לורנס סאליבן רוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לורנס סאליבן רוס
Lawrence Sullivan Ross
לורנס סאליבן רוס
לידה בנטונספורט, טריטוריית איווה, ארצות הברית
פטירה קולג' סטיישן, טקסס, ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אוקווד, וייקו, טקסס, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הקונפדרציההקונפדרציה הקונפדרציה
נשיא הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס ה־4
20 בינואר 1891 – 3 בינואר 1898
(7 שנים)
→ ויליאם סטיוארט לוריין ברינגהרסט
(מ"מ)
רוג'ר האדוק וייטלוק
(מ"מ) ←
מושל טקסס ה־19
18 בינואר 1887 – 20 בינואר 1891
(4 שנים)
סגן מושל טקסס תומאס בנטון וילר
חבר הסנאט של טקסס מטעם מחוז הבחירה ה-22
11 בינואר 1881 – 9 בינואר 1883
(שנתיים)
→ ג'ון ו. מור
ג'ון אלפרד מרטין ←

לורנס סאליבן "סאל" רוס (באנגלית: Lawrence Sullivan "Sul" Ross;‏ ‏27 בספטמבר 1838 – 3 בינואר 1898) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מטקסס, איש המפלגה הדמוקרטית, שלחם בשורות צבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית, וכיהן כחבר הסנאט של טקסס בשנים 1881–1883, כמושל טקסס ה-19 בשנים 1887–1891, ולאחר מכן ועד מותו כנשיא הרביעי של הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס (כיום אוניברסיטת טקסס A&M).

רוס גדל ברפובליקת טקסס, שבהמשך הייתה למדינה בארצות הברית. רוב ילדותו עברה עליו באזור הספר, שם משפחתו ייסדה את העיירה וייקו. רוס למד באוניברסיטת ביילור (שאז שכנה בעיירה אינדיפנדנס שבטקסס) ובאוניברסיטת פלורנס וסליאן שבפלורנס, אלבמה (כיום אוניברסיטת צפון אלבמה).[1][2] באחת מחופשות הקיץ הוא סבל מפציעות כאשר לחם נגד שבט הקומאנצ'י. לאחר סיום לימודיו, הצטרף רוס לטקסס ריינג'רס, וב-1860 הוביל אותם בקרב נהר פיז, שם שחררו כוחות פדרליים את סינתיה אן פרקר שנשבתה על ידי הקומאנצ'ים כילדה ב-1836.

כאשר פרשה טקסס מהאיחוד והצטרפה לקונפדרציה, התגייס רוס לצבא הקונפדרציה. הוא השתתף ב-135 קרבות והתנגשויות, והיה לאחד הגנרלים הצעירים ביותר של צבא הקונפדרציה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, שירת רוס לזמן קצר כשריף של מחוז מקלנן, תפקיד שממנו התפטר כדי להשתתף בוועידת החוקה של טקסס של 1875. למעט תקופה כהונה של שנתיים בסנאט של טקסס, העביר רוס את העשור הבא בניהול חוותו. ב-1887 הוא נבחר כמושל טקסס ה-19. במהלך שתי תקופות כהונתו כמושל הוא פיקח על חנוכת קפיטול מדינת טקסס החדש, והביא לידי פתרון של הסכסוך שנודע בשם "מלחמת ג'ייבירד-וודפקר" (Jaybird–Woodpecker War). על אף הפופולריות שלו, סירב רוס להתמודד על תקופת כהונה שלישית כמושל. ימים ספורים לאחר תום כהונתו, הוא מונה כנשיא הרביעי של הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס (כיום אוניברסיטת טקסס A&M). לזכותו נזקפו הארגון מחדש של מוסד זה לצורך הצלתו מסגירה על ידי בית המחוקקים של טקסס, ופתיחת הכיתות הראשונות עבור נשים שהיו בנותיהם של פרופסורים בקולג'. תקופת כהונתו בקולג' עמדה בסימן הרחבה משמעותית של מתקני הקולג' ושל תחילתן של מסורות רבות שלו. לאחר מותו הקים בית המחוקקים של טקסס את אוניברסיטת המדינה סאל רוס לזכרו.

ראשית חייו

לורנס סאליבן רוס נולד בכפר בנטונספורט (Bentonsport) שבטריטוריית איווה.[3] הוא היה ילדם הרביעי ובנם השני של שייפלי פרינס רוס ושל קתרין פלקרסטון.[1][2] הוא נקרא על שם דודו מצד אביו, גילס או. סאליבן ועל שם סבו ואחיו של אביו ששניהם נקראו לורנס רוס. לורנס רוס הסב נלכד על ידי אינדיאנים כאשר היה ילד, וחי עמם מגיל שש ועד שחולץ בגיל 23.[4] אביו שייפלי רוס, היה סייר וסוכן אצל האינדיאנים,[5] שהתכתש לעיתים קרובות עם האינדיאנים באזור הספר. הסיפורים על כך שסופרו לסאל רוס הצעיר גרמו לו לפתח עוינות כלפי שבטי הילידים.[6] כדי להבדיל בינו לבין דודו ובין רב-סבו, נקרא רוס בילדותו "סאל הקטן", ובהמשך פשוט "סאל".[7]

זמן קצר לאחר לידתו מכרו הוריו של רוס את רכושם באיווה ושבו למיזורי כדי להימלט מהאקלים הקר של איווה. ב-1839 עברה המשפחה למחוז מילאם שברפובליקת טקסס,[3] שם הם התיישבו במושבת רוברסטסון (אנ') שעל האגן התחתון של נהר ברזוס.[8][9] שנתיים לאחר מכן הם הצטרפו לשבע משפחות אחרות בהנהגתו של קפטן דניאל מונרו והתיישבו ליד המקום בו שוכנת כיום העיר קמרון,[9] שם הם קיבלו שטח אדמה של 640 אקרים (כ-2,600 דונם) לאורך ליטל ריבר. בעת שחיו במחוז מילאם, הם החלו להחזיק בבעלותם עבדים, מה שהתאפשר הודות למענק קרקעות ממשלתי. אדמתם הייתה סמוכה לטריטוריה של שבט הקומאנצ'י שפלשו אליה כמה פעמים.[8]

ב-1845 עברה המשפחה לאוסטין, כך שרוס ואחיו הגדולים יכלו להתחיל ללמוד בבית ספר.[10] ארבע שנים לאחר מכן הם העתיקו שוב את מקום מגוריהם, בעת הזאת, כבר היה שייפלי רוס איש ספר ידוע, וכדי לשדל אותו להתיישב בקהילה החדשה שהוקמה אז וייקו, ניתנו למשפחה ארבעה מגרשים עירוניים, זכויות בלעדיות להפעלת מעבורת לחציית נהר ברזוס, והזכות לרכוש 80 אקרים (320 דונם) של אדמת חוות במחיר של דולר אחד לאקר.[11][12] במרץ 1849 בנתה משפחת רוס את ביתה הראשון בווייקו, בקתת עץ כפולה שניצבה על צוק שהשקיף על מעיינות. אחותו של רוס, קייט, שנולדה זמן קצר אחר כך, הייתה לראשונה מבין הילדים הלבנים שנולדו בווייקו.[12]

מתוך תשוקה להמשיך את לימודיו, החל רוס ללמוד ב-1856 במכינה של אוניברסיטת ביילור, אז בעיר אינדיפנדנס, זאת על אף העובדה שהוא היה מבוגר בכמה שנים מרוב תלמידי המוסד. הוא השלים מסלול לימודים של שנתיים תוך שנה אחת.[13][14] לאחר סיום לימודיו, הוא החל ללמוד באוניברסיטת פלורנס וסליאן שבפלורנס, אלבמה. סגל האוניברסיטה קבע מלכתחילה שידיעותיו במתמטיקה היו כה לקויות, עד שסירבו לקבלו. החלטה זו בוטלה לאחר שאחד הפרופסורים הסכים לתת לרוס שיעורים פרטיים.[15] באוניברסית וסליאן, חיו הסטודנטים אצל משפחות מכובדות במקום להתגורר במעונות סטודנטים,[14] וכך ניתנה להם "חשיפה יומיומית לנימוסים טובים ולחיים מעודנים". רוס התגורר אצל משפחת המורה שלו.[16]

