היסטוריה של החינוך בתקופת המשנה והתלמוד
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
תקנות החינוך בימי בית שני
עד לאמצע תקופת המשנה, חובת החינוך במסורת היהודית הייתה מוטלת על האב. קיימות עדויות רבות על קיום חובה זו על ידי השדרה המרכזית של העם, כאשר ההסתמכות הייתה על החובה המסורתית ולא נשענה על תקנות חברתיות[1].
אנו מוצאים בספרות התלמודית שני מקורות המתארים התפתחות של מערכת חינוך ממלכתית בעקבות תקנה שתוקנה בזמן התנאים. בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים שהתקנה תוקנה על ידי שמעון בן שטח, "התקין שמעון שבן שטח… ושהיו התינוקות הולכין לבית הספר"[2]. מאידך, בתלמוד הבבלי אנו מוצאים תיאור מפורט הרבה יותר, בו מיוחסת התקנה ליהושע בן גמלא: "ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו...שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה… התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים…התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך… עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר"[3]. היחס בין שני המאמרים מעלה מספר שאלות שהולידו שיטות שונות בדברי החוקרים לגבי התפתחותו של מוסד בית הספר בישראל[4]. בין היתר נידונה במחקר שאלת זהות מתקני התקנה, באיזו תקופה היא נתקנה וכיצד יש לתקף את המקורות הללו כמקורות היסטוריים. אפשרות אחת היא לזהות את יהושע בן גמלא ככהן הגדול בן דורו של שמעון בן שטח, גיסו של המלך ינאי, והכפילות במקורות נובעת מכך שהתקנה הייתה אמנם מבית מדרשו של שמעון בן שטח אך נתלתה בכבודו של הכהן הגדול יהושע בן גמלא[5]. אם אכן היו הם בני אותו הדור הרי שניתן לתארך את הרחבת רשת בתי הספר לאזור שנת 70 לפנה"ס. אפשרות נוספת שהועלתה היא הקדמת התקנה לתקופה מוקדמת, כשמחולל התקנה היה דווקא רבי יהושע בן פרחיה, כשהשם "בן גמלא" אינו אלא שיבוש. לשיטה זו, התקנה הראשונית נתקנה באזור שנת 120 לפנה"ס בתקופת הזוגות והמסורת בירושלמי לגבי שמעון בן שטח מתארת כיצד בתקופה מאוחרת יותר התחדשה התקנה הקדומה[6]. יש שקיבלו את תיאורי ההתפתחות כפי שנמסרו בתלמודים אך דחו את המסורות המדויקות לגבי זהות המתקנים, לדידם התקנות מתארות תהליך התפתחותי של הקמת רשת בתי ספר לאורך כמאתיים שנים, בין תקופת הסופרים לבין תקופת הפרושים[7]. פתרון נוסף הוא זיהוי של התקנה שנזכרה בירושלמי כאחד מהשלבים המוקדמים לתקנת בן גמלא כפי שהתפרשו בבבלי. לשיטה זו היה זה יהושע בן גמלא הכהן הגדול בימי המצור על ירושלים (בשנת 70 לספירה), הנזכר בכתבי יוספוס, שתיקן את התקנות[8]. מכל מקום, מקובל על רוב החוקרים שחינוך יהודי התפתח בתקופת בית שני והיה כבר ממוסד למדי במאה הראשונה לספירה[9], אם כי קיימים עדיין חוקרים הסבורים שאימוצם של התקנות נמשך זמן רב יותר ולא נשלמו אלא עד המאה הרביעית לספירה[10].
סדרי הלימוד בבתי הספר
במקורות שונים אנו מוצאים חלוקה בין בית ספר ללימוד המקרא לבין זה של לימוד התורה שבעל פה, כשגיל הכניסה לבתי הספר השונים נע בין הגילים חמש-שבע[11]. לימוד הקריאה התבצע,, על ידי שימוש בלוחות מעץ ואבן שעליהם חרטו את האותיות הנלמדות או שציפו אותם בשעווה לצורך החריטה, זאת בדומה בדומה לשיטות החינוך שהיו נהוגות בבית הספר ההלניסטי-רומי[12]. בצורת לימוד זו המורה כתב שורה או מילה בראש הלוח ותפקידו של התלמיד היה להעתיקו מספר פעמים. בשלב מאוחר יותר בחינוך הילד עברו לשימוש וקריאה ממגילה ומספר[13]. הלימוד התקיים בדרך כלל בבית הכנסת, באולם התפילה או בחדר צדדי[14]. סדרי הלימוד בבית הספר התחילו בשעה מוקדמת והתאחרו עד אחרי הצהריים[15]. הלימודים התקיימו בכל ימות השבוע, לרבות שבתות, כשהלימוד בשבת כלל בעיקר חזרה על החומר הנלמד במשך השבוע.
מעמד המלמד
המורה, או ה"מלמד התינוקות", היה האחראי על חינוך הילדים. ממעט המקורות ניתן ללמוד ששכרם של מלמדי התינוקות היה מוטל בדרך כלל על ההורים, אם כי ממספר מקורות ניתן להצביע בבירור גם על גביית מס הוראה מבני העיר. למרות התשלום הישיר מההורים, ברור מכמה מקורות שגם מי שידו לא הספיקה לשלם למורה יכל לשלוח את בנו לבית הספר[16]. בניגוד למקובל בעולם היווני-רומי שם הילד למד אצל הפדגוגוס שהיה עבד של האב, בתרבות היהודית של שלהי בית שני המורה מעולם לא היה במעמד של עבד[17].
