יחסי צרפת–רוסיה
| יחסי צרפת–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| צרפת | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 643,801 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 64,850,857 | 144,076,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,782,905 | 2,240,422 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 42,912 | 15,550 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית למחצה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
היחסים בין צרפת לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וקיים ביניהם שיתוף פעולה נרחב במגוון תחומים. בסקר שנערך בשנת 2013 בBBC, ב-25% מהצרפתים הביעו דעה החיובית על רוסיה, 63% הביעו דעה שלילית, ואילו 49% מהרוסים הביעו בדעה חיובית על צרפת, ו-10% הביעו דעה שלילית[1].
היסטוריה
האימפריה הרוסית
היחסים הדיפלומטיים בין צרפת ורוסיה כוננו בשנת 1702, כאשר צרפת שלחה שגריר (ז'אן-קזימיר בלוזה) למוסקבה. בעקבות ניצחון רוסיה על שוודיה במלחמת הצפון הגדולה, הקמתה של סנקט פטרבורג כבירתה החדשה של רוסיה בשנת 1712, והכרזה על הקמת האימפריה הרוסית בשנת 1721, הפכה רוסיה לראשונה לכוח מרכזי בענייני אירופה. ההפרדה הגאוגרפית בין שתי המדינות גרמה לכך שאף כאשר היו שתי המדינות מעורבות באותה מלחמה, כוחותיהם נלחמו רק לעיתים רחוקות כבעלי-ברית או במישרין אחד נגד השני כאויבים באותם שדות-קרב. עם זאת, הן היו מדינות מכריעות במאזן הכוחות האירופי, והן היו משני עברי המתרס במלחמת הירושה הפולנית, ובעלות ברית במלחמת שבע השנים.
רוסיה מילאה תפקיד מורכב במלחמות הנפוליאוניות. רוסיה לחמה נגד צרפת במלחמת הקואליציה השנייה, ולאחר עליית נפוליאון בונפרטה לשלטון בשנת 1799, רוסיה נותרה עוינת ולחמה נגד צרפת גם במלחמות הקואליציה השלישית והרביעית, שבהם ניצחה צרפת והשתלטה על כל מרכז אירופה. בשנת 1807 הקימה צרפת את דוכסות ורשה, שאיימה על רוסיה וגרמה למתיחות שהובילה לפלישה הצרפתית לרוסיה בשנת 1812. הפלישה הייתה תבוסה גדולה לצרפת ונקודת מפנה במלחמות הנפוליאוניות. רוסיה מילאה תפקיד מרכזי בהבסת נפוליאון בשנת 1814, בקונגרס וינה בשנים 15–1814, ותמכה בהחזרת בית בורבון לשלטון בצרפת. רוסיה הייתה המנהיגה של הקונצרט השמרני של אירופה, שביקש להחניק את המהפכות הליברליות.
המאה ה-19
בעקבות מהפכות אביב העמים בשנת 1848 ועליית נפוליאון השלישי לשלטון בצרפת, נהייתה רוסיה שוב עוינת לצרפת. נפוליאון השלישי תמך במהפכות לאומיות במדינות רבות-לאומיות כמו האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית, דבר שהתנגד לו בלהט המשטר הצארי ברוסיה. בריטניה וצרפת ראו בפעולותיה של רוסיה איום על האינטרסים שלהן במזרח התיכון, שכן שליטה ימית של רוסיה במצרים אסטרטגיים הייתה מפריעה לנוכחות הימית הבריטית והצרפתית באזור הים התיכון. ניסיונות הרוסים לשפר את עמדתם בבלקן ובים התיכון, הביאו למלחמת קרים, שבמהלכה פלשו כוחות צרפתיים ובריטיים לחצי האי קרים. מדיניות החוץ של רוסיה הקיסרית הייתה עוינת לצרפת הרפובליקנית במאה ה-19 ומאוד פרו-גרמנית.
הברית המשולשת משנת 1882 בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה הותירו את האימפריה הרוסית בעמדה פגיעה, בזמן שתבוסתה של צרפת במלחמתה מול פרוסיה משנת 1870 (פרוסיה הפכה בשנת 1871 לקיסרות הגרמנית בעקבות איחוד גרמניה) הובילה לבידודה בזירה הדיפלומטית. בניגוד להבדלים בין צורות המשטר בין שתי המדינות, צרפת הרפובליקנית ורוסיה האוטוקרטית, נוצר בין השתיים חיבור מהיר וחזק.
