מלחמות אחאב בבן הדד
מלחמות אחאב בבן הדד הן שלוש מלחמות שנערכו בין אחאב מלך ישראל לבין בן הדד השני מלך ארם דמשק באמצע המאה ה-9 לפנה"ס (בערך בין השנים 855-852 לפנה"ס). בשתי המלחמות הראשונות תקף בן הדד, והן הסתיימו בתבוסתו. את המלחמה האחרונה יזם אחאב יחד עם יהושפט מלך יהודה, והיא הסתיימה בתבוסתו ובמותו.
המלחמות מתוארות במקרא בספר מלכים א פרקים כ וכב, המלחמה השלישית מתוארת אף בספר דברי הימים ב', פרק י"ח.
המלחמה הראשונה
בן הדד מלך ארם קיבץ עמו שלושים ושנים מלכים, והם עלו על ישראל וצרו על שומרון. הוא שלח שליחים אל אחאב בדרישה לקבל את כספו, זהבו, נשיו ובניו. אחאב נענה לדרישה, אך השליחים שבו ודרשו מאחאב דרישה נוספת:
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר... כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ... וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה. וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר.
אף על פי שאחאב נעתר לדרישה הראשונה, הוא מסרב לדרישה המחודשת, ואף מתסיס את זקני העם כאשר הוא מתאר להם את דרישת הארמים. פה אחד דוחים המלך והעם את דרישתו החדשה של בן הדד. אחאב אף מתעלם מאיומיו החוזרים של בן הדד: ”וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.” (מלכים א', כ', י'-י"א)
בעוד אחאב מתכונן למתקפה ניגש אליו נביא אחד[1] ומנבא לו כי הוא עתיד לנצח: ”כֹּה אָמַר ה' הְרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי ה'. וַיֹּאמֶר אַחְאָב בְּמִי וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיֹּאמֶר מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אָתָּה.” (מלכים א', כ', י"ג-י"ד)
בהתאם לנבואה הפקיד אחאב בראש צבאו מאתים שלושים ושנים נערי שרי מדינות, בני מלכים שנתנו לעירבון שלא ימרדו בו, ויצא בצהרים בראש צבא של שבעת אלפים איש. למרות הצבא הקטן, הכה אחאב בבן הדד מכה גדולה.
כאשר שב אחאב עטור ניצחון הזהיר אותו הנביא:”לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ. ” (מלכים א', כ', כ"ב)
במקביל, עבדיו של בן הדד נמקו בפניו את תבוסתם: ”אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם”. (מלכים א', כ', כ"ג) מבחינה אסטרטגית יעצו לו עבדיו להעביר את המלכים הממונים על הצבאות ממשרתם, ולהפקיד אנשים פחותים מהם, כמו-גם למלא את מקומו של כל חייל וסוס שאבד במלחמה. לדבריהם, כאשר ייצא בן הדד בראש צבאו החדש להילחם במישור ינצח בוודאי. בן הדד קיבל את דבריהם.
דרישתו השנייה של בן הדד
בלשון המקרא לא מבואר מה הייתה התוספת בדרישתו השנייה של בן הדד, ומדוע סירב לה אחאב. חז"ל רואים במילים 'מחמד עיניך' את הדרישה הנוספת, ועומדים על כך שכסף, זהב, נשים ובנים כוללים את כל 'מחמד עינו'. הם מבארים כי הכוונה לספר התורה:
כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה? בקש כסף וזהב והן חמדה... בקש נשים והן חמדה... בקש בנים והן חמדה... ומה הוא והיה כל מחמד עיניך? דבר שהוא חמדה מתוך חמדה. ואיזו? זו התורה... כיון ששמע מלך ישראל כך, אמר: אין זו שלי, הדבר הזה של זקנים. מיד "ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ..."
— מדרש תנחומא, שמות כט
פרשנים אחרים מסבירים בפשטות שאחאב הבין מדבריו הראשונים של בן הדד כי כל רכושו יהיה נתון לשליטתו ולמסיו והסכים לכך, אך בן הדד הדגיש בפעם השנייה כי הוא מתכוון לקחתם ממש, דרישה לה לא יכול היה להסכין[2].
ואילו יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מספר כי לאחר שהסכים אחאב לשלוח לבן הדד את רכושו, דרש בן הדד כי עבדיו יבואו ויקחום בעצמם. אחאב טען בפני הזקנים כי התעקשותו של בן הדד מוכיחה כי אינו אלא מחפש תואנה למלחמה[3].
