מטפחת ספרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטפחת ספרים
כריכת ספר מטפחת ספרים, הוצאה ראשונה, דפוס בבית המחבר, אלטונה, ה'תקכ"ח
כריכת ספר מטפחת ספרים, הוצאה ראשונה, דפוס בבית המחבר, אלטונה, ה'תקכ"ח
מידע כללי
סוגה ביקורת על ייחוסו של ספר הזוהר לתנא רבי שמעון בר יוחאי
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מטפחת ספרים
HebrewBooks הספר: חלק ראשון וחלק שני
הספרייה הלאומית 990012776080205171

מטפחת ספרים הוא ספר מחקר ביקורתי, העוסק בחיבור ספר הזוהר ותוכנו, שנכתב על ידי רבי יעקב עֶמְדין (נודע בכינוי יַעְבֶ"ץ). מטרת כתיבת הספר היא לערער על ייחוסו הגורף של הספר לתנא רבי שמעון בר יוחאי, ולטעון כי הספר נערך בהדרגה, וחלקים ממנו מאוחרים יותר. הערעור על מעמדו של הספר נועד להילחם בתנועת השבתאות שהסתמכה על קטעים בספר הזוהר כדי לאשש את הכרזתו של המקובל שבתי צבי על עצמו כמשיח באמצע המאה ה-17.

הספר עורר תגובות רבות בקרב הרבנים וחוקרי הקבלה, לחיוב ולשלילה. יש שטענו שהמחבר עצמו לא האמין בתוכן ספרו, ולדבריהם הוא נכתב לצורכי הוקעת השבתאות בלבד.

הספר נכתב בסביבות שנת ה'תפ"ח, אך רק לאחר כ-40 שנה, בשנת ה'תקכ"ח (1768), יצא לאור בבית הדפוס שבבית המחבר. לאחר הוצאה זו הספר נתקל בחרם על ידי מספר רבנים והודפס מאז פעמים בודדות.

הרקע לחיבור

שער הספר מטפחת ספרים בהדפסה יחד עם החיבור "עיטור סופרים" שניסה לתרץ כמה מהערותיו

ספר הזוהר הופיע בקסטיליה שבספרד בסוף המאה השלוש-עשרה על ידי רבי משה די לאון. משעת הופעת הספר התעוררו ספקות באשר למקורו. ספקות אלה באו לידי ביטוי כבר בראשית המאה הארבע-עשרה, באיגרת של המקובל רבי יצחק דמן עכו שנסע לספרד במטרה לחקור את מהימנותו של ספר הזוהר,[1] ולאחר מכן באיטליה במאה החמש–עשרה, בספר בחינת הדת של הפילוסוף והתאולוג רבי אליהו דלמדיגו[2], הוא טען שהקבלה אינה חכמה יהודית מקורית אלא מבוססת על יסודות נאו אפלטוניים[3]. גם במאה השש–עשרה הופיעה התנגדות בספר ארי נוהם של רבי יהודה אריה די מודינה[4] שמתח ביקורת קשה על ספר הזוהר וקבע כי הוא זיוף מאוחר בעל תכנים פסולים. "שהוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מרבי שמעון בר יוחאי ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים".[5]

המחלוקת בדבר קדמות ספר הזוהר נותרה בעינה גם במאות השנים הבאות, אפילו בתוך חוגי המקובלים עצמם. הספר קיבל מעמד של קדושה בחוגי המקובלים במאה ה-15, אך בעיקר במאות ה-16 - וה-17, לאחר גירוש ספרד. אז התקבל הזוהר בקרב המקובלים, שראו בו פרי יצירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי ודחו כל ביקורת על זמנו ולשונו של הספר.[3][6]

בשלהי ימי הביניים בעקבות פרעות רבות שבוצעו ביהודי יבשת אירופה כשהמרכזיות בהם הם גזירות ת"ח ת"ט באוקראינה ובמזרח אירופה, הציפייה לגאולה שתוציא את עם ישראל משלל הצרות שנחתו עליהם גברה. מצב זה הותיר כר פורה לצמיחה של תנועת השבתאות, תנועה משיחית-קבלית שקמה סביב המקובל והמיסטיקן היהודי שבתי צבי. הוא הכריז על עצמו כמשיח כבר בשנת 1648, אך רק בשנת 1665 כשפגש את עוזרו נתן העזתי, שסיפק גושפנקא נבואית למשיחותו של צבי החלה תנועת השבתאות לצבור תאוצה. בקרב יהדות אירופה התפשטה התנועה במהירות רבה, כשהיא מסתמכת במקרים רבים על קטעים בספר הזוהר המורים לכאורה כי שבתי צבי הוא המשיח.[7] לאחר ההתאסלמות של שבתי צבי החלה התנועה לדעוך, אך עדיין נותרו לה מאמינים רבים שטענו שלפי ספר הזוהר ההתאסלמות היא חלק מתהליך הגאולה, נתן העזתי אף נימק את התאסלמות שבתי צבי בעמדה לפיה הוא "נבלע באורות העליונים", כלומר הפך לחלק מהאלוהות.[8] לעומתו הרופא והמקובל היהודי אברהם מיכאל קרדוזו סירב לגישה הסוברת שהמשיח הוא חלק מהאלוהות וטען כי היה צורך הכרחי לרדת לקליפות האסלאם כדי להעלות מתוכן ניצוצות של קדושה.[9]

כתיבת הספר "מטפחת ספרים"

שבתי צבי. ספר מטפחת ספרים נועד לתקוף את מה שנשאר מתנועת השבתאות לאחר התאסלמותו.

