חמין
 | |
| צלחת חמין | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג | צלי קדירה |
| מוצא | ישראל, צפון אפריקה |
| מרכיבים עיקריים | בשר, קטניות, תפוח אדמה |
.jpg)
המושג חַמִּין (ריבוי של "חם" בלשון חז"ל; ביידיש מזרחית: "טשאָלנט", קרי "צ'וֹלנט" או "צ'וּלנט"; בערבית מרוקאית: סכינא, או "תְבִּית" בערבית עיראקית) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי שייחודם הוא בכך שבישולם אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול והנחה על האש הופך צבעו לחום כהה, ורכיביו מקבלים גוון אחיד.
במקורות הקדומים משמעות המילה "חמין" היא "מים חמים" ולא תבשיל החמין.
אכילת חמין בשבת
בדרך כלל החמין מבושל בערב שבת ומוטמן בתנור או מתחמם במשך השבת על אש קטנה וכיוצא בזה כדי שחומו יישמר עד לאכילתו, לכן הוא מהווה מאכל מיוחד ליום השבת. תבשיל זה נוצר מאחר שלפי ההלכה היהודית יש איסור לבשל ביום שבת, וכן יש איסור על הבערת אש ביום זה. עם זאת, על פי ההלכה מותר להתחיל במלאכה לפני כניסת השבת, כאשר ידוע שהמלאכה תמשיך להתבצע בשבת מעצמה (שביתת כלים), ועל כן מותר להתחיל לפני כניסת שבת בבישול מאכל שבישולו יושלם מעצמו במהלך השבת. עם זאת ישנן הגבלות שונות על בישול באופן זה, ראו בערך השהיה (שבת).
כדי שניתן יהיה לאכול מאכל חם ביום השבת היה צורך לבחור במאכל שבישולו יתחיל לפני כניסת שבת ושיארך זמן רב, מה שימנע ממנו להישרף עד לאכילתו. ישנם מאכלים נוספים שנתייחדו לשבת מסיבה זו כגון הג'חנון התימני. רבי זרחיה הלוי, פרשן הרי"ף בן המאה ה-12, כתב על מעלת אכילת החמין בשבת: "ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין" (מסכת שבת טז ע"ב מדפי הרי"ף[1]).
גרסאות המאכל
.jpg)
- צ'ולנט: תבשיל זה נקרא אצל עדות אשכנז ביידיש טשולנט (מהמילה הלטינית - calentem - להיות חם דרך chalant בצרפתית עתיקה, או מצרפתית chaudes Lentilles- עדשים חמות[2])[3][4], באור זרוע הזכיר שראה בצרפת צלנ"ט[5], ובשו"ת מהרי"ל כתב שהוא חמין בצרפתית קלד"א, ושבאוסטריה מחליפים ה'צ' ב'טש'[6]. "צ'וּנט" במבטא פולני-חסידי או "צ'וֹלנט" במבטא ליטאי-רוסי (טשאָלנט בכתיב יידיש תקני). בעדות אשכנז מקובל להוסיף קישקע - מעי ממולא. בצ'ולנט מבשלים את כל הרכיבים ביחד, כך שיספגו את הטעמים זה של זה.
- סולֶט: יוצאי הונגריה שמים בו אווז מעושן והרבה פפריקה ופלפל.
- טריה: בקהילת יוצאי לבנון נוהגים להכין חמין העשוי אטריות ובשר בקר או עוף, את הבשר ישימו באמצע הסיר כאשר מעליו שכבת אטריות ומתחתיו שכבה נוספת, ובתיבול בהרט.
- הריסה או אריסה: נקרא כך אצל יהודי לוב. יש בו חיטה ופלפל צ'ומה.
- סח'ינה: בחלק מעדות צפון אפריקה, קוראים למאכל דומה בשם סח'ינה, טפינה או דפינה. בסחינה, כל חלק מונח בשקית נפרדת, כך שטעמו משתמר.