ניצחונו של אחאב
אחאב מתואר במקרא ובתלמוד כאחד מהמלכים הרשעים ביותר, ובכל זאת זוכה במלחמה זו לניצחון נסי בליווי נבואי. חז"ל מנמקים סתירה זו במספר הסברים:
אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו, והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין (מספרי לשון הרע). לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין. תדע לך, כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי ה', מה עשה עובדיה? הטמין אותן במערות, שנאמר: ואחביא מנביאי ה' חמשים איש במערה, ולא היה אדם שאמר לאחאב כך וכך עשה עובדיה.
במדרש אחר מוסבר כי אחאב זכה בניצחונו כיון שסירב לדרישתו של בן-הדד למסור לידיו את ספר-התורה:
אמר לו אחאב: הכול ברשותך והכול שלך, חוץ מספר תורה. באותה שעה עלה ספר תורה ונשתטח לפני הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע, זה שחמל עלי יינתן ביד בן-הדד? מיד: "והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר, כה אמר ה', הראית את כל ההמון הגדול הזה, הנני נֹתנו בידך היום וידעת כי אני ה'".
— מדרש הגדול, ויקהל
המלחמה השנייה
בסוף אותה שנה[4] שב בן הדד בראש צבאו למלחמה על ישראל באפק. אחאב אסף גם הוא את צבאו ושני הצבאות חנו זה כנגד זה: ”וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.”(מלכים א', כ', כ"ז)
הנביא שב והבטיח לאחאב כי ינצח במלחמה.
לאחר שבוע של חנייה החל הקרב, בני ישראל הרגו מצבאות ארם מאה אלף ביום אחד.
וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ. וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם... וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ.
למרות הניצחון המזהיר בחר אחאב לחמול על חיי בן הדד, ואף השיב אותו למלכותו. ה' כועס על החלטתו זו, ומודיע לו על ידי נביא כי נגזר עליו מוות:
וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה' הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ. וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ. וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו. וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל. וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ. וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מעל עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא. וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.
שחרורו של בן הדד
העובדה כי אחאב משחרר את בן הדד מעוררת תהיות, אחאב אף מגדיל ומתייחס לבן-הדד בכבוד רב כאשר הוא מכנה אותו 'אחי', יוסף בן מתתיהו מתאר: ”אבל אחאב הושיט לו את יד ימינו והעלה אותו על המרכבה ויחבקהו ויבקשהו להתאושש”.(קדמוניות היהודים ספר שמיני)
לפי תיאור המקרא הצליחו עבדיו של בן הדד לעורר את רחמיו של אחאב על אדונם, כאשר תוכניתם מתבססת על היותם של מלכי בית ישראל 'מלכי חסד'.
היסטוריונים מנמקים את החלטתו של אחאב מבחינה פרקטית בצורך שלו בברית צבאית עם ארם כנגד שלמנאסר מלך אשור, כפי שאכן באה לידי ביטוי כשנה מאוחר יותר בקרב קרקר, בו נלחמו אחאב ובן-הדד יחד כנגד האשורים[5].
המלחמה השלישית - קרב רמות גלעד
לאחר המלחמה השנייה התרחשו אירועי כרם נבות, בעקבותיהם ניבא אליהו הנביא לאחאב נבואות קשות על צורת מותו, באמרו שהכלבים ילקקו את דמו.