את ספר מטפחת ספרים חיבר רבי יעקב עמדין במטרה להילחם בשאריות תנועת השבתאות.[10] הוא פותח את הספר בתקיפה ישירה נגד שבתי צבי, הוא מכנהו "שם רשעים ירקב"[11] ומתאר את כמות המאמינים הענקית לה זכתה תנועת השבתאות ואת דעתו עליה "שהמריד כל העולם על בוראו". את נביאו של שבתי צבי, נתן העזתי, מכנה רבי יעקב עמדין "השקרן עז הפנים". הסיבה לגינויים היא לדבריו שתלו כל "קלקלתם" בספר הזוהר. גם המקובל ואחד ממפיצי השבתאות באירופה חיים מלאך מכונה על ידו בכינוי גנאי "ארור... האפיקורס המפורסם בעולם".[12] בספר מתאר רבי יעקב עמדין את חיים מלאך כנחש ערום "בחלק שפתיו נוטפות מור עובר שקר דובר". הוא מספר כי אחד מראשי הלוחמים בחיים מלאך, הרב אברהם ברודא, לימים אב בית דין בעיר פרנקפורט שימש באותה תקופה כראש ישיבה בפראג. מלאך שלח אליו מכתב ממקום שהותו בווינה ובו הוא מציע לו שישלח אליו שניים מבחירי תלמידיו שהיו בקיאים בחוכמת הקבלה כדי שהוא יוכיח להם את אמיתות טענותיו בדבר משיחיותו של שבתי צבי. הרב ברודא נענה ושלח אליו שניים מתלמידיו, רבי יונה לנדסופר והרב משה חסיד. הם ישבו בחברת מלאך במשך מספר ימים, ובחוכמתו הרבה הרצה להם את דבריו והוכיח להם את אמיתות משיחיותו של שבתי צבי ללא שהצליחו לסתור אותו. כששבו לפראג סיפרו לרבם על המפגש, והוא ציווה עליהם לפרוש למשך תקופה מכל לימודיהם האחרים ולעיין בדברי מלאך, עד שיתבהרו להם הדברים. הם עשו כמצוותו ולאחר זמן מצאו תירוצים לדברי חיים מלאך ועמדו על טעותם כשלא השיבו לדבריו.[13]

רבי יעקב עמדין התייחס גם למדפיס ספר הזוהר, אדם בשם מענדלין מפרנקפורט דמיין אותו הוא מכנה 'המשתגע'. את הסיבה לכך הוא תולה בכך שמענדלין כינה בספר הזוהר שבהדפסתו מספר פעמים את רבי שמעון בר יוחאי "נוצרי", ואף אמר שעל פי ספר הזוהר יש להתנצר.[14]

בספר יצא רבי יעקב עמדין נגד המקובלים שעיקר עיסוקם הוא לימוד הקבלה והזוהר, ומזניחים את התלמוד ושאר חלקי התורה, הוא טען כי אסור לשמוע להם. כראיה הוא הביא את דברי רב האי גאון כי "לא תמצא יראת שמים וחסידות, אלא בעוסקים בתלמוד, שהוא גדול ומביא לידי מעשה".[15]

ספר הזוהר

כריכת ההוצאה הראשונה של ספר הזוהר, מנטובה 1558

ספר מטפחת ספרים הוא החיבור הביקורתי היסודי והמקיף הראשון העוסק בחיבור ספר הזוהר.[16] בפתח ספרו כותב רבי יעקב עמדין את הדברים הבאים:

הנה כל עצם ספר הזוהר, קדוש הוא כעצם השמים לטוהר, דבריו נכוחים למבין וכו'

עתה אמרתי לא טוב הוא ס״ה מנחש הנחושת שעשה מרע״ה להביט על ידו אל האלקים, ואחר שראה חזקיהו המלך שיצאה ממנו תקלה לדורות שהביטו לנחש מוחש מוכחש, עמד וכתתו להפיק רצון מאת ה׳ - והודו לו. אף כי חס לזרעא דאבא לכתות בלי חמלה אפילו קצת חלק קטן ממנו, אף לא אות ומלה (כל שאפשר לקיימו אפי' בדוחק) כי קדוש הוא הספר ומחברו, יהיה מי שיהיה, אבל אין ספק אצלי כלל שעם כל שבחו של ספר הזוהר, הנה לא נמלט מבוא אל קרבו דברים אשר אין להם שחר. אולי הסופרים מעתיקי הספר בחשאי המה שתו עליו נוספות סיגים מצופות על חר״ס, וירח הקבלה לא יגיה אורו, ונקראים ע״ש ס׳ הזוהר בזיוף. ובאמרי שהן מזויפות, אין כוונתי לומר שהן פסולות לבוא בקהל ה׳ כמטבע מזויף בשקר מוחלט. חלילה לי מה׳ מחדול ללמד על כל הנמצא בו זכות - ככל אשר תשיג יד האפשרות, רק ר״ל שאינם דברי המחבר העצמי למבראשונה. כי אמנם ממקור ישראל היו כולנה, אלא שהם מאוחרים בזמן ובמעלה ולא נודעו מתי וע״י מי חוברו יחדו הנה.

אשר על כן אין חיוב החלטי להיות משועבד האיש הישראלי (בן חורין העוסק בתירה לשמה הנאמן לאלקיו ומובטח שמגלין לו רזי תורה אמתיים) לקבל עליו אחריותם, לגזור היותם כולם אמיתיים מוחלטים כנים ונאמנים בלי הרהור ופקפוק בעולם. שאפי׳ חבור הזוהר עצמו, כל עיקר לא חברו רשב״י התנא אע״פ שמיוחס אחריו ובשמו יכונה[17]

כמו כן טען רבי יעקב עמדין כי אין חיוב להאמין בכל האמרות שהתקבלו בשם רבי יצחק בן שלמה לוריא (האר"י), שאף הוא העיד בשעת פטירתו, שאפילו תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל לא הבין באמת אפילו הקדמה אחת בסתרי תורה על בורייה, רק מעט מזעיר.[18]

חיבור ספר הזוהר

רבי יעקב עמדין האמין בתאוריה לגבי התפתחות ספר הזוהר לפיה ישנם גם חלקים בספר הזוהר שהגיעו במסורת מהקדמונים, "תנאים ראשונים עד הנביאים ומשה מסיני". את חלק זה הוא מכנה "גוף הזוהר".[19] מלבד חלק זה רבי יעקב עמדין טען בעקבות השגותיו על ספר הזוהר כי דברים רבים נוספים הוכנסו לזוהר בזמנים מאוחרים יותר ממספר מקומות.[20] מהשפה הספרדית, למשל המקרה בו הזוהר קורא לבית כנסת "אשגנא",[21] לשון שלא קיימת בתנ"ך, בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי ובמדרשים. מילה זו באה מספרדית.[22] ישנם גם הוספות לדעתו מספר הכוזרי, דוגמה ניתן לראות בזוהר על פרשת לך לך[23] על הפסוק ועתה יגדל,[24] שדבריו תואמים במדויק לכוזרי בטענה שעם ישראל דומים ללב.[25] מדברים אלו הגיע רבי יעקב עמדין למסקנה שגם מהכוזרי נכנסו דברים לספר הזוהר.[26] רבי יעקב עמדין טען כי בנוסף להוספות אלו מחבר ספר הזוהר הוסיף אמרות מחכמים נוספים כמו רבי משה בן מיימון (הרמב"ם) בספר אהבה ומורה הנבוכים, ועוד.[27] כמו כן ייחס רבי יעקב עמדין חלקים מספר הזוהר לטעות סופר, חלקים לתוספת מעתיקים בורים, חלקם להוספות מזויפות כוזבות,[28] וחלקים נוספים למקובלים מאוחרים שרצו לייחס את אמרותיהם לספר הזוהר ("להתלות באילן גדול" כהגדרתו[29]).[30] על הוספות אלו טען רבי יעקב עמדין כי הם נראים לפעמים כ"תורה חדשה".[15]