הקרב בכפר ויצ'יטה

אליזבת טינסלי רוס

בקיץ 1858 שב רוס לטקסס, ונסע לשמורת האינדיאנים של ברזוס, שם שירת אביו כנציג הממשלה אל האינדיאנים. צבא ארצות הברית גייס בגיוס חובה את האינדיאנים בשמורה כדי לסייע ל"משלחת ויצ'יטה" של רגימנט הפרשים השני בחיפוש אחר "גב באפלו" (Buffalo Hump), צ'יף בשבט הקומאנצ'י שהוביל כמה פשיטות רצחניות על יישובים בטקסס. מתוך חשש ששיפלי רוס היה במצב בריאותי קשה מדי כדי להוביל את המשלחת, מינו האינדיאנים את סאל רוס כמפקד הכוח. באישור אביו הוביל רוס 135 לוחמים שליוו 255 חיילים בפיקודו של מייג'ור ארל ואן דורן (אנ'). במהלך שירותו בתפקיד פיקודי זה קיבל רוס את הכינוי הבלתי רשמי "קפטן".[17]

הסיירים האינדיאנים איתרו כ-500 מאנשי הקומאנצ'י, כולל "גב באפלו" בעצמו, שחנו מחוץ לכפר של שבט הוויצ'יטה בתחומי הטריטוריה האינדיאנית. בראשית הקרב, הניסו רוס ואנשיו את הסוסים של לוחמי הקומאנצ'י, והותירו אותם בנחיתות מול הפרשים. כאשר ניסו קומאנצ'ים רבים להמלט מהאזור, רדפו רוס, אחד מסייריו, לוטננט קרוניליוס ואן קמפ מרגימנט הפרשים השני, ואחד מחייליו אחר חבורה של בלתי מעורבים שנראה היה שאיתם הייתה ילדה לבנה. בהוראתו של רוס, תפסו אנשיו את הילדה, וכשהם שבו לשדה הקרב הם התעמתו עם 25 לוחמי קומאנצ'י.[18][19] ואן קמפ והחייל שלו נהרגו מחיצי האינדיאנים, ורוס נפצע מחץ שפגע בכתפו. אחד מלוחמי הקומאנצ'י הרים את הרובה של החייל, וירה קליע שפגע בחזהו של רוס.[18][20] התוקף, אינדיאני בשם מוהי, היה לוחם קומאנצ'י שרוס הכיר עוד מילדות. הוא נהרג מקליע שנורה על ידי לוטננט ג'יימס מייג'ורס מרגימנט הפרשים השני כאשר הוא התקרב לרוס שהיה משותק באופן זמני כשבידו סכין קרקוף.[18]

לאחר חמש שעות לחימה הכניעו הכוחות את התנגדות הקומאנצ'ים.[21] "גב באפלו" נמלט, אך 70 מלוחמי הקומאנצ'י נהרגו או נפצעו קשה, שניים מהם בלתי מעורבים. פציעתו של רוס הייתה חמורה, ובמשך חמישה ימים הוא שכב תחת עץ בשדה הקרב ללא יכולת לזוז.[1][20][21] פצעיו זוהמו, והוא התחנן לאחרים להרוג אותו כדי לשים קץ לייסוריו. כאשר עלה בידו לצאת לדרך. הוא הונח קודם כל על עריסה שנמתחה בין שני פרדים, ולאחר מכן נישא על כתפי אנשיו. הוא החלים החלמה מלאה, אך עד יומו האחרון הוא סבל מכאבי הפציעה.[20]

בדוח הכתוב שהגיש, שיבח ואדן דורן את רוס. העיתון דאלאס הרלד פרסם ב-10 באוקטובר ידיעה שהועברה לעיתונים אחרים במדינה שבה זכה רוס לשבחים על גבורתו. גנרל וינפילד סקוט קיבל את המידע על חלקו של רוס בקרב והציע לו מינוי ישיר בצבא. מתוך רצון לסיים את לימודיו, דחה רוס את ההצעה, ושב ללימודיו באלבמה.[21][22]

בשנה שלאחר מכן סיים רוס את לימודיו בווסליאן עם תור בוגר אוניברסיטה ושב לטקסס. בשובו הוא גילה שאף אחד לא הצליח לאתר את משפחתה של הילדה שהוא הציל במהלך הקרב בכפר ויצ'יטה. הוא אימץ אותה ונתן לה את השם ליזי רוס, לכבודה של ארוסתו החדשה, אליזבת דורותי טינסלי.[1][23]

טקסס ריינג'רס

סינתיה אן פרקר ובתה ב-1861 לאחר שחולצה בקרב נהר פיז. התמונה התפרסמה בכל רחבי ארצות הברית.
פיז רוס

גיוסו

בראשית 1860 התגייס רוס לפלוגת וייקו של הטקסס ריינג'רס בפיקודו של קפטן ג'. מ. סמית', שנועדה להילחם באינדיאנים. סמית' מינה את רוס כלוטננט משנה שלו. כאשר קודם סמית', הצביעו שאר אנשי הפלוגה פה אחד למנות את רוס כקפטן החדש. בשיתוף פעולה עם פלוגות אחרות של הרייגנ'רס, הוביל רוס את אנשיו לפעולת נקמה נגד שבט הקיקפו (אנ') שרצחו שתי משפחות לבנות. השבט הוזהר על התקרבות הריינג'רס והעלה את שטחי הערבה באש. הריינג'רס נאלצו לנטוש את משימתם כשנתקלו בשריפה ענקית.[1][24]

בראשית ספטמבר אותה שנה פירק סמית' את הפלוגה של רוס. תוך שבוע, אישר המושל סם יוסטון לרוס להקים פלוגה משלו של 60 רוכבים מתנדבים כדי להגן על היישובים ליד בלקנאפ מפני התקפות האינדיאנים. ב-17 באוקטובר הגיעו רוס ואנשיו לפורט בלקנאפ (אנ') כדי לגלות שהאזרחים שהם נועדו להגן עליהם קיבלו החלטה לדרוש מרוס להתפטר מתפקידו ולעזוב את האזור. האזרחים האמינו שהפשיטות בוצעו על ידי האינדיאנים מהשמורות, והם חששו שידידותו של רוס עם האינדיאנים מהשמורות תגרום לו להיות חסר תועלת.[25]

קרב נהר פיז

בסוף נובמבר ובאוקטובר 1860 קיימו הקומאנצ'ים בהובלת פטה נוקונה (אנ') מספר רב של פשיטות על מגוון של יישובים, שהגיעו לשיאם בהרג ברוטלי של אישה הרה. בשומעו על המקרים האלו, שלח המושל יוסטון כמה פלוגות של 25 איש כל אחת לסייע לרוס. חבורה של אזרחים עקבה אחר הפושטים עד לכפר החורף שלהם לאורך נהר פיז (אנ'). בשל העובדה שהכפר הכיל לפחות 500 לוחמים ונשים וילדים רבים, שבה החבורה ליישוביה כדי לגייס תגבורת. רוס ביקש עזרה ממחנה צבא ארצות הברית בקמפ קופר, ששלח 21 חיילים.[26]

ב-11 בדצמבר, מיד לאחר הגעת החיילים, יצאו רוס ו-39 סיירים אל הכפר הקומאנצ'י. ב-13 בדצמבר הם חברו לכוח האזרחים שגדל ל-69 איש. לאחר כמה ימי מסע, הקצב המהיר והמחסור במזון אילצו את האזרחים לעצור ולתת מנוחה לסוסיהם. כל חיילי הצבא ו-20 מבין הסיירים המשיכו בדרכם. כאשר הם התקרבו לכפר, יצא צ'ארלס גודנייט לסיור מקדים. כשהוא הסווה את עצמו על ידי סופת אבק, הוא הצליח להגיע למרחק של 180 מטרים מהכפר והבחין בסימנים שהשבט מתכוון לנוע הלאה. בהבינו שסוסיו יהיו עייפים מדי למסע ארוך, החליט רוס לתקוף מיידית, עוד לפני שהאזרחים יכלו להצטרף לכוח. רוס הוביל את הסיירים במורד הרכס, בעוד שהחיילים הקיפו את הכפר סביב כדי לסכל את נסיגת הקומאנצ'ים.[27][28] "טקטיקות אגרסיביות אלו של העברת המלחמה לשטחי הקומאנצ'ים שמו קץ להאשמות על הטיפול הרך באינדיאנים".[29]

שבעה גברים נשים וילדים נהרגו, ועוד כשבעה נמלטו. חיילי הצבא נתקלו באישה שנשאה ילדה על ראשה, והם לא ירו, ותחת זאת הקיפו אותה כדי לעוצרה. כוח האזרחים הגיע לשדה הקרב כאשר הוא הסתיים. אף על פי שבתחילה הם בירכו את רוס על הניצחון, בהמשך כמה מהם הלינו על כך שרוס התקדם בלעדיהם כדי שלא יצטרך לחלוק את תהילת הניצחון או את השלל.[29][30]

