השואה: 1944–1945

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף השואה 1944 - 1945)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראו שיחה:השואה: 1939–1941.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

גם כאשר ברור היה יותר מכל לגרמנים שהם מפסידים במלחמה, גם כאשר הם ראו שהצבא האדום מגיע לפאתי וינה, ורשה ואף ברלין – הם המשיכו והתעקשו לבצע את מדיניות הפתרון הסופי וניסו גם ברגעים האחרונים של המלחמה לרצוח כמה שיותר יהודים, באמצעות צעדות מוות שנועדו להתיש את היהודים שבועות ספורים, ואף ימים ספורים, טרם ישתחררו לחופשי מן המשטר הנאצי.

לקראת הסוף (1944-5.1945)

1944

  • 19 במרץ – כיבוש הונגריה בידי הגרמנים בעקבות ניסיונם של ההונגרים לפרוש מן המלחמה.
  • 15 במאי – במשך כמעט חודשיים מגורשים 437,000 יהודים מהונגריה. רובם שולחו לאושוויץ ונרצחו מיד עם הגעתם.
  • 7 ביולי – הוראת מיקלוש הורטי, עוצר הונגריה, להפסיק את גירוש היהודים מהונגריה. כעבור יומיים נפסקו הגירושים.
  • 2 באוקטובר – כניעת המורדים הפולנים בורשה. הגרמנים החלו בהריסת ורשה.
  • 8 בנובמבר – חידוש הגירושים של יהודי הונגריה – יותר מ-70,000 יהודים הוצעדו במצעד רגלי לעבר גבול אוסטריה.

1945

  • 15 בינואר - תחילת צעדות מוות ממחנות משנה באזור קניגסברג (Königsberg) ובהן 7,000-5,000 אסירים יהודים, רובם נשים. בפלמניקן נרצחו כ-3,000 מהם. רק כ-400-200 שרדו.
  • 16 בינואר
    • שחרור קילצה בידי הצבא האדום. רק 25 יהודים מסתתרים נותרו בעיר.
    • השלמת שחרור של כל בליטת הארדנים.
    • פשט (Pest), חצי מהעיר בודפשט, שוחררה בידי הצבא האדום ובה כ-70,000 יהודים. כ-25,000 שרדו בחסות דיפלומטית ו-25,000 נוספים חיו במסתור, חלקם עם תעודות מזויפות.
  • 26 בינואר - תחילת צעדת המוות מקניגסברג לפלמניקן. בתוך 24 שעות נרצחו כ-1,500 מבין 4,500 הצועדים.
  • 31 בינואר - תחילת הטבח של כ-3,000 ניצולי צעדת המוות מקניגסברג לפלמניקן (Palmnicken) על חוף הים בעיירה. הטבח נמשך עד 5 בפברואר.
  • 2 בפברואר - רצח 1,200 אסירים יהודים במחנה ליברוזה (Lieberose), מחנה משנה של זקסנהאוזן. הרצח נמשך עד 4 בפברואר.
  • 3 באפריל - בין 3,000 ל-4,000 יהודים יצאו בצעדת מוות ב-3 וב-5 באפריל מאורדרוף. לפני הוצאת הצועדים לבוכנוואלד נרצחו במחנה יותר מ-1,500 אסירים. עוד כ-500 נספו בצעדה עצמה.
  • 5 באפריל – הוצאה של יותר מ-28,250 אסירים מבוכנוואלד וממחנות המשנה שלו. 7000-8000 מהם נספו או נרצחו בפינוי.
  • 7 באפריל - יציאת 28,000 מבין 48,000 אסירי בוכנוואלד בצעדות מוות. בין 13,000 ל-15,000 מתוך אסירי בוכנוואלד נרצחו ונספו בעת פינוי בוכנוואלד.
  • 13 באפריל
    • שחרור וינה בידי הצבא האדום.
    • כ-5,400 אסירים פונו ממחנה הרסברוק (Hersbruck), מחנה משנה של פלוסנבירג, לדכאו, רובם בצעדת מוות ומיעוטם ברכבת. כעשירית מהם נרצחו או נספו בעת הצעדה.
  • 15 באפריל
    • העברתם של 413 יהודים דנים מהפרוטקטורט לשוודיה, בסיוע הצלב האדום הבינלאומי.
    • הצבא האמריקאי משחרר את מחנה הריכוז נורדהאוזן ובו מאות עובדי כפייה.
    • 17,000 נשים הוצעדו מראוונסבריק ו-40,000 גברים הוצעדו מזקסנהאוזן בצעדות מוות. אלפים נורו בפרצדורף ובפריצוואלק. הצועדים שוחררו על ידי הצבא האדום.[3]
  • 16 באפריל - 25,000 עד 30,000 מאסירי מחנות פלוסנבירג פונו לדכאו. מאות נרצחו בדרך.
  • 20 באפריל - כ-2,800 אסירים יהודים הוצאו לצעדת מוות ממחנה הריכוז רמסדורף. פחות משש מאות הגיעו לגטו טרזין, כשבועיים לאחר מכן. כמעט כולם נרצחו עם הגעתם. 75 שרדו.
  • 22 באפריל
    • כוחות הצבא האדום משחררים את מחנה הריכוז זקסנהאוזן
    • תחילת רציחתם של מאות אסירים בתא גז במאוטהאוזן. עד סוף אפריל נרצחו במאוטהאוזן 1,200-1,400 אסירים ואסירות.
    • שחרור מחנה הריכוז יסנובץ.
    • אסירי מחנות המשנה בלנדסברג, מילדורף וקאופרינג פונו לדכאו. מבין כ-5,200 אסירי קאופרינג נספו ונרצחו כמעט אלף בצעדות המוות.
  • 26 באפריל - פינוי כ-14,000 אסירות המחנה הראשי של ראוונסבריק בצעדות מוות. ביתר מחנות ראוונסבריק היו כ-17,000 אסירים שלא פונו. במחנה הראשי הושארו 2,000-3,000 אסירות ואסירים חולים.
  • 27 באפריל -
    • 1,000 אסירים נרצחו בצעדת מוות שיצאה ב-20 באפריל עם כ-2,800 עובדי כפיה יהודים מרמרסדורף
    • שחרור מחנה הריכוז קאופרינג-לנדסברג.[4]
  • 28 באפריל -
    • צעדת מוות שיצאה מבוכנוואלד ב-7 באפריל ובה 5,000-6,000 אסירים הגיעה לדכאו. יותר ממחצית האסירים נרצחו או נספו בירי ובהרעבה.
    • הצלב האדום מגיע להסדר עם הגסטפו בדבר העברת 150 יהודיות מראוונסבריק לשוודיה. זו הקבוצה הראשונה מבין 3,500 נשים יהודיות ו-3,500 נשים לא יהודיות שנשלחו לשוודיה בעשרת הימים האחרונים של המלחמה.
  • 29 באפריל
    • שחרור מחנה הריכוז דכאו בידי האמריקאיים.
    • שחרור סלובקיה.
    • שחרור מחנה רוונסבריק.
    • עד 29 באפריל רוכזו ביער בלו ליד ויטשטוק כ-40,000 אסירים ששרדו את צעדות המוות מראוונסבריק ומזקסנהאוזן. 800-700 מתוכם נרצחו ביער לפני השחרור.
  • 30 באפריל -
    • הצבא האדום משחרר את מחנה הריכוז ראוונסבריק.
    • אדולף היטלר מתאבד בפיהררבונקר.
    • כ-5,000 אסירים שפונו בצעדת המוות מדכאו שוחררו על ידי הצבא האמריקאי, רובם בבוירברג