בנוגע למחבר ספר הזוהר טען רבי יעקב עמדין כי אף על פי שהספר בכללותו כולל גוף הזוהר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, לא הוא חיברו, אלא תלמידי תלמידי תלמידיו.[31] כראיה הוא הביא את דברי רבי אברהם בן שמואל זַכּוּת בספר יוחסין השלם[32] שלפיהם ספר הזוהר חובר כשלוש מאות שנים לאחר מותו של רבי שמעון בר יוחאי התנא. דברים אלו נמצאים בספר היוחסין במהדורת קושטאנדינא (איסטנבול) שנדפסה בשנת ה'שכ"ו (1566) על ידי רבי שמואל שולם הרופא.[33][34] אותה העיד רבי יעקב עמדין כי השיג במאמצים מרובים,[35] וצונזרו בכוונה על ידי מאמיני ספר הזוהר ממהדורת קראקא שנדפסה בשנת ה'תש"ם[דרושה הבהרה].[36] גם עדותו של רבי יצחק דמן עכו שנסע לספרד במטרה לחקור את מוצא ספר הזוהר והעיד על רבי משה די לאון בשם אשתו (מעולם לא היה לו ספר, לאישי, רק מלבו ודעתו היה כותב), ביתו וקרובו רבי דוד דפאן[37] כי הוא מחברו האמיתי של ספר הזוהר תמכה בטענה זו.[38]

רבי יעקב עמדין טען כי בכל מקרה יהיה מי שיהיה זהות מחבר ספר הזוהר, רובו של ספר הזוהר בעיקרון אינו מזיק, והתועלת בו עולה על ההפסד. אך לאחר התקלה שיצאה מחלק ממנו בעניין השבתאות, יש לגונזו, מפני שדברים אלו "אפילו אמרם יהושע בן נון לא צייתנא ליה".[39] כראיה הוא הביא את חזקיהו המלך שגנז את נחש הנחושת[40] שעשה משה לאחר שהפך למושא לפולחן ויצאה ממנו תקלה.[41] ראיה נוספת הביא רבי יעקב עמדין מספר שימושא רבא, חיבור קצר על הלכות תפילין שחובר בזמן הגאונים, ונזכרו בו דברים בשם חכמי התלמוד - האמוראים. פוסקים רבים התנגדו לאמור בשימושא רבא, במיוחד בדברים הנוגדים את התלמוד, שאותו קבלו כל ישראל. גם כשהביא השימושא רבא את בעל הלכות גדולות שהיה גאון בן זמנו, עדיין לא קיבלו את דעתו כשנראה להם כסותר שיטת התלמוד.[42] אכן רוב פוסקי ההלכה לא קיבלו את עמדות הספר שימושא רבא כשסותר את התלמוד, אך רבנו תם ראה בו ספר מחייב להלכה, והרבה לצטט אותו בכל הנוגע להלכות תפילין.[43]

רעיא מהימנא ותיקוני הזוהר

רבי יעקב עמדין ייחס את החיבורים רעיא מהימנא ותיקוני הזוהר שנכתבו בסגנון אחד ולשון דומה למחבר אחד, חכם ספרדי, שחי מאוחר יותר ממחבר הזוהר עצמו, ואף מאוחר יותר מחתימת התלמוד הבבלי. ראיה לכך הוא הביא מכך שמחבר הרעיא מהימנא[44] הביא אמרה הלקוחה מהתלמוד במסכת ברכות פרק הרואה, אמרות מרבי אלעזר בן פדת ומעשים של רבה בר בר חנה.[45] רבי יעקב עמדין אף טען כי כותב החיבור הכניס אמרות רבות שמקורם בחכמים חיצונים, הטוענים שהטבע מתקיים ללא התערבות אלוקית.[46] כמו כן טען רבי יעקב עמדין כי יש ברעיא מהימנא קטעים מספר הכוזרי.[47] גם מתיקוני הזוהר נראה שהוא נכתב בזמן מאוחר, מכך ששקיים בו מחלוקת פוסקים בפירוש סוגיית התלמוד, בעניין סדר הנחת פרשיות התפלין בבתיהם, ושני זוגות של תפילין. כמו כן בעניין חילוק ברכות הנחת תפילין שנחלקו בהן המפרשים והפוסקים.[47]

אדרות

רבי יעקב עמדין טען כי מאמרי ה"אדרות" שבספר הזוהר (שלושה מאמרים, "אידרא דבי משכנא" העוסק בסודות המשכן שעשה משה רבנו, "אדרא רבא" המתאר את התאספות חבורתו של רבי שמעון בר יוחאי, לשם גילויים של סודות קבלה שלא התגלו עד אז, ו"אידרא זוטא" המתאר את התאספות חבורתו של רבי שמעון בר יוחאי סביב רבם ביום פטירתו) מבוססות על אמוראים מזמן התלמוד שהיו מאוחרים כמה דורות מהתנא רבי שמעון בר יוחאי, כמו רב המנונא סבא ורב ייבא סבא שהיו תלמידים של רב[48], וכמו כן מובא שם בן של רב ספרא[49]. אמנם יש הטוענים כי קיימים גם תנאים בשם זה (רב המנונא סבא (זוהר)) אך רבי יעקב עמדין דחה דעה זו בטענה כי התלמוד לא הזכיר בשום מקום תנאים בשמות אלו, רק אמוראים, וקשה להניח כי בדיוק כל שמות אלו חיו בנוסף לדור האמוראים גם בדור התנאים, דור אחר לפני רבי שמעון בר יוחאי שהוא יכול להביא אמרות בשמם[50]. בעקבות זאת הגיע רבי יעקב עמדין למסקנה לפיה קיימות שתי אפשרויות, או שהיו קיימים שני רבי שמעון בן יוחאי ושני רבי אלעזר בנו, אחד בתקופת האמוראים ואחד בתקופת התנאים, ורב אבא כותב האדרא, אינו רב המובא בתלמוד כמו שמקובל לומר אלא אדם שחי בסוף תקופת האמוראים לאחר כל אמוראים אלו. או שרבי שמעון בן יוחאי של הזוהר ובנו רבי אלעזר וחבריהם היו "נשמות מגן עדן" שכתבו חיבור זה, כמו שמשמע בכמה מקומות בזוהר.[51]