כאשר נלקחה האישה לפורט קופר, הבחין המפקד הצבאי שעיניה היו כחולות.[29] האישה לא הייתה מסוגלת לדבר אנגלית, ולא זכרה את שם לידתה או פרטים על חייה לפני שהצטרפה לקומאנצ'ים. לאחר תחקור יסודי, עלה בידה לספק כמה פרטים על לקיחתה בשבי כילדה. הפרטים התאימו למה שהיה ידוע על טבח פורט פרקר (אנ') ב-1836, וקולונל אייזק פרקר זומן כדי לזהות אותה. בכמה מקורות מודרניים דווח שכאשר פרקר ציין ששם אחייניתו החטופה היה סינתיה אן פרקר (אנ'), טפחה האישה על חזה או הצביעה על עצמה באומרה "אני סינסי אן" (Me Cincee Ann).[29][31][32] פרקר לא שבה עוד אל שבט הקומאנצ'י, "ולא הייתה אסירת תודה במיוחד" על מציאתה.[33] במהלך האירועים שלאחר הקרב, התגלה ילד קומאנצ'י בן תשע שהסתתר לבדו בתוך הצמחייה הגבוהה. רוס לקח את הילד עמו, וקרא לו פיז. אף על פי שמאוחר יותר ניתנה לפיז האפשרות לשוב לעמו, הוא דחה זאת שוב ושוב וגודל על ידי רוס.[34][35]

עם זאת, יש המביעים ספק בנכונותם של אירועים אלו. לאחר מותו של רוס, טען בנו של פטה נוקונה, קואנה פרקר (אנ'), שאביו לא נכח בקרב, ולדבריו הוא מת שלוש או ארבע שנים לאחר מכן. הוא זיהה את האיש שנורה כשבוי מקסיקני, שהיה המשרת האישי של אשתו של נוקונה, סינתיה אן פרקר.[36] בספר "מיתוס, זיכרון וטבח: לכידתה של סינתיה אן פרקר בנהר פיז", טוענים הכותבים שרוב המידע בספר מ-1886 של ג'יימס ט. דשילדס היה מסולף או מוגזם מסיבות פוליטיות. הם גם הציגו תיעוד ראשוני שעל פיו פטה נוקונה אמנם לא היה בשדה הקרב, אך נפטר בערך ב-1865, לא בדצמבר 1860, ושרק 15 קומאנצ'ים שהו במחנה. הכותבים מצאו תשעה דיווחים ממקור ראשון על התקרית שניתנו על ידי רוס, ושכל אחד מהם היה שונה מהאחר.[37]

התפטרותו

כששב רוס הבייתה, ביקש ממנו יוסטון לפזר את הפלוגה וליצור אחת חדשה של 83 איש, בהבטיחו לשלוח על כך הוראות כתובות מוקדם ככל האפשר. בעת שרוס פעל לפקח על תהליך ארגון מחדש זה, מינה יוסטון את קפטן ויליאם סי. דלרימפל כשליש האישי החדש שלו עם סמכות פיקוד כוללת על הטקסס ריינג'רס. דלרימפל, שלא היה מודע להוראותיו בעל פה של יוסטון, פירק את הפלוגה של רוס. רוס השלים את הארגון מחדש של הפלוגה, ואז שב לווייקו והגיש את התפטרותו.[1][2] במכתב ההתפטרות שלו, שנכנס לתוקף בפברואר 1861, הודיע רוס ליוסטון על התקלותו עם דלרימפל, וציין שהוא לא האמין שפלוגה של הריינג'רס תהיה יעילה אם הקפטן שלה לא ידווח ישירות למושל. יוסטון הציע לרוס מינוי כשליש אישי בדרגת קולונל, אך רוס דחה את ההצעה.[38]

מלחמת האזרחים

שירות צבאי
לורנס סאליבן רוס במדים
מדינה הקונפדרציההקונפדרציה הקונפדרציה
השתייכות קונפדרציית המדינות של אמריקהקונפדרציית המדינות של אמריקה צבא הקונפדרציה
תקופת פעילות 1861–1865 (כ־4 שנים)
דרגה בריגדיר גנרל (ארצות הברית 19) בריגדיר גנרל
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
  • קרב פי רידג'
  • קרב קורינת' השני
  • קרב גשר האצ'י
  • קרב תחנת תומפסון
  • קרב יאזו סיטי
  • קרב טחנת בראון
  • מערכת פרנקלין-נאשוויל

בראשית 1861, לאחר שטקסס קיבלה החלטה לפרוש מהאיחוד ולהצטרף לקונפדרציה, החל אחיו של רוס, פיטר, לגייס אנשים לפלוגה צבאית חדשה.[39] רוס התגייס לפלוגה של אחיו כטוראי,[1][2] וזמן קצר לאחר מכן ביקש ממנו המושל אדוארד קלארק לצאת מידית אל הטריטוריה האינדיאנית ולנהל משא ומתן עם חמשת השבטים המתורבתים כדי שלא יסייעו לצבא האיחוד. בשבוע שלאחר חתונתו עם ליז טינסלי ב-28 במאי, יצא רוס אל הטריטוריה.[39] עם הגעתו לוושיטה, הוא גילה ששליחי הקונפדרציה כבר חתמו על הסכם מקדמי עם השבטים.[40][41]

רוס שב לביתו למשך כמה חודשים. באמצע אוגוסט הוא יצא עם פלוגתו למיזורי, בהותירו את רעייתו עם הוריו. ב-7 בספטמבר הפכה פלוגתו לפלוגה G של הרגימנט של סטון, שבהמשך נודע כרגימנט הפרשים השישי של טקסס.[1] שאר אנשי הרגימנט בחרו בו כמייג'ור.[41][42] פעמיים במהלך נוהבמבר נבחר רוס על ידי הגנרל בנג'מין מקולוק (אנ'), שאיתו הוא שירת בטקסס ריינג'רס, להוביל כוח סיור ליד ספרינגפילד שבמיזורי. בשתי הפעמים הוא חמק מעבר לקווי צבא האיחוד, ליקט מידע, ונסוג לפני שנתפס. לאחר השלמת משימותיו הוענקה לו חופשה של שישים יום כדי לשוב לביתו ולבקר את רעייתו.[43]

בראשית 1862 שב רוס למלא את תפקידיו. בסוף פברואר הוטל עליו יחד עם 500 חיילים לפשוט על צבא האיחוד. הוא הוביל את הקבוצה במרחק של 70 מילים (110 ק"מ) מעבר לקווי האויב אל קיטסוויל (כיום וושברן) שבמיזורי, שם הם אספו מודיעין, השמידו כמה עגלות אספקה, לכדו 60 סוסים ופרדים, ולקחו בשבי 11 איש.[43] בחודש שלאחר מכן הוכפף הרגימנט לארל ואן דורן, שהיה אז בדרגת מייג'ור גנרל, ושאיתו לחם רוס בקרב כפר ויצ'יטה. תחת ואן דורן נחלה הקבוצה תבוסה בקרב פי רידג' (אנ') רוס ייחס את התבוסה לוואן דורן, והאשים אותו בהצעדת יתר של הכוח, במחסור במזון שסופק לו, ובכשל בתיאום ראוי של תוכנית המתקפה.[44] באפריל נשלחה הקבוצה לדה ארק שבארקנסו. בשל המחסור במספוא, הצטוו כוחות הפרשים של רוס לשלוח את סוסיהם בחזרה לטקסס. היחידה, שכעת הפכה ליחידת רגלים, יצאה לממפיס, טנסי, והגיעה לשם שבועיים לאחר קרב שילה.[45] עד מהרה לקה רוס בהצטננות קשה שלוותה בחום ממושך, ובמשך שמונה שבועות הוא נפל למשכב. כשהחלים היה משקלו 57 ק"ג.[46]

על אף התנגדותו, הוא נבחר ב-1862 על ידי אנשים הרגימנט השישי כקולונל.[1] הוא לא היה מעוניין לקבל את האחריות שבתפקיד, ולא רצה להביך ידיד שביקש גם הוא להתמנות לתפקיד. מפקד הבריגדה, גנרל צ'ארלס ו. פיפר (אנ'), נעדר לעיתים קרובות, והותיר את רוס כאחראי. מעשיו של רוס הרשימו קצינים אחרים, וכמה פעמים במהלך קיץ 1862 הוגשה מועמדותו לדרגת בריגדיר גנרל. אף על פי שהוא לא קודם לדרגה זו באותה עת, הייתה יחידתו אחת מ-8 עד 10 יחידות פרשים שהוסבו לרגלים שפעלו באזור ושהובטח להם לשוב ולהיות יחידות פרשים.[47]

