יום הולדת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
יום הולדת, יום בו מודים לבורא על הזכות לקיים מצוות. בתמונה דף שער לרשימת ימי הולדת, בפנקס ההודיה של ארגון 'קול תודה'.

יום הולדת של אדם הוא היום בשנה שבו התאריך זהה לתאריך הלידה של אותו אדם. ביום זה נמדד גילו בשנים שלמות. יום זה נחשב בדרך כלל ליום שמח ונחוג על ידי האדם בחברת משפחתו וחבריו. מועד ציון יום ההולדת הוא בהתאם ללוח השנה המשמש את החוגג.

לעיתים מציינים גם מוסדות את יום השנה להיווסדם, בפרט במועדים עגולים, כגון עשור או יובל להקמת המוסד. בולטת בעניין זה הכנסת, המציינת מדי שנה את יום הקמתה בט"ו בשבט.

יום הולדת במקורות

הפעם היחידה בה מוזכר יום הולדת בתורה הוא בספר בראשית בו כתוב "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו" (בראשית מ', כ'), ביום זה הוא חנן את שר המשקים ותלה את שר האופים. רש"י מפרש דברים אלה בפשטות יום הלידה. אמנם יש מפרשים שהכוונה ליום בו הכתירו את פרעה למלך מצרים[1]

במדרש שכל טוב (בראשית פרשת וישב פרק מ) נאמר: רוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושין בו משתה.

בהושע (ז' ה') נאמר "יום מלכנו". המצודת דוד מבאר: "ביום שמחת מלך ישראל ביום הלידה או יום המלכתו". לפירושו שם מלכי ישראל חגגו את יום הולדתם בכל שנה ושנה.

ימי הולדת במסורת היהודית

במסכת ר"ה (י"א א') נאמר:"תניא ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו האבות, ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם, בניסן נולדו האבות" מכאן, שתאריכי ימי הלידה של האבות נשארו שמורים בזכרונות ימי האומה, כמו זמן בריאת העולם.

החדשים תשרי וניסן, שהם זמן הולדתם של האבות, (לכל אחד לפי שיטתו), זכו לתוארי כבוד מיוחדים "ירח האיתנים" או "ירח זיו" רק בגלל העובדא שהם זמני הלידה של האבות. מבואר כי חשיבות רבת ערך יחסו חז"ל לימי הולדתם של האבות.

חז"ל מייחסים את יום הקמת המשכן ליום/לחודש בו נולד יצחק אבינו[2]. במדרש תנחומא (פקודי י"א) נאמר:"למה לא עמד המשכן מיד? אלא, מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת המשכן בשמחה היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה" הרי שיום בו נולד צדיק יום שמחה הוא אצל הקב"ה.

בתלמוד הירושלמי מובא כי כאשר עמלק היה נלחם באומות אחרות, הוא היה מציב חיילים אשר להם היה יום הולדת באותו היום. כך הוא הצליח להתגבר על אויביו, בשל העובדה שמזלו של בעל יום ההולדת גובר באותו יום.[3] וההסבר בזה - שביום ההולדת חוזר ונשנה ענין הלידה, חידוש המשכת החיות כו', ולכן, כשם שבלידתו קיבל חיותו ע"י המזל שנולד בו, הרי, גם ביום הולדתו בכל שנה ושנה חוזר ונשנה המשכת חיותו ממזל זה.

בגמרא במסכת ראש השנה מפורש ש"הקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום", כלומר שזכותם של צדיקים שהם נפטרים ביום לידתם, כדוגמת משה רבנו ודוד המלך שנולדו ונפטרו באותו תאריך בשנה.

ימי הולדת המהווים ציון דרך

התנא יהודה בן תימא מציין במשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א ימי הולדת המהווים ציון דרך:
"בן חמש שנים למקרא;
בן עשר למשנה;
בן שלוש עשרה למצוות;
בן חמש עשרה לתלמוד;
בן שמונה עשרה לחופה;
בן עשרים לרדוף;
בן שלושים לכוח;
בן ארבעים לבינה;
בן חמישים לעצה;
בן שישים לזקנה;
בן שבעים לשיבה;
בן שמונים לגבורה;
בן תשעים לשוח;
בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם."

