יחסי אוסטריה–הונגריה
| יחסי אוסטריה–הונגריה | |
|---|---|
|
|
| |
| אוסטריה | הונגריה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 83,871 | 93,028 |
| אוכלוסייה | |
| 8,972,643 | 10,033,780 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 471,400 | 178,789 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,537 | 17,819 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
היחסים בין אוסטריה לבין הונגריה הם יחסים היסטוריים שתחילתם עוד בימי הביניים, והחל מהמאה ה-16 שלט בית הבסבורג הן בשטחי אוסטריה והן בשטחי הונגריה. בשנת 1867 הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית, שהתקיימה עד לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה.
כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.
היסטוריה
שלטון בית הבסבורג
בימי הביניים, אוסטריה הייתה מדינה עצמאית למחצה בתוך האימפריה הרומית ה"קדושה" אשר נשלטה בידי בית הבסבורג. הונגריה לעומת זאת, הייתה ממלכה ריבונית עצמאית. בשנת 1526 נהרג לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ', ובעקבות כך סופח רוב שטחה של הונגריה לאימפריה העות'מאנית, ואילו צפון ומערב הממלכה עבר תחת שלטון בית הבסבורג. לאחר תבוסת הטורקים בקרב וינה, החלה שקיעתה של האימפריה העות'מאנית, ובהסכם קרלוביץ בשנת 1699 קיבל בית הבסבורג את השליטה בכל ממלכת הונגריה.
בשנת 1806 פורקה האימפריה הרומית ה"קדושה" שבית הבסבורג עמד בראשה, והוקמה האימפריה האוסטרית שהונגריה הייתה חלק ממנה, והיה לה אוטונומיה מסוימת. לאחר המרד ההונגרי של 1848 במהלך אביב העמים, בוטלה האוטונומיה ההונגרית והוטל שלטון צבאי בהונגריה, ובנוסף נקבעה השפה הגרמנית לשפתה הרשמית.
האימפריה האוסטרו-הונגרית
בשנת 1866 ספגה אוסטריה תבוסה מוחצת במלחמת אוסטריה-פרוסיה, ומעמדה כמדינה הדומיננטית בגרמניה הסתיים לעד. במקביל, חרף הניצחונות האוסטריים במלחמת העצמאות האיטלקית השלישית, תנאי השלום עם פרוסיה הכריחו את אוסטריה להעביר לידי ממלכת איטליה את כל הנחלות אשר נותרו לה בארץ זו, כולל ונציה. מצב זה הבהיר לאוסטרים שאם ברצונם להחזיק מעמד כאימפריה, עליהם לפתור את בעיית המיעוטים בארצם. בשנים 1860 ו-1861 הציע פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה להונגרים תוכנית של אוטונומיה מוגבלת, אך אלה, בהנהגתו של דפרנץ דיאק, דחו את התוכנית, ודרשו את החזרת חוקה בנוסח המרד של 1848. הקיסר אף קיבל לראיון את הרוזן דיולה אנדראשי אשר הציע הצעות דומות.
האינטלקטואלים ההונגרים, אשר היו למעשה מנהיגי האומה, החליטו לזנוח את הרעיון של עצמאות מוחלטת, על אף שרובה המכריע של האוכלוסייה חפץ בו. פרנץ דיאק החליט שהונגריה נהנית משלטונה של אוסטריה ביחסי החוץ, וחשש גם שעצמאות מלאה תצית סכסוכים בין המדיארים לבין מיעוטים אחרים שחיו בהונגריה. לפיכך המגמה החדשה שהוא הציע הייתה לאחד את אוסטריה והונגריה, במקום שלטון אוסטרי על הונגריה. הקיסר האוסטרי הסכים להצעה, והוא ודיאק חתמו ב-29 במאי 1867 על הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867. היא אושרה בידי הדיאט ההונגרי המשוקם. בהונגריה עצמה התקבלה הפשרה באכזבה בידי ההמונים שלא היו מוכנים להתפשר על פחות מעצמאות מלאה, ורבים ראו בה בגידה במורשת ההונגרית. הממשלה ההונגרית החדשה בראשותו של אנדראשי נאלצה להשתמש בכוח כדי לדכא התקוממויות אזרחיות כנגד הפשרה.
.png)
בעקבות הפשרה בוטלה האימפריה האוסטרית, ותחתיה הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית. אימפריה זו נשלטה על ידי שלושה גופים שונים:
- הממשלה ההונגרית אשר שלטה בהונגריה. מושבה היה בבודפשט.
- הממשלה האוסטרית אשר שלטה באוסטריה. מושבה היה בווינה.
- ממשל מאוחד בראשותו של הקיסר.
להונגריה ואוסטריה היו חוקים נפרדים, ראשי ממשלה נפרדים, שרי פנים נפרדים ודרכונים נפרדים. התיאום בין הגופים השונים היה באחריות המונרך, אשר הוכתר בו זמנית כמלך הונגריה וכקיסר אוסטריה. כן היה באחריות המונרך הטיפול בענייני מדיניות החוץ ומדיניות המכס. הצבא האוסטרו-הונגרי לא התחלק בין שתי המדיניות, והיה תחת פיקוד אחד. המונרך הוכר כמפקדו העליון, ולצדו עמד מטה כללי אשר היו בו הן אוסטרים והן הונגרים. מצב דומה שרר בצי האוסטרו-הונגרי. בשל כך כונה צבא האימפריה: "הצבא הקיסרי והמלכותי". פרט לכך הוקם גם צבא אוסטרי נפרד אשר נקרא "לנדווהר" (Landwehr), וצבא הונגרי נפרד אשר נקרא "הונבד" (Honvéd). יחידות אלו היו כפופות למשרדי ביטחון נפרדים. הוקם משרד אוצר עליון, אולם סמכותו הוגבלה לתקציבי הצבא, הצי והשירות הדיפלומטי. לצורך תקציבי הפנים הוקמו שני משרדי אוצר נפרדים, אשר היו כפופים כל אחד לראש ממשלתו. המונרך שמר על סמכויות רבות, אשר בפועל מנעו מהונגריה להיות מדינה ריבונית.
