מירון סימה
 | |
| מירון סימה (1973) | |
| לידה |
22 בינואר 1902 פרוסקורוב (כיום חמלניצקי), אוקראינה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1999 (בגיל 97) ירושלים, ישראל |
| לאום | יהודי |
| תחום יצירה | ציור, הדפס |
מירון סימה (בגרמנית Miron Sima, ברוסית Мирон Cимa 22 בינואר 1902 פרוסקורוב, כיום חמלניצקי באוקראינה, אז באימפריה הרוסית - 20 בדצמבר 1999 ירושלים) היה צייר וגרפיקאי ישראלי, יליד אוקראינה.
רקע משפחתי ושנות ילדותו וצעירותו
מירון סימה נולד ב 1902 בפרוסקורוב בחבל פודוליה שבאוקראינה, בבנם של בנימין סימה, אדריכל וקליגרף, ושל אשתו ביילה לבית ישראל סובול. בעל כישורים לאמנויות מילדות, מירון גדל בבית שבו טיפחו של השכלה הרחבה ואת ערכי הציונות. שנות הילדות והנעורים עמדו בצל ההתמודדות עם אימת הפרעות נגד היהודים ומלחמת העולם הראשונה. בפברואר 1919 היה עד לפוגרום שביצעו אנשי פטליורה בפרוסקורוב ונמנה עם המארגנים של ההגנה העצמית היהודית. אחרי לימודים בגימנסיה למד במכללה לאמנות באודסה, שם היה תלמידו של ק' קוסטאנדי. בגלל האווירה העוינת ליהודים באוקראינה מירון סימה נאלץ להימלט בשנת 1921 לפולין וכעבור שנה הוריו ואחותו עלו לארץ ישראל. בשנת 1924 מירון הגיע לדרזדן בגרמניה ונרשם שם באקדמיה לאמנות.
לימודיו ופעילותו בגרמניה
באקדמיה בדרזדן מירון סימה למד אצל פרדיננד דירש, מקס פלדבאואר, אוטו גוסמן, לודוויג פון הופמן ובמיוחד אצל אוטו דיקס. אמנותו הושפעה מאוד מגישתו החברתית-תיעודית של דיקס ומירון סימה הפך לתלמיד הכי חשוב (מייסטרשילר) של האומן הגרמני. מהתחלת לימודיו הצטיין בציוריו ותחריטיו שזכו בשישה פרסים. בשנת 1925 ביקר אצל הוריו בארץ ישראל ובעקבות טיול זה צייר את התיקים שנשאו את הכותרת "מסע במזרח" (Orientreise). את לימודיו באקדמיה סיים בשנת 1930. בשנים בדרזדן עשה היכרות עם זוג האמנים הקומוניסטים האנס ולאה גרונדיג, וכן עם פאול ברגר- ברגנר ואוטו גריבל.
בתקופה זאת יצר סדרה של תחריטי עץ בשם "הזעקה" (Der Aufschrei) (1924) שהושפעה מחוויות הפרעות בחבל הולדתו. בשנים 1928–1932 הציג עבודות בתערוכות המרכזיות בדרזדן. יצירות חשובות אחרות מהשנים בדרזדן היו "קפה קניג" (1924), "סמטה חשוכה" (1929), "האם והילד" (1931).
למרות ההתנגדות של החוגים הנאציים בשנת 1932 זכה בפרס היוקרתי של דרזדן לאמנות עבור תמונתו Feilenhauer (מייצר השופינים).אולם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הביאה לגירושו מגרמניה כ"חסר מדינה". על ידי מכירת התמונה "מייצר השופינים" הצליח לממן את הנסיעה לשם עלייה לארץ ישראל.
חייו ופעילותו בארץ ישראל
בהגיעו לארץ ישראל התיישב מירון סימה בתל אביב שבה חיה משפחתו. התפרנס בעיקר מעבודות עיצוב בתיאטראות הבימה ואהל שם. הכיר בהזדמנות זו את חנה רובינא ודמויות אחרות מעולם הבמה המקומית. קיבל פעמיים פרסים מטעם עיריית תל אביב (פרס דיזנגוף) בשנים 1936 ו-1938. בשנת 1939 עבר לגור בירושלים, בה פתח סטודיו להוראת אמנות.
הצטרף לשם לחבורה של אמנים יהודים שהתחנכו בגרמניה שנחשבה מרדנית לעומת הזרם המוביל באמנות הארץ-ישראלית. לקבוצה זו השתייכו אמנים כמו יעקב שטיינהרט, יעקב פינס, לאופולד קרקאואר, יוסף בודקו ואחרים.
בירושלים התוודע גם למשוררת בשפה הגרמנית אלזה לסקר-שילר ופרסם בשנת 1983 ספר רישומים על אודותיה[1]. רגיל עם מעורבות קהילתית וחברתית, מירון סימה הקים "אגוד לאמנות פלסטית לסיוע האמנים הנזקקים" וייסד בית ספר לאמנות של ההסתדרות שפעל עד שנת 1943. כמו כן היה פעיל בהגנה. בימי מלחמת העולם השנייה פעל גם במסגרת "ליגה וי", ארגון שהזדהה עם הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי מברית המועצות שביקש לגייס תמיכה כספית במאמץ המלחמתי הסובייטי נגד גרמניה הנאצית.
