יחסי האיחוד האירופי – רומניה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי רומניה – האיחוד האירופי
רומניהרומניה האיחוד האירופיהאיחוד האירופי
רומניה האיחוד האירופי
שטח (בקילומטר רבוע)
238,391 4,324,782
אוכלוסייה
18,890,629 513,949,445
תמ"ג (במיליוני דולרים)
382,768 17,610,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
20,262

יחסי האיחוד האירופי – רומניה הם מכלול היחסים הדיפלומטיים בין מדינת רומניה לאיחוד הפוליטי והכלכלי האיחוד האירופי. רומניה היא מדינה חברה באיחוד האירופי מ-1 בינואר 2007 וחברה מלאה באמנת שנגן מ-1 בינואר 2025 אך אינה חברה בגוש האירו.[1]

יחסים לפני ההצטרפות לאיחוד

יחסים מוקדמים

יחסי רומניה עם האיחוד האירופי החלו עוד בתקופת השלטון הקומוניסטי בשנת 1974, כשהיא הייתה המדינה הראשונה בגוש הקומוניסטי שיצרה קשרים עם הקהילה הכלכלית האירופית שלימים תיהפך לאיחוד האירופי של ימינו. בשנת 1990 כוננו יחסים דיפלומטיים לראשונה ובשנת 1991 נחתם הסכם מסחר בין רומניה והאיחוד.[2] בשנת 1993 נחתם הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי ורומניה אשר הגדיר את יחסיהן ופתח בפני רומניה את הדרך לחברות מלאה באיחוד, ההסכם נכנס לתוקף בשנת 1995, ולבסוף ביולי של אותה שנה רומניה ביקשה באופן רשמי להצטרף לאיחוד.[3]

הדרך להצטרפות לאיחוד

כדי להצטרף לאיחוד האירופי מדינה חייבת לעמוד ברשימת קריטריונים המכונים קריטריוני קופנהגן אשר דורשים התאמה בין אותה מדינה והאיחוד בנושאי חוק, דמוקרטיה וכלכלת שוק חופשי. כמו כן נדרשת התאמה משפטית לכלל החוקים של האיחוד האירופי, מה שמכונה Acquis communautaire (אנ'), אשר מחולק לשלושים ואחד "פרקים" כאשר כל אחד מאותם פרקים עוסק בתחום משפטי אחר. כדי להצטרף על מדינה לנהל דיונים בינה לבין האיחוד על כל אחד מהפרקים ועליה לסגור את כל אותם דיונים לפני שתצטרף.

רומניה סבלה מהשלכות המשטר הקומוניסטי ובראשית שנות ה-90 ביצעה שורה של רפורמות אשר נועדו לפתח את כלכלתה, בין היתר כדי לעמוד בדרישות האיחוד האירופי. בזכות רפורמות אלה, בשנת 1993 התמ"ג של רומניה עלה לראשונה מזה חמש שנים ורומניה חוותה צמיחה בתעשיות הייצור, הבנייה והחקלאות. כמו כן הייתה צמיחה של כ-8.4% בהשקעות וגדילת יחס יצוא-יבוא ל-75% בהשוואה ל-59.2% בשנת 1990.[4] רומניה אימצה מדיניויות לבלימת האינפלציה ולהפרטת חלקים נרחבים מהכלכלה שנותרו בשליטת המדינה לאחר נפילת הקומוניזם בנוסף ליוזמות לבלימת זיהום אוויר, הגברת השקיפות של החברות הממשלתיות של רומניה והצטרפות לארגוני שיתוף פעולה כלכליים אירופיים.[4] רפורמות נוספות הונהגו בין היתר בתחומי החינוך המקצועי, המוסדות התרבותיים ומוכנות למעבר לעידן האינפורמציה.[4]

בשנת 1996 ממשלת רומניה הציגה בפני הפרלמנט רשימה של חוקים בנושאים רבים אשר נדרשו להתעדכן כדי לעמוד בסטנדרטים של האיחוד ונקבעה החלטת ממשלה אשר קבעה שכל חוק עתידי יצטרך לעמוד ברגולציות של האיחוד האירופי. הוקמו ועדות כלל ממשלתיות וגופים בכל משרד אשר נועדו להקל על האינטגרציה למערכת האירופית ולייעץ לממשלה בנושאי התאמת חוקים לחוקי האיחוד ולהכשיר כוח אדם של מומחים בנושאי האיחוד שיסייעו בתפקוד מערכי האינטגרציה של הממשלה, כמו כן גם הוקמו גופים אשר סייעו לשיתוף פעולה בין ממשלת רומניה ומוסדות האיחוד.[4]

