מאבקו של רבי מנחם מנדל שניאורסון לתיקון חוק השבות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאבק רבי מנחם מנדל שניאורסון לתיקון חוק השבות הוא מאבק אותו ניהל רבי מנחם מנדל שניאורסון לתיקון חוק השבות להכרה בגיור כהלכה בלבד, לעומת הנוסח הנוכחי בו אין אזכור לעובדת היותו נדרש להתבצע על פי כללי ההלכה.

היסטוריה

בשנת ה'תשי"ח (1958) התעורר שאלת "מיהו יהודי?" לראשונה, דוד בן-גוריון פנה אז ל45 "חכמי ישראל" שביניהם היה רבי מנחם מנדל שניאורסון שיגדירו "מיהו יהודי", המכתב לדוד בן-גוריון נימק הרב שניאורסון את דעתו במילים אלו:

במענה על מכתב כ' בשאלה לחוות דעתי בנוגע לרישום ילדי נשואי תערובת כשהאב יהודי והאם לא יהודי' ולא נתגיירה קודם לידת הולד. והמכוון - לפי נוסח ההחלטה במכתב הנ"ל - להגדיר הוראות שיתאימו למסורת המקובלת בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה רבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות:

דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות.

על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה - יהודי, או - בסגנון שונה אבל בתוכן שווה - שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודי' או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך.

האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנ"ל.

בשנת ה'תש"ל (1970) בעקבות דיונים שעלו בבתי המשפט אודות יהדותם של כמה מהעולים לארץ הגישו סיעת המפד"ל הצעה לתיקון החוק. בעקבות זאת הוכנס התיקון סעיף 4ב: "לעניין חוק זה, 'יהודי' הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".[1] ניסוח החוק ותיקונו גררו דיונים רבים בקרב רבני ישראל על נחיצות תיקונו והגדרתו באופן ברור.

מיד עם תיקון החוק בהתוועדות פורים תש"ל נשא הרב שניאורסון שיחה ובה הבהיר שהתיקון לא רק שאינו פותר את הבעיה אלא מעצים אותה, משום שהחוק לא קובע איזה גיור יהיה כשר. ויש בו פתח גם לגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. בשונה מהחוק הקודם, התיקון מכניס את הגיורים שאינם לפי ההלכה לתוך ההלכה והופך אותם ליגיטמיים.[דרושה הבהרה]

בקיץ של שנת תשל"ז הוקמה ממשלת ימין ראשות מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, אליה הצטרפה לראשונה בנוסף למפלגת המפד"ל גם מפלגת אגודת ישראל. בעת חתימת ההסכם הקואליציוני נכתם כי חברי כנסת מהקואליציה (הכוונה למפד"ל ולאגודת ישראל) יגישו הצעה פרטית לתיקון החוק וראש הממשלה יעשה כל שביכולתו לגבש רוב לתיקון החוק. בפועל, החוק לא תוקן במסגרת אותה ממשלה, בעקבות פעילות של מספר חברי כנסת לטרפוד השגת רוב לתיקון.

בשנת ה'תשמ"ב, העלה חבר הכנסת אברהם יוסף שפירא הצבעה לתיקון החוק ביוזמת רבו האדמו"ר מגור באותם ימים רבי שמחה בונם אלתר, במטרה להגיש את התיקון כמתנה לשנת השמונים ליום הולדתו של הרב שניאורסון בי"א ניסן. הייתה זו ההצבעה עם התוצאה הגבוהה ביותר בהצבעות על תיקון החוק כש-56 הצביעו בעד התיקון ו-57 נגד.[2]

בהקמת הממשלה בשנת ה'תשמ"ד שוב נחתמה בהסכם הקואליציוני בין ראש הממשלה יצחק שמיר לאגודת ישראל התחייבות לתיקון החוק, אך שמיר לא עמד בהתחייבותו והחוק נשאר על כנו.

עם תום מערכת הבחירות בשנת תשמ"ט, עורר הרב שניאורסון על הצורך בתיקון החוק.[3] תיקון החוק נכנס שוב בהסכם הקואלציוני, אך הוא לא תוקן שוב בעקבות פרשיית התרגיל המסריח.

הועד למען שלימות העם

כרזה אודות עצרת עם של "הועד למען שלמות העם".

בניסן ה'תש"ל הקים הרב שניאורסון את "הוועד למען שלימות העם" על מנת לתקן את חוק השבות. יושב ראש הוועד היה הרב יהודה פלדי. זמן קצר לאחר פטירתו מונה הרב נחום טרבניק על ידי הרב שניאורסון למלא את מקומו. בשנים מאוחרות יותר כיהנו כראשי הוועד הרב שמואל חפר והרב יצחק הולצמן.

הוועד ארגן בתשרי ה'תשל"א כנס בנושא מיהו יהודי בהשתתפות מאות חסידי חב"ד.[4]

בכ"ד בטבת תשמ"ג ארגן הוועד כנס בבנייני האומה בירושלים למען תיקון החוק, בראשות האדמו"ר מגור רבי שמחה בונם אלתר. תשלום הוצאות העצרת חולקו בשווה בין המזכירות של הרב שניאורסון לבין קופת האדמו"ר מגור. בעצרת השתתפו בין היתר האדמו"ר מערלוי רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מגור באותה תקופה רבי שמחה בונם אלתר, ראש ישיבת שפת אמת באותם ימים ולימים האדמו"ר מגור רבי פנחס מנחם אלתר, האדמו"ר מסלונים, ועוד[דרושה הבהרה].

בשנת ה'תשמ"ד ארגן הוועד את "עצומת המיליון" שבמהלכו הוחתמו לדבריהם מיליון איש, על מנת ליצר לחץ על ראש הממשלה יצחק שמיר לתקן את החוק.

לקריאה נוספת

  • בין ישראל לעמים- לוי יצחק הולצמן, עיתון כי קרוב מס' 46.
  • הרב ישראל אלפנביין, חיי רבי, סדרת כתבות אודות הגזירה ופעולות הרבי לביטולה, שבועון כפר חב"ד גיליון 1800, גיליון 1801, גיליון 1847 עמוד 38, גיליון 1848 עמוד 32

הערות שוליים

סמל חבדפדיה.png
הערך באדיבות חב"דפדיה, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון GFDL