זמיר עריצים וחרבות צורים
 | |
| שער הספר, דפוס ראשון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | עברית ויידיש |
| סוגה | ההתנגדות לתנועת החסידות |
| מקום התרחשות | ליטא |
| הוצאה | |
| הוצאה | דפוס צבי הירש בן אריה ליב |
| מקום הוצאה | אלעקסניץ |
| תאריך הוצאה | ה'תקל"ב |
| מספר עמודים | 32 |
| עורך | אריה יהודה לייב בן מרדכי מברודי |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | ה'תקל"ב |
| תאריך מהדורות נוספות | ה'תרע"ח כחלק מCHASSIDIANA [כתבי התנגדות על כת החסידים] של שמעון דובנוב, בתוך העבר כרך ב |
זמיר עריצים וחרבות צורים[1] הוא ספרון פולמוסי בן 32 עמודים שהודפס בשנת ה'תקל"ב בעיר אלעקסניץ שבווהלין. ספר זה הוא החיבור הראשון שחובר נגד תנועת החסידות כחלק מההתנגדות לתנועת החסידות שהחלה בעיקר בשנה זו.
ספרון זה הוא החיבור הראשון שמקבץ כמה מכתבים של המתנגדים נגד החסידים, ופורס בצורה מסודרת את הטיעונים של המתנגדים נגד תנועת החסידות. רבים מחוקרי החסידות עסקו בבירור זהות מחבר הספר, כאשר היו שייחסו את חיבורו לגר"א עצמו, ויש שייחסוהו לתלמידו רבי חיים מוולוז'ין. כיום מקובל לייחס את הספר לסופר של קהילת ברודי, שמוזכר בגוף הספרון כמי שהעתיק את המכתב הראשון.
רקע
ערכים מורחבים – הבעל שם טוב, תנועת החסידות, ההתנגדות לחסידות
על ראשיתה של תנועת החסידות ידוע אך מעט. בערך בשנת ה'ת"ק קבע הבעל שם טוב את מושבו בעיר מז'יבוז' שבאוקראינה, ושם התגורר ופעל עד לפטירתו בשנת ה'תק"ך. אחרי פטירתו עמד המגיד ממעזריטש בראש התנועה, ושיטת פעולתו היתה בעיקר שליחת שליחים להפצת תורת החסידות במקומות שונים, ותחת הנהגתו הפכה החסידות לתנועה משמעותית והכתה שרשים ברחבי מזרח אירופה, בתחילה באוקראינה ופודוליה, ובהמשך גם בליטא וגליציה[2].
התנגדות לחסידות הוזכרה בכתבים שונים כבר בחיי הבעל שם טוב[3], אך כל עוד התנועה פעלה בעיקר באזור אוקראינה, בה לא פעלו מרכזים תורניים רבים, היא לא עוררה התנגדות משמעותית. עם התפשטות התנועה לעבר בלארוס, פולסיה (אנ') וליטא, פרצה ההתנגדות לה במלא עוזה.
בראש חודש אייר ה'תקל"ב, חתמו דייני וילנא והגר"א על כתב חרם נגד החסידים, וקראו לקהילות נוספות להצטרף למאבק. בכ' בסיון של אותה שנה, הצטרפו רבני ברודי למאבק, והכריזו ביריד על חרם חמור כנגד מי שינהג במנהגי החסידים כגון שינוי נוסחאות התפילה ושחיטה בסכינים מלוטשים. בהמשך אותה שנה הדפיסו את הספר "זמיר עריצים וחרבות צורים", בו הובאו החרמות של קהילות וילנא וברודי יחד עם מכתבים נוספים כנגד החסידות, מה שגרם לרדיפה קשה של תנועת החסידות בליטא בשנים הבאות.
תוכן הספר
מבנה הספר
הספר מכיל שבעה חלקים.
- "אגרת קנאות" של אחד מאנשי וילנא מיום ח' באייר ה'תקל"ב, בו הוא פורס את הטענות נגד החסידים, ומתאר את המאבק של דייני וילנא נגדם.
- כרוז ביידיש שהוקרא בברוד ביריד, ובו החרימו שלא לשנות את נוסח התפילה, לא ללבוש בגדי לבן בשבת ויום טוב, לא לשחוט בסכינים מלוטשים ועוד. בסוף הכרוז הם קוראים לקהילות נוספות להצטרף למאבק בחסידים.
- תוספת של מחבר הקונטרס בשם "חכם אחד", בו הוא מותח ביקורת חריפה ביותר, בלשון מליצית, נגד החסידים.
- מכתב החרם שכתבו דייני וילנא בראשות הגר"א לרבני בריסק.
- מכתב פומבי נוסף של דייני וילנא, בו הם קוראים לכל הקהילות ”להדוף אותם עד מקום שידינו מגעת”.
