הקונגרס הלאומי הסורי
הקונגרס הלאומי הסורי (מכונה גם הקונגרס הפאן-סורי; בערבית: المؤتمر السوري, אל-מואתמר א-סורי) התקיים בחודש מאי 1919 בדמשק, סוריה, לאחר סילוק האימפריה העות'מאנית מן האזור. משימת הקונגרס הייתה לדון על עתיד "סוריה", כפי משמעותה על פי האוטופיה הפאן-ערבית אודות "סוריה הגדולה". הקונגרס גם נועד להציג את השקפות הערבים לועדת קינג-קריין האמריקאית. הקונגרס נחשב לפרלמנט הלאומי הראשון בהיסטוריה המודרנית של סוריה.
בקונגרס השתתפו נציגים מכל חלקי סוריה הגדולה, ובהם גם מארץ ישראל, ובראשו עמד האשם אל-אתאסי. מספר משתתפים הביעו את תמיכתם בדרישות המלך פייסל, אולם אחרים החלו לפקפק בו בשל מוכנותו להסכים לויתורים לקבוצות פרו-ציוניות. בדו"ח הסופי שלו, הקונגרס הצהיר כי "לא תהיה הפרדה של חלקה הדרומי של סוריה, הידוע כפלסטין, וגם לא של אזור החוף המערבי, הכולל את לבנון, מהארץ הסורית". בתגובה, ועדת קינג-קריין המליצה כי "אחדותה של סוריה תישמר".
הקונגרס הכריז על הממלכה הערבית של סוריה ב-8 במרץ 1920. המדינה החדשה התיימרה לכלול את סוריה, ארץ ישראל, לבנון וחלקים מצפון מסופוטמיה. המלך פייסל הוכרז כראש המדינה. באותו הזמן, הנסיך זייד, אחיו של פייסל, הוכרז כעוצר מסופוטמיה. האשם אל-אתאסי הוכרז כראש הממשלה ויוסוף אל-עט'מה (يوسف العظمة) (אנ') הפך לשר המלחמה וראש המטה הכללי.
הקונגרס נמשך לאורך חייה הקצרים של הממלכה עד ה-17 ביולי 1920, כאשר הצרפתים הציבו לפייסל אולטימטום להיכנע או להילחם, ופייסל נכנע והביא לסופה של הממלכה ולפירוק מוסדותיה.