לאחר המלחמה באירופה (5-9.1945)

מאי 1945

  • 2 במאי
    • שחרור ברלין בידי הצבא האדום.
    • הצבא האמריקאי שיחרר את העיר הגרמנית שוורין. במקום נמצאו כ-20,000 אסירים שפונו ממחנות הריכוז זקסנהאוזן וראוונסבריק.
  • 3 במאי
    • מסירת טרזיינשטט על 17,247 הכלואים בה, לידי הצלב האדום הבינלאומי.
    • יותר מ-7,000 מבין כ-10,000 מאסירי נוינגמה נהרגו בהפצצת חיל האוויר הבריטי ובירי הגרמנים. על אוניות בנמל נוישטט אין הולשטיין.
  • 4 במאי – יציאת האס אס ממחנה מאוטהאוזן
  • 5 במאי -
    • הצבא האמריקאי משחרר את מחנה גונסקירכן. מבין 20,000 האסירים שהובאו אליו עם הקמתו, כחודש וחצי לפני כן, שרדו בו עם השחרור מעט יותר מ-5,400 אסירים. ביום זה גם הגיעה לגונסקירכן צעדת המוות האחרונה. זו יצאה ממחנה הריכוז מאוטהאוזן ב-1 במאי.
    • הצבא האמריקאי משחרר את מחנה הריכוז מאוטהאוזן.
  • 8 במאי -
    • שחרור גטו טרזין על ידי הצבא האדום.
    • הצבא האדום משחרר את מחנה גרוס-רוזן
  • 9 במאי – כניעת הגרמנים לסובייטים.

