יוסף פופר-לינקאוס
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
| לידה | 21 בפברואר 1838 |
|---|---|
| פטירה | 22 בדצמבר 1921 (בגיל 83) |
| מקום מגורים | אוסטריה |
| עיסוק | סופר |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| מחיצות מיוחדות למניעת משקע בדפנות פנימיות של דודי קיטור. | |
יוסף פופר, שנטל לעצמו את הכינוי לינקאוס (Josef Popper-Lynkeus; 21 בפברואר 1838 - 22 בדצמבר 1921) היה הוגה דעות, מדען, סופר וממציא אוסטרי.
ביוגרפיה
פופר נולד ברובע היהודי של העיר קולין (היום בצ'כיה). הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי והחל מגיל 14 למד ארבע שנים בפוליטכניקום של פראג[1]. במקביל ללימודיו נהג פופר לפקוד את הספרייה הגרמנית בפראג ולקרוא בה ספרים שונים שעניינו אותו. בהיותו בן 16 מצא במקרה ספר של מישל דה מונטן, הוא קרא בשקיקה את כל ששת הכרכים של כתביו ואלו השפיעו עליו עמוקות[2]. בשנת 1856, בהיותו בן 18 ביקשו מוריו בפוליטכניקום של פראג למנותו לעוזר הוראה למתמטיקה והנדסה במוסד, אולם הדבר לא עלה בידם בגלל היותו יהודי[2]. פופר עבר ללמוד מתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה בפוליטכניקום של וינה, שם סיים את לימודיו ב-1859. את השכלתו ההומנית הגבוהה רכש כשומע חופשי באוניברסיטת וינה ותוך לימוד מעמיק של ספרות בנושאים הקרובים לליבו.
אחרי סיום הלימודים בפוליטכניקום של וינה, עבד במשך כשנתיים כמהנדס בחברה פרטית. בשנים 1862-1866 התפרנס ממתן שעורים פרטיים והרצאות באופן מזדמן. בשנת 1867 המציא את המצאתו החשובה הראשונה, שנגעה למניעת הצטברות אבנית בדודי הקיטור, ומאז הוא התפרנס באופן פרטי מתמלוגים מהמצאותיו.
מותו והנצחתו
פופר נפטר ב-21 בדצמבר 1921. בצוואתו, שהתפרסמה עוד בחייו[3], הקדיש את ספרייתו לבית הספרים הלאומי[4]. ספרים מספרייתו, על המזרח הרחוק, הוצגו בתערוכה בספרייה הלאומית בסוף 1923[5]. בשנת 1955 הועבר ארכיונו מארכיון המדינה באוסטריה לידי הספרייה הלאומית[6].
הרחוב בווינה, בו הוא גר בשנות חייו האחרונות, נקרא על שמו. בשנת 1926 החליטה מועצת עיריית וינה להקים פסל לזכרו בפארק העירוני[7]. הפסל הוצב בשנת 1927 בטקס רב רושם[8]. עם כניסת הנאצים לווינה סולק הפסל והושב למקומו בסוף 1946[9].
לרגל 150 שנה להולדת יוסף פופר-לינקאוס נוסדה באוניברסיטה על שם גתה שבפרנקפורט על המיין, קרן לחקר מורשתו ולהפצת רעיונותיו. ב-5 במרץ 2009, לפי החלטה של עירית תל אביב - יפו קראו אחד מרחובות העיר על שם יוסף פופר-לינקאוס.
