מכירי כהונה
מכירי כהונה הוא מונח תלמודי המתייחס לכך שכאשר אדם נוהג לתת את מתנות הכהונה שלו לכהן מסוים יש לאותו כהן זכיה מסוימת בהם גם קודם שהגיעו המתנות לידו.
מקורות הביטוי
במקרא
מקור הביטוי מופיע במילים שאמר יואש (מלך יהודה) אל הכהנים ”וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים..יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק” (ספר מלכים ב', פרק י"ב, פסוק ו').
במשנה ותלמוד
במשנה, מופיע מקרה שאיש ישראל הלווה לכהן מעות על תנאי שהמתנות הניתנות ממנו (איש הישראלי) בדרך כלל אליו (לכהן) יימכר כהתשלום שהכהן חייב לאיש הישראלי[1].
בתלמוד מוסבר שהאיש הישראלי קיים מצוותו של נתינת המתנות על אף שלא הגיע עצם המתנות אל יד הכהן הואיל שמדובר במקרה של "מכירי כהונה" (שאינו רגיל ליתן אלא לכהן זה). דעת עולא בגמרא היא שעצם העניין שכאן קבעו חז"ל כאילו המתן התקבל ליד כהן ובאמת לא בא לידו, הוא כולו תקנת חכמים כדי שיימצא לכהן מעות ללוות אם יצטרך לכך[2].
כמו כן, בתלמוד בבלי מובא מקרים מסוימים שלפיהם כהן שהוא גם תלמיד חכם, גם עני, וגם "מוכר בכהונה" בשכונתו רשאי לזכות את מתנותיו לאחר על אף שלא הגיע לידו כלל[3]
היסטוריית הסכם מכירי כהונה בארץ ישראל
בימי כהונת הרב לוי בן חביב כרבה של ירושלים הפעיל הסכם עם הכהנים להמיר מתנת הזרוע, לחיים וקיבה בעד מתנת דמים[4].
הרב צבי פסח פרנק, כרבה של ירושלים, הפעיל מנהג זו בשינוי שלא להעביר כסף המותן לכל הכהנים (כמנהג הרב בן חביב) -אלא בוחרים כהן אחד מבין שבט הכהנים והוא חותם על ההסכם עבור אחיו הכהנים.
הרב פרנק הפעיל הנהגה זו כלכתחילה בנימוקו שנתינת המתנות יגרום הפסדים גדולים לבעלי האטליזים, הואיל ועל ידי קיום המצווה כפשוטה יתייקר מחיר הבשר הכשר בארץ וייתכן שעל ידי הפרזת המחירים יבואו העם לידי מכשולות[5][6].
המאזן השנתי של מועצת הדת
בשנת תשכ"ז, הדפיס הרב ברוך ישר ספר בשם תורת הכהן והלוי בימינו, בה העתיק נוסח שטר ההסכם עם הכרה להרב שמואל הכהן וינגרטן[7] שמסר לו המאזן השנתי של המועצה דתית, ובו סעיף מיוחד אודות המתנות:
היות שמכל שור ושה השחוטים כשר חייבים בעליהם במתנות, כהונה "הזרוע, הלחיים, והקיבה". אך הואיל וטריחא טובא לכהנים להופיע מדי פעם בבית המטבחיים או באטליזים לקבל חלקם, בעיקר כשהמתנות-כהונה הנם כממון שאין להם תובעים, כיון שטובת הנאה היא של הבעלים ונותנים למי שרוצים, ולפיכך הכהנים הצנועים מושכין את ידיהם ואינם שואילין כלל. לפיכך הונהג מקדמת דנא פעיה"ק תו"ב שהבעלים מוסרים את זכותם לחלוקת מתנות-כהונה ליד הבד"צ שע"י מחלקת השחיטה, והבד"צ או בא-כחו יחלקו את המתנות-כהונה למי שירצו, וכהנים אלה מוכרים את המתנות-כהונה תמורת סכום קצוב לבד"צ ולבא כחו, כדי שלא יצטרכו הכהנים לטלטל ולטרוח, לקחת, לחשב, ולמכור. לשם כך הנני הח"מ מאשר בזה כי קבלתי מהמועה"ד סך.... ל"י על ידי שיק מספר ........ כהלואה, ומעתה כל חלק ממתנות כהונה שברצונכם יהיה לתת לי במשך שנת ניסן תש.. - ניסן תש... () מכור יהיה לכם מיד לעשות בו כרצונכם - תמורת כספי ההלואה הנ"ז.
— ספר "תורת הכהן והלוי בימינו", דף עט-פ
להסכם זה קמו מתנגדים בטענה כי אין לכהן פרטי סמכות לוותר על מתנת כלל הכהנים ו"למכור" את המצווה. בנוסף קיים חשש שהמכירה איננה נעשית בשווי האמיתי של הבשר, וגם איננה נעשית תוך הסכמה אמיתית ומלאה של הכהן, וכמו כן מונעת מהכהן האפשרות לאכול את המתנות "בצלי ובחרדל" כדרשת התלמוד[8].
קישורים חיצוניים
- הערך "מכירי כהונה", באתר ויקישיבה
- מכירי כהונה מהספר חבל נחלתו באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ גיטין ג ז
- ^ פירוש המלאכת שלמה מביא מספר מקרים שחז"ל קבעו זכות קנייה למי שבדרך כלל אין לו סמכות של קנייה: "עני המנקף בראש הזית", "מצודות חיות ועופות", "מציאת חרש", "כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות", "השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ג עמוד א'
- ^ בסך של "חצי מטבע כסף" לכל גדי הנשחט, מטבע כסף שלם לשה הנשחטת, ושני מטבעות כסף לפרה -שו"ת אבקת רוכל תשובה י. עקב שכיהן הרלב"ח בזמן האימפריה העות'מאנית ותחת ממשלת המלך סלים הראשון, מסתבר לומר שמטבעת הכסף הייתה מטבעת ה"silver akce" שמשקלה בין 0.4 ל 0.7 גרם כסף נקי
- ^ המכשולות שאליו התכוון הרב לא הוסבר בין כתביו
- ^ תורת הכהן והלוי בימינו", דף עט
- ^ יושב ראש המועצה"ד בירושלים
- ^ פרי חדש ליורה דעה סא, טז ("הוא מנהג משובש וראוי לבטלו"); וכן בתשובת מהר"י קורקוס שהאריך בסיבות אלו (התשובה מופיעה בשולי הדף במהדורת פרנקל לפרק ט מהלכות ביכורים ומתנות כהונה לרמב"ם)
