הר סיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הר חורב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הַר סִינָי (או חוֹרֵב) הוא ההר עליו ניתנה התורה לעם ישראל. בסלע שבהר חקוקה מערה[1] שנקראה בשם "נקרת הצור". מן ההר היה יורד נחל[2]. קיימות כמה דעות אודות מיקומו המדויק וזהותו של ההר.

הר סיני בתנ"ך

כשרעה את צאן יתרו חותנו במדבר, הגיע משה אל הר האלוקים בחורב, שם התגלה אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה, וציווה אותו לשוב למצרים ולהוציא משם את בני ישראל[3]. ה' נתן לו אות וסימן לכך שהוא שלח אותו, שביציאתם ממצרים יעבדו את ה' על אותו הר[4].

ביציאת מצרים, מיד לאחר שעברו את רפידים, בחודש השלישי ליציאתם, הגיעו עם ישראל אל מדבר סיני[א]. במשך שהייתם למרגלות ההר התקיים במקום מעמד הר סיני בו ניתנה התורה לבני ישראל, והם נהיו לעם ה'.

משה רבינו עלה להר למשך ארבעים יום וארבעים לילה[6], וחז"ל מגלים[ב] שאותה עליה להר היתה בעצם עליה לשמים[8], שכשעלה משה להר הרכין ה' את השמים על ההר[9], ובסוף הארבעים יום חטאו שם ישראל בחטא העגל. לאחר החטא, נבנה שם המשכן, ושם גם נפטרו נדב ואביהוא בעת חנוכת המשכן כשהקריבו קטורת שלא כדין[ג]. שנה לאחר מכן ציוה שם ה' על מצוות הקרבת קרבן פסח-פסח דורות[11], ואחריו על פסח שני[12]. כמו כן נצטוה שם משה למנות את עם ישראל[13]. יתרו בא אל משה בעת שהותו בהר, ושם מינה משה על פי עצתו שרי אלפים, שרי מאות, ושרי עשרות לשופטים בסנהדרין[14].

לאחר שאליהו הנביא הרג את ארבע מאות נביאי הבעל ואיזבל איימה עליו במוות, הלך אליהו במשך ארבעים יום וארבעים לילה עד שהגיע אל הר סיני[15].

הר סיני בחז"ל

חז"ל מציינים[16] שה' הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני הנמוך מכולם, ולא הגביה אותו מן ההרים, ושיש ללמוד מכך שלא להתגאות.

עוד מובא בחז"ל[17] שהר סיני במקורו הוא חלק מהר המוריה, והוא המקום עליו היתה עקדת יצחק, ונתלש מהר המוריה במיוחד בשביל מתן תורה עליו.

בתלמוד מובאת אמרתו של רבי יהושע בן לוי: [18]:”בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"”.

חז”ל אומרים כי בעתיד הר סיני הר כרמל והר חרמון יובאו על ידי הקדוש ברוך הוא למקום המקדש, ועליהם יבנה המקדש השלישי[19].

באגדות רבה בר בר חנה מסופר על רבה בר בר חנה שנלווה אליו סוחר ערבי במדבר, והראה לו את הר סיני שהוא מוקף עקרב בדמות חמור לבן, כדי למנוע את הגישה להר. בעודו שם שמע בת קול משמים המכריזה: "אוי לי שנשבעתי, ועכשו מי מפר לי". כשסיפר הדבר לפני החכמים, טענו נגדו שהיתה זו שבועת הגלות עליה ה' מצטער, והיה צריך להתיר את השבועה והיתה באה הגאולה, אך הוא נמנע מלעשות כן, כי חשש שמדובר בשבועת המבול.

נקרת הצור

כשביקש משה מה' שיתגלה אליו[20], ציוה עליו ה' לעמוד בנקרת הצור[ד], וזאת בכדי שלא יביט אל השכינה[22]. בעמדו שם מסר לו ה' את י"ג המידות של רחמים[23].

כמו כן כשאליהו הנביא ברח מאחאב ואיזבל נכנס אל מערה זו[24], ושם אף היתה לו התגלות מה'[25].

שמות ההר ומשמעותם

חז"ל דרשו ששה שמות המוזכרים בתורה כמציינים את הר סיני. התלמוד מציג מחלוקת בין חכמי ישראל איזה מבין השמות הוא שמו המקורי של ההר ואיזה מהם הוא כינוי שניתן לו בעקבות אירוע מתן תורה[26]. את השם "סיני" דרשו מלשון "שנאה", שירדה עליו שנאה לאומות העולם שלא קיבלו את התורה, וכן בשם "חורב" - הר שירדה עליו חורבה (חורבן) לאומות העולם[28].