מארץ ישראל עשה הצייר כמה יציאות לחו"ל - בשנת 1939 כדי להשתתף בתערוכה העולמית בניו יורק. בשנת 1947 חי זמן מה בפריז, אך חזר לארץ כדי להשתתף במלחמת העצמאות ובהגנה על ירושלים.
אחרי הקמת המדינה
המשיך לגור בירושלים וללמד שיעורי אמנות. הציג בתערוכות אישיות וקבוצתיות בישראל ובחו"ל. הקהל הרחב הכיר במיוחד את ארבע מאות רישומיו מזמן התנהלות משפטו של אייכמן בירושלים. בינואר 1961 הציג עבודות בתערוכה אישית בגלריה נורה. הציג גם בארצות הברית ובגרמניה. בין השנים 1952–1954 אף חי בארצות הברית. בשנת 1958 השתתף בביאנלה של וונציה ובשנת 1963 זכה שם במדליה. בשנת 1970 זכה במדליית זהב בביאנלה להדפס של פירנצה עבור חיתוך העץ הצבעוני הכלה.
לראשונה חזר לבקר בגרמניה בשנים 1962–1963 ושמח לפגוש שם את מורו ורבו, אוטו דיקס. ניסה לשווא לקבל הסכמת עיריית דרזדן שהייתה אז חלק מ"גרמניה המזרחית" תחת שלטון קומוניסטי, לארגן תערוכה בעיר שבה התחיל את הקריירה האמנותית. את חלומו זה הגשים רק אחרי נפילת הקומוניזם, כאשר בשנת 1991 פגש בישראל את ראש העיר לשעבר של דרזדן, הרברט וגנר, ועבודותיו הוצגו בגלריה רהניצגאסה.
בעזרת פורום המוזיאונים התארגנה גם בישראל תערוכה רטרוספקטיבית תחת הכותרת "מירון סימה - מדרזדן לירושלים". בסוף שנותיו התגורר בכמה בתי מלון בירושלים. בגיל 97 נפטר בירושלים בבית המשפחה שטיפלה בו בתקופה האחרונה. בהתאם לרצון האמן עיזבונו מנוהל על ידי המוזיאון לאמנות בעין חרוד.
פרסים ואותות כבוד
- 1932 הפרס דרזדן לאמנות.
- 1936, 1938 פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.
- פרס ירושלים.
- יקיר העיר ירושלים.
- 1970, מדליית זהב בביאנלה להדפס של פירנצה.
- 1989 פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום
- חברות כבוד באקדמיה לאמנויות של הערים פירנצה וציריך.
הנצחה
- הפרס לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה מוענק על ידי עמותת מירון סימה ועל ידי בית האמנים בירושלים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, תל אביב, 1957.
- צבי זהר, אויגן קולב, הגרפיקה הישראלית, הוצאת ספרית פועלים, מרחביה, 1960.
- אלישבע כהן, מירון סימה - חתוכי עץ, ללא תאריך.
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, תל אביב, 1980.
- גדעון עפרת, חיתוך העץ בישראל 1986-1920, סדנת ההדפס ירושלים, 1986.
- גליה בר אור, מירון סימה - מדרזדן לירושלים, משכן לאמנות עין חרוד, 1997.
- מאירה פרי-להמן, ממזרח ממערב ומעץ - 5 אמני חיתוך עץ ישראלים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1997.
- גליה בר אור, מירון סימה, בית האמנים בירושלים, 2001.
- גדעון עפרת, מירון סימה - לראות בחשכה, ש.זק ועמותת מירון סימה, 2003.
- גליה גביש (אוצרת), מירון סימה וחברים, מוזיאון חצר היישוב הישן, ירושלים, 2006.
- גליה גביש, מירון סימה - שלוש עדויות, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 2007.
- גדעון עפרת, שירת הקבצנים - דמות הקבצן באמנות הישראלית, בית אבי חי, ירושלים, 2008.
- יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
- אריה קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
- גדעון עפרת, ברלין-ירושלים:אמנות העלייה מגרמניה, בית לאמנות ישראלית, 2015.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2019.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מירון סימה |
- מירון סימה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מירון סימה, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית), גישה ב-25 במרץ 2011
- גליה בר-אור - גם אני וגם אתם מהגרים - מירון סימה והאמנות הישראלית - באתר המוזיאון לאמנות בעין חרוד 2000-2010
Galia Bar-Or Both You and I are Immigrants - Miron Sima and Israeli Art - Museum of Art Ein Harod (באנגלית) גישה ב-25 במרץ 2011
- קורות חייו של מירון סימה באתר של שלום שמניץ על האמנים היהודים בדרזדן (בגרמנית) גישה ב 26 במרץ 2011
- מירון סימה באתר "ארט אוף דה פרינט" אמנות הדפוס(באנגלית)
- הציירת הפולשת מצאה את המוזה בבית נטוש בירושלים
הערות שוליים
- ^ אבי טנא, במקום תצלומים, דבר, 22 ביולי 1983