הפולמוס על חגיגת יום הולדת

יש יהודים דתיים המעדיפים שלא לחגוג את יום הולדתם,[4] מפני שלטענתם זה "מנהג גויים" (לועזי), שהחל במצרים העתיקה. טענה זו מסתמכת על הפסוק "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (בראשית, פרק מ', פסוק כ') מכך שאזכור יום ההולדת בתורה מופיע דווקא ביחד לפרעה, ראיה שמנהג יום ההולדת הוא מנהג גויים. בנוסף דברי הגמ' (עירובין יג, ב) נוח לו לאדם שלא נברא משנברא.

מנגד מוצגת הטענה כי העובדה שגויים נהגו מנהג מסוים אין בה כדי לפסול אותו, כל עוד זה מנהג בעל יסודות במסורת ישראל. ועוד שמסיבה בתור מסיבה על יום הולדתי זהו מנהג גויים, אבל כאשר עושים מסיבה כדי להודות לבורא על ניסי הלידה, על היום בו ה' ברא אותי, על הזכות לקיים מצוות ולעבוד את הבורא, הרי זה מנהג טוב.

רבים מגדולי ישראל במרוצת הדורות ציינו את יום הולדתם וראו בו יום חשוב. בעדות המזרח נהגו לחגוג את יום ההולדת, כפי שכותב ה'בן איש חי' (שנה ראשונה, פרשת ראה, סעיף יז): "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגין בביתנו".

הברכה המיוחסת לבעל שם טוב היא: "מזל טוב, השם יתברך זאל דיר געבן אריכות ימים ושנים געזונטע טעג או יארן בגשמיות וברוחניות" (מזל טוב, השם יתברך יתן לך אריכות ימים ושנים, ימים ושנים בבריאות בגשמיות וברוחניות).[5]

בחסידות חב"ד, הרבי מנחם מנדל שניאורסון הכריז בכ"ה באדר תשמ"ח על מבצע יום הולדת, שיום הולדת יש לנצל להוספה בעניינים של קדושה, ואף הורה לחסידיו לנהוג במספר מנהגים שבהם יקבל יום זה חיזוק רוחני כגון: עלייה לתורה בשבת הקודמת ליום ההולדת, הוספה בשיעורי התורה, עריכת התוועדות, מתן צדקה נוספת ביום זה, לימוד מזמור תהילים שמספרו כמספר שנותיו ועוד[6].

הגאון בעל "תפארת ישראל" כתב בצוואתו: "הנני מצווה לכם, בני ובנותי, ביום הלידה של כל אחד, יכתבו לו אחיו ואחיותיו ברכת מזל-טוב"[5].

מנהגי יום הולדת

  • בתשובה של הכתב סופר (יו"ד סי' קמ"ה) כתב "הנה ברך לקחתי ליום הולדתי א' דר"ח אדר, שהגעתי בעז"ה לשנת החמשים והודיתי להשי"ת ברבים על שהחיינו וקיימנו לזמן הזה ועשיתי ביום ההוא סיום".
  • בתשובת גנזי יוסף (ס"ד הנ"ל) כותב: יודע אני מאנשי מעשה, שבכל שנה כשמגיע יום הולדתם מהדרין לברך שהחיינו על פרי או בגד חדש, ובעל "ישרי לב" נהג לעשות סעודה לת"ח בכל שנה ביום הולדתו.
  • מסופר על "הבעל שם טוב" שהיה רגיל לערוך סעודה בכל שנה ביום ח"י באלול, יום הולדתו, ולומר דברי תורה[7].

סעודת הודיה

יש נוהגים לערוך סעודה, על ידי האדם החוגג או על ידי ידידיו[8], ובה:

