טום קובורן
 | |||||
| לידה |
14 במרץ 1948 קספר, ויומינג, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 2020 (בגיל 72) טלסה, אוקלהומה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | תומאס אלן קובורן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת אוקלהומה, אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה–סטילווטר | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, רופא | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| דת | בפטיזם | ||||
| בת זוג | קרוליין דנטון (2020-1988) | ||||
| |||||
| |||||
תומאס אלן קובורן (באנגלית: Thomas Allen Coburn; 14 במרץ 1948 – 28 במרץ 2020) היה פוליטיקאי ורופא אמריקאי. איש המפלגה הרפובליקנית, קובורן היה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אוקלהומה במשך עשור בשנים 2005–2015.
קובורן נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1994 כחלק מהמהפכה הרפובליקנית. הוא עמד בהבטחת הבחירות שלו שלא לכהן לא יותר משלוש קדנציות רצופות בבית הנבחרים ולא התמודד מחדש ב-2000. ב-2004 הוא שב לחיים הפוליטיים ונבחר לסנאט של ארצות הברית. קובורן נבחר שוב לכהונה שנייה ב-2010 והמשיך לדבוק הבטחתו שלא למלא שלוש תקופות כהונה, תוך סירוב להתמודד בבחירות 2016. בינואר 2014 הודיע קובורן כי יפרוש מהסנאט בטרם תיגמר תקופת כהונתו — הוא הגיש מכתב התפטרות למושלת אוקלהומה מרי פאלין, שנכנס לתוקף עם התפזרות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית[1].
קובורן היה שמרן פיסקלי וחברתי, שנודע בהתנגדותו לכיסויי גירעון ולהקצבות עבור הוצאות ממשלתיות ובשל התנגדותו להפלות. עמיתיו הדמוקרטיים נהגו לכנותו "ד"ר לא" בשל עקשנותו[2]. הוא תמך בהגבלות כהונה, בזכות לשאת נשק ובעונש מוות והתנגד למחקר בתאי גזע עובריים. לאחר שעזב את הקונגרס, עבד קובורן עם מכון מנהטן לחקר מדיניות על מאמצי המכון לרפורמה במנהל המזון והתרופות האמריקאי, בדצמבר 2016 נעשה עמית בכיר במכון. קובורן שימש גם כיועץ בכיר של הארגון השמרני "אזרחים עבור ממשל עצמי", שם פעל לכינוס ועידת חוקה שתציע תיקונים לחוקת ארצות הברית[3].
ביוגרפיה
ראשית חייו
קובורן נולד בקספר שבמדינת ויומינג, בנם של אניטה ג'וי (לבית אלן) ואורין וזלי קובורן. אביו של קובורן היה אופטיקאי ומייסד "התעשייה האופטית קובורן". קובורן השלים לימודי תואר ראשון בחשבונאות באוניברסיטת אוקלהומה, שם היה חבר באחוות סיגמא נו. בשנת 1968 התחתן עם קרולין דנטון, מיס אוקלהומה לשנת 1967. קובורן, אחד מעשרת הסטודנטים בשנתם האחרונה המובילים בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה, כיהן כנשיא מועצת הסטודנטים למנהל עסקים. בשנים 1970–1978 היה קובורן מנהל פס ייצור בעסק המשפחתי של אביו בקוליניאל הייטס שבמדינת וירג'יניה.
לאחר שהתאושש ממלנומה ממאירה, קיבל קובורן תואר אקדמי רפואי וסיים את לימודיו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אוקלהומה ב-1983. במהלך הקריירה שלו במיילדות הוא טיפל בלמעלה מ-15,000 מטופלות, יילד 4,000 תינוקות והיה נתון לתביעה אחת בגין רשלנות רפואית, אשר נסגרה מפאת חוסר אשמה. עיקור שביצע קובורן באישה בת 20 בשם אנג'לה פאלמר ב-1990, עמד לימים במוקד מסע הבחירות שלו לסנאט. קובורן עיקר את האישה במהלך ניתוח כירורגי לטיפול בהיריון חוץ-רחמי מסכן חיים והסיר את החצוצרה השלמה ובריאה שלה, גם מפני שהאיבר נפגע בעקבות הניתוח. פאלמר תבעה את קובורן בתואנה כי לא נתנה את הסכמתה לעיקור, ואילו קובורן טען כי ניתנה הסכמה בעל פה. התביעה נדחתה בסופו של דבר מפאת חוסר אשמה.