כשהם היו עדיין יחידת רגלים, השתתפו רוס ואנשיו בקרב קורינת' השני (אנ'). בפיקודו של רוס, לקחו אנשיו פעמיים תותחים של האיחוד כשלל. הם נאלצו לסגת מעמדותיהם בכל פעם שהתגבורות איחרו להגיע. במהלך הקרב, רוס, שברשותו היה סוס, התכופף, ואנשיו סברו שהוא נהרג, אך למעשה הוא יצא ללא פגע.[48][49] כוחות הקונפדרציה נסוגו משדה הקרב ומצאו עצמם כשהם התמודדו עם כוחות נוספים של האיחוד בקרב גשר האצ'י (אנ') רוס הוביל 700 רובאים להתנגשות מול חיילי האיחוד. במשך שלוש שעות הם ריתקו 7,000 חיילי איחוד, וכך הדפו שלוש מתקפות מרכזיות שלהם.[50]

זמן קצר לאחר הקרב שבו סוסי רגימנט הפרשים השישי, והרגימנט הועבר להיות כפוף לבריגדת הפרשים של קולונל ויליאם ג'קסון (אנ'). לרוס הותר לצאת לחופשה של שבועיים בנובמבר 1862 כדי לבקר את רעייתו, ובאמצע ינואר 1863 הוא שב לרגימנט שלו.[51] כמה חודשים לאחר מכן השתתף הרגימנט בקרב תחנת תומפסון (אנ'). ביולי הקים מייג'ור גנרל סטיבן ד. לי (אנ') בריגדה חדשה, כשרוס מונה כאחד ממפקדיה, ושכללה את הרגימנט של רוס ואת רגימנט הפרשים הראשון של מיסיסיפי בפיקודו של קולונל ריצ'רד א. פינסון. בערך באותה עת קיבל רוס את הידיעה שילדו הראשון נפטר בלידתו.[52]

בסוף ספטמבר נפל רוס שוב למשכב, ועד מרץ 1864 הוא סבל מהתקפי חום וצמרמורות חוזרים כל שלושה ימים, תסמינים מובהקים של מלריה.[20][53] על אף מחלתו, לא החמיץ רוס אף יום במילוי תפקידו, וב-21 בדצמבר 1863 הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל.[1][2] בעקבות קידומו, השתפר המורל של אנשי יחידתו, וכולם חידשו את גיוסם לצבא.[54]

במרץ 1864 לחמה הבריגדה של רוס בפעם הראשונה נגד חיילים אפרו-אמריקאים בקרב יאזו סיטי (אנ'). לאחר קרב קשה, נחלו אנשי הקונפדרציה ניצחון. במהלך המשא והמתן על הכניעה, האשים קצין צבא האיחוד את הטקסנים ברצח כמה חיילים אפרו-אמריקאים שבויים. רוס טען ששניים מאנשיו נהרגו גם הם לאחר שנכנעו בפני כוחות צבא האיחוד.

החל מחודש מאי הייתה הבריגדה מעורבת בהתנגשויות במשך 112 ימים רצופים, שכללו 86 התנגשויות נפרדות עם כוחות צבא האיחוד. אף על פי שמרבית ההתנגשויות היו קטנות ממדים, עד סוף אותה תקופה דלדלו הפציעות והעריקות את כוח האדם של הרגימנט ברבע.[55] בסוף יולי נשבה רוס בקרב טחנת בראון (אנ'), אך חולץ במהרה במתקפת נגד של פרשי הקונפדרציה.

המערכה הצבאית המרכזית שבה הם השתתפו הייתה מערכת פרנקלין-נאשוויל (אנ') בנובמבר ובדצמבר 1864. רוס ואנשיו הובילו פעולת התקדמות של הקונפדרציה אל תוך טנסי. מתחילת נובמבר ועד 27 בדצמבר שבו אנשיו 550 איש, לקחו כשלל כמה מאות סוסים, וכמות מספקת של מעילים ושמיכות כדי לשרוד את החורף הקר. רק 12 מבין אנשיו של רוס נהרגו, 70 נפצעו ו-5 נשבו.[56]

הכניעה

ב-13 במרץ 1865 יצא רוס לחופשה של 90 יום. מתחילת המלחמה ועד אז הוא השתתף ב-135 קרבות והתנגשויות,[2] וסוסיו נורו כשרכב עליהם חמש פעמים, ועדיין הוא לא נפצע באורח קשה.[57] כשאושרה יציאתו לחופשה, הוא מיהר הביתה לטקסס כדי לפגוש את רעייתו אותה לא ראה שנתיים. בעת שהותו בחופשה, החל צבא הקונפדרציה בתהליך הכניעה. הוא לא היה עם הרגימנט שלו כאשר הוא נכנע ב-14 במאי בג'קסון, מיסיסיפי.[1] מאחר שהוא לא נכח במעמד הכניעה, לא קיבל רוס את החנינה שהגנה עליו מפני מעצר. כקצין בצבא הקונפדרציה בדרגה מעל דרגת קולונל, הוא גם לא נכלל בכתב החנינה שפרסם הנשיא אנדרו ג'ונסון ב-29 במאי 1865. כדי למנוע את מעצרו והחרמת רכושו, ב-4 באוגוסט 1865 הוא הגיש בקשה לחנינה מיוחדת. ב-22 באוקטובר 1866 אישר ג'ונסון באופן אישי את החנינה, אך באופן רשמי קיבל אותה רוס רק ביולי 1867.[58]

לאחר המלחמה

בעת שהסתיימה המלחמה היה רוס בן 26. בבעלותו היו 160 אקרים של אדמה חקלאית לאורך האגן התחתון של נהר בוסקי, מערבית מווייקו, ו-5.41 אקרים של קרקע בעיר עצמה. לראשונה, עלה בידו וביד רעייתו לבנות את ביתם. המשפחה הורחבה, ובמשך 17 השנים הבאות נולדו להם שמונה ילדים.[59]

על אף החנינה שקיבל כקצין בכיר בצבא הקונפדרציה, עדיין נמנעו מרוס זכות הבחירה והזכות לכהן בחבר מושבעים על פי חוק השיקום הראשון של 1867. חוק זה, וחוק משלים שעבר שלושה שבועות לאחר מכן, שללו את זכות ההצבעה מכל אדם שהחזיק במשרה פדרלית או במשרה בממשל המדינה ותמך בקונפדרציה.[60]

חוקי השיקום לא פגעו במצבו הכלכלי של רוס, ובאמצעות עבודה קשה הוא זכה עד מהרה לשגשוג. זמן קצר לאחר תום המלחמה, הוא רכש שטח של 20 אקרים בעיר מהוריו בסכום של 1,500 דולר. עד מאי 1869 הוא רכש 40 אקרים נוספים של אדמה חקלאית בסכום של 400 דולר, ובשנה שלאחר מכן ירשה רעייתו 186 אקרים של אדמה חקלאית מאביה. רוס המשיך לרכוש קרקעות, ובסוף 1875 היו בבעלותו קרקעות בשטח של יותר מ-1,000 אקרים של אדמה חקלאית.[61] לצד עיסוקו בחקלאות, גידלו רוס ואחיו פיטר בקר שורטהורן (אנ'), והשניים הובילו כמה מסעות רגליים להובלת הבקר לניו אורלינס. ההכנסות המשולבות מהחקלאות ומגידול הבקר הפכו את רוס לאדם אמיד כך שעלה בידו לבנות בית בעיר וייקו ולשלוח את ילדיו לבתי ספר פרטיים.[62]

שריף

ב-1873 כבר הייתה תקופת השיקום בטקסס בסיומה.[63] בדצמבר אותה שנה נבחר רוס כשריף של מחוז מקלינן.[1][64] מיד לאחר בחירתו לתפקיד, מינה רוס את אחיו פיטר כסגנו, ובמהלך השנתיים הבאות הם עצרו מעל 700 פורעי חוק.[64] ב-1874 סייע רוס בהקמת אגודת השריפים של טקסס. לאחר שאירוע זה פורסם על ידי כמה עיתונים במדינה, נפגשו 65 מהשריפים של המחוזות בעיר קורסיקנה בחודש אוגוסט.[65] רוס היה אחד משלושת חברי ועדה שמונתה לנסח את החלטות הוועידה. הם ביקשו להעלות את שכר השריפים במקרים מסוימים, גינו את רוח חוק האספסוף, והציעו שחוק המדינה יותאם כך שאנשי אכיפת החוק שיבצעו מעצרים יוכלו לעשות שימוש בכוח על פי הצורך, "כדי לאלץ את הפושעים לציית לחוק".[66]