אחד האתגרים העיקריים לחברות באיחוד היה מעמד המיעוט ההונגרי ברומניה אשר העיב על היחסים בין רומניה להונגריה שהייתה גם היא מועמדת לחברות באיחוד האירופי ונגד את קריטריון ההגנה על זכויות המיעוטים מקריטריוני קופנהגן. ברומניה חלו חוקים אשר הגבילו את זכויותיהם התרבותיות של ההונגרים בנושאים כמו הזכות ללימוד בהונגרית ובאותה תקופה הלך הרוח בקרב הציבור הרומני היה כזה של לאומנות וחוסר אמון בהונגרים.[5] בשנת 1996 נחתם הסכם בין הונגריה ורומניה אשר עיגן הכרה הדדית בזכויות מיעוטים לרבות הזכות ללימוד בשפתם וקבע ששתי המדינות לא יטענו בעלות לטריטוריה ריבונית של האחרת,[6] דבר אשר היווה חשש בקרב חוגים לאומניים ברומניה אשר חששו מטענה הונגרית לבעלות חבל טרנסילבניה.

בנובמבר 1998 הנציבות האירופית פרסמה דו"ח בנושא התקדמותה של רומניה ברפורמות לקראת הצטרפות לאיחוד ובדצמבר 1999 המועצה האירופית החליטה לפתוח במשא ומתן להצטרפות רומניה, אשר החלו באופן רשמי פברואר של שנת 2000.[3] הדיונים עסקו בעיקר באי מוכנותה הכלכלית של רומניה להצטרף לאיחוד אך גם צוינו חששות בנושאי מצב מוסדות הטיפול בילדים במדינה, שימוש גובר בקביעת תקנות על ידי הממשלה במקום תהליך החקיקה הפרלמנטרי, עצמאות מערכת המשפט, שחיתות והיחס כלפי בני הרומה.[7] כתוצאה מכל הפערים הללו הדיונים נפתחו כשרק חמישה משלושים ואחד הפרקים הנדרשים להצטרפות היו פתוחים לדיון, למרות זאת השיחות התקדמו והוקצו לרומניה כספים מטעם האיחוד למען רפורמות פנימיות לתיקון אותן בעיות ולחיזוק הכלכלה הרומנית.[7] ב-2003 המועצה האירופית פרסמה לוח זמנים לסיום הדיונים ב-2004 והצטרפות מלאה לאיחוד עד 2007.[3] בינואר 2004 שורת חברי פרלמנט אירופים קראו להקפאת הדיונים עם רומניה עקב חוסר התקדמות בנושאי המוסדות לטיפול בילדים ושחיתות, לאחר שעשרים ושניים מהפרקים להצטרפות כבר נסגרו במשא ומתן. בתגובה רומניה התחייבה לשיתוף פעולה קרוב יותר עם מוסדות האיחוד ונקבע שהתובע הכללי של רומניה ימסור לנציב האיחוד האירופי לענייני פנים ומשפט דוח חודשי בנושא פעולות הממשלה נגד שחיתות.[8] המשא ומתן לא הוקפא ובדצמבר 2004 כלל הפרקים נסגרו ותהליך המשא ומתן הושלם, ב-2005 רומניה חתמה על הסכם ההצטרפות לאיחוד אשר אושר על ידי המדינות החברות לאורך 2005–2006. ב-1 בינואר 2007 רומניה הצטרפה רשמית כחברה מלאה באיחוד האירופי, יחד עם בולגריה.[3]

רומניה באיחוד האירופי

רומניה הצטרפה לאיחוד כשהיא עדיין מוגדרת כלא מוכנה להצטרפות על ידי הנציבות האירופית, לכן הנציבות שמרה על הזכות לפקח על רפורמות פנימיות חשובות ברומניה – רומניה ובולגריה הן שתי המדינות היחידות שהוחרגו באופן זה.[9] במהלך המשא ומתן ומאז הצטרפותה רומניה לא ביקשה שום החרגות או פטורים ממחויבויות סטנדרטיות של האיחוד, פרט לכמה צווי שעה זמניים, ואף ביצעה רפורמות כדי לעמוד בהסכמים אליהם לא הייתה מחויבת.[9]