- אושיסבו: בני העדה הבוכרית קוראים לחמין אושיסבו (אוכל של שבת) והוא מכיל בעיקר אורז. יש המוסיפים שעועית וחומוס ויש המוסיפים גם משמשים, תפוחי עץ ותמרים. טאדאגי זה החלק השרוף של האושסבו שנדבק לסיר. גרסה נוספת של המאכל מתבשלת בשקיק מיוחד בסיר מים רותחים, בה בנוסף לאורז יש גם צימוקים ובשר קצוץ.
- טביט: יוצאי עיראק קוראים לחמין עוף "טביט". התבית הוא נזיד עוף הממולא באורז וחלקי פנים של עוף, המתבשל בישול ארוך על אש נמוכה או בתנור כשמסביבו אורז מתובל. רכיביו של החמין הם עוף הממולא בתערובת של אורז מתובל וחלקי פנים של העוף, עגבניות וצנוברים. הטעמים של המרכיבים השונים מתמזגים זה עם זה והאורז הופך רך ועסיסי. התיבול העיקרי של האורז הוא בהרט – תערובת תבלינים המבוססת על הל וקינמון. לסיר התבית נהוג להוסיף גם ביצים קשות שהופכות לחומות עקב זמן הבישול הארוך.
- הלים: יוצאי פרס אוכלים בשבת חמין הנקרא הלים. הלים זה נזיד חיטה עם בשר הנאכל בשבת לאחר שהתבשל כל ערב שבת בבישול ארוך. בהגשה נהוג להוסיף קינמון.
מקומו בתרבות היהודית
התלמוד מביא את הדיאלוג הבא, ממנו משתמע כי חז"ל שמו דגש על כך שקדושת השבת גורמת למרקם מיוחד של מאכלי השבת, בין בריחם ובין בטעמם:
"אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו – וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו! – אמר לו: כל המשמר את השבת – מועיל לו, ושאינו משמר את השבת – אינו מועיל לו"
התייחסות מליצית לחמין מופיעה אצל הרז"ה בפרק שלישי במסכת שבת:
"וכל מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. ולהזמין לבשל ולהטמין, ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין, וזוכה לקץ הימין".
לקריאה נוספת
- חמין, שריקי, הוצאת כתר, 2008
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חמין |
 ספר לימוד בוויקיספר: מתכוני חמין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חמין |
- סיר החמין היהודי - מגוון מתכוני חמין מעדות שונות, באתר וואלה
- את השבת אני מרגיש על פי החַמִּין, - באתר "על קצה הלשון"
- שרית סרדס-טרוטינו, חמין, הגרסה הבריאה, באתר ynet, 30 בינואר 2011
- מאיה רוזמן, מה יהפוך את החמין לבריא?, באתר ynet, 15 במרץ 2012
- יצחק טסלר, בין פולין לאתיופיה: כך הפך הטשולנט למאכל הכי יהודי בעולם, באתר ynet, 26 בדצמבר 2018
- רו אורנים, "צ'וּלְנְט הוּא מַאֲכַל-שָׁמַיִם" – שיר הלל לסיר החמין, בלוג הספרייה הלאומית, ינואר 2019
- משה ויסברג, תרבות האוכל היהודי: מסע חגיגי לעולם הצ'ונטיות של ליל שישי, באתר בחדרי חרדים
הערות שוליים
- ^ "תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין" - משחק מילים על המשמעות המקורית של "חמין" - שכוונתם מים חמים.
- ^ ראה בספר הבישול המרוקני, רבקה מלול
- ^ בדומה לכך, הצירוף בצרפתית "נון-שאלאנט", שפירושו לא חם, אדיש, מקורו במילה לטינית זו. מקס ויינרייך, History of the Yiddish Language, University of Chicago Press, Chicago (1980), עמוד 400.
- ^ יש הסוברים שהמקור הוא מצרפתית עתיקה chault- מתחמם לאט (Chaud Lent). לפי תאוריה אחרת, צ'ולנט התגלגל מהמילה "שולן" - של המילה העברית "שלן", מאכל אשר לן בלילה
- ^ הלכות ערב שבת סי' ח'
- ^ החדשות סי' ל"ח