קטעים שנויים במחלוקת בספר הזוהר

רבי יעקב עמדין עורר פולמוס בעקבות דבריו השנויים במחלוקת של ספר הזוהר על הפסוק שנאמר בעניין עליה לרגל "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקוָק אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל" (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ג) "מאן פני האדון יקו"ק, דא רבי שמעון בר יוחאי".[52] כלומר יש להגיע אל רבי שמעון בר יוחאי כעליה לרגל. משפט זה מתפרש לכאורה כהעלאת רבי שמעון בר יוחאי למעמד אלוקי. רבי יעקב עמדין תקף את עניין זה בחריפות וטען שמדובר בכפירה "לשון חרוף וגידוף הוא בוודאי" וטען שגם אם הגדול שבנביאים יגיד משפט זה אסור לשמוע לו.[53][54] רעיונות מעין אלה פסולים בעיני רבי יעקב עמדין, ולכן לשיטתו לא יעלה על הדעת שהם יצאו מתחת ידיו של רבי שמעון בר יוחאי ההיסטורי. ובלשונו: "חס ושלום לחשדו בכך".[53] רעיונות כעין אלו המופיעים בספר הזוהר עשויים לדעתו של רבי יעקב עמדין להוות משען לאמרה כזו בהקשר למעמדו האלוהי של שבתי צבי, הלקוחה מן התקדים של ספר הזוהר.[55] אמנם גם רבי יעקב עמדין הציע פתרון לאמרה זו לפיה מחבר ספר הזוהר דיבר על המילה "את" שבפסוק (ויש לשנות את הגרסה בספר הזוהר ל"מי זה את פני האדון ה'"), שלפי רבי עקיבא (בעניין יראת השם) באה לרבות תלמידי חכמים.[56] רבי יעקב עמדין חתם את הצעתו הדחוקה במילים "ועם כל זה שאיני מרחקו, איני מקרבו בשתי ידיים... ליבי מהסס בו".[57]

בדומה לדברים אלו העמיד מחבר ספר הזוהר את רבי שמעון בר יוחאי במעלה גבוהה כמשה "דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני".[58] גם נגד דברים אלו יצא רבי יעקב עמדין בנימוק ש"היאומן שלא הגיעו למדה זו" כל הנביאים עד זמנו של רבי שמעון בר יוחאי? "מי האמין לשמועתנו זו החדשה, שלא ידענו כל עיקר מי המביאה לנו".[59] גם אמרה זו יכלה להוות בסיס לאמונה השבתאית בשבתי צבי. תפיסה לפיה אין יכולת להשתוות למשה, שהרמב"ם אף קבע אותה בי"ג עיקרי האמונה, חייבת להוות בסיס ביהדות, שהרי בלעדיה מי שבכוחו להשתוות למשה במעלת הנבואה בכוחו גם לשנות או לבטל את תורת משה.[60]

בספר הזוהר[61] מובא כי שלושה נביאים שימשו ככהנים, ואחד מהם הוא שמואל ששימש ככהן בימי עלי הכהן. רבי יעקב עמדין יצא נגד אמרה זו בחריפות רבה "חלילה להאמין ואסור לשמוע דברים כאלה" שהרי שמואל נמנה עם בני שבט לוי, ולוי שטען כי מגיע לו כהונה הוא בדיוק כקורח. והפסוק שכותב "ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעליהו עולה כליל לה'" (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט') מדבר בבמת יחיד, בזמן שהותר להקריב בה קרבנות, ואם את זה מחשיב הזוהר הוא היא צריך להוסיף את יהושע בן נון שהקריב בגילגל.[62]

במספר מקומות ספר הזוהר נוגד את התלמוד בבלי, דוגמאות ניתן למצוא ב: ספר הזוהר[63] מאריך בחומרת הסכנה בנשיאת אשה אלמנה. אמנם הוא אינו גוזר עליה שלא לינשא, אך לפי דבריו חמירא סכנתא מאיסורא ועדיף שתשב אלמנה. לאחר גילוי ספר הזוהר נהגו כך בטורקיה. רבי יעקב עמדין יצא נגד עמדה זו בטענה כי דבר זה נוגד את התלמוד בבלי, שאסר רק באישה קטלנית, שהתאלמנה פעמיים[64]. התלמוד בבלי אף נהג במגמה הפוכה, הוא מביא מספר הקלות שנעשו בכדי להוציא אשה ממעמד עגינות ובשביל שתוכל ותרצה לינשא, אפילו שהיא אלמנה, כמו הפקעת קידושין וחינא. רק במלך מובא במשנה[65] שלפי תנא קמא אין נושאים אלמנתו, משום כבודו של המלך.[66]

בסיום הקדמת הזוהר[67] מובאים שלושה אנשים ש"גורמים בושה", השלישי הוא מי שהדליק אש במוצאי שבת לפני שהקהל אמרו קדושה דסידרא (קטע תפילה מסדר היום היהודי של מוצאי שבת). עליו מאריך הזוהר בעונש העצום המצפה לו. רבי יעקב עמדין כתב שזה סותר את התלמוד שכתב "דהוו אמרין המבדיל וסלתינן סילתא" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ עמוד ב) - אמרו בצאת השבת המבדיל בין קודש לחול ומיד עשו מלאכה האסורה בשבת, גם לפני קדושה דסידרא.[68]

חיבור ספר מורה הנבוכים

דפוס ראשון של ספר מורה הנבוכים בתרגום לעברית של שמואל אבן תיבון. רומא, שנת 1480 לערך. רבי יעקב עמדין טען כי לא ייתכן שהרמב"ם חיבר ספר זה.