עבודתו המדעית
בשנת 1862, בעקבות הרצאה של אדמונד רייטלינגר, הוא העלה את הרעיון להעביר אנרגיה למרחקים על ידי התמרת אנרגיה מכנית של מפלי מים וגאות לאנרגיה חשמלית[1]. רייטלינגר ניסה לסייע לו לממש את הרעיון, אך ללא הצלחה, ופופר הפקיד מכתב חתום עם תיאור של הרעיון באקדמיה הוינאית, ב-6 בנובמבר 1862. בשנת 1882, כאשר הוחל בהעברת חשמל למרחקים, נפתח המכתב והוכר כי פופר היה הראשון שהציע את הרעיון באופן תאורטי[2][10]. ב-1867 המציא מחיצות מיוחדות למניעת משקע בדפנות הפנימיות של דודי קיטור[1]. התמלוגים מהמצאה זו ומשורה ארוכה של המצאות אחרות העניקו לו את התנאים לעבודה יצירתית בתחומי ההנדסה, הפיזיקה, והפילוסופיה של החברה ושל המוסר. משנת 1875 פרסם סדרה של מאמרים על הפיזיקה של ספינות אוויר.
בשנת 1883 פרסם מאמר בו העלה את השאלה האם יש יחסי גומלין בין מסה ואנרגיה, ובשנת 1884 פרסם מאמר על הרעיון של קוונט האנרגיה. בנוסף, היה פופר הראשון שהציג את עיקרון העיוות, הבלתי ניתן לתיקון, על ידי מכשיר המדידה של הפרמטרים של מושא המחקר.
סופר
החל משנת 1877 החל פופר לפרסם ספרים בנושאים חברתיים ופילוסופיים. את כל חיבוריו, כתב פופר בגרמנית. בשנת 1877 פרסם את הספר "סדר מוסרי עולמי". בשנת 1878 פרסם פופר את הספר "זכות לחיים והחובה למות" בו הציג באופן ראשוני את משנתו החברתית שנועדה לספק לכל אדם את המינימום הנדרש לו כדי לחיות. בשנת 1886 פרסם את הספר "הערך האסתטי והתרבותי של קדמת הטכניקה". בנוסף, בשנת 1886 פרסם את "הנסיך ביסמרק והאנטישמיות" בו טען שרק מדינה עצמאית ליהודים יכולה להציל את היהודים מאנטישמיות. בספר טען שהקמת מדינה כזו הוא דבר, שאין לדחותו, ולא חשוב איזה משטר יהיה בה בשלב הראשון, אפילו מונרכיה.
ספרו הנפוץ ביותר היה "פנטזיות של ריאליסטן"[11], שפורסם ב-1899 ויצא ב-20 מהדורות. ספר זה היה קובץ של נובלות פילוסופיות, בהם הנובלה הידועה "בחלום כבהקיץ" בו העלה עוד לפני פרויד את הרעיון שיש לפרש חלומות על סמך ניתוח ההתנגשות בין התודעה החברתית של האדם לבין היצרים החייתיים שלו. לאחר פרסום ספר זה בחר לעצמו פופר את הכינוי "לינקאוס" על שם "הנווט הרואה למרחקים" של אוניית הארגונאוטים, שמופיע ב"פאוסט" של גתה.
בשנת 1905 פרסם פופר את הספר "וולטר" שיצא להגנת זכרו של וולטר[2].
משנתו
משנתו החברתית
החל מעבודתו "הזכות לחיות והחובה למות" שפורסם בשנת 1878 וכלה בעבודתו "שרות חובת כללית להזנה כפתרון לבעיה סוציאלית" שפורסם בשנת 1912, פיתח פופר לינקאוס משנה חברתית שנועדה לספק לכל אדם את צרכיו המינימליים. משנה זאת פותחה בעקבות אמרתו של פופר, הנשענת על האימרה "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא"[12], "אם המשטר החברתי יגרום לכך שרק איש אחד מבין מאות מיליוני האנשים ימות ברעב, הרי זה סימן שכל החברה כולה רקובה"[13].