  • מודים להשי"ת על ניסי הלידה וביאתו לעולם. שכן ביום זה נעשו לאדם ניסי ניסים המוזכרים במדרש ויקרא רבה (תזריע פרשה יד).
  • מודים להשי"ת על עוד שנה בה זכה לעשות מצוות[9].
  • בנוסף מכיון שביציאתו של האדם לאויר העולם אין בו דעת להרגיש השמחה, ועל אחת כמה וכמה להודות ולברך עליה, ראוי לקבוע שבח והודיה על השמחה דהלידה ביום הולדתו. בדוגמת חיוב שבח והודיה על החזרת הנשמה בגוף בכל יום ויום, בתפילת "מודה אני שהחזרת בי נשמתי וכ"ו". ובברכה - "אלקי נשמה שנתת בי וכו' המחזיר נשמות לפגרים מתים". על דרך זה ביום ההולדת בכל שנה ושנה - שמצד הזכרון על ענין הלידה, יש מקום לתת שבח והודאה להשית.
  • שמחת ההורים שנולד להם בן או בת, שהרי יש חיוב על האב והאם לברך על שמחה זו שהחינו או הטוב והמטיב בלידת בנם (כמבואר בברכות נט:).
  • ניתן בסעודה להביא הרבה מיני ברכות, כדי לקיים את מה שכתוב במזמור לתודה (תהלים ק ד) "הודו לו - ברכו שמו", חלק מההודיה היא ברכה.

מנהגים נוספים

  • מובא בשם האדמו"ר מרוזין זצ"ל שאמר כי ביום הולדת יתמלא משאלותיו והרמז בפסוק (תהלים ב, ז) "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה"[10].
  • יש המקדישים זמן ביום זה להתבודדות, לחשוב כיצד יוכל בשנה הקרובה להיות יהודי יותר טוב[11].
  • לתת משהוא מעצמו לאדם אחר (כמו צדקה או כל פעולת חסד)[12].
  • יש הנוהגים לעלות לתורה ביום ההולדת – אם הוא יום שיש בו קריאת התורה, ואם אין בו קריאת התורה, נוהגים לעלות לתורה בשבת שלפני יום ההולדת.
  • ביום זה ישתדל האדם להוציא דיבורים טובים מפיו ולברך את כל מי שנקרה בדרכו, היות וביום זה המזל של האדם גבוה מאד ומסוגל למימוש הברכות שהוא מברך.

ימי הולדת בתרבות המודרנית

שולחן יום הולדת לתאומים בגן ילדים בישראל

מנהגי יום ההולדת הנהוגים כיום התפתחו באירופה במאות השנים האחרונות, ובפרט בגרמניה. בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי, כחלק ממאמץ כולל ליצור "עם ציוני" חדש, בעל טקסים משלו.[דרוש מקור]

  • עריכת מסיבה, על ידי האדם החוגג או על ידי ידידיו, ובה:
    • מדליקים נרות על עוגה, כמספר השנים שהאדם חוגג בתוספת נר "לשנה הבאה". האדם החוגג נושף על העוגה ומכבה את הנרות תוך שהוא מביע משאלה בלבו.
    • מניפים את החוגג באוויר, כשהוא ישוב על כיסא, כמספר השנים שהוא חוגג בתוספת פעם אחת "לשנה הבאה".
    • שרים שירי יום הולדת ומעניקים בלונים
  • הענקת מתנות לאדם החוגג.
  • איחול ברכות לחוגג בעל-פה, בכתב על ידי כרטיס ברכה או באמצעי תקשורת אלקטרוניים: דוא"ל, הודעה ברשתות חברתיות מקוונות דוגמת פייסבוק, שליחת מסרון וכיוצא בזאת. ברכות נפוצות: "יום הולדת שמח", "עד מאה ועשרים", (או הטיות כגון "עד מאה כעשרים"), "מזל טוב" ואיחולי בריאות, אושר והצלחה.

לציון מיוחד זוכה יום הולדת שבו הגיל "עגול" (מתחלק ב-10 ללא שארית).

שירי יום הולדת

לחגיגת יום הולדת נכתבו שירים רבים, מהם המשמשים בחגיגות של ילדים, ומהם המשמשים גם בחגיגות של מבוגרים. בחלק מהשירים משולב שמו של החוגג הספציפי. אחד השירים הנודעים הוא "יום הולדת שמח" (תרגום מאנגלית של השיר "Happy Birthday to You"), בישראל ידוע השיר היום יום הולדת.