הדגל הצהוב-שחור האוסטרי הוחלף בדגל מחולק לשני חלקים. הראשון היה הטריבנד האוסטרי בצבעי אדום-לבן-אדום, והשני הטריקולור הונגרי בצבעי אדום-לבן-ירוק, ושניהם הוטענו בסמלי הממלכות בהתאמה.
התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית. ברקע הדברים עמדה תמיד שאלת המיעוטים הלאומיים באימפריה, שאלה שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (אשר ברקע פריצתה המאבק הלאומי בבלקן), הפכה לשאלה החשובה ביותר שעל סדר היום ההונגרי. ככל שהתמשכה מלחמת העולם הראשונה, הלכה נאמנותה של הונגריה למונרך המשותף ופחתה, וההונגרים החלו לחתור לקראת עצמאות מלאה. בקיץ 1917 התפטר ראש הממשלה הדומיננטי טיסה, וממשלות יורשיו היו חסרות את הכישורים להתמודד עם המציאות המורכבת בפניה מצאו את עצמן. ב-17 באוקטובר 1918 הכריז בית הנבחרים ההונגרי על ניתוק מלא מאוסטריה, והאימפריה באה אל קצה.
מפירוק האימפריה עד תום מלחמת העולם השנייה
לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה פורקה האימפריה, ושתי המדינות נאלצו לוותר על שטחים נרחבים, שבהם הוקמו צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, וכן שטחים שנמסרו לאיטליה, רומניה ופולין. כמו כן העבירה הונגריה לאוסטריה על פי משאל עם את אזור בורגנלנד, למעט העיר שופרון שנשארה בידיה, מה שגרם למתיחות בין המדינות. במהלך השנים לאחר מכן שופרו היחסים בין המדינות, וההונגרים התייחסו בחיוב לאוסטרופשיזם.
בשנת 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה הנאצית, והיחסים בין המדינות הפכו לחלק מיחסי גרמניה-הונגריה, תוך שהשגרירות ההונגרית בווינה הפכה לקונסוליית כבוד.
המלחמה הקרה
לאחר המלחמה חודשו היחסים בין המדינות, ואף נחתמו הסכמי סחר וכדומה. אולם עם כינון המשטר הקומוניסטי בהונגריה, החלו הפוליטיקאים האוסטרים להתייחס בזהירות כלפי המפלגה הקומוניסטית באוסטריה, והורגש מאד השפעתו של מסך הברזל.
בשנת 1956 פרץ המרד ההונגרי, ולאחר דיכויו על ידי הצבא האדום, הוצפה אוסטריה בעשרות אלפי פליטים הונגרים, ביניהם אלפי יהודים שנמלטו מהונגריה, והתקבלו באוסטריה באהדה רבה.
בשנות ה-70 הפחית יאנוש קאדאר את הדיקטטורה בארצו, והקים את מה שנקרא "קומוניזם של גולאש", ובעקבות כך חודשו היחסים בין המדינות. בשנות ה-80 הועלתה הצעה לקיים תערוכה משותפת של שתי המדינות, אולם התוכנית בוטלה בלחץ הקהל האוסטרי.
ב-27 ביוני 1989 לאחר שהוחלט בממשלה ההונגרית להרוס את מסך הברזל בין המדינות, קויים טקס על ידי שרי החוץ של שתי המדינות אלויס מוק וגיולה הורן, ובו חתכו השניים בצבת את גדר התיל שהפרידה בין המדינות. בעקבות כך עברו עד מהרה גרמנים רבים מגרמניה המזרחית לגרמניה המערבית דרך הונגריה ואוסטריה.
היחסים כיום
כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, וכתוצאה מאמנת שנגן ניתן לעבור את הגבולות ללא צורך באשרה וללא מכס. כתוצאה מכך יזמים אוסטריים הקימו או קנו בנקים, מפעלים וחנויות בהונגריה, כורמים מבורגנלנד מכינים יין בהונגריה, וחקלאים אוסטריים קנו או שכרו אדמות חקלאיות הונגריות. כמו כן אוסטרים רבים ממזרח המדינה נוהגים ללכת לרופאי שיניים בהונגריה, שם הטיפול יותר זול מאשר באוסטריה.
כמו כן ישנם קשרים כלכליים, תרבותיים וחברתיים בין המדינות, וישנו שיתוף פעולה בנושא איכות הסביבה וטיפול במזהמים.
יחסים דיפלומטיים
אוסטריה מחזיקה בהונגריה שגרירות בבודפשט, ו-7 קונסוליות בגיור, פץ', וספרם, סגד, נירג'האזה, סקשפהרוואר, וסומבטהיי. מאידך, הונגריה מחזיקה באוסטריה שגרירות בווינה ו-8 קונסוליות בברגנץ, גראץ, הוריטשון, אינסברוק, קלגנפורט, לינץ, מריה אנצרדורף וזלצבורג [1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
