות בין המדינות.

פוליטיקה

על-פי חוקת צ'אד, המדינה מוגדרת כרפובליקה נשיאותית שבראשה עומד נשיא הנבחר על ידי אזרחי המדינה שמלאו להם 18 שנים. הנשיא ממנה ראש ממשלה ו"מועצת מדינה" (קבינט), ומחזיק בהשפעה ניכרת על מינוים של שופטים, מפקדי צבא, פקידי מחוזות ומנכ"לי החברות הממשלתיות. הרשות המחוקקת של צ'אד מורכבת מאספה לאומית, פרלמנט חד-ביתי בן 155 מושבים, הנבחר כל ארבע שנים (החוקה מגדירה את הפרלמנט כדו-ביתי, בקובעה כי לצד האספה הלאומית יוקם סנאט, אך זה טרם נוסד). הרשות השופטת כוללת בית משפט עליון, בית דין לערעורים, בתי דין פליליים ובתי דין אזרחיים.

המערכת הפוליטית של צ'אד נשלטת במידה רבה על ידי הרשות המבצעת בעלת סמכויות נרחבות, המונהגת על ידי הנשיא אידריס דבי מתנועת הגאולה הפטריוטית. דבי נבחר באופן חוקתי בשנים 1996 ו-2001, ואולם משקיפים בינלאומיים הבחינו באי-סדרים שונים בתהליך הבחירות. בפועל, דבי כיהן כנשיא צ'אד משנת 1990, אך החוקה נכתבה רק ב-1996. דבי שינה ב-2005 את החוקה כך שיותר לו להיבחר לכהונה שלישית כנשיא, צעד שקומם נגדו חוגים רחבים. כוחות מורדים המשתייכים למספר ארגונים מנהלים מאבק נגד משטרו של דבי, הנתמך בידי צרפת. בראשית פברואר 2008 תקפו המורדים בכוח שמנה אלפי לוחמים את הבירה נג'מנה, ואף צרו על ארמון הנשיאות, אך נהדפו.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-צ'אד

ישראל כוננה יחסים דיפלומטיים עם צ'אד במהלך שנות השישים, במסגרת ניסיונותיה הכלליים להתקרב ליתר מדינות אפריקה. כינון היחסים עם צ'אד, שבה רוב מוסלמי ברור, נתפס כאלמנט שיביא לכך שהסכסוך המדיני בין ישראל לערבים לא יהפוך לסכסוך בעל אופי דתי עם העולם המוסלמי כולו. עיקר פעילותה של ישראל בצ'אד, כמו במדינות אפריקניות רבות, התרכז בהכשרת כוחות הביטחון והמשטרה במדינה, לרבות הדרכת תנועות נוער, נח"ל וגדנ"ע.

לישראל היו יחסים קרובים עם הנשיא הראשון של צ'אד פרנסואה טומבלבי. עוד לפני עצמאות המדינה הוא הגיע לביקור ב-1959. ב-1965 ביקר כנשיא צ'אד בישראל כאורחו של לוי אשכול ראש הממשלה.

צ'אד הייתה אחת משלושים המדינות האפריקניות אשר ניתקו יחסיהן עם ישראל בראשית שנות השבעים. למעשה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), בעקבות ביקורו של המלך הסעודי פייסל ולחץ הרוב המוסלמי, הביאה צ'אד לקץ יחסיה עם ישראל. על אף ניתוק היחסים הרשמי, הוסיפו מומחים ישראליים לסייע לממשלת צ'אד בענייני צבא וביטחון גם במהלך שנות השמונים, על רקע מלחמת האזרחים שזעזעה את המדינה. האלוף אברהם טמיר אף ערך ביקור בצ'אד בתקופה זו. עסקאות נשק שונות נערכו בין שתי המדינות^{[דרוש מקור]}.

בשנת 2005 פורסם כי צ'אד שוקלת לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, אך מהלך זה לא יצא לפועל. לאור הקשר המיוחד של צ'אד עם ישראל, הנפיקה צ'אד בשנת 2008 גיליונות זיכרון לציון שישים שנות עצמאות לישראל. בינואר 2011 אמר נשיא צ'אד שלכבוד יום העצמאות ה-50 לצ'אד "אנחנו שוקלים לחדש את היחסים עם ישראל".

בשנת 2016, בחודש יולי, ביקר מנכ"ל משרד החוץ אצל נשיא צ'אד אידריס דבי בכפר הולדתו ושם דיברו השניים על חידוש היחסים בין שתי המדינות. בנוסף, בירך ושיבח נשיא צ'אד את צבא הגנה לישראל ואף הצהיר שהוא מעוניין להיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בארמונו. ב-25 בנובמבר 2018, הגיע נשיא צ'אד לביקור דיפלומטי בישראל, במהלכו נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וכן גם עם ראובן ריבלין נשיא מדינת ישראל.

ב-20 בינואר 2019 בפגישה רשמית בנג'מנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה, הכריזו על חידוש היחסים בין צ'אד לישראל.

מחוזות

ערך מורחב – מחוזות צ'אד

צ'אד מחולקת ל-22 אזורים (החל מ-2008). בראשות כל אזור עומד מושל הממונה על ידי ממשלת צ'אד. האזורים מחולקים ל-61 נפות אשר בעצמן מחולקות לתת-נפות, שגם הן מחולקות לקנטונים.