ועידת החוקה

ב-1875 התפטר רוס מתפקידו כשריף, וזמן קצר לאחר מכן הוא נבחר כנציג לוועידת החוקה של טקסס שהתקיימה באותה שנה. הוא נבחר לוועדה שהוטל עליה להחליט אילו נושאי משרה יידרשו לכהן בוועידה. רוס שימש כחבר ברבות מוועדות הועידה, כולל ועדת ההכנסות והמיסוי, הוועדה לענייני אזור הספר, ועדת החינוך, וועדת החקיקה. מתוך 68 ימי הוועידה, נכח רוס ב-63 ימים, הצביע 343 פעמים, ונעדר או נמנע מהצבעה 66 פעמים בלבד.[67]

חבר הסנאט של טקסס

לאחר נעילת הוועידה, שב רוס לביתו ואת ארבע השנים הבאות העביר בעיסוקיו בחוותו.[68] ב-1880 הוא נבחר כמועמד של פשרה כנציג המחוז ה-22 בסנאט של טקסס. הוועידה שבחרה במועמדים נקלעה למבוי סתום בין שני מועמדים, שאף אחד מהם לא הצליח להשיג את הרוב של שני-שלישים הנדרש. כפשרה הציע אחד המועמדים שרוס ייבחר כמועמד המפלגה. אף על פי שאף אחד לא שאל את רוס אם הוא מעוניין להתמודד, הוא נבחר כמועמד. רוס הסכים למועמדות כדי למנוע בעיות נוספות ואת כינוסה של ועידה נוספת. בבחירות הכלליות ניצח רוס ברוב גדול.[1][69]

תקופת כהונתו של רוס כחבר הסנאט החלה ב-11 בינואר 1881.[70] זמן קצר לאחר הגעתו לאוסטין נפטר בנו הצעיר בגיל שנה. הוא שב לביתו למשך שבוע כדי להשתתף בלוויה וכדי לטפל בבנו האחר שחלה במחלה קשה.[71] במושב ה-17 של הסנאט היה רוס חבר בוועדת החקלאות,[72] בוועדת ההוצאות,[73] בוועדת החינוך,[74] בוועדת הכספים,[75] בוועדת מחוזות הבחירה,[76] בוועדת הסטטיסטיקה של התעשיות, בריאות הציבור וההיסטוריה של טקסס,[77] ובוועדות נוספות, והיה יושב ראש הוועדה לעניינים צבאיים.[78] בשמם של 500 אזרחי מחוז מקלינן הגיש רוס עצומה שבה הם ביקשו הכנסת תיקון לחוקת טקסס על חוק יובש במשאל העם הבא, ואכן הסכים בית המחוקקים להעתר לבקשה זו.[79]

על אף העובדה שבית המחוקקים של טקסס התכנס אז באופן קבוע מדי שנתיים, נחרב בניין קפיטול מדינת טקסס בשריפה בנובמבר 1881, ורוס נקרא לכינוס מיוחד של הבית באפריל 1882. מושב זה הסכים על בניין בניין חדש.[80] לקראת תום המושב המיוחד, העביר הסנאט חוק להפחתת תקופת הכהונה של הסנאטורים מארבע שנים לשנתיים, ורוס החליט שלא להתמודד על תקופת כהונה נוספת.[1][81][82]

מושל טקסס

בחירתו

בראשית 1884, כמה מידידיו של רוס, כולל ויקטור מ. רוז, עורך עיתון בעיר ויקטוריה שבטקסס, עודדו אותו להתמודד על תפקיד מושל טקסס. הוא דחה את ההצעה, וביקש מידידו ג'ורג' קלארק להיות נוכח בוועידת המפלגה הדמוקרטית המדינתית כדי למנוע את בחירתו כמועמד המפלגה. קלארק היה זקוק לאישור בכתב מרוס כדי לשכנע את נציגי הוועידה לבחור מועמד אחר.[83] בסוף 1885 שינה רוס את דעתו, וב-25 בפברואר 1886 הכריז על מועמדותו לתפקיד המושל.[84] במהלך מסע הבחירות הואשם רוס בתמיכה במפלגת השטרות הירוקים (אנ'), ברפובליקנים, ובאבירי העבודה.[85] מעבר להוצאות נסיעה, לא הוציא רוס כספים על מסע הבחירות שלו, אך עדיין עלה בידו להיבחר בקלות כמועמד הדמוקרטים.[86] בבחירות הכלליות הוא זכה ב-228,776 קולות, בהשוואה ל-65,236 הקולות של מועמד הרפובליקנים, ו-19,186 הקולות של מועמד מפלגת האיסור.[1][87][88] חלק ניכר מקולות התומכים בו הגיע מוותיקי הקונפדרציה.[88]

נשף ההשבעה של רוס התקיים במלון דריסקיל (אנ') שבאוסטין שנפתח זמן קצר קודם לכן, מסורת שהמשיכה מאז בנשפי ההשבעה של מושלי טקסס במשך שנים רבות.[88] על פי חוקת 1876 של טקסס, שאותה סייע רוס לנסח, הוענקו למושל המדינה סמכויות כמפקד העליון של כוחותיה, והסמכויות לכנס את בית המחוקקים, לבצע את חוקי המדינה, לנהל את הסחר עם מדינות אחרות, להעניק חנינות, ולהטיל וטו על הצעות החוק.[89] מסע הבחירות שלו התמקד ברפורמה בשימושי הקרקע, שכן רוב הסוגיות שנגעו לאזור הספר הובילו לחוסר הסכמות בנוגע לשימושים באדמות הציבוריות, במיוחד בין החוואים למגדלי הבקר בנוגע לזכויות השימוש במים ונושאים הקשורים לזכויות המרעה. בדחיקתו של רוס, העביר בית המחוקקים חוקים להשבת הסמכות של נציב הקרקעות הציבוריות, להטלת עונשים על אלה שעשו שימושים בלתי חוקיים בקרקעות המדינות, ובנוגע לרישום של קרקעות ציבוריות קיימות.[90]

תקופת כהונתו השנייה

בניין קפיטול מדינת טקסס שנחנך על ידי רוס ב-1888.

במאי 1888 ניהל רוס את טקס חנוכת בניין קפיטול מדינת טקסס החדש.[1][91] מאוחר יותר באותה שנה הוא התמודד על תקופת כהונתו השנייה כמושל, כמעט ללא יריבים משמעותיים שהתמודדו מולו.[92] מצע הבחירות שלו כלל את ביטול מערכת הבנקאות הלאומית, פיקוח על המונופולים, הורדת מיסים, ומתן אפשרות לחברות הרכבות לפקח על עצמן באמצעות תחרות.[85] בוועידת הדמוקרטים המדינתית לא הגיש אף אחד את מועמדותו, למעט רוס, והרפובליקנים החליטו שלא לבחור במועמד כלל, שכן הם היו מרוצים מתפקודו של רוס. היחידי שהתמודד מולו היה מועמד מפלגת האיסור, שאותו ניצח רוס בהפרש של יותר מ-151,000 קולות.[92] בנאום ההשבעה השני שלו, תמך רוס ב"ממשלה פשוטה, עם מגבלות חמורות על הסמכויות שהוענקו לה, מנוהלת בכנות ובחסכנות, באורח האצילי והאמיתי ביותר של חוכמת מייסדיה".[93]

במהלך תקופת כהונתו השנייה כמושל, נאלץ רוס להתערב במלחמת ג'ייבירד-וודפקר (Jaybird–Woodpecker War) במחוז פורט בנד. השריף המחוזי ג'ים גרייבי חשש שקרבות חמושים יתחוללו בין הדמוקרטים אנשי העליונות הלבנה (הג'ייבירדס, השם האנגלי של הציפור עורבני כחול), לבין קבוצת אפרו-אמריקאים שצברו כוח פוליטי (שיחד עם תומכיהם הלבנים נודעו בכינוי וודפקרס, השם האנגלי של הנקריים). לבקשת גרייבי, שלח רוס פלוגות מיליציה, שהצליחו לכפות ארבעה חודשי שקט. באוגוסט 1889 שלח רוס ארבעה מאנשי הטקסס ריינג'רס, כולל סמל אירה אטן (אנ'), כדי לדכא את המהומות. באירועים האלימים שהתלקחו, נהרגו ארבע אנשים ונפצעו שישה, כולל אחד מאנשי הריינג'רס. אטן שלח מברק לרוס עם בקשת עזרה. בבוקר המחרת הגיעו לאזור כוחות המשמר הקל של יוסטון והטילו ממשל צבאי. באותו ערב הגיע רוס עם סיוע של התובע הכללי של טקסס ועם פלוגת מיליציה נוספת. הוא פיטר את כל פקידי הממשל האזרחים המקומיים, וכינס יחדיו נציגים של שני הצדדים היריבים בסכסוך. על פי הצעתו, הסכימו הצדדים לבחור שריף שיהיה מקובל על שניהם כמחליפו של גרייבי, שנהרג בקרב היריות. כשלא עלה בידם להסכים על מועמד, הציע רוס את אטן, שהוסכם על שני הצדדיים, והעימות הסתיים.[94][95]