לפי השקפתו של פופר-לינקאוס, הזכות לחיות היא הזכות העיקרית והטבעית של האדם, לכן הוא שולל את חובת האדם למות, כאשר זה דרוש למדינה. הוא מצדד בשירות צבאי חובה, אך בתנאי, שלשדה הקרב יישלחו רק מתנדבים. אבל הזכות לחיות, לטענתו, היא ביטוי חסר-משמעות, אם לא יובטחו לאדם צורכי הקיום החיוניים. את שיטתו החברתית, המבטיחה לכל אזרח את צורכי הקיום החיוניים, פופר-לינקאוס מפתח בשורת יצירותיו,
לפי הרעיון של פופר-לינקאוס, החברה חייבת לספק לכל חבריה את מצרכי הקיום החיוניים – מזון, לבוש ומגורים, וגם כן את השירותים החיוניים – רפואה, חינוך והשכלה כללית. ומצדם, כל חברי החברה הבריאים במסגרת שירות אזרחי חובה מבצעים עבודות, שלא דורשות השכלה מקצעית (גבוהה או תיכונית) ביצירת תשתית חומרית של המשק הלאומי (הפקת אוצרות-הטבע, עבודות חקלאיות, סלילת כבישים, בניית בתים וכו'). הם משתתפים גם כן בהפקת מצרכים ומתן שירותים חיוניים.
מבנה חברתי
לפי דעתו של פופר-לינקאוס, החברה האנושית הצודקת תקום לא בעקבות מהפכה אלימה, אלא כתוצאה של תהליך שכנוע והסכמה כללית. בחברה כזו כל בן-אדם בריא במשך חייו עובר ארבעה שלבים סוציאליים (מהם על השלב השלישי יש לו אפשרות לדלג):
- רכישת חינוך והשכלה כללית (עד גיל 18). אופי החינוך בשלב זה הוא תנאי הכרחי לשלבים הבאים. החינוך מתמקד באהבת אדם, אהבת עמל, שאט נפש לצרכים כוזבים, והקניית הרגלים לחלוקה מושכלת של זמן הפנאי.
- עבודה במגזר נאטורלי של המשק (גברים עד גיל 30, נשים עד גיל 25). בשלב זה כל חברי החברה הבריאים מבצעים שרות חובה אזרחית, המזכה אותם במצרכים ושירותים חיוניים במשך כל חייהם.
- עבודה במגזר הכספי של המשק. בשלב זה כל אלה המרגישים בזה צורך ורוצים בכך, יעסקו באחד ממגזרי המשק הכספיים – הממלכתי או הפרטי (באחרון בתור עובדים שכירים או בתור בעלי עסק). עבור עמלם הם יקבלו תמורה כספית, שתאפשר להם לרכוש מצרכים לא חיוניים.
- גמלאות. גיל המעבר בין השלב השלישי לרביעי נקבע על ידי כל פרט לפי ראות עיניו.
בשני השלבים האחרונים אדם הוא חופשי, שלא נכון לגבי שני השלבים הראשונים, שבתוכם אדם מרוויח את החופש שלו ומגיע להכרתו. כפי שמדגיש פופר-לינקאוס, יחד עם ההתפתחות של המדע והטכניקה יקטן בהתמדה ההמשך של השלב השני. יחד עם זה יתרחב ההקף של המושג "מצרכים ושירותים חיוניים".
רעיונות נוספים
בספריו, פופר מציין את ההשפעה הגדולה של שירי לכת על ההמון. פופר-לינקאוס טוען, ששירי הלכת לעיתים קרובות מסייעים לרודנות, כי הם הופכים את ההמון לעיסה, שאפשר לכייר ממנה הכל. רעיון זה של פופר-לינקאוס מזכיר את הרעיון של לב טולסטוי, שאמר: "היכן שרוצים יותר עבדים, שימציאו יותר שירי הלכת".
בתחום המשפט פופר-לינקאוס סבר, שהעונש העיקרי צריך להיות בפרסום העבריין ועבירתו, ורק את הפושע המועד צריך לבודד.
