לורליי
 | |
| לורליי (למטה ניתן לראות את השלט עם שמו של המקום) | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 2, 4, 5 | |
 | |
לורליי (בגרמנית: Loreley; גם: Lorelei) הוא שמה של גבעת סלע תלולה בגובה 132 מטרים בגדה המזרחית של הריין, ליד העיירה זנקט גוארהאוזן שבמדינת המחוז הגרמנית ריינלנד-פפאלץ, חלק מאתר המורשת העולמית עמק הריין המרכזי העילי. הנוף הנשקף מן הלורליי, וכן חשיבותה בפולקלור הגרמני ובמיוחד בשיר מפורסם ביותר של המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה, אשר זכה למאות לחנים ולעשרות תרגומים, הקנו לה פרסום רב.
בקרבת הלורליי מגיע נהר הריין לעומק של 25 מטר ורוחבו רק 113 מטר. זו הנקודה הצרה והעמוקה ביותר של הנהר, ומשום כך מתנהלת תנועת סירות הנהר באזור בהסדרי רמזורים מיוחדים. הסלעים המשוננים ביותר בקרבת הלורליי פוצצו בשנות השלושים של המאה העשרים, כך שהשיט בקרבתה, שלפנים היה נחשב למסוכן, איננו מסוכן עוד כבעבר.
היסטוריה
ישנם סימני יישוב קדומים על הלורליי, כאשר הגבעה הייתה עוד בגובה הנהר ולא הזדקרה מעליו. כבר בימי הביניים הייתה הלורליי לנקודת ציון נודעת, ראשית בזכות סימן ההיכר של מתלול הסלע, ושנית בשל השייט המסוכן בקרבתה. הלורליי הייתה אז אחת הנקודות המסוכנות ביותר לשייט בריין. בשל המבנה הטופוגרפי של הנהר באזור נקלעו סירות רבות למערבולות קטלניות. הקדוש הקתולי גואר התיישב באזור במטרה להציל ולרפא את ניצולי הסירות הטרופות.
מקור השם
מקור השם "לורליי" איננו ברור די צורכו. הסיומת ליי עשויה להיות המילה הקלטית Ley, המשמשת לתיאור של רכסים סלעיים רבים באזור. הראשית "לורה" מקורה כנראה במילה הגרמנית עתיקה lorlen שפירושה לקצוף, לרעוש, בזכות תופעת ההד המהדהד שבע פעמים באזור, שאותו לא ניתן לשמוע עוד בשל רעש התחבורה בנהר. עד למאה התשע עשרה היה מבנה הזרימה באזור אחר, וגרם לאשליה אקוסטית לפיה שאון המים מקורו בסלע עצמו. בדמיון העממי האחראים לרעשים אלה היו גמדים שהתגוררו כביכול במחילות בסלע.
בפולקלור
האסון הצפוי לספנים בחלק זה של הנהר היווה השראה למיתוס אודות לורליי, שמצא את ביטויו במספר בלדות פופולריות. לפי האגדה הייתה זו לפנים נערה יפה, והיא השליכה עצמה לתוך הריין לאחר שאהובה זנח אותה. מאז הייתה למעין בתולת ים היושבת על הסלע, וסורקת בחוסר ישע את שיערה הזהוב והארוך במסרק של זהב. בהתקרב כלי שיט אליה שרה לורליי שירים שובי לב בקול יפה כל כך, עד שדעתם של המלחים והדייגים מוסחת מן הסכנה, וסירותיהם מתנפצות לרסיסים אל הסלעים.
וכך באו הדברים לידי ביטוי בשירו של היינה:[1]
|
|
|
האגדה מופיעה גם בפואמה "לורליי" של גיום אפולינר, וכן בשיר בשם דומה של ז'ראר דה נרוואל.
בתקופת מלחמת העולם השנייה פרסם נתן אלתרמן שני שירים בכותרת "לורליי" (הראשון בשנת 1942, והשני - מעין שיר המשך - בשנת 1944)[2].
יצירות מוזיקליות
לשיר של היינה הולחנו מספר יצירות מוזיקליות. המוכרים מביניהם הם הלחנים של פרידריך זילכר, וכן של פרנץ ליסט. לחנים נוספים:
- קלרה שומאן, Loreley, lied für Singstimme und Klavier 1843
- נואל קאוורד, Lorelei, 1942
- שארל טרנה, Loreleï, 1956
- דמיטרי שוסטקוביץ', סימפוניה מספר 14, 1969 (הפרק השלישי הוא עיבוד מוזיקלי לשירו של גיום אפולינר)
- מיריי מאתיה, Ich weiß nicht, was soll es bedeuten, שירו של היינה, באלבום Die schönsten Deutschen Volkslieder משנת 1977
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לורליי
אגדת לוֹרֵלַי: שתי גירסאות. תירגם מגרמנית והעיר עמית קרביץ, באתר הארץ, 28 בפברואר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