מיקום ההר

כאמור מיקומו המדויק של ההר לוט בערפל, וקיימות כמה שיטות המשערות את מיקומו המדויק.

ג'בל מוסא

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ג'בל מוסא

ג'בל מוסא (בעברית: "הר משה"), הוא הר בדרום חצי האי סיני המזוהה לפי מסורת נוצרית כהר סיני. זיהוי הר סיני עם ג'בל מוסא נתונה במחלוקת דתית ומחקרית. המסורת הנוצרית מספרת כי המלכה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, היא שזיהתה את הר סיני בג'בל מוסא. בשנת 527 בנה הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במקום כנסייה נוצרית בשם 'סנטה קתרינה'.

קיים כחלק מרכס הרים באזור, צוק סלע נמוך ובולט כמעט במאונך למישור, הידוע בשם 'ראס סופספה', ויש המזהים אותו עם הר סיני ההיסטורי. סיורים במקום כמו גם קבוצות דתיות שונות מפרסמות אותו כהר סיני המתואר בתנ"ך. עם זאת, היסטוריונים וארכאולוגים מצביעים על העובדה שאין מסורת מקובלת אחת שקובעת איזה הר הוא הר סיני האמיתי, וישנן מספר קבוצות אחרות שמצביעות על הרים אחרים באזור כעל ההר האמיתי.

ג'בל עידיד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הר כרכום
רכס הרים בנגב

ג'בל עידיד (בעברית: "הר כרכום") הוא הר בנגב הדרומי, היה הר ששימש לפולחן, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי, ולמרות דלילותם של מקורות המים באזור צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני. התגלו בו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואמנות סלע. ההר מזוהה בידי הארכאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, זיהוי שאינו מקובל על מרבית החוקרים, אך הכנסייה הקתולית ברומא תמכה בזיהוי זה, ובשנת 1999 יצאה בהצהרה כי היא רואה בהר כרכום את הר סיני המקראי[29].

סרביט אל-ח'אדם

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סרביט אל-ח'אדם

סרביט אל-ח'אדם הוא אתר ארכאולוגי במערב סיני, ששימש בימי קדם כמכרה לאבן הטורקיז של ממלכת מצרים. ד"ר צבי אילן הציע לזהות אותו עם הר סיני, זיהוי שאינו מקובל על מרבית החוקרים.

ג'בל סין בישר

ג'בל סִין בִּישָׁר נמצא בחלקו המערבי של ואדי סודר במערב סיני, מעל גדתו הדרומית, בולט מעל סביבתו ומתנשא לגובה של 618 מטר מעל פני הים. השערה שהועלתה על ידי פרופ' מנשה הראל הציעה לזהות את ההר סיני המקראי, ואף סבר כי נתיב המסע של בני ישראל בסיני ביציאת מצרים עבר בוואדי סודר. זיהוי הר סיני, ואתרים נוספים במסלול יציאת בני ישראל ממצרים מתוארים על ידי הראל בהסתמך על הכתוב במקרא. השערה זו מפורטת בספרו של הראל, ״מסעי סיני״, שזכה בפרס יד יצחק בן-צבי. הראל מבסס את טענותיו על כך שההר נמצא במרחק של כ-75 ק״מ מהאזור המזוהה על ידו כארץ גושן, ולטענתו, מרחק זה מתאים לכתוב בספר שמות ”דרך שלושת ימים נלך”[30], כלומר הליכה של כ-25 ק״מ ביום. הוא מחזק את טענתו גם בהתבסס על שם ההר: סין-סונא - תורה (בערבית), בישר - בשורה, כלומר מקום אשר בו ניתנה בשורת התורה.
החוקר יוסף גינת חלק על השערתו של הראל וטען כי משמעות השם בלשון המקום היא "שן בוקעת"[31].

ג'בל חלאל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ג'בל חלאל

ג'בל חלאל (מכונה גם: הלאל או הילאל) הוא הר המורכב מסלעי גיר ואבן חול, הנמצא כ-30 קילומטרים מערבית לקוסיימה בצפון סיני. בהר מכתש הדומה למכתשי הנגב[32].

מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני המקראי. מיקום ההר מתאים לדעתם לתיאוריות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-תר"ץ, מייג'ור קלוד ג'רוויס (Claude Scudamore Jarvis) התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית: "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי". גם יוחנן אהרוני הציע לזהות את הר סיני בג'בל חלאל.
הביקורת על זיהויו כהר סיני טוענת כי הממצאים הארכאולוגיים שנתגלו באזור ההר הם מתקופת האבן ומהתקופה הרומית-ביזנטית ושתי תקופות אלו אינן תואמות את התיארוך המקובל ליציאת מצרים.