השפעתו
המוקירים של יוסף פופר-לינקאוס היו הפיזיקאים אלברט איינשטיין וארנסט מאך, הפילוסופים מרטין בובר והוגו ברגמן, כימאי וילהלם אוסטוולד, מתמטיקאי ריכרד פון מיזס, סטטיסטיקאי קרל באַלוֹד, פיזיולוג תאודור בְּאֵר, פסיכולוג זיגמונד פרויד, סופרים מקס ברוד, סטפן צוויג וארתור שניצלר, וגם כן המייסד של הזרם הרוויזיוניסטי בציונות ולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי.
ב-21 בפברואר 1918, ביום הולדתו ה-80 של פופר, נוסד בווינה ארגון בשם "שרות כללית להזנה" בהנהגתם של רופא ופסיכולוג פריץ ויטלס והסופר ולטר מרכוס. במשך מספר שנים יצא לאור ביטאונו של הארגון באותו השם. הארגון התקיים 20 שנים ופוזר על ידי הנאצים בזמן שאוסטריה סופחה לגרמניה.
משנתו החברתית של פופר-לינקאוס זכתה להד בקרב אנשים שונים בעם היהודי. זאב ז'בוטינסקי הלך בעקבות פופר-לינקאוס בדרישתו שהמדינה תספק לכל אדם את "חמשת הממים": מזון, מלבוש, מעון, מרפאה, מורה. הוא כתב: "החברה האנושית דומה לגן ילדים. בגן 5 בורות, התואמים את חמשת הממים. קיימת סכנה שהילדים יפלו באחד מהבורות האלה. מה עושה השוטר הפרוסי? שם שלטים, בהם כתוב: "אל תלך ימינה!", "אל תלך שמאלה!". בעקבות פופר-לינקאוס אני מציע לסתום את כל הבורות האלה ולתת לילדים אפשרות לשחק באופן חופשי, היכן שיתחשק להם". בשנת 1938 הוציא ישראל דוריון (פרידמן) ספרון בעברית בשם "כי לא יהיה אביון בארץ היהודים" המבוסס על משנתו של פופר[14]. בשנת 1940 הוא הוציא את הספר "ממלכת לינקאוס" שהציג את משנתו הכלכלית של פופר ביתר פירוט[15]. דוריון המשיך להפץ את משנתו של פופר בשנות ה-50, וטען שהצעתו תואמת את היהדות[16].
ספרו של חיים באר 'נוצות' עוסק במערכת היחסים בין ילד ירושלמי בשנות ה-50 לבין תמהוני המאמץ לחיקו את רעיונותיו של פופר לינקאוס בנוגע לתיקון העולם, ומנסה לממש אותם במציאות, ללא הצלחה.
ספריו
- "סדר מוסרי עולמי" (1877);
- "הערך האסתטי והתרבותי של קדמת הטכניקה" (1886);
- "פנטסיות של ריאליסטן", (1899). בשנת 1953 יצא בעברית בתרגום של ישראל דוריון
- "וולטר" (1905);
- "על היסודות הפיזיים של העברת אנרגיה חשמלית" (1905);
- "טיסה של מכונות וציפורים. חקר היסטורי ביקורתי האירוטכני" (1911);
- "קורות חיים" (1917);
- "מלחמה, גיוס, חקיקה מדינית" (1921);
- "הפילוסופיה של המשפט הפלילי" (1924);
- "אני והמצפון החברתי" (1924);
- "על מושגי יסוד של הפילוסופיה ואמינות של הידע שלנו" (1924).
לקריאה נוספת
בשפה הגרמנית:
- ריכארד שוורץ "רתנאו, גולדשטיין, פופר-לינקאוס והמערכות החברתיות שלהם" (1919);
- פריץ ויטלס "חיסול לעוני" (1922; תרגום לאנגלית ב-1925);
- אדולף גלבר "יוסף פופר-לינקאוס. חייו ופועלו" (1922);
- אמיל פלדס "אישי המחר" (1924; ספר, המתאר את החברה לפי העקרונות של יוסף פופר-לינקאוס);
- פליקס פרנקל "אספקת המזון לכל ופאן-אירופה" (1924);
- היינריך לוי "תורת ההכרה של יוסף פופר-לינקאוס ויחסה לארנסט מאך" ( 1932 );
- רוברט פלאנק "מהנדס החברה" (1938).