כבר משנת 1888 החלה צרפת להזרים הלוואות זולות לתעשייה הרוסית באמצעות הבורסה בפריז.
בשנת 1890 פקע הסכם הברית בין רוסיה לגרמניה אשר נחתם על ידי אוטו פון ביסמרק ב-1887. הקיסר הגרמני, וילהלם השני, אשר פיטר את ביסמרק מתפקידו, לא הגיב לבקשות הרוסים לחדש את ההסכם. בכך עורר את חשדם כי פניו אינם לשלום ודחף ליצירת הברית עם הצרפתים, שנתפסה כברית הגנה מול הגוש המרכז-אירופאי החזק. על פי אחד מסעיפי הברית הוסכם כי הברית הצרפתית-רוסית תתקיים כל עוד מתקיים ההסכם המשולש במרכז היבשת.
בשנת 1891 ביקרה משלחת של הצי הצרפתי ברוסיה והתקבלה בחמימות על ידי הצאר אלכסנדר השלישי. היה זה ביקור היסטורי אשר סימל את הפסקת העוינות בין שתי המדינות אשר התקיימה ביניהן מאז כיבושי נפוליאון. הברית שנחתמה ב-1892 נכנסה לתוקף ב-1894 והחזיקה מעמד עד לתום מלחמת העולם הראשונה.
הברית הצרפתית-רוסית יצרה בנוסף בעקיפין גם הבנה מוסכמת ומשולשת עם בריטניה, אשר הייתה קשורה בהסכמי הבנה עם רוסיה בנושאים נוספים שהיו במחלוקת בין המדינות. יחד עם ההסכמה הלבבית בין צרפת לבריטניה, הפכו שלוש המדינות למאוגדות תחת ברית משותפת שכונתה ההסכמה המשולשת.
המאה ה-20
בשנת 1902 כרתה יפן ברית צבאית עם הממלכה המאוחדת, שכונתה הברית האנגלו-יפנית. בתגובה, רוסיה פעלה עם צרפת להתנער מההסכמים להפחתת הכוחות הצבאיים במנצ'וריה. ב-16 במרץ 1902 נחתם הסכם הדדי בין צרפת לרוסיה. מאוחר יותר נלחמה יפן ברוסיה במלחמת רוסיה–יפן, ואילו צרפת נשארה נייטרלית בסכסוך הזה.
בשנים 1908–1909, במהלך משבר בוסניה, סירבה צרפת לתמוך ברוסיה נגד אוסטריה וגרמניה. העדר העניין הצרפתי בתמיכה ברוסיה בתקופת משבר בוסניה היה נקודת השפל ביחסים בין צרפת לרוסיה. זאת נוסף על ניקולאי השני, קיסר רוסיה, שלא עשה כל מאמץ להסתיר את סלידתו מחוסר התמיכה ממי שהייתה אמורה להיות בעלת הברית מספר אחת שלו. ניקולאי התייחס ברצינות לביטול הברית עם צרפת. קישור נוסף בין צרפת ורוסיה היה אינטרס כלכלי משותף. רוסיה ביקשה תיעוש, אך חסר היה לה את ההון לעשות זאת בעוד הצרפתים היו מוכנים להלוות את הכסף הדרוש למימון התיעוש של רוסיה. ב-1913 השקיעו המשקיעים הצרפתים 12 מיליארד פרנק צרפתי בנכסים רוסיים והפכו את הצרפתים למשקיעים הגדולים ביותר באימפריה הרוסית. התיעוש של האימפריה הרוסית היה בחלקו תוצאה של זרם עצום של הון צרפתי לאימפריה.
בשנת 1914 נרצח יורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, ובעקבות כך הגישה ממשלת אוסטריה אולטימטום לסרביה. משסירבה סרביה לכל סעיפי האולטימטום, הכריזה ממשלת אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה והחלה לגייס את צבאה ב-28 ביולי 1914. רוסיה אשר תמכה באופן מסורתי בשאיפות הלאומיות של הסרבים, מיהרה להתייצב לצידם וגייסה את צבאה. בהתאם להסכם משנת 1892 בין צרפת לרוסיה, הייתה אף צרפת מחויבות לגייס את צבאה. גרמניה מצידה, מתוקף הסכם עם אוסטרו-הונגריה, גייסה אף היא את צבאה. עד מהרה הצטרפו כל המעצמות לצדדים היריבים (להוציא את ממלכת איטליה, ששמרה על נייטרליות ולא כיבדה את הברית המשולשת שכרתה עם אוסטריה וגרמניה בשל הטיעון כי הברית הייתה הגנתית ואילו אוסטריה הייתה התוקפן) ובעקבות כך פרצה מלחמת העולם הראשונה.
