יחסי מונגוליה – קוריאה הצפונית
| יחסי מונגוליה – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| מונגוליה | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,564,116 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 3,481,937 | 26,223,828 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 16,811 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,828 | |
| משטר | |
| רפובליקה | דיקטטורה טוטליטרית חד-מפלגתית |
יחסי מונגוליה–קוריאה הצפונית הם היחסים ההיסטוריים בין מונגוליה לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.
היסטוריה
שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-15 באוקטובר 1948. הרפובליקה העממית של מונגוליה הייתה המדינה השנייה אחרי ברית המועצות שהכירה בקוריאה הצפונית. מונגוליה העניקה סיוע לקוריאה הצפונית במהלך מלחמת קוריאה, אף על פי שלא השתתפה באופן ישיר, ותרמה גם לשחזור הצבא הצפון-קוריאני לאחר המלחמה. בהתבסס על הסכם סיוע שנחתם בסוף שנת 1953, שלחה ממשלת מונגוליה 10,000 סוסים לקוריאה הצפונית.[1]
לאחר המלחמה קיבלה מונגוליה וגידלה למעלה מ-400 יתומים בשנות ה-60 וה-70. משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80, בתקופת הפיצול הסיני-סובייטי, מונגוליה החזיקה בעקביות בעמדה פרו-סובייטית, בעוד שעמדת שקוריאה הצפונית הייתה בדרך כלל בעלת עמדות פרו-סיניות מאשר פרו-סובייטיות, מה שפגע משמעותית בשיתוף הפעולה בין המדינות.[2] במקרים מסוימים, חילוקי דעות אלה הובילו לצורות שונות של חיכוך חלש בין מונגוליה וקוריאה הצפונית. הודות לשיפור ביחסי ברית המועצות–סין לאחר שנת 1982, בשנת 1986 חתמו מונגוליה וקוריאה הצפונית על אמנתם הראשונה של ידידות ושיתוף פעולה.[3] קים איל-סונג ביקר במדינה בשנת 1988.[4] עם זאת, לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי במונגוליה, נוצרה מתיחות ביחסים. שתי המדינות ביטלו את הסכם הידידות והשיתוף הפעולה שלהן בשנת 1995, ובשנת 1999 סגרה קוריאה הצפונית את השגרירות שלה באולן בטור כמחאה על ביקורו הרשמי הנשיא הדרום קוריאני קים דה-ג'ונג. מונגוליה גירשה בעבר שני דיפלומטים צפון קוריאניים בגין ניסיון לזייף מאות שטרות.[5][6] לאחר מכן החלה מונגוליה להעצים את מדיניות האינטראקציה שלה עם קוריאה הצפונית במטרה לשפר את היחסים.[7] בשנת 2002 הפך פק נאם-סון לשר החוץ הראשון של קוריאה הצפונית שביקר במונגוליה לאחר 14 שנה ללא ביקורים. הביקור האחרון ברמה הגבוהה התקיים ביולי 2007, כאשר קים יונג-נאם, יו"ר הנשיאות של אספת העם העליונה, ערך את ביקורו השלישי במדינה; בעבר ערך שתי נסיעות למונגוליה, ב-1985 וב-1988.
באופן לא רשמי, מבקרים מקוריאה הצפונית מגלים עניין רב בחקר הרפורמות הכלכליות במונגוליה; על פי הצד המונגולי הצפון קוריאנים אינם רואים בהם איום מכיוון שהם אינם מדינה מערבית ועברו חוויה דומה תחת הקומוניזם.[8] למאמציה של מונגוליה להציג קפיטליזם של שוק חופשי לקוריאה הצפונית יש גם מרכיב של אינטרס מונגולי. הרכבת הטרנס-סיבירית, קישור חשוב בנתיב מעבר פוטנציאלי ללא הפרעה מקוריאה הדרומית לאירופה, עוברת דרך מונגוליה; הליברליזציה הכלכלית של קוריאה הצפונית, שאפשרה למעבר של תחבורה ימית של קוריאה הדרומית בגבולותיה, תסיר את אבן הנגף העיקרית בדרך למסלול כזה, ותספק יתרונות כלכליים למונגוליה.[9]
פליטים צפון-קוריאני הם נושא רגיש בין שתי הממשלות. בשנת 2005 קיבלו ארגוני צדקה דרום-קוריאנים 1.3 קילומטרים רבועים של אדמה מממשלת מונגוליה במקום לא מזוהה, 40 ק"מ מאולן בטור כדי להקים מחנה פליטים.[10] עם זאת, החל מנובמבר 2006, ראש ממשלת מונגוליה מיגומבין אנחבולד הכחיש רשמית את קיומם של מחנות כאלה. אחד החוקרים העריך כי 500 פליטים מצפון קוריאה נכנסים למונגוליה מדי חודש יחד עם כמה מהגרי עבודה חוקיים שנמצאים תחת הסכם בין ממשלתי לעבודה בפרויקטים של תעשייה קלה ותשתיות.[9]
בשנת 2013 ביקר נשיא מונגוליה צחיאגיין אלבגדורג' בקוריאה הצפונית ושתי המדינות הרחיבו את הקשרים הכלכליים, במיוחד בתחום זיקוק הנפט.[11][12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Balázs Szalontai, Kim Il Sung in the Khrushchev Era: Soviet-DPRK Relations and the Roots of North Korean Despotism, 1953—1964 (Stanford: Stanford University Press; Washington, D.C.: Woodrow Wilson Center Press, 2005), pp. 46-47.
- ^ Об инциденте, спровоцированном КНДР в 1976 году, см. Balázs Szalontai, «Expulsion for a Mistranslated Poem: The Diplomatic Aspects of North Korean Cultural Policies.» In: Vu Tuong and Wasana Wongsurawat, eds., Dynamics of the Cold War in Asia: Ideology, Identity, and Culture (New York: Palgrave Macmillan, 2009), pp. 157—159.
- ^ "Mongolia, N. Korea sign friendship treaty". Kyodo. 12 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2007. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ch., Sumiyabazar (20 ביולי 2007). "North Korean Kim visits Mongolia". The UB Post. אורכב מ-המקור ב-12 באוגוסט 2007. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Foster-Carter, Aidan (16 ביוני 2001). "Pyongyang Watch". Asia Times. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Halbertsma, Tjalling H. F. «Mongolia and the DPRK at Sixty-Five: Ulaanbaatar’s Changing Relations with Pyongyang.» North Korean Review, vol. 10, no. 2, 2014, pp. 23-38., doi:10.3172/nkr.10.2.23.
- ^ Batchimeg, Migeddorj (במרץ–באפריל 2006). "Mongolia's DPRK Policy: Engaging North Korea". Asian Survey. 46 (2): 275–297. doi:10.1525/as.2006.46.2.275. אורכב מ-המקור ב-2011-07-24. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Pocha, Jehangir (12 בדצמבר 2004). "A surprising sphere of influence: Ancient ties may be key to N. Korea". The Boston Globe. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 "Mongolia not planning camps for North Korea". Gulf Times, Qatar. 24 בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-2007-08-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lee, Wonhee (6 בספטמבר 2005). "Center Offers Haven For North Korean Defectors in Mongolia". Radio Free Asia.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ What Do North Korea And Mongolia Have In Common? — The Diplomat
- ^ Mongolia’s special relationship with North Korea pays economic dividends | Mongolia | The Guardian
