מוזיקת דיכאון
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| מקורות סגנוניים | מוזיקה ערבית, מוזיקה טורקית |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | טורקיה, ארצות ערב |
| פופולריות מיינסטרים | שנות התשעים, העשור השני של המאה ה-21 בישראל |
| נושאים קרובים | |
| מוזיקה מזרחית | |
המושג מוזיקת דיכאון או שירי דיכאון הוא כינוי לתת-ז'אנר במוזיקה הים תיכונית.
מוזיקת דיכאון היא ז'אנר המושפע לרוב ממוזיקה טורקית וממוזיקה ערבית. עם הז'אנר מזוהים זמרים כמו עופר לוי, אבי ביטר, תמיר גל, משה כהן, זהבה בן, ליאת בנאי, יניב נסימי, אג'אר, ראובן המלאך, זוהר ארגוב ועוד. הסגנון מאופיין במלודיה עשירה ובמנעד צלילים רחב והוא לרוב בעל תכנים טראגיים.
ז'אנר זה מכונה לעיתים גם "מוזיקת נשמה" או המוזיקה המזרחית "הכבדה" או המוזיקה "המזרחית האמיתית", להבדיל מהמוזיקה הים תיכונית שנחשבת ל"קלילה" ומושפעת מהמוזיקה המערבית.
היסטוריה
מוזיקת דיכאון החלה להתפרסם במדינה בשנות ה-70. לאחר פרסום תקליטה, "היכן החייל" (1975), זכתה הזמרת אהובה עוזרי לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי והפכה להיות סמל לשירי דיכאון ושכול. מאידך זכתה להתעלמות מוחלטת מקברניטי המוזיקה הים תיכונית ומכלי התקשורת. בשנות ה-80 הצליח זמר הז'אנר, עופר לוי, לבצע את אחד המהלכים המשמעותיים יותר במוזיקה המזרחית שעד אז הייתה מושפעת מלחנים תימניים, וים תיכוניים "קלילים". לוי הזמר הראשון בסגנון המוזיקה המזרחית שהחל בהופעות יחיד בהיכלים הגדולים כמו הסינרמה, תיאטרון קיסריה, ובנייני האומה בירושלים עוד בשנת 1993 וזכה להצלחה רבה, וכך פרץ את הדרך בפני האומנים מהז'אנר המזרחי ככלל למקומות שהיו סגורים בפניהם עד אז, והוכיח שיש ביקוש וקהל למוזיקה המזרחית והיא לא מוזיקת שוליים בישראל.
קישורים חיצוניים
- דף שירי דיכאון, ברשת החברתית "פייסבוק".
- חגי אוזן, פסטיבל שירי דיכאון, באתר וואלה!, 28 בדצמבר 2012
בן שלו, זה די מדכא שז'אנר הדיכאון, ששלט במוזיקה המזרחית בשנות ה-90, נשכח ונזנח, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2018
הערות שוליים