המורכבות שבמעמדו של המלמד התבטאה בפער בין האידיאליזציה שעשו חכמים לתפקיד, בראותם את המלמדים כ"מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", לבין התיאור המציאותי-ריאלי, כפי שמשתקף ממעמדם זה בכמה מקומות בדברי חז"ל. הסיבה לפער זה קשורה למעמדם הסוציו-אקונומי של המלמדים ושכרם הנמוך שניתן להם תמורת עבודתם מחד, ולמרחק הרב בין עולמם התורני המצומצם לעולם התורה של החכמים ותלמידיהם מאידך[18].
מטרות מערכת החינוך
תפקידה של מערכת החינוך הייתה הקניית ידיעה בלימודי התורה וחינוך הילדים על ידי לימוד זה. אין לראות במערכת זו הכוונה להשגת תכליות חומריות או חברתיות, שכן לא נלמדו בה לימודים מקצועיים שאינם קשורים לתכלית דתית. מערכת החינוך איפשרה לבוגריה להשתלב במרחב החברתי-דתי, בכך שנתנה כלים לנער להשתתפות בקריאה בתורה, בברכת המזון וכו'. לימודי מקצוע התקיימו מחוץ למסגרת בית הספר והיו באחריות האב בלבד[19].
לקריאה נוספת
מקורות ראשוניים
● תלמוד ירושלמי כתובות לב ע"ג.
● תלמוד בבלי בבא בתרא כא ע"א.
מקורות משניים
● אליעזר אבנר, "ראשית בית הספר העברי", סורא א (תשי"ד).
● שמואל גליק, החינוך בראי החוק וההלכה (ירושלים: מרכז הרב ישראל לוינטל לשאלות ותשובות בנות זמננו, 1999).
● ישעיהו גפני, "חינוך קטנים בתקופת התלמוד - מסורת ומציאות", מתוך: רבקה פלדחי, עמנואל אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה: הקשרים תרבותיים ופוליטיים, (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנט).
● יצחק הלוי, דורות ראשונים חלק א, ג, (ברלין-וינה: 1921).
● אהרון היימן: תולדות תנאים ואמוראים, כרך ג', (לונדון: תר"ע).
● שמואל ספראי, "בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות", (ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ג).
הערות שוליים
- ^ שמואל גליק, "החינוך בראי החוק וההלכה" (ירושלים: מרכז הרב ישראל לוינטל לשאלות ותשובות בנות זמננו, 1999), עמ' 35; אליעזר אבנר, "ראשית בית הספר העברי", מתוך: שמואל מירסקי (עורך), "סורא: ספר שנה ישראלי-אמריקאי למחקר ולעיון בבעיות ישראל והעולם בעבר ובהווה", כרך א (ירושלים: מכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא, תשי"ד), עמ' 320.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ח', הלכה י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א'.
- ^ לסקירה ממצה של הספרות המחקרית בנושא, ראו: שמואל גליק, "החינוך בראי החוק וההלכה" (ירושלים: מרכז הרב ישראל לוינטל לשאלות ותשובות בנות זמננו, 1999), עמ' 36 בהערה מס' 22.
- ^ יצחק הלוי, דורות ראשונים חלק א, ג, (ברלין-וינה: 1921), עמ' 466. אהרון היימן: תולדות תנאים ואמוראים, כרך ג', (לונדון: תר"ע) עמ' 62.
- ^ שמואל גליק, "החינוך בראי החוק וההלכה" עמ' 42.
- ^ L. Ginzberg, The jewish primary school, students scholers and saints (philadelphia: The jewish publication society of america, 1928).
- ^ אליעזר אבנר, "ראשית בית הספר העברי", עמ' 321.
- ^ שמואל גליק, "החינוך בראי החוק" עמ' 43.
- ^ אליעזר אבנר, "ראשית בית הספר העברי", עמ' 326.
- ^ שמואל ספראי, "בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות", (ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ג), עמ' 175.
- ^ ההשוואה בין בתי הספר בישראל למקביליהם ביוון וברומא, כמו גם ההשפעות ההדדיות ביניהם, נידונה רבות במחקר. ראו לדוגמה: ישעיהו גפני, "חינוך קטנים בתקופת התלמוד - מסורת ומציאות", מתוך: רבקה פלדחי, עמנואל אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה: הקשרים תרבותיים ופוליטיים, (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנט), ובפרט בעמודים 62-72.
- ^ ישעיהו גפני, "חינוך קטנים" עמ' 65-68.
- ^ שמואל ספראי, "בשלהי הבית" עמ' 176.
- ^ ישעיהו גפני, "חינוך קטנים" עמ' 77.
- ^ שמואל ספראי, "בשלהי הבית", עמ' 178, ישעיהו גפני, "חינוך קטנים" עמ' 73.
- ^ שמואל ספראי, "בשלהי הבית", עמ' 179.
- ^ ישיעהו גפני, "חינוך קטנים", עמ' 72-76.
- ^ שמואל ספראי, "בשלהי הבית" עמ' 180.
