יחסי אוסטריה–איראן
| יחסי אוסטריה–איראן | |
|---|---|
|
|
| |
| אוסטריה | איראן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 83,871 | 1,648,195 |
| אוכלוסייה | |
| 8,972,643 | 89,651,008 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 471,400 | 388,544 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,537 | 4,334 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה אסלאמית |
יחסי אוסטריה–איראן הם יחסי החוץ בין אוסטריה לאיראן. אחד האירועים החשובים ביותר ביחסים הדו-צדדיים בין המדינות הוא האירוח האוסטרי של שיחות הגרעין עם איראן, שהובילו להסכם הסופי על תוכנית הגרעין של איראן.
היסטוריה
תקופת האימפריה הספווית
היחסים הדיפלומטיים הראשונים בין המדינות מתוארכים למסמך ששלח שאה טאהמסמב הראשון לשושלת הבסבורג בשנת 1529, אשר היווה המשך של הברית ההבסבורגית–פרסית, אשר כוננה בשנת 1519.
לאחר הקמת האקדמיה האוסטרית לחקר המזרח בשנת 1674, חלק מבוגריה נסעו למזרח התיכון ולאיראן כדי לפרסם ספרות ושירה איראניים בקהילות ספרות אירופאיות.
תקופת קאג'אר
היחסים הדו-צדדיים בין המדינות נמשכו אף בתקופת השושלת הקאג'ארית על ידי עבאס מירזה. הוא ביקש לצייד את הכוחות הפרסיים כנגד הצבא הרוסי, ושלח מכתב לקלמנס ונצל פון מטרניך בבקשה לרכוש כמה כלי נשק אוסטריים, אך הבקשה נדחתה על ידי פון מטרניך.
היחסים בין המדינות נכנסו לשלב חדש בתואנה של הקמת דאר אל-פונטון. הזמנתו של אמיר כביר לאקדמאים אוסטרים בתחומי הכרייה והרפואה לנסוע לאיראן וללמד בדאר אל-פונון, קירבה את שתי המדינות. מכיוון שמורים לרוסית, צרפתית ואנגלית שנשלחו בעבר לא הצליחו לעמוד בציפיות של אמיר כביר, הם ניסו להפיץ את הרעיונות והאמונות הפוליטיות של ממשלותיהם ולא על קורסים מיוחדים. לבסוף הגיעו שני מאמנים לאיראן מאוסטריה, אך מכיוון שאמיר כביר חוסל לפני הגעתם, בעת הקמתם לא היה תומך באיראן שתמך בהם כנגד הסיעות הפרו-רוסית ובריטית ומירזה אגא חאן נורי. בסופו של דבר, עם התפטרותם של מרצים אלו, הפרויקט הסתיים בהצלחה מועטה.
בשנים שלאחר מכן נסע נאסר אל-דין שאה לאוסטריה כדי להיפגש עם גורמים רשמיים ולבקר בארצם, ונחתמו כמה הסכמים דו צדדיים, שהמשמעותי שבהם היה הסבת בתי הדפוס של המדינה לסניף דואר קוהרנטי והקמת תחנת משטרת טהראן. ארמון המלך היה במרכז העיר ומשך אליו מספר מרצים וטכנאים מיומנים עבור דאר אל-פונון ובתי מלאכה תעשייתיים. עם זאת, שיבושי רוסיה ובריטניה מעולם לא אפשרו לאוסטרים להצליח באיראן.
לאחר ההצלחה הזו הקימה אוסטריה ייצוג משלה בטהראן, (קנט היה השגריר האוסטרי-הונגרי הראשון באיראן), וכעבור 5 שנים הוקמה המשלחת האיראנית בווינה (נרימן ח'אן קוואם אל-סולטנה היה השגריר הראשון של איראן באוסטריה-הונגריה).
הרפובליקה האסלאמית
לאחר המהפכה האיראנית, למרות העובדה שרוב מדינות אירופה הפסיקו את קשריהן עם איראן, אוסטריה המשיכה לקיים יחסים דו צדדיים. במהלך משבר בני הערובה באיראן נסע נציג מאוסטריה לאיראן לשמש כמגשר, אך לא הצליח בשליחותו. כמו כן בשנת 1984 ביקר ארווין לאנס באיראן, הביקור הראשון של שר חוץ מהאיחוד האירופי באיראן לאחר המהפכה. כמו כן ב-7 ביולי, עלי אכבר ולייאטי ערך ביקור בן שלושה ימים באוסטריה, ביקורו הראשון של שר חוץ איראני במדינה מערבית מאז המהפכה. במהלך מלחמת איראן-עיראק הכריזה אוסטריה על נייטרליות, כמו גם קבלת נפגעים איראניים מהתקפות כימיות עיראקיות, והייתה בין המדינות הידידותיות ביותר באיחוד האירופי.
נכון לעכשיו, יותר מ-1.2% מהאיראנים מתגוררים באוסטריה, ולעיתים קרובות הם בוגרים במרכזים אקדמיים באוסטריה. בספרייה של אוניברסיטת וינה יש גם 7,000 כתבי יד פרסיים של משוררים ומלומדים איראנים.
אוסטריה הייתה בין המדינות היחידות באירופה שסירבו להטיל סנקציות בינלאומיות על איראן, בשל תוכנית הגרעין האיראנית, והמשיכה ביחסי הסחר הדו-צדדיים שלה עם איראן. בשנים האחרונות מאזן הסחר בין המדינות השתנה משמעותית, ושווי הסחורות האוסטריות המיובאים לאיראן, כולל תרכובת מזון לתינוקות, מיץ תפוזים, קמח, תרופות, נסורת, אלכוהול שומני, נייר ובגדים, היה גבוה בהרבה מיצוא איראן לאוסטריה. יצוא זה כולל ירקות, טבק, מי ורדים, קרטון, שיש, פיסול, ספות עץ.
בעקבות עסקת הגרעין של וינה שהובילה להסרת ההדרגה של הסנקציות הבינלאומיות על איראן, הפך נשיא אוסטריה, היינץ פישר לבכיר הראשון באיחוד האירופי שנסע לאיראן. במהלך המסע הוא נפגש עם עלי חמינאי ובכירים איראניים בכירים אחרים. הוא גם כינס משלחת כלכלית גדולה לפתיחת פרק חדש ביחסי הסחר של אוסטריה עם איראן.
נציגויות דיפלומטיות
אוסטריה מחזיקה באיראן שגרירות בטהראן בלבד, ואילו איראן מחזיקה שגרירות בווינה בלבד[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