היחסים הדו-צדדיים של צרפת עם ברית המועצות חוו עליות וירידות דרמטיות עקב פלישת הצבא האדום לצ'כוסלובקיה וברית צרפת עם נאט"ו. מנהיג ברית המועצות לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב, ביקר בצרפת באוקטובר 1985 כדי לאחות את הקרעים ביחסי ארצו עם צרפת. אף על פי כן, נמשכה פעילותה הבילטרלית של צרפת עם נאט"ו, דבר שהחריף את היחסים בין צרפת לברית המועצות.
היחסים כיום
לאחר קריסת ברית המועצות, היחסים הבילטראליים בין צרפת לרוסיה היו חמים מתחילה. ב-7 בפברואר 1992 חתמה צרפת על הסכם דו-צדדי, בהכרה ברוסיה כיורשת ברית המועצות. כפי שמתואר על ידי משרד החוץ הצרפתי, היחסים הבילטראליים בין צרפת לרוסיה נשארים לאורך זמן, ונשארו חזקים עד עצם היום הזה.
במלחמת גאורגיה–רוסיה בשנת 2008 לא התעקש סרקוזי על שלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה. יתר על כן, לא היו מחאות צרפתיות כאשר רוסיה לא צייתה להסכם שהשיג סרקוזי, ועל פיו ייסוג הצבא הרוסי מגאורגיה, ובתמורה יוכרו הממשלות החדשות בשטחה.
בשנת 2010 מכרה צרפת לרוסיה ספינות תקיפה אמפיביות מדגם מיסטראל, והיא עסקת הנשק הגדולה הראשונה בין רוסיה לעולם המערבי מאז מלחמת העולם השנייה. העסקה זכתה לביקורת על הזנחת האינטרסים הביטחוניים של פולין, המדינות הבלטיות, אוקראינה וגאורגיה.
לפני מלחמת האזרחים בסוריה, היחסים בין צרפת לרוסיה היו טובים בדרך כלל. לאחר שנים של דשדוש מאחורי גרמניה ואיטליה, החליטה צרפת לשנות את עמדותיה, על ידי הדגשת היחסים הדו-צדדיים. מאז משבר החוב האירופי, המעצמות האירופיות נאלצו לבסס את כלכלתם על ידי פנייה לשווקים המתעוררים יותר, ומוסקבה ביקשה בינתיים לגוון את הכלכלה שלה. הנשיא הולנד סיכם את הגישה כלפי מה שאחדים אמרו כלפי מערך הדיכוי של פוטין, במהלך ביקורו הרשמי הראשון במוסקבה בפברואר 2013: "אני לא צריך לשפוט, אני לא צריך להעריך".
צרפת ורוסיה הותקפו על ארגון הטרור המזרח תיכוני דאעש, וכתגובה, פרנסואה הולנד וולדימיר פוטין הסכימו על שיתוף פעולה של הכוחות המזוינים שלהם במאבק נגד ארגון הטרור. נשיא צרפת קרא לקהילה הבינלאומית להביא "את כל אלה שיכולים להיאבק באופן ריאלי נגד צבא הטרור הזה בקואליציה גדולה וייחודית". שיתוף הפעולה בין צרפת לרוסיה נחשב מהלך "חסר תקדים", בהתחשב בכך שצרפת היא חברה בנאט"ו.
העיתונות הצרפתית הדגישה כי דאעש הוא האויב המשותף הראשון שצרפת ורוסיה נלחמות בו כתף אל כתף מאז מלחמת העולם השנייה. עיתון רוסי אף הזכיר כי "מלחמת העולם השנייה אילצה את העולם המערבי ואת ברית המועצות להתגבר על ההבדלים האידאולוגיים שלהם", ותהה אם דאעש הוא "היטלר החדש".
יחסים דיפלומטיים
צרפת מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-5 קונסוליות בקאזאן, נובוסיבירסק, רוסטוב, סנקט פטרבורג ויקטרינבורג. מאידך, רוסיה מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז ו-4 קונסוליות בביאריץ, ליון, מרסיי, ושטרסבורג[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