רבי יעקב עמדין העריץ את הרמב"ם והחשיבו כחשוב הפוסקים בדורו,[69] הוא אף כתב פירוש על ספר היד החזקה.[70] אולם עקב הקונפליקט בין הערצתו זאת לסלידתו מהפילוסופיה והמלחמה שקידש עליה בטענה כי אין אפשרות להביא את התורה והפילוסופיה לידי התאמה,[71] הוא טען בספר כי לא ייתכן שהרמב"ם חיבר את ספר מורה הנבוכים.[72] הוא השמיע ביקורת רבה על המורה נבוכים, בעיקר על שנתן הסברים רציונליים למצוות ("נראים בעיני דברי התול") ועל מעשה המרכבה שבספר (בנימוק כי בן אנוש אינו יכול להגיע להשגה של דברים כאלו).[73] רבי יעקב עמדין אף כתב כי אין ראוי "לאבד זמן רב בקריאת ספר מורה נבוכים... אם לא כדי להשיב על הזיותיו ובדיותיו".[74]

בניגוד לדעתו זאת, במספר מקרים רבי יעקב עמדין משבח את ספר המורה, ובעקבות כך את מחברו. "אך הרמב"ם לבדו מצינו, שהעמיק עיונו בה להפליא עצה, הגדיל תושיה בספרו המורה לצורך אנשי דורו... מי כמוהו מורה בדת קל" (רבי יעקב עמדין, שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן מא).[75] או "הנה שכרו אתו ופעולתו שחיזק ידים רפות עייפי הגלות, שהיו נרדפים בימיו מן הפוקרים והמינים... המה אילצוהו לחקור בפלוסופיה, וכל כוונתו לשם שמים הייתה".[76]

הרמב"ם בעצמו הביא את ספרו מורה הנבוכים במאמר תחיית המתים[77] ובאגרותיו.[78] דבר שנוגד את דעתו של רבי יעקב עמדין. ספר מורה הנבוכים מובא בשם הרמב"ם גם אצל הרמב"ן.[79]

חיבורים אחרים

בספר יצא רבי יעקב עמדין נגד פירוש מעשה המרכבה לרד"ק[80] וספר משנת חסידים[81] של הרב עמנואל חי ריקי.[82]

כמו כן הוא העיר על ספרים קבליים שנכתבו על ידי מספר רבנים. ספרו של הרב אביעד שר שלום באזילה "אמונת חכמים",[83] ספר שנכתב על ידי רבי יוסף ג'יקטיליה בשם "גינת אגוז",[84] בעיקר על כך שתלה כמה מדברי הקבלה ברמזים שכבר הרמב"ם בדבריו[85], על זה כתב רבי יעקב עמדין "זה דבר זר שתלה המחבר הלז חכמת הקבלה במי שלא היה לו בה חלק ונחלה"[86]. ספר "ברית מנוחה" שמיוחס לרב אברהם מרימון (=גרנדה) הספרדי (חי סביבות 13401440)[87] וספר "יושר לבב" שנכתב על ידי רבי עמנואל חי ריקי.[88] כמו כן כתב הגהות על ספר מאור עיניים לרבי עזריה מן האדומים.

הדפסת הספר

הספר נכתב בסביבות שנת ה'תפ"ח, אך רק לאחר כ-40 שנה, בשנת ה'תקכ"ח - 1768 רבי יעקב עמדין הדפיס את הספר בבית הדפוס שפתח בביתו שבאלטונה[89] לאחר שקיבל רשות ממלך ממלכת פרוסיה פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.[90] הוצאה שנייה של ספר זה בוצעה בעיר לבוביידיש: לעמבערג) בשנת ה'תרל"א.[91] עקב עמדותיו הניציות הלא מקובלות ביהדות המסורתית של הספר הוא נאסר להדפסה על ידי מספר רבנים.[92] והודפס מאז רק בהוצאה חדשה בירושלים בשנת ה'תשנ"ה על ידי מכון "אורח צדיקים".[93]

חלקי הספר

שער הספר אמונת חכמים, דפוס ווארשא. לספר זה הקדיש רבי יעקב עמדין פרק בספר מטפחת ספרים

בספר ישנם שני חלקים. בחלק הראשון נמצאים 281 הערות על כל חלקי ספר הזוהר.

בפרק הראשון רבי יעקב עמדין מפרט את הסיבות שהובילו אותו לפרסום חיבור זה. בפרק השני הוא מונה את הבעייתיות שבייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי. בפרק השלישי הוא מביא את החשד כי רבי משה די לאון הוסיף חלקים רבים לספר הזוהר ותלה אותם ברבי שמעון בר יוחאי בכדי להחשיבם. בפרקים הרביעי והחמישי הוא מביא ראיות שישנם קטעים שנוספו בזמנים מאוחרים לספר הזוהר, לכל המוקדם בזמן הגאונים. בפרקים השישי והשביעי טען רבי יעקב עמדין כי חטיבת רעיא מהימנא שבספר הזוהר ותיקוני הזוהר נוספו בזמנים מאוחרים על ידי אותו מחבר.

תיקוני הזוהר (מימין) כחלק ממהדורת הזוהר. רבי יעקב עמדין טען כי חיבור זה נוסף לספר הזוהר בזמנים מאוחרים.

חלקו השני של הספר מחולק לחטיבות: ראשית הוא מקדיש פרק לספרו של הרב אביעד שר שלום באזילה בשם "אמונת חכמים".[83] הוא מקדיש פרקים גם לספרו של רבי יוסף ג'יקטיליה "גינת אגוז",[94] ספר "ברית מנוחה" שמיוחס לרב אברהם מרימון (=גרנדה) הספרדי[87] ו"יושר לבב" שנכתב על ידי רבי עמנואל חי ריקי.[88]

גם לעדותו של רבי יצחק דמן עכו שנסע לספרד במטרה לחקור את מוצאו של ספר הזוהר מקדיש רבי יעקב עמדין פרק בחלק השני של הספר.[95]

את הספר חתם רבי יעקב עמדין בפרק לסיכום עמדתו לגבי חיבור ספר הזוהר, כמו כן הוא נתן הבהרה לגבי אמונתו בקבלה בכללותה.[96]