בבית הנבחרים של ארצות הברית
ב-1994 התמודד קובורן לבית הנבחרים של ארצות הברית במחוז הקונגרס השני של אוקלהומה, שבסיסו שוכנת העיר מוסקוגי ו-22 ממחוזות אוקלהומה. קובורן ציפה בתחילה להתייצב בבחירות הכלליות נגד מייק סינאר המכהן, שייצג את המחוז בקונגרס זה שמונה שנים. עם זאת, סינאר הובס בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית בידי מנהל בית ספר בגמלאות בם 71, וירג'יל קופר. על פי ספרו של קובורן מ-2003, "הפרת אמונים: איך וושינגטון הופכת את אאוטסיידרים לאינסיידרים", קובורן וקופר הסתדרו היטב, מכיוון ששניהם התנגדו לסינאר הליברלי. הבחירות הכלליות היו לבביות מפני ששניהם ידעו כי סינאר לא ישוב לוושינגטון בן כה ווכה. קובורן זכה ברוב זעום של 52% לעומת 48%, והפך לרפובליקני הראשון שייצג את המחוז מאז 1921.
קובורן היה אחד החברים השמרניים ביותר בבית הנבחרים. הוא תמך בצמצום היקף התקציב הפדרלי, שאף להוציא מחוץ לחוק את הזכות להפיל ותמך במיסוד V-Chip בחקיקה. חרף העובדה שייצג מחוז קונגרס דמוקרטי כבד בו ניצח ביל קלינטון בבחירות הנשיאותיות שנערכו בשנות ה-90 של המאה ה-20, קובורן נבחר מחדש בשנים 1996 וב-1998. לקובורן יצא מוניטין של "פוליטיקאי תועה" בגלל קרבותיו התכופים עם ניוט גינגריץ', יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית. מרבית חילוקי הדעות בין השניים נבעו מהאמונה של קובורן כי הסיעה הרפובליקנית מתקדם לעבר המרכז הפוליטי ומתרחקת מהמדיניות השמרנית "חוזה עם אמריקה", אג'נדה שהוביל גינגריץ', אשר הביאה את הרפובליקנים לשליטה בקונגרס מזה ארבעים שנה.
במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית שנערכו במפלגה הרפובליקנית לקראת בחירות 2000, הביע קובורן את תמיכתו בדיפלומט לשעבר אלן קייז (Alan Keyes). קובורן פרש מהקונגרס ב--2001, כאשר מילא את התחייבותו לכהן לא יותר משלוש קדנציות רצופות בבית הנבחרים. מחוז הקונגרס שלו חזר לשליטת המפלגה הדמוקרטית, כאשר עורך הדין בראד קרסון הביס בבחירות הכלליות את אנדי יואינג, רפובליקני שזכה לתמיכתו של קובורן. אחרי שעזב את בית הנבחרים שב לעסוק ברפואה פרטית וחיבר את הספר "הפרת אמונים" ("Breach of Trust") לצד סופר הצללים ג'ון הארט, המגולל את שנותיו בקונגרס. הספר סיפר על אודות הדיונים הפנימיים במפלגה הרפובליקנית בדבר האג'נדה המפלגתית "חוזה עם אמריקה" מנקודת מבטו האישית של קובורן, בנוסף להבעת זלזולו כלפי פוליטיקאים שבחרו בפוליטיקה כקריירה. בין האישים עליהם מתח קובורן ביקורת (ניוט גינגריץ' לדוגמה) כבר לא נשאו בתפקידים ציבוריים כהספר יצא לאור, אך אחרים (כמו יו"ר בית הנבחרים לשעבר דניס הסטרט) נותרו בעלי השפעה בקונגרס, מה שהביא להשערות כי חלק מהרפובליקנים בקונגרס לא רצו את חזרתו הפוטנציאלית של קובורן לפוליטיקה.