יוני 1945

  • שליחי ועדים יהודיים משש ערים בשלזיה התחתית הקימו ועדה מחוזית של יהודי פולין כדי לתאם פעילות יהודית בפולין אחרי השואה.[6]
  • הקמת מחנה העקורים פרנוואלד, ממחנות העקורים הגדולים ביותר, באזור הכיבוש האמריקני של גרמניה, מדרום מערב למינכן. בתוך שלושה חודשים גדל מספר היהודים במחנה מ-3,000 ל-5,300. פרנוואלד היה מחנה העקורים האחרון שפעל באירופה. הוא נסגר ב-1957.

יולי 1945

  • 1 ביולי - 41 נציגים של שארית הפליטה מרחבי בווריה התכנסו במחנה העקורים פלדאפינג והקימו גוף מייצג של שארית הפליטה.[7]
  • 16 ביולי - ועידת פוטסדם: לפולין הוקצו שטחים גרמניים ממזרח לנהר אודר (Oder). ברית המועצות קיבלה חלקים מגרמניה, אוסטריה, בולגריה, הונגריה, רומניה ופינלנד. גרמניה חולקה לארבעה אזורי השפעה: אזור סובייטי במזרח; אזור בריטי בצפון מערב; אזור צרפתי, בדרום מערב; ואזור אמריקני, בדרום. ברלין חולקה לארבעה אזורי שליטה תחת ארבע בעלות הברית הכובשות, לפי הדגם שבו נעשה שימוש לגבי כל גרמניה.
  • 25 ביולי - ועידת נציגי הניצולים היהודים בגרמניה התכנסה בסן אוטיליין בהשתתפות 94 צירים שייצגו 40,000 יהודים בגרמניה ואוסטריה.[8]

אוגוסט-ספטמבר 1945

  • ספטמבר - ביזמתה של הנהגת היהודים במחנה העקורים ברגן-בלזן התקיים קונגרס שארית הפלטה באזור הכיבוש הבריטי בססמה "פתחו את שערי ארץ-ישראל", בהשתתפות נציגים יהודים מכל המחנות והקהילות באזור הבריטי ונציגי ארגונים יהודיים בעולם ובעיקר מאנגליה. בקונגרס נבחר הוועד המרכזי לאזור הבריטי.
  • 17 בספטמבר - תחילת משפטם של 48 אנשי סגל מחנה ברגן-בלזן, ביניהם 16 נשים, בלינבורג (Lüneburg), בבית משפט צבאי בריטי. 11 נדונו למוות, ביניהם מפקד המחנה יוזף קרמר. ב-12 בדצמבר הוצאו להורג.

אוקטובר 1945

  • אוקטובר - מחנה העקורים פרנוואלד מתחיל לשמש עקורים יהודים בלבד.
  • 12 באוקטובר - הופעת הגיליון הראשון של עיתון שארית הפליטה, "אונדזער וועג" (דרכנו). העיתון הופץ ב-20,000 עותקים וסייע באיחוד שארית הפליטה ובהצגתה בפני העולם היהודי.[10]
  • 18 באוקטובר - תחילת משפטי נירנברג. בית משפט בינלאומי ובו שופטים מארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות וצרפת שפט 22 מנהיגים נאציים. הפסיקה בנוגע לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות נקשרה לרדיפת היהודים ולרציחתם. פסק הדין ניתן ב-30 בספטמבר וב-1 באוקטובר 1946. 12 מהנאשמים נדונו למוות.
  • סוף אוקטובר - ביקור בן-גוריון בגרמניה כאורחו של אייזנהאואר. בן-גוריון ביקש לשקם את העקורים היהודים, להכשירם לחקלאות ולעיסוק מקצועי ולשלוח מורים מא"י כדי לעזור בהכשרה.[11]

נובמבר 1945

  • תחילת משפטי דכאו – משפטיהם של פושעי מלחמה שניהלו את מחנה הריכוז דכאו ושיטרו בו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צעדות המוות, מאמר מאת דניאל בלטמן, באתר יד ושם
  2. ^ אתר הנצחה לשטרסהוף (באנגלית)
  3. ^ צעדות המוות, מאמר מאת דניאל בלטמן, באתר יד ושם
  4. ^ הערך על קאופרינג באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
  5. ^ זאב מנקוביץ, בין זיכרון לתקווה: ניצולי השואה בגרמניה הכבושה, הוצאת יד ושם, 2006
  6. ^ מידע בנושא, באתר יד ושם
  7. ^ מנקוביץ, ע' 61
  8. ^ מנקוביץ, ע' 63
  9. ^ מנקוביץ, ע' 42
  10. ^ מנקוביץ, ע' 123
  11. ^ מנקוביץ, ע' 83


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0