ג'בל חשם א-טריף

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ג'בל חשם א-טריף

ג'בל חשם א-טריף (או: ג'בל האשם א-טריף; בעברית: "הר השם") הוא הר במזרח חצי האי סיני. ההר מרוחק מגבול ישראל-מצרים כ-20 קילומטר, צפונית מערבית לאילת, כקילומטר אחד מדרום לכביש נח'ל-טאבה. גובהו של ההר הוא 874 מטר מעל פני הים.

העיתונאי החוקר שמחה יעקובוביץ' וג'יימס קמרון בסרטו "פענוח יציאת מצרים" טוענים לזיהוי המוצלח ביותר של ההר כהר סיני המקראי מכמה סיבות:

  1. מיקום הר סיני מצוין בתורה שלוש פעמים, בכל פעם במרחק ממקום מסוים. מיקום "הר השם" מאמת, לכאורה, את שלשת המרחקים הללו.
  2. על ההר נמצא זכר למעיין קדום, ובתורה כתוב”ואשליך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר”[33].
  3. ההר ממוקם על הציר המשוער שבו הלכו בני ישראל.

חרף ממצאים ארכיאולוגיים במקום לא ניתנה רשות לחפירות ארכאולוגיות על ידי הצבא המצרי, ושומרים מגבילים את הגישה אל ההר.

אמי קוסי

תמונת לוויין של הסהרה
הר געש

אמי קוסי הוא הר געש השוכן בקצה הדרום מזרחי של הרי טיבסטי במרכז סהרה.
החוקר יוסף אידלברג טען בספרו "במברה" כי הר הגעש אמי קוסי (אנ') הנמצא בצפון צ'אד, הוא הר סיני המקראי. לפי התיאוריה שלו, בני ישראל יצאו ממצרים לכיוון מערב, והלכו (בשנים הראשונות) במדבר סהרה של היום. הסופר אביגדור שחן המשיך והרחיב על עבודתו של יוסף בספרו זה סיני[34].

הזיהוי מתבסס על כמה טיעונים:

  1. שמות יישובים באיזור שדומים מאוד לשמות המקראיים.
  2. מתאר השטח דומה למוזכר בתורה יותר מאשר חצי האי הנקרא היום סיני.
  3. ההתאמה הטובה ביותר לזמן הרב שלקח לבני ישראל המסע הזה.
  4. גם אורך מסעו של אליהו הנביא, 40 יום ו-40 לילה.
  5. שפת הבמברה של בני מאלי המזכירה במידת מה את העברית הקדומה.

תיאוריה זו אינה מתקבלת על פי הנאמר בתורה, מאחר ולפיו בני ישראל יצאו ממצרים לכיוון ההפוך לחלוטין מארץ ישראל ולפי תאוריה זו לא ברור כיצד חצו את ים סוף.

אבני הר סיני

באזור ג'בל מוסא המזוהה עם הר סיני מצויות אבנים עם איור של שיח[35], אשר האיור מוטבע אף בפנים האבן, כך שגם אם תשבר לרסיסים יהיה ניכר בו צורת השיח החקוק. כבר בתקופות קדומות זוהה האיור עם הסנה הבוער וכן ניתן ההסבר לשם "הר סיני" על שם הסנה[36].

ואמר החכם רבי משה הנרבוני[37], וזה לשונו, ומה שראיתי אני מסכים לזה אעירך עליו, דע כי הר סיני העידו עליו כי האבנים הנמצאים בו יצויר עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא הר סיני על שם הסנה, כמו שנגלה ה' למשה מתוך הסנה, ואחד מנכבדי ברצלונה מבני בן חסדאי הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בו הסנה מצויר בתכלית הציור, והציור ציור א-להי, ושברתי האבן לחצאים ונגלה הסנה בכל חלק וחלק, וחלקתי אותו החלק לחצאים ונמצא הסנה מצויר בשטח כל חלק בפנימיותו, וכן פעמים רבות עד שהיו החלקים כדמות בוטנים, ועדיין הסנה בהם, ונפלאתי על זה ושמחתי עליה מאוד, כי הוא דרך להבין כוונת הרב, עד כאן לשון זה החכם

פירוש שם טוב על מורה נבוכים[38]

.

