ויליאם פלין

ויליאם פלין
William S. Flynn
לידה	פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סנט פרנסיס, פוטאקט, רוד איילנד, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם סמית' פלין
מדינה	ארצות הברית
	2 בינואר 1923 – 6 בינואר 1925; (שנתיים)
סגן מושל רוד איילנד	פליקס טופין
	→ אמרי סן סוסי ארם פותייר ←
	1912–1923; (כ־11 שנים)
	1912–1923; (כ־11 שנים)

ויליאם סמית' פלין (באנגלית: William Smith Flynn;‏ ‏14 באוגוסט 1885 – 6 באפריל 1966) היה פוליטיקאי אמריקאי מרוד איילנד, איש האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של רוד איילנד בשנים 1912–1923, ולאחר מכן ועד 1925 כמושל רוד איילנד ה-54.

ראשית חייו

ויליאם פלין נולד בדרום פרובידנס שברוד איילנד, כבנם של ג'יימס א. ואליזבת סי. (לבית קלי) פלין, משפחה ממוצא אירי. אביו היה שוטר ברובע החמישי של פרובידנס. אחיו הגדול, ג'ון פלין (אנ'), שיחק לזמן מה בליגת הבייסבול העליונה, ואחיו הצעיר, אדמונד ו. פלין (אנ'), כיהן לימים כנשיא בית המשפט העליון של רוד איילנד בשנים 1935–1957. אח נוסף שלו, פרדריק ג'. פלין, היה עורך דין בניו יורק. פלין סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ב-1903.

במהלך לימודיו בקולג' הצלב הקדוש (אנ'), עבד פלין כגזבר וכסוכן כרטיסים של חברת אוניות הקיטור של פרובידנס. את לימודיו הוא סיים ב-1907, ולאחר מכן המשיך ללמוד במרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם סיים את לימודיו ב-1910. ב-1911 הוא פתח משרד עורכי דין בפרובידנס.

קריירה פוליטית

בשנים 1912–1923 כיהן פלין כחבר בית הנבחרים של רוד איילנד. כמחוקק, הוא הגיש את חוק טאונסנד-פלין, שהבטיח מתן מזון כשר לאסירים יהודים בבתי הכלא של המדינה, וכך הייתה רוד איילנד למדינה הראשונה בארצות הברית שעשתה כן. הוא גם קידם את ביטול הדרישה לבעלות על רכוש כתנאי לקבלת זכות הצבעה.

מושל רוד איילנד

בוועידה המדינתית של המפלגה הדמוקרטית של 1922, זכה פלין במועמדות המפלגה למשרת מושל רוד איילנד, לאחר שהביס את ג'ון ט. בראון, שופט בית המשפט הגבוה של המדינה. תומכיו של פלין ביקשו מנציגי הוועידה להצביע "הצבעה ידידותית" עבורו. התמיכה בו הייתה מוחלטת בסיבוב ההצבעה הראשון, כך שלא נערך סיבוב הצבעה שני כלל.^[1]

פלין היה בן 37 כאשר נבחר כמושל, ובבחירות הכלליות הוא הביס את מועמד המפלגה הרפובליקנית הרולד ג'. גרוס ב-7,111 קולות. הוא היה אחד מהמושלים הצעירים של רוד איילנד.^[1] פלין נבחר כחלק מקבוצה של צעירים מהמפלגה הדמוקרטית שהיו בעלי נטייה לרפורמות. הם קראו להנהגת שבוע עבודה של 48 שעות.

ב-17 במאי 1924 קיים ארגון הקו קלוקס קלאן פגישה בלתי חוקית בנשקייה המדינתית ברחוב בנפיט, שמשכה אליה כ-200 איש. פלין גינה את הארגון ואסר על אנשיו לקיים פגישות במקומות ששייכים למדינה.^[2]

העימות עם הסנאט המדינתי

תקופת כהונתו של פלין כמושל עמדה בסימן עימות דו-מפלגתי נמרץ בסנאט של רוד איילנד, שנשלט על ידי הרוב הרפובליקני. קבוצה של מחוקקים דמוקרטים צעירים, כולל סגן המושל פליקס טופין (אנ'), והמושל לעתיד רוברט קווין, ביצעו פיליבסטרים במשך רוב ימי מושבי בית המחוקקים של 1923–1924, בניסיון לגרום למחוקקים הרפובליקנים הוותיקים לאשר החלטה שתעמיד ועידה חוקתית להצבעה כללית. קרב אגרופים, מתקפה קטנה של גז ברום, ונטישה של סנאטורים רפובליקנים התרחשו לאחר מכן. אירועים אלה הפכו את ממשלת מדינת רוד איילנד למוקד של לעג ובוז לאומיים.^[3] פלין סירב לגייס את המשמר הלאומי כדי להשיב את הסדר על כנו, באומרו שהרשות המבצעת לא צריכה להתערב בענייני בית המחוקקים.

העיתון The Providence Journal האשים בטעות את הדמוקרטים באחריות למתקפת הגז, והדמוקרטים נוצחו בבחירות של 1924. באותה שנה התמודד פלין על מושב בסנאט של ארצות הברית, קיבל 83,138 קולות, אך נוצח על ידי הרפובליקני ג'סי הוטון מטקלף. אחיו של מטקלף היה נשיא The Providence Journal.^[4]

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל, נותר פלין פעיל בפוליטיקה ובמשרד עורכי הדין שלו. הוא היה מעורב בכמה תיקים משפטיים בולטים. הוא יצג את חברת מכונות ההצבעה שופ כאשר עברה רוד איילנד להצבעה במכונות הצבעה ב-1935.

פלין הוביל את המועצה המייעצת של מנהל העבודות הציבוריות בשנים 1933–1934, ושימש כמנהל החטיבה של ההגנה האזרחית של רוד איילנד במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה חבר הוועדה ליישוב הסכסוך על מפלי המים פוטאקט-מרכז ב-1937. בוועידה הארצית של הדמוקרטים ב-1936 היה פלין נציג, ובבחירות לנשיאות של 1940 הוא היה חבר בחבר האלקטורים.

ויליאם פלין נפטר בבית חולים בבוסטון ב-13 באפריל 1966 כתוצאה מאי-ספיקת לב, בגיל 80.^[1] טקס ההלוויה שלו נערך בכנסיית סנט פול שבאדג'ווד, והוא נטמן בבית הקברות סנט פרנסיס שבפוטאקט.