ימי הולדת מיוחדים

  • ביהדות, גיל שלוש-עשרה לנערים וגיל שתים-עשרה לנערות הוא הגיל שבו הנער והנערה נכנסים בעול תורה ומצוות. הנער מציין את המאורע בהנחת תפילין, בעלייה לתורה ובחגיגת בר מצווה. בעבר לא נהגו לציין את כניסת הבת למצוות בחגיגה פומבית, ולכל היותר ערכו מסיבה משפחתית או שהבת חגגה עם חברותיה. בעת החדשה החלו לערוך חגיגת בת מצווה.
  • בזמן התלמוד היה נהוג לחגוג את יום הולדת שישים, המסמל את זאת שעל האדם לא הוטל משמיים עונש כרת, אשר לפי חלק מהשיטות הוא מוות בגיל מוקדם, בטרם הגיע לגיל זה, ויש הנוהגים כך עד היום בעקבות סיפור המובא בתלמוד על רב יוסף, שהגיע לגיל ששים, ועשה מסיבה לכל החכמים, ואמר שיצא מכלל כרת[13] ואם החכמים באו והשתתפו בסעודה, סימן שזו סעודת מצווה[14].
  • בשו"ת חוות יאיר (סי' ע') מביא מנהג לעשות סעודה ולברך שהחיינו ביום שנעשים בו שבעים. למנהג זה הוא מתיחס בחיוב וכותב, שבכדי שהסעודה תהיה סעודת מצוה, ראוי שבעל היובל ידרוש בדברי תורה. לדבריו יוצא, שהיה מקובל בזמנו, שגם ת"ח ובני תורה עשו סעודות, בהודיה לד' בהגיעם לגיל השיבה וברכו שהחיינו בשם ומלכות. יש המסבירים את טעם המנהג שכאשר אדם מגיע לגיל שבעים הרי זה סימן שלא נגזר עליו מיתה בידי שמים[15]
  • בחסידות חב"ד נהוג לחגוג את היום בו הגיע חסיד לראשונה לרבו, כיום ההולדת החסידי. הסיבה לחגיגה זו, היות ש"כאשר חסיד בא אל רבו - נעשה אצלו תכלית הביטול דמציאותו הקודמת, ונעשה בזה מציאות חדשה", ולכן נחשב יום זה אצלו כיום הולדת. עניין זה מוזכר גם בספר "היום יום" מאת הרבי מליובאוויטש.

ימי הולדת בדתות שונות

לימי הולדת אחדים בחייו של אדם משמעות מיוחדת, שניתנה להם בדת, בתרבות או בחוק.

  • בחוק נקבעות זכויות שונות בהתאם לגילו של אדם, ובהן זכות ההצבעה בבחירות, הזכות להינשא, ההיתר לעשן או לשתות משקאות חריפים, זכויות שונות בדיני העבודה, דיני מיסים ודיני ביטוח לאומי, ועוד. לכל הזכויות האלה, התאריך הקובע הוא יום הולדתו של האדם.
  • בצפון אמריקה, משפחות נוהגות בדרך כלל לציין את יום הולדת ה-16 של נערות, באופן מיוחד אשר נקראה באנגלית: "sweet sixteen" - המיוצג לעיתים קרובות בתרבות הפופולרית.
  • בחלק ממדינות אמריקה הלטינית, נהוג לחגוג לבנות המגיעות לגיל 15, יום הולדת מיוחד אשר נקראה בספרדתית "קוינסראנרה" (Quinceanera).
  • בנפאל ובהודו, הינדים נוהגים לחגוג את היום הולדת הראשון של הילד, על ידי גילוח ראשם. האמונה ההינדית גורסת שגילוח הראשון הוא לצורכי טהרה של הילד, על מעשיו הרעים בגלגולים הקדומים ומסמל על פי כן את התחדשות הנשמה. בנוסף אצל הברהמינים, נחגג לילדים המגיעים לגיל 12 או 13. טקס בגרות בו נוהגים ללבוש חוט מבורך הנקרא אומניאנה, ונהוג ללבוש אותו על מנת לסמל את התבגרותו של הילד אשר הופך לנער.
  • בפיליפינים, נהוג לחגוג יום הולדת לכבוד "גיל הבגרות", לבנים ובנות. אצל הבנות נחגג יום ההולדת ה-18 שלהם ואצל בנים ביום ההולדת ה-21.
  • במדינות אסיה נהוג על פי גלגל המזלות לחוג למבוגרים את יום הולדת ה-60 שלהם.
  • בקוריאה, נהוג לציין בטקס מסורתי אשר נקראה "באק-לי", את יום ההולדת הראשון של הילד לאחר 100 הימים הראשונים שלו, מהרגע שבו הוא נולד.
  • ביפן נחגג עבור נערות אשר הגיעו לגיל 20, יום הולדת מיוחד.