במהלך כהונתו בבית הנבחרים, קובורן ניסח והעביר חקיקות ותיקונים מרחיקי לכת. למשל, הרחבת האפשרויות של קשישים ליטול ביטוח בריאות, הגנה על הגישה לטיפול ביתי באזורים כפריים מכוח מדיקר ומתן גישה לתושבי ארצות הברית לתרופות זולות יותר מקנדה וממדינות אחרות. קובורן ניסח סנוסף חוק שנועד למנוע את התפשטות האיידס אל אוכלוסיית התינוקות. הוא גם כתב חוק לחידוש והחל רפורמה במיזמים הפדרליים למאבק באיידס. ב-2002 קיבלה תרומתו למאבק באיידס הכרה סמלית כאשר הניא ג'ורג' ווקר בוש בחר בוקובורן לכהן כיו"ר משותף של המועצה המייעצת לנשיא בנושא HIV ואיידס.
התנגדותו לשידור רשימת שינדלר
ב-1997, בעודו חבר בית הנבחרים, מחה קובורן על כוונת רשת הטלוויזיה "NBC" לשדר בשעות הפריים טיים את סרט השואה "רשימת שינדלר". קובורן הצהיר כי עם שידור הסרט מבלי לערוך אותו לקראת שידור בטלוויזיה, ”הטלוויזיה נלקחה לשפל של כל הזמנים, עם... אלימות וגסות נפש[4].” הוא אמר גם כי שידור הסרט בטלוויזיה המסחרית צריך להכעיס הורים ואנשים בעלי אופי הגון בכל מקום. קובורן תיאר את השידור הטלוויזיוני של "רשימת שינדלר" כ"התנהגות חסרת אחריות. אני מתכווץ במקומי כשאני מבין שיש ילדים ברחבי המדינה הזו שצפו בסרט זה".
הצהרה זו נתקלה בביקורת חריפה, מכיוון שהסרט עוסק בעיקר בשואה[5]. לאחר ביקורת חריפה על התבטאויותיו, התנצל קובורן בפני האנשים שנעלבו מאמירותיו והבהיר כי הוא מסכים עם שידור הסרט בטלוויזיה, אך הצהיר שהוא היה צריך להיות משודר בשעות מאוחרות יותר. בהתנצלותו אמר קובורן כי באותה שעת השידור בערב עדיין ישנם מספר גדול של ילדים שצופים ללא פיקוח מצד הוריהם, והצהיר כי הוא דבק בכוונתו להגן על ילדים מפני אלימות בטלוויזיה, אך הביע זאת בצורה גרועה.
סנאטור מטעם אוקלהומה
לאחר שלוש שנים מחוץ לפוליטיקה, הכריז קובורן על מועמדותו לאחד משני מושביה של מדינת אוקלהומה הסנאט, שהתפנה עם פרישתו של הסנאטור דון ניקלס המכהן זה 24 שנה. ראש עיריית אוקלהומה סיטי לשעבר קירק האמפריז, יקיר הממסד הרפובליקני, ואיש העסקים בוב אנטוני הצטרפו לבחירות המקדימות טרם התמודדותו של קובורן. עם זאת, באורח בלתי צפוי, קובורן זכה בבחירות המקדימות כשלו 61% מקולות הבוחרים לעומת 25% בהם זכה האמפריז. בבחירות הכלליות התמודד ניצב בפני חבר בית הנבחרים בראד קרסון, אותואחד שייצג אחריו את מחוז הקונגרס השני של אוקלהומה. ביום הבחירות הכלליות שהתקיים בנובמבר 2004 קובורן גבר על קרסון ונבחר לסנאט האמריקאי לתקופה בת שש שנים. הוא הושבע לתפקידו בינואר 2005.