התגובות לספר

בקרב הרבנים הדעות חלוקות בעניין היחס לספר מטפחת ספרים. הספר איים על המקובלים ותומכיהם, שחששו מהשפעתו האפשרית והסערה שעורר בעולם היהודי.[3] בעקבות כך ניסו מספר מקובלים לתרץ כמה מהשגותיו בספר. בניהם רבה של אובן ישן וחוקר תולדות ישראל, הרב משה קוניץ בספרו בר יוחאי,[97] שטען לייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי.[98] הוא הקדיש לתגובה לרבי יעקב עמדין את השער השביעי בספר, "מעונות ומטפחות".[99] על ספר זה הגיב להגנת רבי יעקב עמדין שלמה יהודה רפופורט (שי"ר) בחיבור בשם "נחלת יהודה".[100] אל הרב משה קוניץ הצטרפו הרב ראובן הכהן רפפורט מטארנאפאל בספרו "עיטור ספרים"[101] והרב ראובן מרגליות בספר "ניצוצי זוהר"[102] שהביא מקורות קדומים לכל המובאות שהובאו ב'מטפחת ספרים' כמקורות מאוחרים.[103] גם הרב יוסף שאול הלוי נאטנזאהן, אב בית דין של העיר לבוב הקדיש את השער השביעי בספרו "שו"ת שואל ומשיב" להערות על ספר מטפחת ספרים.[104] כמו כן הרב ישעיה פיק ברלין כתב הערות על ספר מטפחת ספרים.[105]

מקובלים מסוימים ניסו להסביר את התנגדותו של רבי יעקב עמדין לספר הזוהר בצורך לצמצם את התפשטות הקבלה במטרה להאבק בחוגים השבתאיים המאוחרים.[3] בדרך זו נקט הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) שתקף ספר זה וטען שאף על פי שקיים בעייתיות רבה בספר זה הוא מצא לימוד זכות על רבי יעקב עמדין לפיו הוא כתב ספר זה רק למלחמה בתנועת השבתאות ודעותיו האמיתיות שונות לגמרי "הייתי תמיה מאוד על דבריו בכלל, ובפרט מרבותינו אתוון דרארייתא הרמ"ק וההאר"י בעלי רוח הקדש... ורק בקנאתו לכת השבתאים הראה פנים לקעקע ביצתם..".[106] סימוכין לעמדה זו ניתן לקבל בנימוק של רבי יעקב עמדין לכתיבת הספר "כי ראיתי השעה צריכה לכך... מאחר שהעזו פניהם ככלבים המינים המתועבים החצופים כת שבתי צבי... לתלות סרחונם בספר הזוהר".[107] עמדה זה הופיעה גם במאה העשרים במאמר בשם "זוהר הרקיע" שנכתב על ידי איש תנועת החסידות הרב ירוחם ליינער מראדזין (תרמ"ח - כ' באב תשכ"ד, הקים את בית מדרשו בשכונת בורו פארק שבניו יורק). הוא טען כי רבי יעקב עמדין "האמין בספר הזוהר, העריצו והקדישו" אך כתב את ספר מטפחת ספרים בכדי להאבק בתנועת השבתאות. לגבי ראייתו של רבי יעקב עמדין שיש לגנוז את ספר הזוהר מנחש הנחושת שגנזו חזקיהו המלך לאחר שהפך למושא לפולחן ויצאה ממנו תקלה טען הרב ירוחם ליינער כי בנחש הנחושת לא היה עוד צורך, אך ספר הזוהר הוא חלק מהתורה היהודית וצריך להשאירו כמו שהשאירו חז"ל את מגילת קהלת כאחד מספרי התנ"ך למרות שדבריו סותרים זה את זה, מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה[108]. כמו כן צריך להשאיר את ספר הזוהר מסיבה זו, שוודאי יש בו תורה.[109][110]

בניגוד לרבנים אלו, חכמים רבים שבחו ספר זה, בניהם רבי משה סופר החתם סופר שתמך בהתלהבות בספר זה "הלא ישתוממו רואיו?!".[111] או "ערבים עלי דברי דודים, ממעונות הבר יוחאי" (כלומר ערב ספר מטפחת ספרים יותר מאשר ספר בן יוחאי).[112][113] כמו כן, רבי אלעזר פלקלש (תלמידו של רבי יחזקאל לנדא מחבר הספר נודע ביהודה), כתב: "ספר ה'מטפחת' שגזר אומר על שתלו בו ידיים מזויפים, וחשד את החכם רבי משה די לאון".[114]

מספר רבנים הביאו את הספר מטפחת ספרים. רבי שלום מרדכי הכהן אב בית דין בברעזאן הביע תמיכה בספר כשהסתמך בספרו "שו"ת מהרש"ם" (נדפס על ידי נכדו רבי שלום שבדרון) על ספר מטפחת ספרים בפסיקת הלכה.[115] כמו כן רבי צדוק הכהן מלובלין כשדיבר לגבי מאמר הזוהר שהפליג באיסור הוצאת זרע לבטלה וטען שהוא איסור חמור עד עדי כך שאפילו תשובה אינה מועילה לכפר עליו[116] הביא את תמיהת רבי יעקב עמדין בספר מטפחת ספרים[117] ממאמר חז"ל[118] כי אין דבר העומד בפני התשובה.[119]

הרב דוד כהן (הנזיר) נקט בדרך ביניים לפיה הוא הסכים עם רבי יעקב עמדין כי ספר הזוהר לא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי אלא על ידי אחד מהרבנים הספרדים, אך טען כי ספר הזוהר נכתב ברוח הקודש, כל אמרה בשם התנא שאמר אותה, בגילוי נשמות הצדיקים.[120] בדעת ביניים החזיק גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), לדבריו יסודות הקבלה (הספירות והאצילות) היו מפורסמים בישראל הרבה לפני פרסומו של ספר הזוהר. על ספר הזוהר עצמו ייתכן שרבי יעקב עמדין צודק ואכן נכנסו לספר הזוהר דברים הראויים לביקורת, אך עיקר הזוהר אינו בטל בכך.[121]

השפעת הספר על חקר הזוהר

פסל של רבי משה די לאון בעיר גוודלחרה בספרד. רבי יעקב עמדין חשד ברבי משה די לאון כי כתב את ספר הזוהר ובכדי להאדיר את הספר תלה את חיבורו ברבי שמעון בר יוחאי.