מקרים חריגים

ישנם אנשים שיום ההולדת שלהם אינו קיים בכל שנה. כאלו הם אנשים שנולדו ב-29 בפברואר, תאריך שמופיע רק אחת לארבע שנים (בשנה מעוברת). בשאר השנים הם יכולים לציין את יום ההולדת ב-28 בפברואר או ב-1 במרץ.

בלוח העברי התופעה נפוצה עוד יותר. ראשית, התאריכים ל' בחשוון ול' בכסלו קיימים רק בחלק מהשנים, שכן חודשים אלו הם לפעמים בני 29 ימים ולפעמים בני 30 ימים. יתרה מכך, ילידי אדר א', חודש אשר מתקיים רק בשנה מעוברת, אחת לשנתיים או שלוש שנים, אינם יכולים לחגוג את יום ההולדת בכל שנה. בשנה רגילה הם מציינים את יום הולדתם בחודש אדר. כתוצאה מכך יכול להיווצר פרדוקס מוזר: אם פלוני נולד בכ"ה אדר א', ופלמוני נולד שבועיים אחריו, בי' אדר ב', אזי במרבית השנים (שאינן מעוברות) יחגוג פלמוני את יום הולדתו שבועיים לפני פלוני, למרות שפלוני מבוגר ממנו. שילוב של שתי חריגויות אלה חל בתאריך ל' באדר, שכן הנולד ביום האחרון של אדר א' יוכל לחגוג רק בשנים מעוברות - בשנה רגילה חודש אדר הוא בן 29 יום בלבד. כך יוצא, שאם אלמוני נולד בל' אדר א' וחברו יום אחריו, בא' באדר ב', בשנה פשוטה אלמוני יחגוג את יום הולדתו חודש שלם אחרי חברו.

בלוח העברי קיימת גם תופעה הפוכה - יום הולדת שניתן לחגוג אותו פעמיים בשנה. כך קורה למי שנולד בחודש אדר בשנה שאינה מעוברת, ולא ברור מתי עליו לחגוג את יום ההולדת - האם בחודש אדר א' או בחודש אדר ב'. בעיה זו נדונה גם בספרות ההלכה בשל השלכותיה על קביעת תאריך בר המצווה של מי שנולד בחודש אדר והגיע לגיל 13 בשנה מעוברת. נקבע שיום ההולדת ה"אמיתי" הוא באדר ב', כמו לגבי חג הפורים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שו"ת יד אפרים סימן יט
  • יום הולדת, יחיאל הררי, התבוננות הוצאה לאור.
  • יום הולדת שמח – כל שירי מסיבת יום הולדת, ישרא-תו הוצאה לאור, 1985

קישורים חיצוניים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דף על הדף עבודה זרה דף ח עמוד א, בשם וללוי אמר
  2. פסיקתא (פ"ו)
  3. תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, פרק ג', הלכה ח': "ריב"ל אמר עמלק כושפן היה מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו".
  4. כתב עת זיכרון שלמה, תשנ"ד, עמ' קצה-רכז
  5. 5.0 5.1 יעקב וינברגר, מרדכי (מוטי) זפט, יום שאדם נולד בו, ימי הולדת במסורת ישראל, פתח תקווה: כתר הזהב, 2004, פרק המקורות למנהג יום ההולדת, עמ' 15
  6. מנהגי יום הולדת, באתר צעירי חב"ד
  7. הרב יוסף טיקוצקי, ימי שנותינו: מעלת יום הולדת האדם..., בני ברק תשנ"ו, עמ' לג-לה
  8. ראה בן איש חי שנה א' פרשת ראה אות יז
  9. כתב עת זכרון שלמה תשנ"ד
  10. מתוך הספר יום ההולדת ומשמעותו לרב לוי יצחק בניאל
  11. ספר המנהגים של חסידות חב"ד
  12. ספר יום הולדת, יחיאל הררי
  13. גמרא מועד קטן כח, א
  14. שו"ת בית ישראל סימן ל"ב
  15. הרב ר"ר מרגליות שליט"א בספרו נפש חיה (סי' תמ"ד) מגמרא מו"ק (כ"ח א')
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0