- סיפור המאבק של קהילת וילנא בחסידים. בפרק זה מתאר הכותב איך נלחמו בשניים מראשי החסידים, ר' חיים ששימש כמגיד בקהילה, ור' איסר. מסופר שם כי ר' חיים אמר על הגר"א ”הוא שקר ותורתו שקר ואמונתו שקר”, ובעקבות כך פסקו הדיינים לפזר את "המניין של קרלינר", וכן שעל ר' חיים לבקש מחילה מהגר"א. הגר"א בתשובה ענה לו ”כבודי מחול לך, וכבוד המקום וכבוד התורה אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון”. כאשר ר' חיים ביקש מהגר"א דרך תשובה, ענה הגר"א ”כל באיה לא ישובון זה מינות”. מאוחר יותר פסקו הבי"ד בוילנא לשרוף את כתבי החסידים בפתח בית הכנסת לפני קבלת שבת.
- תקנות של קהילת לשנוב נגד החסידים. בתקנות אלו נאסר לקיים מנינים נוספים על המניינים המרכזיים של הקהילה, לשנות את נוסח התפילה, להזמין יותר משני חסידים לסעודות שבת משותפות של הקהילה, ועוד. על תקנות אלו חתום רב העיר לשנוב רבי מנחם מנדל מלינסק שמאוחר יותר התקרב לחסידות, ודיינים נוספים.
תיאור מנהגי החסידים
אף שמלכתחילה נכתב הספר במטרה לנגח את החסידים, אפשר ללמוד מבין השורות על כמה ממנהגי החסידים באותה תקופה, כאשר ספר זה הוא המקור הקדום ביותר לכמה מנהגים ויסודות חסידיים שידועים ממקורות מאוחרים יותר. מהספר עולה שהחסידים שמו דגש על מעלת השמחה באמרם: ”ח"ו להתעצב כלל, רק תמיד בשחוק ושמחה”, והרבו בסעודות בהזדמנויות שונות, תוך מיעוט בסיגופים.
מהספר עולה גם תמונה של צורת התפילה החסידית, כאשר קודם התפילה נהגו החסידים לעשן כדי לזרז את פעולת העיכול ולהתפלל עם גוף נקי, כאשר ההכנות לתפילה הגיעו לעתים על חשבון סוף זמן קריאת שמע וסוף זמן תפילה. גם עצם התפילה היתה שונה מהתפילה הליטאית הן בנוסח התפילה שהיתה בנוסח הספרדים מה שהצריך לעשות מניינים נפרדים, והן בסגנון התפילה שהיתה באריכות. הספר גם מיחס לחסידים את האמרה: ”חלילה לבלות ימיהם בתורה, כי אם על העבודה זו תפילה”, מה שמלמד על הדגש שקיבלה התפילה בתורת החסידות.
חלק ניכר מהספר עוסק בביקורת על החסידים שהנגישו את לימוד הקבלה להמונים, והנהיגו להתפלל מתוך סידור האר"י. מנהגים נוספים שמתועדים בספר הם, לבישת בגדים לבנים, שחיטה רק בסכינים מלוטשים, ונתינת פדיונות לצדיקי החסידות כדי לבטל גזירות.
השפעת החיבור ותגובת החסידים
לדברי שמעון דובנוב חיבור זה הוא ”ראשון בזמן וגם במעלה” בספרות המתנגדים. לדבריו חיבור זה סיכן בצורה אמיתית את תנועת החסידות מאחר שהיה זה החיבור הראשון שהציג את החסידים כאפיקורסים שיש לנדותם. גם יצחק אלפסי כתב כי ספר זה היה הגורם העיקרי לרדיפת החסידות בליטא[4]. כדוגמה להשפעת הספר, מקובל להביא את דברי רבי יוסף שטיינהארט בהקדמה לספרו "זכרון יוסף", ממנו עולה כי הכרותו עם החסידים היא מתוך ספר זה, והוא מאמץ את כל הטענות המובאות בספר ותוקף את החסידות בחריפות רבה.
בתגובה שרפו החסידים את כל העותקים של החיבור[4], ולא נותרו ממנו כי אם עותקים בודדים[5] ומספר העתקות.
בעל התניא מתאר במכתב כי החיבור כלל ”דברים רבים קשים כגידים, ומרורות פתנים, שקרים וכיזובים גדולים ועצומים על כמה ניירות, ונשלחו הספרים בכל תפוצות הגולה”. הוא סיפר כי הפצת החיבור גרם לראשי החסידים שלא יוכלו לשבת בבתיהם מרוב בזיונות, והם התכנסו אצל המגיד ממזריטש לטכס עצה. היו שרצו להוציא תגובה חריפה ”ולכתוב עליהם מרורות בכפלי כפליים בשפת אמת תכון לעד, ולהדפיס גם כן ולשלחם ביעקב, ועוד דרכים אחרים”, אבל המגיד התנגד לכל תגובה פומבית וקרא להתפלל. בעל התניא כותב כי בעקבות פרסום החיבור ושתיקתם של החסידים, התרבו המצטרפים לחסידות "לאלפים ורבבות"[6]. אכן אין עדות על תגובה מסודרת בכתב או בעל פה של החסידים לספר זה.