במרץ 1890 הגיש התובע הכללי של ארצות הברית תביעה בבית המשפט העליון של ארצות הברית נגד טקסס כדי להגדיר את הבעלות על שטח אדמה שנוי במחלוקת של 1.5 מיליון אקרים (6,100 קמ"ר) במחוז גריר.[96] מתוך נחישות להיפגש פנים אל פנים עם התובע הכללי, נסעו רוס ורעייתו לוושינגטון די. סי., שם הם ביקרו את הנשיא בנג'מין הריסון בבית הלבן. לאחר ביקור זה, הם נסעו לניו יורק, שם הם נפגשו עם הנשיא לשעבר גרובר קליבלנד. בעת שהותם בניו יורק, היה רוס פופולרי מאוד בקרב העיתונאים. הוא רואיין על ידי רבים מהעיתונים הגדולים בצפון-מזרח ארצות הברית, אשר תיארו בפירוט רבים ממעלליו לאורך הגבול. על פי הביוגרפית שלו, ג'ודית בנר, המסע והחשיפה של רוס כתוצאה ממנה, "עוררו עניין רב בטקסס בקרב אנשי המזרח, עניין שבסופו של דבר נשא פירות בהשקעות, תיירות והגירה בהיקפים שהלכו וגדלו".[97]

רוס דחה את האפשרות להיות מושל טקסס הראשון שיתמודד על תקופת כהונה שלישית,[1] וכהונתו כמושל הסתיימה ב-20 בינואר 1891.[2][98] במהלך תקופת כהונתו כמושל הוא הטיל וטו על 10 הצעות חוק בלבד, והעניק חנינה 861 פעמים.[99]

צעדי חקיקה מרכזיים

במהלך תקופת כהונתו כמושל, הציע רוס חוקי רפורמה במיסוי שנועדו לספק הערכות רכוש מדויקות יותר. באותה תקפה יכלו האזרחים להעריך את נכסיהם עם מעט מאוד בקרה. בית המחוקקים קיבל את הצעותיו של רוס, העביר את החוקים,[100] ואישר את תוכניתו לשליטה הדוקה יותר על המימון לבתי הספר וגביית מיסים מקומיים כדי לתמוך בבתי הספר הציבורים.[101] הוא גם עודד את בית המחוקקים להפעיל חוקים להגבלים עסקיים. אלו עברו ב-30 במרץ 1889, שנה לפני שהממשלה הפדרלית העבירה את חוק שרמן.[102] חוקי הרפורמה של רוס היו רווחיים למדינה, ורוס היה למושל טקסס היחידי שזימן כינוס מיוחד של בית המחוקקים כדי לדון בעודף בקופת האוצר המדינתי.[91]

במהלך תקופת כהונתו של רוס כמושל, הסכים בית המחוקקים לאפשר לציבור להצביע על תיקון לחוקת המדינה בנוגע לחוק יובש על צריכת אלכוהול. רוס התנגד בתקיפות, באומרו, "אף ממשלה מעולם לא הצליחה בשינוי בכוח של הגישה המוסרית של אזרחיה". התיקון הזה לחוקה נפל בהפרש של יותר מ-90,000 קולות.[103]

כשהושבע רוס כמושל, היו בבעלותה של מדינת טקסס ארבעה מוסדות רווחה בלבד: שני בית חולים לחולי נפש, מוסד אחד לעיוורים, ומוסד לחרשים-אילמים. עד לסיום כהונתו, הוא פיקח על פתיחת בית יתומים של המדינה, מוסד נוסף לחרשים-אילמים, מוסד לילדים עיוורים שחורים, ומוסד נוסף לחולי נפש.[101] הוא גם שכנע את בית המחוקקים להקצות שטח של 696 אקרים ליד גייטסוויל לטובת חווה עתידית לטיפול בעבריינים צעירים.[104]

רוס הכריז על יום שישי השלישי של חודש ינואר כיום שתילת העצים (Arbor Day).[105][106] הוא גם קידם מאמצים של בית המחוקקים לרכוש את גלריית הדיוקנאות של האדל, אוסף של ציורים של כל מושלי טקסס. ציורים אלו נתלו על קירות הרוטונדה של קפיטול מדינת טקסס.[105]

לרוס הייתה תחושה חזקה שמדינת טקסס הייתה צריכה לדאוג באופן ראוי לוותיקי המלחמה שלה. במהלך תקופת כהונתו השנייה, נחנך באוסטין בית ותיקי הקונפדרציה הראשון בטקסס. תוך שנתיים אזלו בו החדרים הפנויים, כך שרוס שימש כיושב ראש הוועדה שדאגה למימון העברת המוסד לבניין גדול יותר. עד אוגוסט 1890 נאספו מספיק כספים לביצוע המעבר.[107]

נשיא הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס

הגעתו

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 נפוצו שמועות על "ניהול גרוע, אי-שביעות רצון של הסטודנטים ושל הסגל, פילוגים בקרב אנשי הסגל, בעיות משמעת, ושערוריות בקמפוס" של הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס (כיום אוניברסיטת טקסס A&M).[108] הציבור היה ספקן בנוגע לרעיון של חקלאות מדעית,[109] ובית המחוקקים של טקסס סירב להקצות כספים לשיפורים בקמפוס, שכן היה לו אמון מועט בהנהלת המוסד. מועצת המנהלים החליטה שהקולג' שנודע בשם Texas AMC, היה צריך להיות מנוהל על ידי מנהל ראשי עצמאי ולא על ידי נציג מטעם סגל המוסד. ב-1 ביולי 1890 הסכימה מועצת המנהלים פה אחד להציע את המשרה החדשה לרוס, וביקשה ממנו להתפטר לצורך כך מידית מתפקידו כמושל.[109][110] רוס הסכים לשקול את ההצעה, וכן הצעות נוספות שהוא קיבל. אדם בלתי ידוע יידע כמה עיתונים שרוס התבקש להתמנות כנשיא הקולג', וכל אחד מהעיתונים פרסם מאמר מערכת בו נאמר שהוא יהיה הבחירה המושלמת לתפקיד. הקולג' נוסד כדי ללמד ידע צבאי וחקלאי, ורוס הפגין הצטיינות כאיש צבא וכחקלאי. שירותו כמושל ליטש את מיומנויותיו המנהליות, ותמיד הוא הביע עניין בתחום החינוך.[109][111]

אף על פי שרוס היה מוטרד בנוגע לניגוד עניינים לכאורה, שכן הוא מינה רבים מחברי מועצת הקולג' שהיו אמורים לבחור אותו כנשיא, הוא הודיע שהוא יקבל על עצמו את המשרה.[112] כשהידיעה על כך התפשטה ברחבי טקסס, נהרו אל הקולג' סטודנטים פוטנציאליים רבים. רבים מאלו שרוס פיקד עליהם במלחמת האזרחים ביקשו שבניהם ילמדו במוסד שבראשו יעמוד מפקדם לשעבר, ובראשית שנת הלימודים 1890–1891 הגישו 500 סטודנטים בקשה להתקבל ללימודים. אף על פי שמתקני הקולג' התאימו ללא יותר מ-250 סטודנטים, התקבלו אליו 316. כאשר קיבל רוס את התפקיד באופן רשמי ב-2 בפברואר,[113] לא היו בקולג' מים זורמים, מצב הדיור היה במחסור, המרצים היו ממורמרים, ומצב המשמעת אצל הסטודנטים היה בכי רע.[114]