שלוש שנים לאחר המלחמה השנייה ביקר אצל אחאב מחותנו, יהושפט מלך יהודה. בתקופת שני המלכים התחולל שלום בין מלכות יהודה למלכות ישראל, והשניים היו לבני ברית. אחאב הודיע בנוכחות יהושפט כי הוא מעוניין לצאת למלחמה על ארם, וביקש ממנו להצטרף אליו: ”וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.”(מלכים א', כ"ב, ג'-ד') אך יהושפט, שהיה מלך ירא ה'[6] בניגוד לאחאב, דורש להיוועץ בנביאים:”וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה'.”(מלכים א', כ"ב, ה')
אחאב קיבץ ארבע מאות נביאים ושואל אותם האם לעלות למלחמה, וכולם ענו לו לעלות. אך יהושפט מבקש נביא נוסף: ”הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ”(מלכים א', כ"ב, ז')
התעקשותו של יהושפט לשמוע נבואה נוספת על הארבע-מאות ששמע נראית תמוהה. בתלמוד מבואר כי ידע שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכיוון שהתנבאו כולם באותו סגנון הבין כי הם נביאי שקר[7]
אחאב הודה כי ישנו נביא נוסף מיכיהו בן ימלה, אך הוא שונא אותו כיוון שמנבא לו רק רע. כשהתעקש יהושפט שלח אחאב לקרוא למיכיהו, ובזמן שהמתינו המלכים עשה נביא השקר צדקיהו בן כנענה קרני ברזל והצהיר בפני אחאב כי בהם ינגח את ארם. כאשר כל הנביאים מגבים את דבריו:” וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.”(מלכים א', כ"ב, י"ב)
כאשר הגיע מיכיהו סיפר לו אחאב על דברי הנביאים וייחל שינבא כמותם. מיכיהו נשבע שיגיד את אשר אמר לו ה', והתנבא:”עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ”(מלכים א', כ"ב, ט"ו), אך אחאב הבין מכך שלא פתח בדבריו ב'כה אמר השם' כי אינו מתנבא, אלא לועג לו או מברכו[8], ולכן שב והפציר בו למסור את נבואתו.
וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לוֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע. וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה. וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה. וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ. וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת מִיכָיְהוּ... וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר ה' בִּי... וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד.
לפי התלמוד[7] 'הרוח' היא רוחו של נבות היזרעאלי אותו הרג אחאב.
למרות הלעג שהביע אחאב כלפי נבואתו של מיכיהו, חשש ממנה והחליט לנקוט משנה זהירות. בדרכו למלחמה הודיע ליהושפט כי בכוונתו להתחפש לחייל פשוט, בעוד מיהושפט עצמו ביקש להישאר לבוש בבגדי מלכותו.
למעשה ציווה ציווה בן הדד את חייליו:”לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ.”(מלכים א', כ"ב, ל"א) במהלך הקרב ברמות גלעד חפשו חיילי ארם את אחאב, וכאשר ראו את יהושפט חשבו כי הוא מלך ישראל ובקשו להורגו. יהושפט זעק לה'[9] והחיילים הבחינו כי אינו אחאב וסרו מעליו.
אחאב המחופש אכן לא זוהה[10], אך ”אִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן.”(מלכים א', כ"ב, ל"ד) יש המזהים את המושך עם נעמן שר צבא ארם[11]. אחאב המשיך לעמוד על המרכבה כאשר דמו נשפך לתוכה, ומת לעת ערב.
וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ אֶל עִירוֹ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ. וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן. וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר.
הסיבות שהובילו את אחאב למלחמה
השפעות המלחמה
ראו גם
לקריאה נוספת
- המלחמות הראשונות בין אחאב ובן-הדד, אלחנן סמט, מגדים גיליון טז
קישורים חיצוניים
- פרופ' אברהם גרוסמן, מלחמות אחאב וארם, באתר "דעת"
- ד"ר אריה בורנשטיין, 'בימי אחאב היו נוצחים' - עוצמתו של אחאב במדרש חז"ל ובארכאולוגיה, הרצאה בכנס 'מטמוני ארץ', באתר ביננו
הערות שוליים
- ^ לפי דברי הסדר עולם הנביא הוא מיכיהו בן ימלה
- ^ כך מבארים רד"ק,רלב"ג והמצודות
- ^ קדמוניות היהודים, ספר שמיני פרק י"ד
- ^ לפי פירוש תרגום יהונתן לנוסח המקרא 'תשובת השנה'
- ^ כך למשל מעריך פרופ' בנימין מזור במאמרו 'מלחמות ישראל עם ארם' (היסטוריה צבאית של ארץ -ישראל בימי המקרא, תשל"ח) ופרופ' אברהם גרוסמן במאמר 'ברית צבאית עם עמי נכר בספר מלכים' (מים מדליו, תש"ן)
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ג
- ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט עמוד א'
- ^ כך מבאר מצודת דוד
- ^ על פי רש"י
- ^ לפי פשטות המילה לתמו שבמקרא, אך יש בגמרא הסוברים כי פירוש המילה 'לתמו' היא 'לתמם' - להשלים את נבואותים של מיכיהו ואליהו תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט עמוד ב'
- ^ מדרש שוחר טוב וכן כותבים פרשנים רבים על המקום. לעומתם פירוש המיוחס לרש"י על דברי הימים סובר כי היה זה איש מישראל שירה מתוך מטרה לפגוע בארמים
