יחסי רוסיה–שווייץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי רוסיהשווייץ
רוסיהרוסיה שווייץשווייץ
Russia Switzerland Locator.svg
רוסיה שווייץ
שטחקילומטר רבוע)
17,098,242 41,277
אוכלוסייה
144,076,611 8,837,800
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,240,422 807,706
תמ"ג לנפש (בדולרים)
15,550 91,392
משטר
רפובליקה פדרלית נשיאותית רפובליקה קונפדרטיבית

יחסי רוסיה–שווייץ הם יחסי החוץ בין רוסיה לשווייץ. שווייץ פתחה קונסוליה בסנקט פטרבורג בשנת 1816, ושדרגה אותה לשגרירות 90 שנה לאחר מכן. שתי המדינות ניתקו את היחסים הדיפלומטיים בשנת 1923, אז עברה רוסיה תקופה של סערות המהפכה, והם לא חודשו עד לשנת 1946.

היסטוריה

האימפריה הרוסית ושווייץ

צבאו של סובורוב חוצה את האלפים השווייצרים (1799)
אנדרטה ליד אנדרמט (2015)

קשרים עם תוצאה מסוימת בין השווייצרים לרוסים החלו כבר במאה ה-17, אז הגיע חייל שווייצרי בן עשרים, פרנץ לפורט, למוסקבה בשנת 1675 כדי לשרת את שושלת רומנוב, ועד מהרה קודם בסולם הדרגות. אף על פי שהצאר פיוטר הגדול הוכתר כשעוד היה ילד (1682), הייתה זו אחותו של פיטר סופיה, ומאוחר יותר אמו נטליה נרשקינה, וקרובי משפחתם הבויארים, שניהלו את המדינה במשך למעלה מעשור לאחר מכן - והשאירו את פיוטר הצעיר עם המון זמן לחלום כיצד לשנות את ארצו כשיהיה לו כוח אמיתי. לפורט היה במקרה אחד האנשים שהשפיעו רבות על השקפת עולמו של הצאר הצעיר, וברגע שפיוטר נכנס לתפקיד האחראי על המדינה, החייל השווייצרי הפך לאחד מיועציו הבכירים והפך לבעל השפעה רבה במהלך השנים הראשונות של המודרניזציה של פיוטר.

אף על פי שלפורט נפטר די מוקדם בתקופת פיטר (1699), לא מעט חיילים שווייצרים, הרפתקנים, אנשי חינוך ומלומדים תרמו תרומה בתולדות האימפריה הרוסית. האדריכל השווייצרי-איטלקי דומניקו טרזיני היה המנהל הכללי של בניית סנקט פטרבורג עד 1712,[1] וזוכה בזכות יצירתו של פטרין בארוק, האופייני לאדריכלות הקדומה של העיר. המתמטיקאי לאונרד אוילר וחמישה מבני משפחת ברנולי הפכו לבני האקדמיה למדע בסנט פטרסבורג. מאה שנה אחרי לפורט, פרדריק-סזר דה לה הארפה היה בעל השפעה על חינוך הצאר לעתיד אלכסנדר הראשון.

הופעתם הגדולה בקנה מידה גדול של רוסים בשווייץ מתוארכת לשנים הראשונות של המלחמות הנפוליאוניות, כאשר צבאו של סובורוב נלחם הלוך ושוב ברחבי שווייץ וצפון איטליה בשנים 17991800. אף על פי שתוצאות המערכות הללו לא היו חד משמעיות, הם זיכו את סובורוב בדרגת גנרליסימו, והפכו (בפרט, הנסיגה על פני Panix Pass) לנושא המועדף על ציירים רוסים.

בתגובה לפלישה הרוסית הצטרפו כ 8,000 חיילים שווייצרים לצבא נפוליאון שפלש לרוסיה בשנת 1812. רק כמה מאות מהם שרדו את המערכה ההרסנית. הגבורה השווייצרית בברזינה הוא הונצחה בBeresinalied.

במאה ה-19 שווייץ הפכה למפלט פופולרי בקרב הגורמים הרוסיים האנטי-מלוכנים, בגלל תרבות החופש שלה, היעדר מערכת יחסים קרובה במיוחד בין הממשלה הרפובליקנית השווייצרית לזו של רוסיה הקיסרית, ולעיתים גם בשל הנייטרליות שלה מלחמות. רשימת הגולים הרוסים שמצאו מקלט בשווייץ עוברת מאלכסנדר הרצן, שהפך לאזרח שווייצרי[1] בשנת 1851, ועד ולדימיר לנין, שנשאר בשווייץ במלחמת העולם הראשונה, והיה מסוגל לעזוב את המדינה רק בשנת 1917 בזכות "הרכבת האטומה" המפורסמת.

אותן סיבות הפכו את המדינה לאבן שואבת עבור סטודנטים רוסים. מספר הסטודנטים הרוסים בשווייץ הגיע לשיא בשנים 19061907, מעט לאחר התבוסה של המהפכה הרוסית בשנת 1905, אז 36% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה בשווייץ היו רוסים (2,322 מתוך סך 6,444).[1] לא רק רוב התלמידים הזרים שנרשמו לאוניברסיטאות בשווייץ באותה השנה (היו 3,784 מהם) הגיעו מרוסיה, יותר משני שלישים מהסטודנטים הרוסים הללו (1,507 מתוך 2,322) היו נשים בעיקר בגלל הסמכת החינוך רוסית לאוכלוסייה היהודית.[1] [2]

רוסיה המודרנית ושווייץ

לאחר התפרקות ברית המועצות, מספר המבקרים והמהגרים הרוסים למערב אירופה עלה משמעותית, בהשוואה לתקופת ברית המועצות. עם זאת, עבור רובם שווייץ נותרה רק מדינת מעבר בדרך ליעדים הים תיכוניים הפופולריים יותר[3].

השלווה הפכה לטרגדיה ב-1 ביולי 2002, כאשר טיסת שכר של בסקיריאן התנגשה במטוס מטען DHL רגע לפני הכניסה לחלל האווירי של שווייץ מגרמניה. כל 71 האנשים שהיו על סיפון שני המטוסים מתו בהתנגשות. לאחר שאיבד את כל משפחתו, ויטאלי קאלוייב הרג את מבקר התנועה האווירית, פיטר נילסן, אותו ראה כאחראי לתאונה.

יחסים דיפלומטיים

שוודיה מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה, וקונסוליה כללית בסנקט פטרבורג. מאידך, רוסיה מחזיקה בשווייץ שגרירות בברן, ו-3 קונסוליות בז'נבה, בלוזאן ובציריך[4].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי רוסיה–שווייץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0