שיפורים

מעון נשיא הקולג' לחקלאות ומכונות של טקסס

מועצת המנהלים של הקולג' מינתה את רוס כגזבר שלו, והוא הפקיד 20,000 כערבות אישית "כנגדי מילוי תפקידו בנאמנות".[115] במהלך חופשת הקיץ הוא הנהיג כמה שינוים. כאשר שבו הסטודנטים לפתיחת שנת הלימודים 1891–1892, הוקם כבר בניין מעונות סטודנטים של שלוש קומות עם 41 חדרים (קרוי כיום על שמו של רוס), וכבר החלה בניית מעון חדש עבור נשיא הקולג', ובניין חדש שהיווה משכן לבתי המלאכה של הקולג'. הגיל המינימלי לתחילת לימודים בקולג' הורד מ-16 ל-15, וכעת עבר כל מועמד ללימודים ראיון קבלה אישי עם רוס. שכר הלימוד וההוצאות עלו ב-10 דולר לשנת לימודים, ומספר שעות הלימוד שנדרשו לקבלת התואר עלה, כולל שעות לימוד נוספות בדקדוק אנגלי, מדעים, מתמטיקה והיסטוריה. בנוסף, יכול היה רוס למנות קצינים לגיס הקאדטים (אנ'), ושמה של הפלוגה המאומנת ביותר שונה ל"מתנדבי רוס". לבסוף, הטיל רוס איסור רשמי נגד טקסי חניכה משפילים, והוא הודיע שכל מי שיימצא אשם בנוהג זה, יורחק מהלימודים. אף על פי שרוס הכריז שהוא נהנה מתפקידו החדש, הוא כתב לכמה אנשים שניהול הקולג' "העלה בראשי לא מעט שיערות לבנות".[116]

כמות הנרשמים ללימודים בקולג' המשיכה לעלות, ולקראת סוף כהונתו בתפקיד, ביקש רוס מהורי התלמידים לפנות למשרדו לפני ששלחו את ילדיהם ללימודים.[117] הגידול במספר הסטודנטים הצריך שיפור במתקני הקולג', והחל מסוף 1891 ועד ספטמבר 1898 הוציא הקולג' יותר מ-97,000 דולר בשיפורים ובבניית בניינים חדשים. אלו כללו את חדר האוכל, שבו יכלו לסעוד בעת ובעונה אחת 500 איש, מרפאה, שבה נבנו השירותים הפנימיים הראשונים בקמפוס, באר ארטזית, בריכת שחייה פנימית, ארבעה מבני מעונות לסגל, תחנת חשמל לתאורה, מכבסה, חדר קירור, בית מטבחיים, אולם התעמלות, מחסן וסככת ארטילריה. על אף ההוצאות שנדרשו להקמת מתקנים אלו, נרשם בקופת הקולג' בשנים 1893 ו-1894 עודף תקציבי. הדוח הפיננסי של 1894 זקף את העודף לזכות מנהיגותו של רוס, והוא הבטיח שהכספים יוחזרו לסטודנטים לטובת הורדת שכר הלימוד.[118][119]

השפעתו על הסטודנטים

רוס היה נגיש לסטודנטים שלמדו בקולג', ולקח חלק בפעילויות המוסד בכל עת שהדבר התאפשר. אלו שסבבו אותו ראו אותו כאדם ש"התמהמה בגינוי אך מוכן לעודד... [והם] לא יכלו לזכור שהם שמעו את רוס מקלל או ראו אותו זועם".[120] מדי חודש בחודשו הוא הכין גיליון ציונים עבור כל אחד מהסטודנטים, ולעיתים זימן אליו לשיחה סטודנטים מתקשים.[119][121] תחת הנהגתו של רוס, ההיבט הצבאי של הקולג' זכה להדגשה. עם זאת, הוא ביטל כמה הבטים שאותם הוא ראה כמיותרים, כולל צעידה צבאית אל הכיתות ומהן, והפחית את שעות השמירה ואת כמות התרגילים שצופה מהסטודנטים לבצע.[122]

אף על פיש שההרשמה לקולג' ניתנה לבנים בלבד, העדיף רוס חינוך מעורב, שכן הוא סבר שקאדטים גברים "ישפרו את הישגיהם בזכות ההשפעה המרוממת של בנות טובות".[123] ב-1893 הייתה אתל הדסון, בתו של פרופסור בקולג', לאישה הראשונה שלמדה בו, והיא אף סייעה בעריכת ספר השנה של המוסד. היא הייתה לחברת כבוד בכיתת 1895. כמה שנים לאחר מכן, היו אחיותיה התאומות חברות כבוד בכיתת 1903, ובהדרגה הותר לבנות נוספות של חברי סגל להשתתף בלימודים.[124]

במהלך שבע השנים שבהן כיהן רוס כנשיא הקולג', נוצרו רבות מהמסורות של המוסד. אלו כללו את "טבעת אגי" (Aggie Ring) שתלמידי ובוגרי המוסד נוהגים לענוד, ואת התזמורת הצועדת שלו (Aggie Band). בתקופת כהונתו של רוס כנשיא הקולג' התקיים משחק פוטבול המכללות הראשון בו השתתפה נבחרת הקולג', כאשר היא שיחקה נגד נבחרת אוניברסיטת טקסס באוסטין.[114] ארגוני סטודנטים רבים נוסדו באותה תקופה, כולל "מועדון הגברים השמנים" (Fat Man's Club), "מועדון הגברים מעוקמי הרגליים" (Bowlegged Men's Club), "מועדון השמחה" (Glee Club, כיום ידוע כ"קאדטים המזמרים" (אנ')), מועדון האופניים, והמועדון הדרמטי של הקולג'. ב-1893 החלו הסטודנטים לפרסם עיתון חודשי בשם "הגדוד" (The Battalion), ושנתיים לאחר מכן החל להתפרסם ספר השנה, שזכה לשם The Olio.[119][125]

חיים אישיים

רוס היה חבר בבונים החופשיים, ושימש כנשיא הלשכה של וייקו. ב-1947 נקראה הלשכה על שמו.[106]

רוס היה פעיל בארגוני ותיקי המלחמה, וב-1893 הוא היה למפקד הראשון של דיוויזיית טקסס של ארגון ותיקי הקונפדרציה המאוחד (United Confederate Veterans). הוא נבחר כנשיא הארגון כמה פעמים ושימש במשך תקופת כהונה אחת כמפקד העליון של כל הארגון. במהלך תקופה זו, הוקם הסניף של ארגון בנות הקונפדרציה (United Daughters of the Confederacy) בעיר בריאן שבטקסס, והוא נקרא על שמו של רוס.[126][127]

מותו

רוס היה צייד חובב, ובמהלך חופשת חג המולד של 1897 הוא יצא למסע ציד לאורך נהר נאווסוטה עם בנו נוויל ועם כמה מידידי המשפחה. במהלך המסע הוא סבל מקלקול קיבה חריף ומהתקררות חמורה, והחליט לשוב הביתה מוקדם מהמתוכנן בעוד ששאר משתתפי המסע המשיכו בו. ב-30 בדצמבר הוא הגיע לביתו בקולג' סטיישן, שם קיבל טיפול מרופא, ונותר בכאביו במשך כמה ימים.

לורנס סאליבן רוס נפטר בביתו שבקולג' סטיישן ב-3 בינואר 1898, בגיל 59.[1][128]

כל תלמידי הקולג' ללא יוצא מן הכלל השתתפו בהשבת ארונו של רוס לווייקו, שם משמר של ותיקי הקונפדרציה במדים אפורים קיימו לכבודו משמר כבוד. אלפים נכחו בטקס ההלוויה שלו שנערך בבית הקברות אוקווד שבעיר.[129] לזכרו של רוס הושמעה על ידי תלמידי הקולג' תרועת אשכבה, מסורת שקיימת בו עד היום כאשר נפטר תלמיד המוסד בעת לימודיו.[130] בעקבות מותו של רוס מונה כנשיא זמני של הקולג' רוג'ר האדוק וייטלוק. ביולי אותה שנה מונה כנשיא החמישי של הקולג' לה פאייט ל. פוסטר (אנ'), שכיהן כחבר הקבינט של רוס בעת כהונתו כמושל.

הנצחתו

אנדרטת לורנס סאליבן רוס באוניברסיטת טקסס A&M.