מאז הצטרפותה לאיחוד רומניה ראתה שיפורים משמעותיים בכלכלה וברמת החיים. לרומניה קשרים כלכליים אדוקים עם האיחוד האירופי, כ-70% מהמסחר ברומניה מתרחשים בתוך גבולות האיחוד וכ-85% מההשקעות הזרות ברומניה מגיעות ממדינות האיחוד.[9] אף על פי כן ישנן גם השפעות שליליות של החברות באיחוד, רומניה סובלת מבריחת מוחות, אינפלציה גבוהה וגירעון תקציבי הנובע מקליטה בלתי יעילה של תקציבים הניתנים לרומניה מהאיחוד. כמו כן רומניה עודנה מתקשה לעמוד בסטנדרטים אירופיים של יכולת ניהול של תקציבי האיחוד, גביית מיסים נמוכה, ביצועים בלתי מספיקים בתחומי החינוך והבריאות וחסכים בתשתיות התחבורה. נכון ל-2023, כ-41% מכלל החברות הרומניות נמצאות בחובות בעלי ריבית גבוהה אשר מהווים כ-54% מסך התמ"ג של רומניה.[9] בעיות אלה, אשר רק החמירו מאז התפרצות מגפת הקורונה, מקשות על משיכת השקעות למדינה ומאטות את קצב הפיתוח שלה.

התקשותה של רומניה להשלים את הפער בינה לבין הממוצע האירופי מעכב את הצטרפותה לגוש האירו, דבר אליו היא מחויבת לפי הסכם ההצטרפות שלה לאיחוד.[10] כדי שמדינה תוכל להצטרף לגוש האירו עלייה לעמוד בכמה קריטריונים המכונים "קריטריוני מאסטריכט" אשר מגדירים סף של יציבות וצמיחה כלכלית ושיעורי גרעון וחובות נמוכים כדי להבטיח שכלכלתה של אותה מדינה אמידה מספיק כדי להשתתף באיחוד מוניטארי מלא. נכון להיום רומניה לא עומדת באף אחד מהקריטריונים, וכמו כן גם אינה חברה במנגנון שער החליפין האירופי אשר קובע שער חליפין בין המטבע המקומי והאירו ונחשב לצעד מקדים לפני הצטרפות מלאה לגוש האירו. המועד המקורי להצטרפות מלאה היה ב-2014 אך הוא נדחה כמה פעמים,[9] ב-2020 רומניה התחייבה מחדש להצטרף לאחר סיום ההתאוששות הכלכלית מהשפעות מגפת הקורונה, עם תאריך משוער של הצטרפות ב-2024.[10] למרות זאת חוות דעת שניתנה מאת נגיד הבנק הלאומי הרומני ב-2024 קבעה שרומניה עדיין אינה מוכנה להצטרף בגלל הקושי להוריד את הגרעון הציבורי שלה ל-3% מהתמ"ג, הסף שנקבע על ידי קריטריוני מאסטריכט, דבר אשר ידרוש העלאת מיסים, מה שלא היה סביר שיקרה באותה שנה עקב היותה שנת בחירות.[11] נכון לשנת 2025 רומניה צפויה להצטרף לגוש האירו באופן מלא עד שנת 2029.[9]

כחלק מהסכם ההצטרפות רומניה הייתה מחויבת להצטרף גם לאמנת שנגן,[12] הסכם הגבולות הפתוחים בין מדינות האיחוד אשר מסיר כל מגבלה על מעבר או שהייה של בני אדם או סחורות בין המדינות החתומות. כדי להצטרף על מדינה לעמוד בכמה דרישות בניהן כוח שיטור אפקטיבי שיוכל להגן על הגבולות של אותה מדינה עם מדינות שאינן חברות, שיתוף פעולה ביטחוני מלא עם המדינות החברות ומדיניות ויזה מאוחדת. בנוסף נדרשת הסכמה מלאה של כל המדינות החברות להצטרפות של אותה מדינה.[13] ב-2011 דו"ח הנציבות האירופית קבע שרומניה עומדת בדרישות לחברות באמנת שנגן[14] והחל תהליך ההצטרפות שכלל הערכת מוכנותה של רומניה להצטרף לאמנה על ידי קבוצת העבודה להערכת שנגן של מועצת האיחוד האירופי.[12] ב-30 במרץ 2024 רומניה חתמה על האמנה והסירה את מגבלות התנועה האוויריות והימיות והחלו הכנות להצטרפות מלאה והסרת המגבלות היבשתיות עד סוף אותה שנה[14] אך הצטרפות זו התעקבה עקב וטו שהוטל על ידי אוסטריה בטענה שיש לעשות יותר כדי למנוע הגירה בלתי חוקית לאירופה דרך רומניה ובולגריה. וטו זה הוסר ב-9 בדצמבר[15] וב-1 בינואר 2025 רומניה הפכה לחברה מלאה באמנת שנגן.[16]