כלכלה

כלכלתה החקלאית והענייה של צ'אד זוכה בשנים האחרונות לעידוד משמעותי כתוצאה ממיזמי נפט שונים במדינה. כשמונים אחוזים מאוכלוסיית המדינה נשענים על חוואות לצורכי-קיום ועל גידול צאן לצורכי פרנסה, וחיים מתחת לקו העוני. צ'אד מייצאת בעיקר כותנה, בקר וגומי ערבי, ומשנת 2004 החלה בייצוא מפוקח של נפט. עם אוצרות הטבע של צ'אד נמנים מצבורי אורניום, אשלגן, קאולין (טין לבן) ודגה. כלכלתה של צ'אד סבלה זה שנים לנוכח היעדר מוצא לים, עלויות חשמל גבוהות והיסטוריה של היעדר יציבות כללית. פיגורה הכלכלי של צ'אד מתבטא גם בתשתיתה התקשורתית והתחבורתית; נכון ל-2002, מספר קווי הטלפון בצ'אד לא עלה על 12,000, כ-15,000 בני אדם בלבד חוברו לרשת האינטרנט, רק 267 ק"מ מרשת הכבישים במדינה (כ-33,400 ק"מ בסך הכל, נכון ל-1999) נסללו, ולא פועלת בה כלל רשת רכבות. צ'אד מוסיפה להישען על סיוע חוץ ועל הון חיצוני, המממנים את מרבית ההשקעות במגזר הפרטי והציבורי כאחד.

גאוגרפיה

שיירת גמלים בקניון ברמת אנדי, במזרח צ'אד

צ'אד היא מדינה ללא מוצא לים, השוכנת בצפון-מרכז אפריקה. שטחה כ-1,284,000 קמ"ר. אורך גבולותיה הכולל (עם לוב, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, ניז'ר, ניגריה וסודאן) הוא 5,968 ק"מ. ישנם מספר אזורי-אקלים בצ'אד: צפונה מדברי, מישורי וצחיח ברובו, ומהווה חלק ממדבר סהרה. במרכז המדינה שורר אקלים צחיח למחצה האופייני לחבל הסאהל, ואילו במישוריה הדרומיים נמצאת סוואנה טרופית. פני השטח ברובם מישוריים, פרט להרי בצפון מערב (הנקודה הגבוהה ביותר: הר אמי קוסי, 3,415 מ'), ולרמות אֶנֶדי (Ennedi) וואדאי (Ouaddaï) במזרח, שמגיעות לרום של עד 1,500 מ'.

פחות משלושה אחוזים מאדמות המדינה ניתנים לעיבוד, ואין גידולי קבע כלשהם. מפגעים סביבתיים כוללים סופות אבק חמות ויבשות בצפון, בצורות תקופתיות וכן נחילי ארבה. בנוסף, אחוז ניכר ממי השתייה של צ'אד הוא מזוהם, בעיה הגורמת למקרי כולרה רבים. אגם צ'אד, הנמצא בתחומי צ'אד, ניגריה וקמרון, היה בעבר האגם השני בגודלו באפריקה, ואולם בעשורים האחרונים הצטמק באופן ניכר, וגודלו הנוכחי הוא עשרה אחוזים מכפי שהיה בעבר. עם זאת, זהו גוף המים החשוב ביותר באזור הסהרה.

דמוגרפיה

יותר ממאתיים קבוצות אתניות שונות קיימות בצ'אד. אלה השוכנות בצפון המדינה ובמזרחה הן מוסלמיות ברובן (סה"כ: 51.8% מאוכלוסיית המדינה), ואילו הדרומיות - נוצריות: פרוטסטנטים 23.5%, קתולים 20.3%, 2.9% חסרי דת ו-0.6% אנימיסטיות. רבים מתושבי האזורים המזרחיים והתיכוניים של צ'אד עברו תהליך הדרגתי של שיערוב בעקבות יחסיהם הדתיים והמסחריים עם סודאן ומצרים: רובם דוברים ערבית ומקיימים מנהגים תרבותיים ערביים. ערבית וצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה, אף שקיימים כ-120 לשונות ודיאלקטים אחרים השגורים בפי הקבוצות השונות החיות בה.

כשלושה רבעים מאוכלוסיית צ'אד (74.8%) מתגוררים באזורים הכפריים של המדינה. קצב הריבוי הטבעי עומד על שלושה אחוזים לשנה, כאשר שיעור הפריון עומד על 5.79 צאצאים לאישה (נכון לשנת 2020). שיעור תמותת התינוקות בלידה עומד על 91.45 מקרי מוות לכל 1,000 לידות; תוחלת החיים לשני המינים היא 47.5. נכון ל-2003, כ-200,000 נשאי איידס חיים בצ'אד ובכל שנה מתים כ-18,000 בני אדם כתוצאה מהמחלה.

אחוז הבערות במדינה עומד על 64.6%.

קישורים חיצוניים

• צ'אד, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• תמר ברס, בצ'אד לא רוצים תיירים ישראלים, אז הלכנו דווקא, באתר nrg‏
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31219612צ'אד