ליל שישי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא אניצקלופדי, לא פרופורציונלי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא אניצקלופדי, לא פרופורציונלי. |
ליל שישי הוא הלילה שבין יום חמישי ליום שישי. לילה זה מסוגל במיוחד על פי הקבלה, ומפני כך התפתחו נוהגים שונים, כעסק בתורה במשך כל הלילה.
מקורות
תיקון כרת
כתבו המקובלים, שתיקון לעבירות שענשן "כרת" הוא ללמוד בליל שישי כל הלילה, והוא תיקון גדול גם לפגם הברית, ועל כן במקומות רבים נהגו להיות נעורים בלילה זה, ולהקדישו ללימוד התורה.
במיוחד מרבים המקובלים בעריכת תיקונים בליל שישי בימי השובבי"ם, המסוגלים לתיקון פגם הברית. בתקופה זו, בחסידיות צאנז וטשרנוביל נהוג לסיים בו את ספר התהילים. גם בישיבות שבמשך השנה לא מקיימות בליל שישי סדרי לימוד, בימי שובבי"ם יקיימו סדרי לימוד ארוכים, כמו בישיבת סלונים, שם לומדים חמש שעות רצופות.
גם בימי הספירה גדלה מעלתו, וכתב רבי חיים פלאג'י ש”בשבעת שבועות ימי הספירה בכל לליל שישי שהוא בחינת היסוד ילמד בתורה כל הלילה, ובזה יעלה לרצון מאשר חטא... ובליל שישי בשבוע השישי הוא יסוד שביסוד”.
כתב בספר יסוד ושורש העבודה ”בלילה ההוא נדדה שנת העובד את ה' בלב שלם ובנפש חפצה, להיות ניעור ללמוד כל הלילה עד הבוקר”[1]. בעל התניא המליץ לערוך תיקון חצות בליל שישי, אף למי שאינו יכול לאומרו בכל לילה[2].
בהיות החיד"א בליוורנו הקים חבורת "חדשים לבקרים", שהיתה עוסקת בליל שישי בתורת הח"ן[3]. בספר אור צדיקים למהר"ם פאפירש מביא ש”נהגו בכל ארץ ישראל להיות נעורים כל ליל שישי”. החת"ם סופר נהג לומר אז תיקון חצות עם בני ישיבתו. ברבות מישיבות הונגריה למדו אז ראשי הישיבה עם תלמידיהם עד אור הבוקר. בעל חמדת ימים הכין סדר לימוד מיוחד ללילה זה.
הכנה לשבת
על פי הקבלה קיימות שבע ספירות שהן צורות בהנהגת העולם, והספירה השישית היא ספירת היסוד. מקובלים הקבילו את הספרות לימי השבוע, ויום השישי מקביל למידת יסוד, והפעולות והתיקונים הנעשים בלילה זה מתקנים מידה זו.
מידת יסוד מסמלת את החיבור בין החול לקדושה, ועל כן מעצם הימצאותה ביום שישי בין ימי המעשה לשבת, היא מחברת ומקשרת ביניהם ”כי היסוד מכין למלכות והוא מוכן מכל הימים לקבל קדושת השבת”.[4] רבי אהרן מבעלזא מסר בשם אביו מהרי"ד ש”מי שעוסק בתורה וחסידות בליל שישי הוא יכול לטעום טעם שבת”.[5]
מנהגים
בישיבות
בישיבות חסידיות נהוג להתקבץ בקבוצות קטנות ("חבורות") ולעסוק בלימוד משותף (ולאו דווקא למשך כל הלילה) ולשוחח בענייני עבודת ה', בליווי שירי התעוררות. בחסידיות רבות[6] לומדים בספר אור החיים, בישיבות ויז'ניץ עוסקים בספרי חסידות, בישיבות חב"ד עוסקים בלימוד ליקוטי שיחות, ולעיתים מתוועדים בלילות שישי משפיעי הישיבות. בחצרות רוז'ין ידועה סגולה[7] לזכות לשבת שמחה, לספר על רבי שלום שכנא מפראהביטש, (אביו של רבי ישראל מרוז'ין ) ולפחות להזכיר את שמו.
בישיבות ליטא מכנים את הלימוד לאורך כל הלילה "משמר" (במלעיל).
ברחוב החרדי
סביב הלימוד בליל שישי, התפתחה תרבות אכילה, כאשר בעבר הבחורים הלומדים היו מקבלים טשולנט או קוגל כתמריץ, ולאט לאט התפתח ענף שלם של "צ'ונטיות", המציעות טשולנט וקוגל לבחורים הנעורים בלילה.
בבני ברק קיימים סיורים לחילונים בתוך העיר, המפגישים אותם עם ההווי הייחודי לעיר, בתוספת טעימה ממאכלי השבת.
ביקורת
ישנם הסוברים שמנהג זה אינו ראוי, כיון שאחר שעושים את תיקון הכרת, מתפללים בזריזות, ולפעמים נופלת עליהם תרדמה[8]. רבי אהרן ראטה אמר שעדיף לישון מתחילת הלילה עד חצות, ואז ילמד עד אור הבוקר וגם מוחו יהיה צלול גם בליל שבת[9].
כמו כן, לאור תופעת "מסעדות ליל שישי", ראשי הישיבות הביעו את דעתם פעמים מספר שאין דעתם נוחה ממנהג זה, הגורם גם ל'רפיון' בסדרי הלימוד בימי שישי ושבת.
קישורים חיצוניים
- צביקה קליין ומנדי גרוזמן, יצאנו לבדוק: מהו הטשולנט הכי טוב בירושלים?, באתר nrg
- יאיר שרקי, כתב לענייני דתות, צ'ולנט בחצות: תרבות החמין בי-ם, באתר מאקו, 28 במרץ 2017
הערות שוליים