קובורן היה חבר בוועדת המודיעין, בוועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים ובוועדה לביטחון המולדת ולעניינים ממשלתיים, שם היה החבר הבכיר מטעם מפלגת המיעוט. ב-23 במאי 2007 חסם קובורן שתי הצעות חוק לרגל ציון מאה שנים ליום הולדתה של רייצ'ל קרסון. קובורן כינה את עבודתה המחקרית של קרסון "מדע זבל", וגרס כי הספר שכתבה קרסון, "אביב דומם", היה "הזרז של הסטיגמה העולמית הקטלנית נגד קוטלי חרקים ובמיוחד נגד די.די.טי.". הסנאטור הדמוקרטי בן קרדין ממדינת מרילנד התכוון להגיש החלטה לשם חגיגת הולדתה של קרסון בשל "מורשת הקפדנות המדעית בשילוב עם הרגישות הפואטית" שלה, אך קובורן היווה אבן נגף גם בהעברת החלטה זו ולאחר שהצליח לחסום הצעה זו אמר: ”מדע הזבל והסטיגמה סביב די.די.טי. - קוטל החרקים הזול והיעיל ביותר בעולם — סוף סוף הושמדה.”
בימי מבצע צוק איתן אישר הקונגרס של ארצות הברית להעביר לישראל סיוע בינלאומי בסך 225 מיליון דולר אמריקני במטרה לסייע לממשלת ישראל להתמודד נגד התקפות הטרור של החמאס[6]. עם זאת, הסנאטור קובורן חסם את תזרים המזומנים לישראל בתואנה כי הסיוע עלול שלא להתקזז ולהגדיל את הגירעון התקציבי[7]. בראשית 2014 הודיע על כוונתו להתפטר עם התפזרות הקונגרס ה-112 בשל מצבו הרפואי המתדרדר[8].
לאחר כהונתו
לאחר שעזב את הסנאט בימים הראשונים של שנת 2015, קובורן הצטרף ל"אזרחים למען ממשל עצמי", מוסד ללא כוונת רווח שמרני על תקן יועץ בכיר לפרויקט "ועידת המדינה" של המוסד, שמטרתו לכנס ועידת חוקה שתציע תיקונים לחוקת ארצות הברית וב-2017 הוא כתב ספר בנושא. שנה קודם לכן, ב-2016, הצטרף ל"מכון מנהטן לחקר מדיניות", קבוצת חשיבה שמרנית. ב-28 במרץ 2020 נפטר קובורן לאחר מאבק בסרטן הערמונית בביתו שבטולסה[9].
קישורים חיצוניים
- טום קובורן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- דן ליפס וקית' אשדאון, Senator Tom Coburn's government oversight legacy, באתר The Hill, 30 במרץ 2020 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דיינה פורד, Oklahoma Sen. Tom Coburn to retire, באתר CNN, 17 בינואר 2014 (באנגלית)
- ^ קארל האלס, Democrats Try to Break Grip of the Senate’s Dr. No, באתר הניו יורק טיימס, 28 ביולי 2008 (באנגלית)
- ^ סאלי פרסונס, Former Sen. Coburn pushes for Article V Convention to limit federal power, באתר וושינגטון טיימס, 23 במאי 2017 (באנגלית)
- ^ ביל קרטר, TV Notes, באתר הניו יורק טיימס, 27 בפברואר 1997 (באנגלית)
- ^ פרנק ריץ', They Got Some ’Splainin’ to Do, באתר הניו יורק טיימס, 18 ביולי 2009 (באנגלית)
- ^ אלעד בן ארי, Senate Approves Additional Iron Dome Funding, באתר ערוץ 7, 1 באוגוסט 2014 (באנגלית)
- ^ בורגס אוורט, Congress backs aid to Israel, באתר פוליטיקו, 1 באוגוסט 2014 (באנגלית)
- ^ AP, US senator Tom Coburn announces resignation following cancer diagnosis,באתר הגרדיאן, 17 בינואר 2014 (באנגלית)
- ^ אדם ברנסטיין, Tom Coburn, unyielding 'Dr. No' of the House and Senate, dies at 72, באתר וושינגטון טיימס, 28 במרץ 2020 (באנגלית)