ספר מטפחת ספרים השפיע במידה רבה על חקר ספר הזוהר. את השפעתו מתאר חוקר הקבלה ישעיה תשבי, "מבחינה זו לא נשאר לחקירה המודרנית אלא למיין את הטענות, לבססן ביסוס מדעי מוצק יותר ולהרחיב את יריעתן בעניינים נוספים".[122]

מסקנות הספר אומצו בחום כבר בידי בן דורו של רבי יעקב עמדין, פילוסוף יהודי-גרמני מאבות תנועת ההשכלה היהודית בשם משה מנדלסון.[123]

מאידך, הסופר ותומך הקבלה יצחק הלוי סָטָנוֹב תקף בספרו "חיבורא תניינא"[124] את עמדתו של רבי יעקב עמדין לגבי חיבור ספר הזוהר, ואי ייחוסו לרבי שמעון בר יוחאי.[125]

הדיונים המקיפים והמפורטים בספר מטפחת ספרים שימשו כתשתית למחקרים ביקורתיים שיטתיים על ספר הזוהר של חוקרים רבים במאות התשע עשרה והעשרים בהם שלמה יהודה רפופורט (שי"ר), צבי היינריך גרץ, אליקים גצל המילזאהגי, גרשום שלום ואחרים.[126]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הזוהר: סוד חדש ועתיק, הספרייה הווירטואלית של מטח.
  2. ^ הרב אליהו דלמדיגו, בחינת הדת, רנ"א - 1491, עמודים 38 - 48, באתר HebrewBooks
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 יהודה יפרח, פולמוס הקבלה, הספרייה הווירטואלית של מטח
  4. ^ רבי יהודה אריה ממודינא, ארי נוהם, תפ"ט - 1629, מהדורת לייפציג 1840, באתר HebrewBooks
  5. ^ ארי נוהם, פרק 17, ירושלים: הוצאת "דרום", 1929, עמ' 56.
  6. ^ על קדמות הזוהר ועל האמת שבמסורת / ישעיהו שטיינברגר, מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, ‏2011-05-20
  7. ^ יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית קובץ מאמרים, הוצאת מוסד ביאליק, 1955.
  8. ^ אורי קציר, המשיח יצא מעזה: על נתן העזתי.
  9. ^ נסים יושע, 'הבריאה והזמן: "ויכוח" תאולוגי-פילוסופי של קארדוזו עם נתן העזתי', בתוך: רחל אליאור, יוסף דן (עורכים), קולות רבים: ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך א, ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון למדעי היהדות, ה'תשנ"ו, עמודים 259–284.
  10. ^ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, אוצר החכמה
  11. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק א, דיבור המתחיל "הנה".
  12. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "וכן".
  13. ^ תיאור המעשה מובא בספר של רבי יעקב עמדין "מטפחת ספרים", פרק א.
  14. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק א, דיבור המתחיל "הנה".
  15. ^ 15.0 15.1 רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קו.
  16. ^ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, אוצר החכמה
  17. ^ מלך שפירא, [https://library.yctorah.org/files/2016/09/Milin11-Heb-V5-Shapiro-Marc-Obligation-to-Believe-Zohar-Authored-by-Rashbi.pdf האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בן יוחאי?]
  18. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, פרק ט, דיבור המתחיל "עתה".
  19. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 39.
  20. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "אך".
  21. ^ רעיא מהימנא, פרשת כי תצא, דף רפב, עמוד א.
  22. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות א'.
  23. ^ זוהר, פרשת לך לך, דף קסא, עמוד ב.
  24. ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק י"ז
  25. ^ כוזרי, מאמר ב', מפרק כ"ו ואילך.
  26. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות ג'.
  27. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות ה'.
  28. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קו, דיבור המתחיל "אמנם"
  29. ^ מטבע לשון זה לקוח מתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קב עמוד א.
  30. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, חלק א', עמוד 31.
  31. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "אבל".
  32. ^ יוחסין השלם, לונדון ועדינבורג תרי"ז 1857, באתר HebrewBooks
    יוחסין השלם, באתר HebrewBooks
  33. ^ ספר יוחסין, באתר HebrewBooks.
  34. ^ :Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אברהם זכות
  35. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שני.
  36. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שני.
  37. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות צב.
  38. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק שלישי, אות ט'.
  39. ^ מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קה, "סיכומי המחבר על ספר הזוהר".
  40. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ד'
  41. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "ועתה".
  42. ^ רבי יעקב עמדין, חלק שני, פרק ט', אות קה, "סיכומי המחבר על ספר הזוהר", דיבור המתחיל "ואודות".
  43. ^ על ספר שימושא רבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  44. ^ רעיא מהימנא, בהעלותך, דף קנ״ג, עמוד א'.
  45. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק שישי, אות א.
  46. ^ דוגמאות ניתן לראות ברעיא מהימנא על פרשת תרומה, דף קנ״ג עמוד א. ועל פרשת פנחס, דף רל״ד, עמוד ב. בעניין חילוק המזון בגוף וארבע לחיות.
  47. ^ 47.0 47.1 רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק שישי, אות ב.
  48. ^ הם קברו אות רב כמו שמובא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מב עמוד ב ובתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קג עמוד ב
  49. ^ זוהר, פרשת תרומה, דף קס״ח, עמוד א.
  50. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק ה בתחילתו
  51. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות פז. ורבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק ה', אות רפא.
  52. ^ ספר הזוהר, חלק ב', דף ל"ח, עמוד א'
  53. ^ 53.0 53.1 רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק ד.
  54. ^ האם העלייה לרשב"י כעלייה לבית המקדש?!, כיכר השבת
  55. ^ איל פריזינטי, כתב עת לחקר יהדות ספרד, דצמבר 2016, כסלו ה'תשע"ז, עמוד סו.
  56. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כב עמוד ב
  57. ^ מאן פני האדון ה' דהוא רשב"י, עלים לתרופה
  58. ^ ספר הזוהר, חלק ב, דף קלב, עמוד ב.
  59. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לעמבערג, ה'תר"ל, עמוד 29.