בשפה העברית:
- ישראל דוריון "ממלכת-לינקאוס" (1939) ; הספר מוקדש ל-100 שנים להולדתו של יוסף פופר-לינקאוס);[17]
- ישראל דוריון "הקץ למלחמת הקיום" (1954) ; עם ההקדמה של אלברט איינשטיין, הכתובה בפברואר אותה השנה);
- מנדל זינגר "ההומניסט פופר-לינקאוס" (1971; לשנת החמישים למותו של פופר-לינקאוס);
- ישראל דוריון "פופר-לינקאוס – הפתרון לבעיית הקיום" (1981; לשישים שנה למותו של האיש);
- אפרים וולף "יוסף פופר-לינקאוס – ההומניסט הגדול והוגה דעות רב גוני ( 1996; המקור הרוסי פורסם במוסקבה בשנת-1997 בשם "יוסף פופר-לינקאוס – הומניסט והוגה דעות").
בשפה האנגלית:
- אלברט איינשטיין, "העולם, כמו שאני רואה אותו” (1932);
- הנרי וואכטל "אספקה הכללית ויוזמה פרטית חופשית" (1954, עם ההקדמה של אלברט איינשטיין, שנכתבה ביולי אותה השנה).
קישורים חיצוניים
- שמואל הוגו ברגמן, ספרים וסופרים - שנותיו האחרונות של יוסף פופר-לינקאוס, דבר, 9 ביוני 1925
- יובל המאה להולדתו של פופר-לינקאוס, הצופה, 27 בפברואר 1938
- ישראל דוריון, יוסף פופר לינקוס אביר הדעת ואוהב האדם, דבר, 25 בספטמבר 1955
- דוד לאזר, יומן ספרותי - פאנטאסיות של ריאליסטאן, מעריב, 30 במאי 1969
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ה.ב., יוסף פופר לינקיוס, הפועל הצעיר, 27 בינואר 1922
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ישראל פרידמן, הגאון האוניברסלי של המאה העשרים, הבוקר, 25 בפברואר 1938; המשך
- ^ Noted Austrian Writer Leaves Library to Palestine Jews, שיקגו סנטינל, 29 באפריל 1921
- ^ בבית הספרים הלאומי, דואר היום, 7 בספטמבר 1923
- ^ בית הספרים הלאמי, דואר היום, 30 בדצמבר 1923
- ^ ארכיון פופר־לינקאוס הועבר לרשות בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי, הצופה, 10 ביוני 1955
- ^ Jewish Philosopher is Honored by Vienna, JTA, September 3, 1926
- ^ יוסף פופר לינקאוס, דואר היום, 22 באפריל 1927
- ^ מצבת הזכרון לפופר לינקאוס חזרה לבניין עיריית וינה, דבר, 2 בינואר 1947
- ^ Otto Blüh, The Value of Inspiration. A Study on Julius Robert Mayer and Josef Popper-Lynkeus, Isis Vol. 43, No. 3, Sep., 1952
- ^ הנס כהן, יוסף פופר לינקאוס, הפועל הצעיר, 21 באוגוסט 1925
- ^ שלמה שילר, הדת, הפועל הצעיר, 2 באוקטובר 1925
- ^ שלמה שילר, קטעי מחשבות, הפועל הצעיר, 8 באפריל 1925
- ^ תכנית כלכלית, הבוקר, 9 בספטמבר 1938
- ^ משה גלברמן, משלחן הספרים, הבוקר, 21 ביוני 1940
- ^ ישראל דוריון, "חרות סוציאלית בישראל", בתוך דת ישראל ומדינת ישראל, ניו יורק, תשי"א, עמ' 110-127
- ^ עמנואל בן-גריון, עם קריאה ראשונה: ישראל דוריון, ממלכת לינקיאוס, דבר, 22 בנובמבר 1939.