רומניה ומדיניות החוץ והביטחון של האיחוד

בשנת 2009 רומניה חתמה על אמנת ליסבון שבין היתר יצרה את מדיניות ההגנה והביטחון המשותפת אשר מקדמת קשרי ביטחון ומודיעין בין המדינות החברות באיחוד. זה נעשה באמצעות מיזמים משותפים בנושאי ביטחון, פיתוח תעשיות הביטחון של המדינות החברות ואף הקמת פיקוד משותף למשימות צבאיות מסוימות ב-2017.[17] נכון ל-2020 רומניה משתתפת בכ-20 מיזמים משותפים, מתוכם שניים בהובלתה.[17] האסטרטגיה הרשמית של רומניה שמה דגש על חיזוק הקשרים הצבאיים בין המדינות החברות באיחוד, בנוסף לחיזוקה של ברית נאט"ו שבה רומניה גם חברה, למען חיזוק החסינות במה שמכונה "האזור האירו-אטלנטי" מאיומים ביטחוניים חיצוניים ופנימיים.[18] ב-2021 רומניה יזמה את "מרכז החוסן האירו-אטלנטי" אשר פועל למען חיזוק הקשרים הביטחוניים בין האיחוד האירופי ונאט"ו ולמען העלאת רמת החסינות של שני הארגונים נגד איומים העלולים לפקוד אותם.[19] מיקומה האסטרטגי של רומניה לחופי הים השחור שם אותה בנקודת ממשק ביטחונית ודיפלומטית מיוחדת, לכן ב-2007, לאחר הצטרפותן של רומניה ובולגריה לאיחוד, נוצר גוף "סינרגיית הים השחור" כחלק ממדיניות השכנות האירופית של האיחוד האירופי, אשר תפקידו קידום קשרים בין מדינות הים השחור וניהול היחס של האיחוד כלפי הקונפליקטים והאתגרים באזור. רומניה לקחה על עצמה תפקיד מוביל בפרויקט וקידמה את "פורום הארגונים הלא ממשלתיים של הים השחור" אשר מקדם קשרים בין ארגונים לא ממשלתיים באזור הים השחור והשיקה את "שותפות הים השחור למען הסביבה" ב-2010 אשר מקדמת קשרים בין מדינות האזור בענייני איכות הסביבה.[20][21] פורום נוסף דרכו רומניה מחזקת קשרים עם מדינות מזרח אירופה הוא "השותפות המזרחית" אשר מסדירה את יחסי האיחוד האירופי עם מדינות ברית המועצות לשעבר ומקדמת את הצטרפותן לאיחוד. רומניה ממלאת תפקיד של גשר דיפלומטי וכלכלי בין המדינות הללו, בפרט אוקראינה ומולדובה, לאיחוד ככלל.[22]

מיקומה של רומניה שם אותה בקו העימות מול רוסיה אשר הייתה לאיום הביטחוני העיקרי בחשיבה האסטרטגית של רומניה מאז שנות ה-90. המדיניות הביטחונית של רומניה תמיד שמה דגש על האיום מצד רוסיה לאזור הים השחור ולאירופה ככלל, חשיבה אשר אומצה על ידי כלל הקהילה הביטחונית האירופית מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022.[23] רומניה פעלה למען החלשת ההשפעה הרוסית במולדובה לאור מלחמת טרנסניסטריה דרך קידום הזהות הרומנית במדינה וחיזוק היחסים בינה לבין האיחוד האירופי ונאט"ו דרך מאמצי סיוע אירופאים למולדובה.[23] אסטרטגיית הים השחור של רומניה מתמקדת בקירוב המדינות האזור, בעיקר מולדובה, אוקראינה וגאורגיה, למוסדות של האיחוד האירופי ונאט"ו ותמיכה ביוזמות אירופיות הפעולות נגד השפעה רוסית במדינות אלה. זה נעשה דרך תמיכה בהצטרפותן המלאה לאיחוד ולנאט"ו ותמיכה בפרויקטים לקידום שיתוף הפעולה בין האיחוד ומדינות הים השחור.[23] רומניה הייתה בין המדינות הראשונות שתמכו במתן סיוע של נשק קטלני לאוקראינה במלחמתה נגד רוסיה, בתקופה בה המדיניות הרשמית של האיחוד הייתה מתן של סיוע הגנתי בלבד.[23]