תוך שבועות ספורים לאחר מותו של רוס, החלו הקאדטים לשעבר של הקולג' לאסוף כספים להקמת אנדרטה לזכרו. ב-1917 הקצתה מדינת טקסס 10,000 דולר להקמת האנדרטה, ושנתיים לאחר מכן הוצב פסל ארד בדמותו של רוס בגובה של 3 מטרים, מעשה ידיו של הפסל פומפאו קופיני (אנ'), במרכז הקמפוס של הקולג'.[131][132] בתקופות מאוחרות יותר, התגבשה מסורת של תלמידי האוניברסיטה להנחת מטבע של סנט למרגלות הפסל לפני הבחינות כסגולה למזל להצלחה במבחנים. בתקופת הבחינות מכוסה בסיס הפסל במטבעות רבים.[133]

בעת שהחליט בית המחוקקים של טקסס על הקצאת המימון להקמת הפסל, הוחלט גם הקמת הקולג' על שם סאל רוס, כיום אוניברסיטת המדינה סאל רוס (אנ') שבעיר אלפין.[132] הקולג' נפתח ביוני 1920.[131][134]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לורנס סאליבן רוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 Benner, Judith, "Ross, Lawrence Sullivan", The Handbook of Texas, Texas State Historical Association.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Ross Family Papers, Inclusive: 1846-1931, undated, Bulk: 1861-1864, 1870-1894, undated, Baylor University, December 22, 2014.
  3. ^ 3.0 3.1 Daniell, Lewis E. (1889). Personnel of the Texas State Government, with sketches of Distinguished Texans embracing the Executive and Staff, Heads of the Departments, United States Senators and Representatives, Members of the Twenty-First Legislature. Austin: Smith, Hicks and Jones, State Printers. p. 7.
  4. ↑ Richard F. Selcer (6/9/2025) One Little Indian Boy. HistoryNet.
  5. ↑ Kemp, L. W. (1995). "Ross, Shapley Prince (1811 – 1879)". Texas State Historical Association.
  6. ↑ Daniell, Lewis E. (1887). Personnel of the Texas State Government with Sketches of Distinguished Texans, Embracing the Executive Staff, Heads of Departments, United States Senators and Representatives, Members of the XXth legislature. Austin: Press of the City Printing Company. p. 6.
  7. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 3–4.
  8. ^ 8.0 8.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 5–6.
  9. ^ 9.0 9.1 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 149.
  10. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press ,p. 9.
  11. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 10.
  12. ^ 12.0 12.1 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 151.
  13. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 14–18.
  14. ^ 14.0 14.1 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 152.
  15. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 19.
  16. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 153.
  17. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 21-25.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 26-29.
  19. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 155.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 Welsh, Jack D., M.D. (1995), Medical Histories of Confederate Generals, Kent, Ohio, Ohio: Kent State University Press, pp. 188–189
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 30-33.
  22. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 157.
  23. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 37.
  24. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 38-42.
  25. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 47-48.
  26. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 49-50.
  27. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 50-53.
  28. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 160.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 29.3 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 57.
  30. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 56.
  31. ↑ Kirkpatrick, Linda (April 2002). Somewhere in the West: Texas Women Who Left a Legacy. Cowboy Miner Productions, p. 36.
  32. ↑ Cynthia Ann Parker, History of American Women, Civil War Women.
  33. ↑ Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 113.
  34. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 55.
  35. ↑ Richard F. Selcer (6/11/2025) One Little Indian Boy. HistoryNet
  36. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 161.
  37. ↑ Stratton, W.K. (January 2021). "What Happened at Pease River Wasn't a Battle. It Was a Massacre". Texas Monthly.
  38. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 58-60.
  39. ^ 39.0 39.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 63-64.
  40. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 65.
  41. ^ 41.0 41.1 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 164.
  42. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 67-68.
  43. ^ 43.0 43.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 72.
  44. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 165.
  45. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 76.
  46. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 115.
  47. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 79-80.
  48. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 84-85.
  49. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 167.
  50. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 87.
  51. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 88.
  52. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 92-93.
  53. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 116.
  54. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 169.
  55. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 103.
  56. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 108-111.
  57. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 170.
  58. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 116-117.
  59. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 117-118.
  60. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 119.
  61. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 120.
  62. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 171.
  63. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 124.
  64. ^ 64.0 64.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 126.
  65. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 128.
  66. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 129.
  67. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 131-133.
  68. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 140.
  69. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 141.
  70. ↑ "Lawrence Sullivan Ross". Texas Legislators: Past & Present. Texas Legislative Reference Library.
  71. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 143.
  72. ↑ "Senate Committee on Agricultural Affairs - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  73. ↑ "Senate Committee on Contingent Expenses - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  74. ↑ "Senate Committee on Educational Affairs - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  75. ↑ "Senate Committee on Finance - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  76. ↑ "Senatorial and Representative Districts, Apportionment - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  77. ↑ "Senate Committee on Statistics of Industries, Public Health, and History of Texas - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  78. ↑ "Senate Committee on Military Affairs - 17th R.S. (1881)". Texas Legislative Reference Library.
  79. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 144.
  80. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 146.
  81. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 147.
  82. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 174.
  83. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 148-149.
  84. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 150.
  85. ^ 85.0 85.1 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 116.
  86. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 153-155.
  87. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 157.
  88. ^ 88.0 88.1 88.2 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 176.
  89. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 160-161.
  90. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 162.
  91. ^ 91.0 91.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 166-167.
  92. ^ 92.0 92.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 169.
  93. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 178.
  94. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 171-173.
  95. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, pp. 179-182.
  96. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 173.
  97. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 174-175.
  98. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 175-176.
  99. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 178-179.
  100. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 183.
  101. ^ 101.0 101.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 187.
  102. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 192.
  103. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 165.
  104. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 183.
  105. ^ 105.0 105.1 Hendrickson, Kenneth E. Jr. (1995), The Chief of Executives of Texas: From Stephen F. Austin to John B. Connally, Jr., College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 117.
  106. ^ 106.0 106.1 Lawrence Sullivan Ross, Waco Masonic Lodge No. 92.
  107. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 185.
  108. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 199.
  109. ^ 109.0 109.1 109.2 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 185.
  110. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 200.
  111. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 201-203.
  112. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 202.
  113. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 204.
  114. ^ 114.0 114.1 Ferrell, Christopher (2001), "Ross Elevated College from "Reform School"", The Bryan-College Station Eagle, archived from the original on October 16, 2007.
  115. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 205.
  116. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 206-208.
  117. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 218.
  118. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 219.
  119. ^ 119.0 119.1 119.2 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 189.
  120. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 222.
  121. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 223.
  122. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 224.
  123. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 227.
  124. ↑ Kavanagh, Colleen (2001). "Questioning Tradition". The Bryan-College Station Eagle. Archived from the original on December 26, 2004.
  125. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 225-226.
  126. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 230.
  127. ↑ Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 190.
  128. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, pp. 231-232.
  129. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 232.
  130. ↑ Silver Taps, Texas A&M University Traditions Council, archived from the original on December 15, 2007.
  131. ^ 131.0 131.1 Davis, Joe Tom (1989), Legendary Texians, Vol. 4, Austin, Texas: Eakin Press, p. 191.
  132. ^ 132.0 132.1 Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 233.
  133. ↑ Pierce, Carrie (November 22, 2004), "Have you seen this tradition?", The Battalion, College Station, Texas, archived from the original on September 29, 2007.
  134. ↑ Benner, Judith Ann (1983), Sul Ross, Soldier, Statesman, Educator, College Station, Texas: Texas A&M University Press, p. 234.


מושלי טקסס טקססטקסס
ג'יימס פינקני הנדרסון • ג'ורג' טיילר ווד • פיטר הנסבורו בל • ג'יימס הנדרסון • אלישע פיז • הרדין ריצ'רד ראנלס • סם יוסטון • אדוארד קאלרק • פרנסיס לאבק • פנדלטון מרה • פלטשר סטוקדייל • אנדרו ג'קסון המילטון • ג'יימס תרוקמורטון • אלישע פיז • אדמונד דייוויס • ריצ'רד קוק • ריצ'רד האברד • אורן מילו רוברטס • ג'ון איירלנד • לורנס סאליבן רוס • ג'ים הוג • צ'ארלס אלן קלברסון • ג'וזף דרייפר סיירס • סמואל ויליס טאקר לנהאם • תומאס מיטשל קמפבל • אוסקר ברנץ' קולקוויט • ג'יימס פרגוסון • ויליאם הובי • פאט מוריס נף • מרים א. פרגוסון • דן מודי • רוס סטרלינג • מרים א. פרגוסון • ג'יימס אלרד • וילברט או'דניאל • קוק סטיבנסון • ביופורד ג'סטר • אלן שיברז • פרייס דניאל • ג'ון קונלי • פרסטון סמית' • דולף בריסקו • ביל קלמנטס • מארק וייט • ביל קלמנטס • אן ריצ'רדס • ג'ורג' ווקר בוש • ריק פרי • גרג אבוט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לורנס סאליבן רוס41353353Q648147

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לורנס_סאליבן_רוס&oldid=3040974"