  60. ^ על מאמר זה ראה: יהודה ליבס, "המשיח של הזוהר", בתוך: הרעיון המשיחי בישראל: יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, כ"ד-כ"ה בכסלו תשל"ח, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, ה'תשמ"ב, עמודים 105-107.
  61. ^ זוהר, דף קמח, עמודים א' וב'.
  62. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק ד', אות סז.
  63. ^ זוהר, דפים קב, קג, קד, קה
  64. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סד עמוד ב
  65. ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ב', משנה ב'
  66. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק ד', אות נד.
  67. ^ ספר הזוהר, חלק א', דף י"ד, עמוד ב'.
  68. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק ד', אות ד'.
  69. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 59. שם הוא כותב: "כי הוא וודאי היה עמוד ההוראה בזמנו ובאר הגולה, עוד היום ממימיו אנו שותים, והאיר עיננו בכמה גופי הלכות".
  70. ^ בספרו "לחם שמים" ובחיבור בשם "בירת מגדל עוז" שנדפס בהוצאת היד החזקה דפוס וילנא.
  71. ^ רבי יעקב עמדין בספר מטפחת ספרים, חלק שני, פרק תשיעי, אות נ"ג, אסר את לימוד הפילוסופיה בקביעות כחלק מהאיסור בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק עמוד ב לקרוא בספרים חיצוניים.
  72. ^ רבי יעקב עמדין, ‏מטפחת ספרים, לבוב, תר"ל, עמ' 3, באתר HebrewBooks
  73. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ח', אות כא. עיין גם אברהם ביק, ירחון סיני, הערות יעב"ץ ל"אגרות הרמב"ם, אוצר החכמה.
  74. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק תשיעי, אות נד.
  75. ^ יחס התורה לפילוסופיה / ברוך אפרתי, דעת
  76. ^ רבי יעב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 49.
  77. ^ יחיאל שטרן, ספר אוצר הידיעות, אוצר החכמה
  78. ^ איגרות הרמב"ם לפסיא תרי"ט עמוד כג.
  79. ^ רמב"ן, סוף ספר מלחמות ה' ואגרת קנאות. מובא ב: יחיאל שטרן, ספר אוצר הידיעות, אוצר החכמה.
  80. ^ רבי דוד בן יוסף קמחי, פירוש מעשה מרכבה על ספר יחזקאל פרק א, באתר הספרייה הלאומית.
  81. ^ עמנואל חי ריקי, ‏משנת חסידים, אמשטרדם, תק"ב-1742, באתר HebrewBooks
  82. ^ ישראל כהן, ספר אור תורה, אוצר החכמה
  83. ^ 83.0 83.1 הרב אביעד שר שלום באזילה ורבי יעקב עמדין, ‏אמונת חכמים יחד עם מטפחת ספרים, באתר אוצר החכמה
  84. ^ ספר ועד לחכמים, אוצר החכמה
  85. ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, גינת אגוז, דף כט, סוף עמוד ג'.
  86. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט, אות מד.
  87. ^ 87.0 87.1 ברית מנוחה
  88. ^ 88.0 88.1 עמנואל חי ריקי, ‏יושר לבב, קראקא, תר"ן-1890, באתר HebrewBooks
  89. ^ ספר מטפחת ספרים, אלטונא, תקכ"ח – נדפס בבית היעב"ץ – נדיר ביותר - עותק עם תיקונים לקראת ההדפסה השנייה, יתכן בכתב יד ..., בידספיריט מכירות פומביות | אמנות, עתיקות, אספנות, תכשיטים, יודאיקה
  90. ^ פורטל חב"ד בישראל, רבי יעקב עמדין, חב"ד בישראל
  91. ^ [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012776090205171/NLI ספר מטפחת ספרים דפוס צילום של הוצאת למברג], באתר הספרייה הלאומית.
  92. ^ שם הגדולים, חלק שני מערכת ספרים, פרק מ', ערך מטפחת ספרים, הגהות מנחם ציון, הערה ס"ה.
  93. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, הוצאת אורח צדיקים, ה'תשנ"ה.
  94. ^ ספר ועד לחכמים, אוצר החכמה
  95. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ב', פרק ט', אות צב
  96. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ב', פרק ט', אות קה.
  97. ^ הרב משה קוניץ, ספר בן יוחאי, היברובוקס, ‏וינה, ה'תקע"ה.
  98. ^ תולדות רבנו משה קוניץ מאובן ישן (ב), המליץ, 21 במרץ 1870
  99. ^ דוד תמר, ירחון סיני, דינים המיוסדים על הזוהר ועל הקבלה בשולחן ערוך ובבית יוסף, אוצר החכמה
  100. ^ שלמה יהודה רפופורט, נחלת יהודה - תשובות להשגות רבי משה קוניץ בספרו "בן יוחאי", תרל"ג - 1873, באתר HebrewBooks.
  101. ^ רבי יעקב עמדין, ‏מטפחת ספרים יחד עם עיטור סופרים, באתר אוצר החכמה
  102. ^ ספר הזוהר עם הערות ניצוצי זוהר, שלשה כרכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"א-תש"ו. ראו רבי ראובן משה מרגליות, ‏זוהר חדש עם תיקוני זוהר, באתר אוצר החכמה
  103. ^ יהודה יפרח, פולמוס הקבלה, הספרייה הוורטואלית מטח, ‏סיון- מאי תש"ע - 2010
  104. ^ הרב יוסף שאול הלוי נאטנזאהן, שו"ת שואל ומשיב, אוצר החכמה
  105. ^ נדפס בקובץ בית הלוי חלק שלישי, ה'תשנ"ז
  106. ^ שם הגדולים, חלק שני מערכת ספרים, פרק ז', ערך זוהר, אות ח'.
  107. ^ מטפחת ספרים/הצעה
  108. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל עמוד ב
  109. ^ מאמר זהר הרקיע, בתוך: קדמות ספר הזהר, ניו יורק תשי"א, עמ' ק"ט–ק"ס, באתר אוצר החכמה
  110. ^ הרב ירוחם ליינער מראדזין, מאמר זוהר הרקיע על ספר מטפחת ספרים, באתר היברובוקס.
  111. ^ הרב משה סופר, חתם סופר, חלק ו', סימן נט.
  112. ^ הרב משה סופר, ספר זכרון למשה, דף סד.
  113. ^ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, באתר אוצר החכמה
  114. ^ הרב אלעזר פלקלש, שו"ת תשובה מאהבה, חלק א', סימן כו.
  115. ^ רבי שלום מרדכי הכהן, שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן קכ. וחלק ז, סימן כו.
  116. ^ זוהר, פרשת נח, סט, א
  117. ^ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק ד', אות לא.
  118. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פיאה, פרק א, הלכה א.
  119. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר הזכרונות, מצוות עשה א', פרק שני.
  120. ^ יעקב משה שורקין, כמים הפנים, עמוד 22.
  121. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ‏מאמרי הראי"ה, בתוך קובץ מאמרים, ב, ירושלים, ה'תשמ"ד, עמוד 522, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  122. ^ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, הערה 7, עמוד 55.
  123. ^ משה מנדלסון, אור לנתיבה, ברלין, 1783, עמוד 13.
  124. ^ יצחק סאטנוב, חיבורא תניינא, ברלין, ה'תרמ"ג, דף כד ע"ב – כה ע"א.
  125. ^ האם ניתן לסמוך על יצחק סאטאנוב? - ספרי הוצאת משעול - מכון שלמה אומן, מכון שלמה אומן
  126. ^ בועז הוס, כזוהר הרקיע, הערה 7, עמוד 321, והערה 166 שם.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0