רומניה ומדיניות ההרחבה האירופית

רומניה ממלאת תפקיד של גישור בין האיחוד האירופי למדינות בסביבתה שאינן חברות ומקדמת את הצטרפותן לאיחוד בפורומים רשמיים. הצטרפותן של מדינות מערב הבלקן היא אחת מהעדיפויות העיקריות של רומניה עקב מעמדה כחברה באיחוד ובנאט"ו.[24] כמו כן רומניה היא תומכת נלהבת בצירוף מולדובה, ואף יזמה קבוצת תמיכה בלתי רשמית בפורומים של האיחוד למען קידום הצטרפותה של מולדובה,[25] בין היתר דרך תמיכה בחיזוק קשריה של מולדובה עם השותפות המזרחית.[22] לאור הפלישה לאוקראינה ועליית הדרישה לצרפה לאיחוד האירופי, ועקב קרבתה הגאוגרפית של רומניה אלייה, ב-2022 נשיא רומניה קלאוס יוהאניס, יחד עם מנהיגי צרפת, גרמניה ואיטליה, קראו להענקה לאוקראינה מעמד מועמדת להצטרפות לאיחוד.[26]

אירוסקפטיות

ברומניה תופעת האירוסקפטיות היא נחלתו של הימין הלאומני בעיקר ונובעת מחששות סביב ריבונות לאומית ותרבותית, הגירה וחשש שרומניה מפסידה כספית מהחברות האיחוד, על אף שרומניה קיבלה יותר כסף מהאיחוד מששילמה בכל שנות חברותה.[27] רבים מהפוליטיקאים המצדדים בעזיבת האיחוד מתנגדים גם למהלכי החקיקה נגד שחיתות אשר מונהגים ברומניה בעשור האחרון, לרבים מאותם פוליטיקאים יש פרשיות שחיתות הקשורות בשמם.[28] בבחירות לפרלמנט הרומני ב-2020 נבחרה לראשונה מפלגת הימין הלאומני AUR אשר רבים מחבריה תמכו ברעיונות אירוסקפטיים,[28] ובבחירות ב-2024 היא הפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט. ב-2024 נערכו בחירות לנשיאות רומניה בהן זכה במרבית הקולות המועמד הלאומני והאנטי-אירופי קלין ג'אורג'סקו אשר תמך בפרישה רומנית מן האיחוד ומנאט"ו. תוצאות הבחירות האלה נפסלו על ידי בית המשפט העליון של רומניה עקב חשדות בהתערבות רוסית לטובת ג'אורג'סקו[29] והוכרזו בחירות חדשות אשר נערכו במאי 2025. בבחירות אלה ניצח המועמד הליברלי והפרו-אירופי ניקושור דן אשר הביס את ג'ורג'ה סימיון, המועמד מטעם מפלגת ה-AUR אשר גם כן צידד בפרישה מהאיחוד.[30]

לפי סקר "eurobarometer" האומד את דעות הציבור לגבי האיחוד האירופי ותפקודו, בשנת 2025 תמיכת הציבור הרומני באיחוד הייתה גבוהה אך פסימית, כ-75% מאמינים שעל מדינות האיחוד להיות מאוחדות יותר בפני אתגרים גלובליים אך רק 41% מאמינים שהאיחוד ממלא תפקיד חשוב יותר בהגנה על אזרחי אירופה בשנים האחרונות. כ-38% מאמינים שמדינתם מתקדמת בכיוון הנכון. ל-47% מהנשאלים היו דעות חיוביות על הפרלמנט האירופי, ו-51% ענו שהיו רוצים לדעת יותר על פעולות האיחוד במדינתם.[31]