עדות דומה מצוייה בספר מקור חיים[39]:”וכשהלכתי לברצלונה שאלתי זה לתלמידים, והשיבו לי כי גם עתה האבנים קיימות, והאדם שהם בידו ברח לפירפיניאן בעבור המגיפה שהיא בברצלונה, וכשהלכתי לפירפיניאן העידו לפני כמה וכמה שראו אלה האבנים”. גם רבי שמואל אבן צרצה[40] ורבי יצחק בן משה הלוי ב"מעשה אפוד", מתארים את האבנים המופלאות הללו.

לעומתם, רבי יעקב עמדין תוקף בחריפות[41] את הניסיון למצוא תופעות טבעיות שמאמתות את הידוע על פי המסורת.

גם בעולם הכללי התפרסמו אבנים אלו וככל הידוע, המקור הקדום ביותר אצל אומות העולם שמציין עובדה זו הוא הספר עג'אא'ב אלמחלוקאת (אנ') של הגאוגרף הפרסי זכריא אל-קזוויני בן המאה ה-13[42]. גם ההיסטוריון הערבי אבו אל-פידאא כותב על כך בתחילת המאה ה-14, וכך גם הנוסע הנוצרי גוצ'י מטוסקנה שביקר באזור בסוף המאה ה-14.

התופעה קרויה במחקר "פרחי מנגן", והיא נוצרת כתוצאה מהתגבשות תחמוצת המנגן בתוך הסלע[43].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הר סיני בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

ביאורים

  1. ^ כמו שכתוב: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"[5]
  2. ^ על פי הפסוק[7] "עלית למרום".
  3. ^ כמו שכתוב: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי"[10]
  4. ^ כמו שכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר, וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי"[21].

הערות שוליים

  1. ^ רש"י על ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ב נקרת הצור-כריית הצור.
  2. ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק כ'
  3. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'
  4. ^ פסוק י"ב
  5. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים א'-ב'
  6. ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק ט'.
  7. ^ ספר תהלים, פרק ס"ח, פסוק י"ט.
  8. ^ שמות רבה, פרשה כ"ח.
  9. ^ אור החיים על ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ג'.
  10. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ד'
  11. ^ ספר במדבר, פרק ט', פסוק א'
  12. ^ ספר במדבר, פרק ט', פסוק ט'
  13. ^ ספר במדבר, פרק א', פסוקים א'-ב'
  14. ^ רש"י על ספר דברים, פרק א', פסוק ו'.
  15. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק ח'
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ה' עמוד א', מדרש תהלים סח
  17. ^ מדרש שוחר טוב, סח, ט.
  18. ^ איכה רבה, פתיחתא, ב.
  19. ^ ילקוט שמעוני, מיכה, תקנב, ד.
  20. ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק כ', "הראני נא את כבודך".
  21. ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוקים כ"א-כ"ב.
  22. ^ פסוק כ'; דעת זקנים על ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק כ"ב.
  23. ^ רש"י שם
  24. ^ רש"י על ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים ח'-ט'.
  25. ^ ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים י"א-י"ב.
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ט עמוד א'.
  27. ^ מדרש תנחומא פרשת במדבר פיסקא ז'; שמות רבה, פרשה ב', פסקה ו'.
  28. ^ במדרש[27] מובא כי ההר נקרא בחמישה או ששה שמות, אך השם העיקרי הוא סיני או חורב (מחלוקת שם ובגמרא).
  29. ^ האם הר כרכום הוא הר סיני – הר האלוהים? באתר הושבילים.
  30. ^ ספר שמות, פרק ח', פסוק כ"ג.
  31. ^ יוסף גינת, "למשמעותם של שמות הרים בסיני", טבע וארץ, כרך י"א (ד), תשכ"ט–1969, עמ' 190–192
  32. ^ מנשה הראל, מסעי סיני, עמ' 11, הוצאת עם עובד, 1968
  33. ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק כ"א.
  34. ^ לפודקאסט - יובל מלחי מארח את שחר גפני בנושא יציאת מצרים ומאריך על תאוריה זו. ראה גם בהרחבה בספרו 'יציאת מצרים התיאוריה האבודה'.
  35. ^ האבנים המוזרות.
  36. ^ פירוש שם טוב על מורה נבוכים, פרק סו.
  37. ^ פירוש הנרבוני למורה נבוכים, חלק א' פרק ס"ו
  38. ^ פרק סו.
  39. ^ פרשת כי תשא נה:.
  40. ^ רפאל ישפה, ‏האבן והסנה, פעמים 48, תשמ"ח
  41. ^ "בירת מגדל עוז" עמוד 240
  42. ^ זהר עמר, ‏האבנים המופלאות מהר סיני, פעמים 52, תשמ"ט
  43. ^ רפאל ישפה, ‏האבן והסנה, פעמים 48, תשמ"ח
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0