עם זאת, רבי שמואל שמלקה הורוביץ מניקלשבורג כתב באותה שנה מכתב לרבני ברודי[7], ובו הוא משיב על רבים מהטענות המוזכרות בספר זה. יש המשערים שמכתב זה נכתב על דעת רבו המגיד ממזריטש כתגובה להוצאת הספר[8]. במכתב ארוך הוא מצדיק את העיסוק של החסידים בקבלה, את השימוש בסכינים מלוטשים, וכן את צורת התפילה החסידית.
מחבר הספר
כיון שלא נכתב בראש הספר מי המחבר, נאמרו כמה השערות באשר לזהות המחבר. היו ששיערו שהגר"א עצמו כתב את הספר. צבי גרץ דחה השערה זו, ושיער שמחבר הספר הוא רבי חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א. שמעון דובנוב הצביע על כך שרבי חיים התקרב לגר"א רק מאוחר יותר בה'תקל"ח, והצביע גם על שינוי הסגנון בין חיבור זה שנכתב בלשון מליצית מאד, לסגנון הפשוט של ספר נפש החיים. דובנוב משער שהמחבר הוא יהודה אריה ליב, שחתום על העתקת המכתב הראשון המופיע בחיבור זה[9]. השערה זו היא המקובלת כיום.
הדפסות
- החיבור נדפס לראשונה בשנת ה'תקל"ב, בעיר אלעקסניץ שבווהלין, בבית הדפוס של הרב צבי הירש בן הרב אריה לייב מרגליות[10].
- בשנת תרס"ד הודפס הספר על ידי אפרים דיינרד[11].
- מהדורה נוספת הודפסה תחת השם CHASSIDIANA [כתבי התנגדות על כת החסידים], על ידי שמעון דובנוב בתוספת כמה הערות שוליים, בתוך העבר כרך ב, פטרבורג, תרע"ח, ובמהדורת צילום נוספת של האוניברסיטה העברית בירושלים תשכ"ט.
- מהדורה מדעית נדפסה בתוך הספר חסידים ומתנגדים של מרדכי וילנסקי.
קשורים חיצוניים
- הספר באתר הספרייה הלאומית
- זמיר עריצים וחרבות צורים מהדורת שמעון דובנוב
- שמעון דובנוב (עורך), CHASSIDIANA - כתבי התנגדות על כת החסידים כולל הקדמה מחקרית על ההיסטוריה של מסמך זה, באתר החוג לתולדות עם ישראל של האוניברסיטה העברית
- קובי נחשוני, "כרוז חרם" ו"איגרת קנאות": כך נלחמו ה"מתנגדים" בתנועת החסידות, באתר ynet, 26 במרץ 2019
- איגרת בעל התניא על החיבור והשלכותיו
- זמיר עריצים וחרבות צורים באתר ווינרס מכירות פומביות
- תעודה מתנגדית בדבר שריפת זמיר עריצים וחרבות צורים מאת מרדכי וילנסקי, בתוך תרביץ כרך כ"ז, חוברת ד' עמ' 550-555, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ אין לבלבל בין קונטרס זה לבין כתב פלסתר שיצא כ-26 שנה מאוחר יותר על ידי רבי דוד ממאקוב, וכונה "זמיר עריצים"
- ^ על פי יצחק אלפסי, תולדות החסידות[דרושה הבהרה]
- ^ ראו למשל: רבי שלמה מחלם, מרכבת המשנה, פרנקפורט על האודר, תשי"א, בהקדמה[דרושה הבהרה]; ומאוחר יותר: היעב"ץ, מטפחת ספרים, תקכ"ח, עמ' ל"א.
- ^ 4.0 4.1 יצחק אלפסי, תולדות החסידות עמ' 26
- ^ דובנוב כותב כי ידוע לו על שני עותקים בלבד ששרדו
- ^ אגרות בעל התניא, אגרת נ"ד
- ^ הודפס במבוא לספר פנים יפות מהדורת מישור בני ברק תש"ע, עמ' נה
- ^ כך כתב יצחק אלפסי בספר המאירים לארץ, עמ' 65
- ^ שמעון דובנוב, CHASSIDIANA [כתבי התנגדות על כת החסידים], ירושלים תשכ"ט
- ^ על פי שער הספר
- ^ ראו: אפרים דינרד, "עם תועי לבב" בפרויקט בן-יהודה