הערות שוליים

  1. ↑ Romania – EU country profile | European Union, european-union.europa.eu (באנגלית)
  2. ↑ Relaţia România - UE, www.bbc.co.uk, ‏16/09/2006 (ברומנית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Chronology of Romania-EU relations | Permanent representation of Romania to the European Union, ue.mae.ro (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Ghiorghi Prisacaru, Preparing Romania's accession to the European Union, European Business Journal Vol. 8, Issue 3, 1996
  5. ↑ Romania / Hungary: Treaty Delay, www.proquest.com, ‏26/07/1995 (באנגלית)
  6. ↑ Hungary and Romania Treaty of understanding, cooperation and good neighbourliness, https://treaties.un.org/, ‏16/09/1996
  7. ^ 7.0 7.1 David Phinnemore, Stuck in the ‘grey zone'? — Fears and frustrations in Romania's quest for EU membership, Perspectives on European Politics and Society 1:1, 2000, עמ' 95-121 (באנגלית)
  8. ↑ European Report, EU/Romania: Timeline for concluding accession talks in 2004 outlined, Gale Research Complete, ‏28/01/2004
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Iulia Monica Oehler-Șincai, Romania: A Case of Differentiated Integration into the European Union, Comparative Southeast European Studies 71, 2023-09-01, עמ' 333–356 doi: 10.1515/soeu-2022-0050
  10. ^ 10.0 10.1 Enlargement of the euro area, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  11. ↑ iuliane, Romania's central bank governor: euro adoption only after fiscal consolidation, Romania Insider, ‏2024-10-02 (באנגלית)
  12. ^ 12.0 12.1 Accession to the Schengen Area, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  13. ↑ Auswärtiges Amt, The Schengen Agreement, German Federal Foreign Office (באנגלית)
  14. ^ 14.0 14.1 Bulgaria and Romania join the Schengen area, European Commission - European Commission
  15. ↑ "Austria drops veto on Bulgaria, Romania fully joining Schengen travel zone". Reuters (באנגלית). 2024-12-09. נבדק ב-2025-06-12.
  16. ↑ Bulgaria and Romania join the Schengen Area - European Commission, home-affairs.ec.europa.eu (באנגלית)
  17. ^ 17.0 17.1 Common Security and Defense Policy, Ministry of Foreign Affairs, ‏2020
  18. ↑ Ministry of national defense, Military strategy of Romania: credible defensive capacity, for a safe Romania, in a world marked by new challenges, www.mapn.ro, ‏2021 (באנגלית)
  19. ↑ Euro-Atlantic Centre for Resilience, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  20. ↑ European Neighborhood Policy (ENP) | Ministry of Foreign Affairs, www.mae.ro (באנגלית)
  21. ↑ Neighborhood of Interest to Romania as EU Member state: Projects for the Black Sea region, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  22. ^ 22.0 22.1 Angela Mihaela Ene, Romania's Role in the International Relations of EU for the Eastern Partnership, Acta Universitatis Danubius. Relationes Internationales Vol. 10, no 2, 2017, עמ' 153-160 (באנגלית)
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 Iulia-Sabina Joja, Russia’s War Against Ukraine: Its Impact on Romania’s Black Sea Policy, Security Dynamics in the Black Sea Region: Geopolitical Shifts and Regional Orders, Springer Cham, 2024, עמ' 129-143, מסת"ב 978-3-031-62957-0
  24. ↑ Neighborhood of Interest to Romania as EU Member state: Western Balkans, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  25. ↑ Neighborhood of Interest to Romania as EU Member state: The European perspective of the Republic of Moldova, Permanent representation of Romania to the European Union (באנגלית)
  26. ↑ Німеччина, Франція, Італія та Румунія підтримали негайне надання Україні статусу кандидата в ЄС, Європейська правда (באוקראינית)
  27. ↑ romaniainsider, Romania receives EU funds of EUR 39 bln in ten years, Romania Insider, ‏2016-11-24 (באנגלית)
  28. ^ 28.0 28.1 Bianca Toma and Alexandru Damian, Romania: Euroscepticism—Contamination of the Mainstream Parties, Limited Support Among the Citizens, Euroscepticism and the Future of Europe, Palgrave Macmillan Cham, 2021, עמ' 123-126. (באנגלית)
  29. ↑ Ultimă oră. Alegerile prezidențiale din România au fost anulate. Judecătorii Curții Constituționale au anulat rezultatele primului tur: Hotărârea este definitivă şi obligatorie, Pro TV (ברומנית)
  30. ↑ Henley, Jon; correspondent, Jon Henley Europe (2025-05-18). "Centrist Nicuşor Dan defeats far-right rival in Romanian presidential election". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-06-14.
  31. ↑ EU Agenda Team, European Parliament Eurobarometer - Winter survey 2025 : Parlemeter, EU Agenda (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יחסי האיחוד האירופי – רומניה41810124

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_האיחוד_האירופי_–_רומניה&oldid=3470448"